סיכום

סיימתי סמסטר קשה. הרבה עבודה, הרבה דברים במקביל, ובעיקר את התפקיד שלקחתי על עצמי לדחוף את העגלה בעלייה. מטרתי המלאה הייתה לגרום לתלמידי ללמוד. בכל דרך להעביר אותם משוכות של קריאה והתמודדות. למידה מה אחרים אמרו ואיך אנחנו יכולים לחשוב על זה, ואיך נתרום להבנת העניין.
לכן חשובות העבודות בחברות ובשיטות מחקר, כי הלמידה נעשית, לא נשמעת מפי אחרים. אז סליחתי על שהעבדתי אתכם בפרך, ואני מודה שבעניין זה אני פטרנליסט.
אבל שאלה חשובה עלתה בכיתה, אם באמת אקדמיה זה מקום שיכול לגעת, לשנות אנשים ולא רק לצבור ידע. ודעתי היא שמאוד כן. אקדמיה, כשהיא נעשית באמת ולא רק במובן של רישום למוסד מוכר, היא שאילת שאלות ואי-הסתפקות בתשובות שיש. לכן כשמתחילים ללמוד משפטים כל אחד חושב שילמד מה נכון ומה לא, מה חוקי ומה לא, ופתאום מגלים שהחיים הרבה יותר מורכבים. ורואים את הנפתולים של הדרכים להבין את השאלות ואת התשובות האפשריות.

וזה משנה אנשים. כשמגלים שיש הרבה גירסאות לאמת, והרבה דרכים להסתכל על כל שאלה, לומדים גם כבוד לאחרים. שיכול להיות שהוא חושב ככה, כי הוא מפרש בדרך מסוימת, ולומדים לחפש גם מה אמיתי במה שהוא אומר, להקשיב לו.
אידיאלית.

כמובן שבמציאות יש לנו אגו, ואנו מתקשים להודות בטעותנו, וחשוב לנו להיות צודקים. אבל אקדמיה זה לתת כבוד לדרכי ההוכחה שהם מעבר לדעה. להפריד בין דעה לבין טיעונים המבססים אותה. ולהיות מסוגלים ללכת לטיעונים – ואז בא הכבוד לאדם שממול, בגלל שמניחים את האפשרות שהוא מסוגל להבין, לענות, להשתכנע אם צריך. יש בסיס משותף ויש על מה לדון.

אקדמיה זה ללמוד שיש הרבה שאנחנו לא יודעים, ולתת הרבה כבוד לידיעה, שהיא הרבה מעבר לדעה. תורה לשמה. כשלומדים את המנגנונים בהם נברא העולם, חוקרים את הטבע, מבינים את המציאות. ואני חושב שאדם המעמיק עם עצמו בדרך זו, רואה דברים באור חדש, ושוב באור חדש, ושוב. המוכנות להניח את המחשבות הישנות, ולראות דברים אחרת, היא החשיבה, והיא החשובה. לא הדעה הנוכחית ולא תמונת העולם עצמה. המוכנות להחליף תמונות עולם. וזו היא תכונה ושריר. ככל שמתרגלים יותר העמקה, הופכים ליותר מכבדים את כל מה שאנחנו עוד לא יודעים, ולכן מקשיבים יותר. מחפשים מה עוד אני יכול להבין, ולא מה באתי להגיד.
אם מתרגלים להתעניין, מתעניינים יותר. אנו דוחפים את המחיצות המגבילות אותנו – העצלות, הפחד להתאמץ, אי-הידיעה איך בכלל לחקור נושא, לבדוק משהו לעומק. אני מאוד מקווה שמי שכבר עשה כל כך הרבה בשיטות מחקר, גם כשעולה נושא סתם המעניין אותו, יהיה לו קל לחפש חומר. פתאום יכול להיות מסקרן להשקיע כמה דקות בשיטוט קל כדי להבין על זה עוד. ולדעת שעדיין איני יודע מספיק.

אז לעולם לא אדע מה השפעתי, אבל לפחות אני מקווה שתפקידי כמאמן הצליח. איני רואה את עצמי כמי שבא לתת לכם ידע, אלא יותר כמי שתפקידו לדחוף אתכם להשיג ידע. ואז השאר תלוי בכם. אז תודה על סמסטר מאתגר. עבדנו קשה, צוות הקורס. יעל שמה בכם את הנשמה. אוהבת אתכם וחרדה לכם כמו אמא אווזה. הרבה הרבה דיברנו ותיאמנו והתלבטנו ובכינו בשבילכם. אלעד, עומרי, נתן, ויוסי עבדו מאוד קשה כדי לתת לכם את מיטב הבנתם, צידה לשם השתפרות. והמבחן האמיתי של כולנו זה לא רק מה הפרי שייראה בטווח הקרוב, אלא גם השאלה האם ההשקעה הוכיחה את עצמה – ואני לפחות, מתעניין גם בהשפעה המוסרית ולא רק השכלית. כבוד לאחרים והקשבה לאחרים הולכים ביחד.
למי שבאמת רוצה לראות איפה ההשפעה המוסרית יכולה לבוא לידי ביטוי, מוזמן לקרוא את הדיונים בבלוג בנושא תקשורת ופסיכולוגיה. אנושיות מלאה באה לידי ביטוי בעיני בלתת את המירב בכל דבר – בין אם בלדחוף את עצמנו להוציא את המיטב מתוכנו, ובין אם לפרגן לאנשים מסביב ולראות בהם פלאי בריאה שכבוד לנו להיות במחיצתם ועונג הוא לתרום להם. אין הרבה הבדל בין בפנים לבחוץ.

תודה על סמסטר מלמד, על ההזדמנות והאתגר. דלתי פתוחה תמיד ולא חייבים להיות רשומים לקורס כדי לבוא ולהתייעץ, לשאול, או סתם לשוחח. נצלו את האקדמיה היטב וודאו שאתם מפיקים מעצמכם את המירב – וגם מעבירים אותו הלאה.
עדי