שלום לכולם,
בשיעור האחרון הצגתי את הרעיון של שימוש בתורת המשחקים על מנת להבין את האינטראקציה שאנו מנהלים עם עצמנו – הדיון בין האני הנוכחי לאני העתידי. הרעיון נובע ממודלים כלכליים המנסים להבין את סוגיית תכנון החיסכון, או דינאמיקת ההתמכרות. כאשר האני הנוכחי שלי מקבל החלטות עבור האני העתידי שלי (או ליתר דיוק, שורת "אני-ים עתידיים" שיבואו אחד אחרי השני), המיקוד בהווה והערכת-חסר של השפעות ההווה על העתיד הופכות לבעיות קשות.
דוגמת ההתמכרות, ועוד יותר, ההתמכרות לכסף (או צריכה חומרית), ממחישות את הבעיה. אני תמיד רוצה רק עוד קצת לעומת מה שיש לי היום, ותמיד מתרגל למה שאני מקבל. מכיוון שכך, יש נטייה בלתי-פוסקת לצרוך עוד, ומוכנות לשלם בהתחייבות עתידית כדי לממן צריכה נוכחית. הדוגמא הבולטת היא קנייה בתשלומים, אז אני מקבל בהווה את ההנאה ופורש את התשלום על-פני העתיד, כך שכל תשלום נראה קטן. שיטה טובה – אם מתעלמים מכך שתמיד יש תמריץ לקנות עוד משהו, וכשהתשלומים מצטברים אני תקוע עם התחייבויות ללא כל גמישות או יכולת להקטינן. הבעיה קשה עוד יותר כשלוקחים בחשבון שיש לנו נטייה להאמין שמה שיש יישאר לעולם – וכך "מופתעים" בכל פעם שיש מצוקה זמנית (אבדן עבודה, הוצאה בלתי צפויה, מיתון במשק, תאונה/מחלה/רעידת אדמה).
כאשר לוקחים בחשבון שההחלטות שלי היום משפיעות לא רק על נקודת המוצא של האני העתידי שיצטרך לשלם עליהן, אלא גם על נקודת המוצא שהאני העתידי ייקח כמובן מאליו, מתחילים להבין את ההשפעה הדינאמית של הצריכה הנוכחית. המכונית החדשה שלי לא רק מחצינה תשלומים על אני עתידי שגם הוא ירצה דברים חדשים, אלא גם הופכת למובנת מאליה אחרי תקופה מסוימת של שימוש. ההנאה מהמכונית החדשה באה לא רק ממאפייני המכונית, אלא בעיקר מהיותה חידוש ועליית-דרגה לעומת ההרגל שלי עד כה. מכאן שבעוד שנה, אשלם תשלומים קבועים על מכונית שכבר אינה מניבה לי את ההנאה שאני צופה ממנה היום. כשהמכונית חדשה (עבורי), יש בה תוספת תועלת שאולי מצדיקה את התשלום החודשי. כשהיא רגילה (עבורי), כבר לא בטוח כלל, ואני מוצא את עצמי משלם יותר על רמת הנאה דומה שהייתה לי מהמכונית הישנה. כשלוקחים בחשבון שהחלטה על צריכה מוגברת יוצרת ברירת-מחדל גבוהה יותר לאני העתידי, ומושכת אותו לצריכה גבוהה עוד יותר, מתחילים להבין את דילמת האסיר שאני משחק עם עצמי.
פתרון? בעיקר מודעות והבנה שמה שאני צורך מייצר לא רק הנאה אלא גם שינוי של האני שנהנה, ותועלת שולית (מאוד) פוחתת של מה שנראה כעת כשיפור. דיאטה צרכנית נדרשת לא רק על מנת לעמוד בתשלומים ביחס להכנסה, אלא גם כדי להקטין את תלותנו בהחלטות שעשינו בעבר. כמו צרכן הרואין שהמנה הראשונה רק מגבירה את הרצון במנה השנייה, והשנייה בשלישית, כך עלינו למשמע עצמנו לתוכנית טווח ארוך שגם האני העתידי שלי היה חותם עליה, ולא רק הנוכחי. אם מרחיבים זאת לשאר הפעילויות (כמה להשקיע בלימודים, ספורט, משפחה, קריאה, עבודה), מתחילים להשתמש בתורת המשחקים בצורה משפרת חיים, וליישם את הנלמד באופן המיטיב לא רק עם האדם – אלא את האדם.
אם מיישמים זאת גם בתפישה של אני-מול-אחרים, ומסתכלים על תועלת האחר כחלק מהתועלת העצמית, תורת המשחקים הופכת כלי ניתוח למעשים מוסריים. לימודים, ורעיונות חדשים בכלל, אמורים לשפר את החיים ולהוביל לעולם טוב יותר. תפקידנו לוודא שלא בזבזנו את העולם הרעיוני העשיר שהונחל לנו.
אם כתוצאה מהקורס תבחנו את חייכם ותחיו באופן עשיר יותר ומודע יותר, השגתי את מטרתי. אם גם תמצאו את הדרך לשפר את העולם ולתרום לאחרים סביבכם, מימשתי ייעודי. אשמח לעזרה בנדון ולהמשך בחינה עצמית אינסופית. עלו והצליחו, וקחו את האחרים אתכם...
