שלום לכולם,
דיברנו בכיתה על נושא הענישה וצדק. הפרדתי בין שני רכיבים של הענישה – המניעה וההחזרה (Retribution בלעז, אשמח לתרגום מוצלח יותר). במניעה אנו כוללים את מניעת אותו אדם מלבצע פשע נוסף (כליאה, שיקום) ואת הרתעתם של אחרים בבחינת "ייראו וייראו". אך מעבר לזאת, גם כשנוצר מצב בו מאוד מאוד קשה להאמין שהענישה תרתיע, רוב האנשים עדיין רוצים לראות עונש.
דוגמא קיצונית במיוחד לעניין זה ניתן למצוא במשפט אייכמן. לא ממש סביר שהוא אישית היה חוזר על המעשים, וגם מאוד קשה לטעון שהריגתו שנים אחר כך, היא שתרתיע אחרים השוקלים לבצע פשעים נגד האנושיות. אפילו חשבנו שאמצעים רגילים ירתיעו את אלה, יש להם הרבה יותר דרכים למות בשלב יותר מוקדם בקריירה הדיקטטורית שלהם. הפחד מהעמדה לדין לא יוסיף הרבה לשיקול אם לבצע את המעשה, או להימנע ממנו. כמובן שאין צורך להזכיר שהרבה מאוד אנשים ראו ורואים בהענשתו גם בנסיבות אלה, שאין בכך כל מניעה או הרתעה, דבר ראוי וחשוב.
אפשר כמובן לראות ביטויים חברתיים אחרים של הרצון הישיר בעונש, לא ככלי למניעה אלא רצוי ונכון כשלעצמו. גודל וצבע הכותרות כשמתגלה רצח נורא חדש, וכמות המלל המסתובבת סביב איזה עונש יקבל, או קיבל העבריין, או השאלות והכעס סביב איך יכול להיות שהוא לא יועמד כלל לדין.
בכל מקרה, הרצון הישיר בעונש קיים, והמלל סביבו מעניין. ניתן לתאר את אותו הדבר בשתי דרכים. חלק יסבירו שעבריין צריך להיענש כדי לעשות צדק, וחלק יאמרו שהרצון הישיר בעונש הוא בסך הכל רצון של בני אדם להסב סבל למישהו שפגע בהם. בעברית, נקמה.
השאלה היחידה המפרידה בין שתי הדעות, הוא מושג הצדק. "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו" זה רעיון מאוד אינטואיטיבי ונשמע טוב. המציאות כמובן, לא תמיד כזו, וגם במקורותינו מסבירים שזה בכלל לא מובטח.
השאלה האמיתית היא אם הצדק כולל בהכרח גם את הניסיון האנושי לשפר את המצב – בלדאוג שרשע ורע לו.
בני אדם לקחו על עצמם את מלאכת עשיית הצדק, והפקידו בידי המערכת המשפטית את כוחה המרוכז של המדינה. כמו כל מערכת, גם זו פגומה ובלתי מושלמת. היא פועלת על סמך כללים, ומאדירה אותם. בקורס אנו לומדים חלק קטן מהם, ומדברים על מבנה המערכת, כיצד היא בנויה ומה מפעיל אותה. את בעיות הצדק לא נפתור, אבל נשים לב שהדגש כאן הוא לא אם משהו צודק או לא, אלא אם אנחנו כחברה אנושית צריכים להפעיל את מערכת הכללים והאכיפה שלנו כדי לטפל במשהו. ואם כן – כיצד.
לפעמים, ההתערבות עלולה להפריע יותר משהיא תעזור, וגם חוקיות בדברים אלה עלינו לחקור.
אבל תמיד נשים לב למינוח בו אנשים עושים שימוש - אם אחד אומר "צדק" הוא מבליע בתוך הטענה גם קונוטציה חיובית, ואם השני אומר "נקמה" זה עלול להיתפש כשלילי. בחירת המושגים לאו דווקא מקרית, וגם אם אינה מודעת, חשוב לשים לב אליה.
דיברנו בכיתה על נושא הענישה וצדק. הפרדתי בין שני רכיבים של הענישה – המניעה וההחזרה (Retribution בלעז, אשמח לתרגום מוצלח יותר). במניעה אנו כוללים את מניעת אותו אדם מלבצע פשע נוסף (כליאה, שיקום) ואת הרתעתם של אחרים בבחינת "ייראו וייראו". אך מעבר לזאת, גם כשנוצר מצב בו מאוד מאוד קשה להאמין שהענישה תרתיע, רוב האנשים עדיין רוצים לראות עונש.
