סגנונות תקשורת - ש.ב.

שלום חברים,

"סגנון" תקשורתי הוא שם כולל למאפיינים הקשורים זה לזה, אך נראים כאילו כל אחד מהם עומד בפני עצמו.  כשאני קורא למישהו "יסודי" או "נכנס לפרטים", אני נותן כותרת שעוזרת לי להסביר אותו לעצמי, כדי שנטייתו לשאול שאלות ולהיכנס להסברים ארוכים לא תיראה לי מציקה, אלא הגיונית.  כדי שאבין שאם אני רוצה לשכנע אותו, מילים גדולות והתלהבות לא יעשו את העבודה, וצריך לספק הסבר מפורט והגיוני - גם לדברים שנראים לי שוליים.

כשאני קורא למישהו "ססגוני" או "ספונטני", אני מזכיר לעצמי שהפרטים עלולים לקלקל, להסיט תשומת לב מהעיקר - שהוא הרעיון הגדול או ההתלהבות המשותפת מהתהליך.  אני גם מזכיר לעצמי לא להתעצבן כשהוא קופץ מנושא לנושא, מכריז שהבין ואפשר לנוע הלאה לפני שסיימתי להסביר, וכו'...

בקיצור, מדובר בכותרת מאחדת שתסייע לי לכוון את עצמי אליו, וגם לקלוט אותו יותר טוב.  לא לכפות עליו את האופן בו אני אוהב לתקשר, אלא להתגמש כדי להתאים את עצמי אליו.  במילים פשוטות - לקלוט את השפה שלו ולדבר בה.

בכיתה דיברנו על מאפיינים וגם שיתפנו בתחושות אישיות שלנו כשאחרים שופטים אותנו לפי דרכם - ופוסלים את דרכנו.  בשיעורי הבית ביקשתי מכם למלא דף עבודה, ולהתאמן על אחרים בסביבתכם כדי להעמיק בסגנונות וביכולת שלכם לעבור משפה לשפה, מסגנון לסגנון.

כעת אני רוצה שתשתפו בתובנות העיקריות בתגובות לרשומה זו.  המטרה היא לשים דגש על סגנונות הופכיים לשלכם, כאלו שבדרך כלל אתם מתקשים איתם, וכעת מתאמנים על לדבר בשפתם...

המטרה היא כפולה:  ראשית, להקשות על עצמכם ולהתאמץ לכיוונים בהם תצטרכו להשתפר; ושנית, לשתף אחרים בקושי ובהצלחה, ובעיקר בתובנה לגבי איך עושים צעד לכיוון לא מוכר - ולמה חשוב לשים לב.

אנא ספרו גם על הצלחות וגם על כשלונות, או קשיים.  ראו זאת כדרך לייצר לעצמכם נתיב של שיפור, תוך עזרה לאחרים לשים לב למה שאחרת אולי יפספסו.

וחג שמח!!!  מעבדות לחירות - כולל החירות לנוע בעולם של אנשים שונים מאיתנו וליהנות מההבדלים בינינו...

מוזמנים גם לקרוא רשומות אחרות עם תגית 'סגנונות תקשורת' או 'תקשורת ופסיכולוגיה' - בעיקר את התגובות והתובנות של אחרים שעשו את הקורס לפניכם.. 

משימות לשיפור עצמי

לכולנו יש מה לשפר.  לפעמים מדובר בתכונה שחסרה לי ולפעמים במשהו בו אני מגזים קצת.  אצל אחד יש קושי בהקשבה אמיתית ומפרגנת, והראש רץ לשיפוטיות ול"כבר הבנתי מה הוא רוצה להגיד".  לאחר קשה להתעמת, ונוצרת נטייה לוותר או לברוח מהסיטואציה.  השלישי מתקשה בלהגיד סליחה, בין אם מטעמי אגו ופחד מעמדת נחיתות, ובין אם מחוסר מוכנות להודות שטעה.  

ניתן לאפיין תכונות, מאפיינים, ונטיות התנהגותיות על ספקטרום - מגבוה לנמוך.  נדיר מאוד שבאמת "אין לי" תכונה מסוימת, או שהיא קיימת תמיד ובצורה מוחלטת.  המציאות מורכבת יותר, ועל הקו בין אפס למאה, יש הרבה מאוד נקודות ביניים...

החוכמה היא להיות מסוגל לראות את עצמי, לא רק כפי שהדברים משתקפים מבפנים, אלא גם איך זה אולי נראה מבחוץ.  וחשוב עוד יותר, איך זה נראה לאחרים שעולמם שונה משלי - ואיך זה גורם להם להרגיש.  אין כאן נכון ומוטעה, שכן גם אלה שבחוץ מוטים, וכל אחד רואה רק חלק ממני, ושופט לפי ההטיות הפנימיות שלו.  אך יש מועיל ומזיק - ואת זה צריך לשפוט לפי ההקשר.  אותה התנהגות - לפעמים מועילה לי ולפעמים מזיקה.  לפעמים מה שנתפש ככנות ופתיחות אצל אחד, ייתפש כשחצנות או שיפוטיות אצל האחר.  לכן המשימה הראשונה היא לשים לב לדקויות.  לתכונות המאפיינות אותי, לאלו המתעוררות רק בנסיבות מסוימות או עם אנשים מסוימים, ולאלו שלפעמים קופצות באופן מוגזם..