בשיעור האחרון הצגתי את הרעיון של שימוש בתורת המשחקים על מנת להבין את האינטראקציה שאנו מנהלים עם עצמנו – הדיון בין האני הנוכחי לאני העתידי. הרעיון נובע ממודלים כלכליים המנסים להבין את סוגיית תכנון החיסכון, או דינאמיקת ההתמכרות. כאשר האני הנוכחי שלי מקבל החלטות עבור האני העתידי שלי (או ליתר דיוק, שורת "אני-ים עתידיים" שיבואו אחד אחרי השני), המיקוד בהווה והערכת-חסר של השפעות ההווה על העתיד הופכות לבעיות קשות.
דוגמת ההתמכרות, ועוד יותר, ההתמכרות לכסף (או צריכה חומרית), ממחישות את הבעיה. אני תמיד רוצה רק עוד קצת לעומת מה שיש לי היום, ותמיד מתרגל למה שאני מקבל. מכיוון שכך, יש נטייה בלתי-פוסקת לצרוך עוד, ומוכנות לשלם בהתחייבות עתידית כדי לממן צריכה נוכחית. הדוגמא הבולטת היא קנייה בתשלומים, אז אני מקבל בהווה את ההנאה ופורש את התשלום על-פני העתיד, כך שכל תשלום נראה קטן. שיטה טובה – אם מתעלמים מכך שתמיד יש תמריץ לקנות עוד משהו, וכשהתשלומים מצטברים אני תקוע עם התחייבויות ללא כל גמישות או יכולת להקטינן. הבעיה קשה עוד יותר כשלוקחים בחשבון שיש לנו נטייה להאמין שמה שיש יישאר לעולם – וכך "מופתעים" בכל פעם שיש מצוקה זמנית (אבדן עבודה, הוצאה בלתי צפויה, מיתון במשק, תאונה/מחלה/רעידת אדמה).
כאשר לוקחים בחשבון שההחלטות שלי היום משפיעות לא רק על נקודת המוצא של האני העתידי שיצטרך לשלם עליהן, אלא גם על נקודת המוצא שהאני העתידי ייקח כמובן מאליו, מתחילים להבין את ההשפעה הדינאמית של הצריכה הנוכחית. המכונית החדשה שלי לא רק מחצינה תשלומים על אני עתידי שגם הוא ירצה דברים חדשים, אלא גם הופכת למובנת מאליה אחרי תקופה מסוימת של שימוש. ההנאה מהמכונית החדשה באה לא רק ממאפייני המכונית, אלא בעיקר מהיותה חידוש ועליית-דרגה לעומת ההרגל שלי עד כה. מכאן שבעוד שנה, אשלם תשלומים קבועים על מכונית שכבר אינה מניבה לי את ההנאה שאני צופה ממנה היום. כשהמכונית חדשה (עבורי), יש בה תוספת תועלת שאולי מצדיקה את התשלום החודשי. כשהיא רגילה (עבורי), כבר לא בטוח כלל, ואני מוצא את עצמי משלם יותר על רמת הנאה דומה שהייתה לי מהמכונית הישנה. כשלוקחים בחשבון שהחלטה על צריכה מוגברת יוצרת ברירת-מחדל גבוהה יותר לאני העתידי, ומושכת אותו לצריכה גבוהה עוד יותר, מתחילים להבין את דילמת האסיר שאני משחק עם עצמי.
פתרון? בעיקר מודעות והבנה שמה שאני צורך מייצר לא רק הנאה אלא גם שינוי של האני שנהנה, ותועלת שולית (מאוד) פוחתת של מה שנראה כעת כשיפור. דיאטה צרכנית נדרשת לא רק על מנת לעמוד בתשלומים ביחס להכנסה, אלא גם כדי להקטין את תלותנו בהחלטות שעשינו בעבר. כמו צרכן הרואין שהמנה הראשונה רק מגבירה את הרצון במנה השנייה, והשנייה בשלישית, כך עלינו למשמע עצמנו לתוכנית טווח ארוך שגם האני העתידי שלי היה חותם עליה, ולא רק הנוכחי. אם מרחיבים זאת לשאר הפעילויות (כמה להשקיע בלימודים, ספורט, משפחה, קריאה, עבודה), מתחילים להשתמש בתורת המשחקים בצורה משפרת חיים, וליישם את הנלמד באופן המיטיב לא רק עם האדם – אלא את האדם.
אם מיישמים זאת גם בתפישה של אני-מול-אחרים, ומסתכלים על תועלת האחר כחלק מהתועלת העצמית, תורת המשחקים הופכת כלי ניתוח למעשים מוסריים. לימודים, ורעיונות חדשים בכלל, אמורים לשפר את החיים ולהוביל לעולם טוב יותר. תפקידנו לוודא שלא בזבזנו את העולם הרעיוני העשיר שהונחל לנו.
אם כתוצאה מהקורס תבחנו את חייכם ותחיו באופן עשיר יותר ומודע יותר, השגתי את מטרתי. אם גם תמצאו את הדרך לשפר את העולם ולתרום לאחרים סביבכם, מימשתי ייעודי. אשמח לעזרה בנדון ולהמשך בחינה עצמית אינסופית. עלו והצליחו, וקחו את האחרים אתכם...