דוגמא קיצונית במיוחד לעניין זה ניתן למצוא במשפט אייכמן. לא ממש סביר שהוא אישית היה חוזר על המעשים, וגם מאוד קשה לטעון שהריגתו שנים אחר כך, היא שתרתיע אחרים השוקלים לבצע פשעים נגד האנושיות. אפילו חשבנו שאמצעים רגילים ירתיעו את אלה, יש להם הרבה יותר דרכים למות בשלב יותר מוקדם בקריירה הדיקטטורית שלהם. הפחד מהעמדה לדין לא יוסיף הרבה לשיקול אם לבצע את המעשה, או להימנע ממנו. כמובן שאין צורך להזכיר שהרבה מאוד אנשים ראו ורואים בהענשתו גם בנסיבות אלה, שאין בכך כל מניעה או הרתעה, דבר ראוי וחשוב.
אפשר כמובן לראות ביטויים חברתיים אחרים של הרצון הישיר בעונש, לא ככלי למניעה אלא רצוי ונכון כשלעצמו. גודל וצבע הכותרות כשמתגלה רצח נורא חדש, וכמות המלל המסתובבת סביב איזה עונש יקבל, או קיבל העבריין, או השאלות והכעס סביב איך יכול להיות שהוא לא יועמד כלל לדין.
בכל מקרה, הרצון הישיר בעונש קיים, והמלל סביבו מעניין. ניתן לתאר את אותו הדבר בשתי דרכים. חלק יסבירו שעבריין צריך להיענש כדי לעשות צדק, וחלק יאמרו שהרצון הישיר בעונש הוא בסך הכל רצון של בני אדם להסב סבל למישהו שפגע בהם. בעברית, נקמה.
השאלה היחידה המפרידה בין שתי הדעות, הוא מושג הצדק. "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו" זה רעיון מאוד אינטואיטיבי ונשמע טוב. המציאות כמובן, לא תמיד כזו, וגם במקורותינו מסבירים שזה בכלל לא מובטח.
השאלה האמיתית היא אם הצדק כולל בהכרח גם את הניסיון האנושי לשפר את המצב – בלדאוג שרשע ורע לו.
בני אדם לקחו על עצמם את מלאכת עשיית הצדק, והפקידו בידי המערכת המשפטית את כוחה המרוכז של המדינה. כמו כל מערכת, גם זו פגומה ובלתי מושלמת. היא פועלת על סמך כללים, ומאדירה אותם. בקורס אנו לומדים חלק קטן מהם, ומדברים על מבנה המערכת, כיצד היא בנויה ומה מפעיל אותה. את בעיות הצדק לא נפתור, אבל נשים לב שהדגש כאן הוא לא אם משהו צודק או לא, אלא אם אנחנו כחברה אנושית צריכים להפעיל את מערכת הכללים והאכיפה שלנו כדי לטפל במשהו. ואם כן – כיצד.
לפעמים, ההתערבות עלולה להפריע יותר משהיא תעזור, וגם חוקיות בדברים אלה עלינו לחקור.
אבל תמיד נשים לב למינוח בו אנשים עושים שימוש - אם אחד אומר "צדק" הוא מבליע בתוך הטענה גם קונוטציה חיובית, ואם השני אומר "נקמה" זה עלול להיתפש כשלילי. בחירת המושגים לאו דווקא מקרית, וגם אם אינה מודעת, חשוב לשים לב אליה.
כשאנו ניגשים להבין את המערכת המשפטית, ואת השיקולים השונים המנחים אותה, אסור לנו להיצמד לאינטואיציות איתן באנו מהבית, אלא מטרתנו להעמיד הכל לבחינה מחודשת, למחשבה מחדש. חלק ממה שעוזר לנו לשים לב להטייה שלנו לכיוון זה או אחר, הוא להקשיב למילים בהן אנו עושים שימוש, ומה מובלע במילים אלו. מה שאינו נאמר במפורש, מה שנשאר כהנחה סמויה בטיעון, אינו זוכה לביקורת הישירה לה הוא זכאי – ומשאיר אותנו תקועים בחיפושנו אחר הבנה אמיתית. מטרתנו, כרגע בקורס אך בעיני הרבה מעבר לזה, היא לחשוף את אותן הנחות סמויות איתן אנו מסתובבים, ולבדוק אותן.
חלק נעשה ברכישת ידע חדש, היכרות מעמיקה יותר עם עולם המשפט, וחלק בתרגול ניתוח הדברים – העמקה והיתר לערעור על כל מה שחשבנו או סיפרו לנו. או כפי שראיתי זאת כתוב פעם: Don't believe everything you think