המשימה השנייה היא לעשות משהו בעניין.  להיות מסוגל להגביר קצת תכונה מסוימת ולהנמיך אחרת.  להתאים את עצמי לנסיבות כדי שאוכל לזרום בהן באופן קל יותר, רך יותר, מיטיב יותר עם עצמי ועם אחרים. 

אחרי שמיפינו קצת מתכונותינו המובילות, שמנו לב למה חסר לנו ומה יש לנו יותר מדי, וראינו את ההבדל בין מה אני מרגיש מבפנים לאיך אני נראה מבחוץ - הגיע הזמן ליישום.  כל אחד בוחר 2-3 תכונות או התנהגויות מאפיינות, ומתאמן בשינויין.  שינוי, לא כי הקיים לקוי, אלא כי מגיע לי להיות מסוגל לפעול גם אחרת.  מגיע לי החופש שנוצר כשאני מסוגל לשנות, להיות יותר או פחות פתוח, נוקשה, רך, מפרגן, או סולח.  מגיע טווח הפעולה שמתקיים כשאני לא מפחד להתווכח, מסוגל להתנצל, ומסוגל ללמוד מביקורת (שמגיעה רק כשאני מאפשר לאחרים להביעה).

שורה תחתונה - כל אחד בוחר לו כמה מאפיינים, ובמהלך כל שבוע רושם תגובה בה נפרט מה עשינו בעניין.  איך אתגרנו את עצמנו כדי לפעול באופן שהוא חריג עבורנו, שונה מהרגיל, ומתרגל את עצמנו במסוגלות לפעול אחרת.  תהיו יצירתיים!  אפשר לתרגל במגוון דרכים, וללמוד מהצלחות וכשלונות כאחד.  הרשו לעצמכם לפעול שונה, שכן רק כשלמדתי שאני מסוגל גם כך וגם אחרת, נפתח המרחב שביניהם לבחירה חופשית באמת.

בהצלחה ותיהנו.  וגם אם לא - ספרו...

ויכוחים + ויתורים: איך משלבים ביניהם?

הנטייה להתווכח שונה מאדם לאדם, אך הצורך בכך קיים (לפעמים) אצל כולם.  יש שמפרידים בין דיון בו מחליפים דעות, לבין ויכוח בו דוחפים את האחר לקבל את דעתנו - אך לענייננו חשוב להכיר בכך ששניהם קיימים ועם שניהם צריך להתמודד.  לכן אני מציע תרגול - למצוא (ואף לייצר) הזדמנויות לויכוח מיותר, תוך הארכת הויכוח והעמקתו.  לחלקנו זה בא בקלות, ואף רגיל...  וחלקנו צריכים ממש להתאמץ ולהתגבר על מכשולים פנימיים כדי להתווכח.  המטרה היא בדיוק זו - לעשות מה שלא רגיל, להרחיב את אזור הנינוחות, ולהכיר את המנגנונים הוכחניים מקרוב.

בחרו 2-3 מקרים בהם תוכלו להאריך ויכוח ולהקשות על הצד השני, והכריחו את עצמכם לעשות זאת.  המטרה אינה לנצח בויכוח - אלא להתנסות בו ולשים לב לדינמיקות המתחוללות בו.  כשאתם רואים שכבר משכתם כמה שאפשר - תתנצלו!  אינכם צריכים להודות בטעות או לומר שהאחר צדק, אלא למצוא משהו עליו אפשר לומר סליחה.  אולי על אופן הויכוח, אולי על הטונים אליהם הגעתם, אולי על המצוקה או העצבים של הצד השני - העיקר לומר סליחה.  תרגלו את הויכוח המוגזם, ואז את ההתנצלות הבלתי-שגרתית.  ועל הכל, כתבו בתגובות מטה...

בהמשך, ננתח את שאשר קרה ונלמד ממנו, אך קודם עושים שיעורי בית ומתרגלים את מה שקשה ומוזר..

סגנונות וסימולציות

לאנשים שונים סגנונות תקשורת שונים, ועסקנו קצת במה מאפיין אותם ואיך מדברים איתם.  המשימה הפעם פשוטה (לכאורה):  לבחור 2-3 אנשים בסגנון שונה משלכם, ולנסות לשכנע אותם, או להוביל שיחה, תוך אימוץ הסגנון שלהם.  המטרה היא תרגול, כך שאתם צריכים לאתגר את עצמכם ולתקשר באופן שונה מאשר בדרך כלל, משהו שידרוש מכם התאמה לאחר ויציאה מאזור הנינוחות שלכם.

אין חשיבות לנושא או להקשר, כל דבר יתקבל בברכה, בתנאי שעבורכם יהיה מדובר במאמץ ממנו אפשר ללמוד, והאחר יחווה ניסיון אמיתי להקשיב לו - לא רק בתוכן דבריו, אלא גם באופן בו הוא מפרש את דבריכם.  שמרו על כבודם, הקשיבו להם באמת, ותנו לעצמכם הזדמנות להתנסות בכניסה לעולמם.

בהצלחה!  וספרו איך היה ומה למדתם מהתהליך בתגובות מטה...

Haidt וסיווגם של אנשים מוסריים

Jonathan Haidt נתן הרצאה ב TED על סיווגן של דרכים לחשוב על מוסר.  https://www.ted.com/talks/jonathan_haidt_on_the_moral_mind
עד כמה הדברים רלוונטיים לנו בארץ הקודש?  האם אפשר להשליך משם לכאן, גם אם בשינויים המחויבים?
ובאופן כללי יותר, מה למדנו מההרצאה שלו ומהדרך שלו להסתכל על אנשים?
כנסו לתגובות וכתבו על התובנות שלכם מהרצאתו ומה הייתם עושים כדי ליישם את עיקרי הדברים אצלנו.  אין הכוונה לומר אם הוא צודק או לא, אם ישראלים דומים לאמריקאים, או אם שמאל וימין כאן זה כמו שם.  הכוונה היא ללמוד מהפרמטרים שהגדיר, ולנסות וליישמם אצלנו.  כמו תמיד, העיקר הוא בפרטים וביישומים, ויש הרבה שינויים מחויבים...
עדיין, מחכה לראות את התובנות שלכם, והמחשבות שלכם על איך מחקר כזה צריך להתבצע אצלנו.

בורסה, צמיחה, וגיוון - לא רק בכסף..

מי שמסתכל על הגרף מרחוק, רואה עלייה מאוד ברורה ורצופה משמאל לימין.  בקצה השמאלי, מדד הדאו ג'ונס בתחילת דרכו - 51 נקודות.  מדובר במדד שמשלב יחדיו את המניות הבולטות והמשפיעות בבורסת ניו-יורק, מדד שמשקף את ערך הבורסה אם לא מתאמצים לבחור דווקא מניות מסוימות. 
כשפשוט מחליטים לגוון, ולקחת מניה אחת מכל סוג, משיגים את התשואה הממוצעת, לא יותר ולא פחות.

בקצה הימני, מדד הדאו-ג'ונס אחרי מאה וקצת שנים: 12,800 בשנת 2013.  היום, אותו מדד הגיע ל 17,700.
המשמעות היא שאם קניתם חבילת מניות מפוזרת, אחד מכל סוג, ושילמתם 50 דולר ב 1901, אתם יכולים למכור את אותה חבילה ב 17,700 דולר היום.  פי 350...
אני משאיר לכם לבדוק כמה עלתה האינפלציה בינתיים.  כשמתחשבים גם בה, זה לא רווח של 35000%, אך עדיין משמעותי מאוד.

שתי תובנות חשובות כאן.  ראשית, מניות משקפות צמיחה.  של המשק, של החברות, ושל היחידים שעולמם הכלכלי משתקף בבורסה.  גם מי שלא מכיר מניות ולא מתעניין בבורסה, מושקע בה - דרך קרנות השתלמות, פנסיה, ועוד.
תובנה שניה - גיוון הוא משמעותי.  מי שקנה מניה מסוימת, אולי יירד ואולי יעלה.  מי שקנה תפזורת של מניות, מקבל את הממוצע - וגם מוגן מתנודות אקראיות בחברה ספציפית.

ואולי יש עוד תובנה - כשמקשיבים לקולות הזעקה כל פעם שיש מפולת, או אפילו ירידה, בבורסה, כדאי לזכור שבינתיים הגרף עולה באופן כל כך קבוע, שכל פעם מכריזים על שיא חדש.  גם אם קונים מניות וסובלים מפולת גדולה, לעשות כלום ולחכות זו לא אסטרטגיה רעה...

מכאן אולי אפשר להבין עד כמה הבורסה באמת מסייעת לצמיחה.  רוב המפעלים ורוב החברות, לא היו יכולים לעשות ולייצר, בלי המימון שמגיע ממכירת מניות בבורסה.  רוב האנשים שמשקיעים במניות, באופן ישיר או עקיף, לא היו משקיעים לולא הנזילות שהבורסה מעניקה.
חברה שמנפיקה מניות בבורסה, מקבלת את הכסף כדי לצמוח, בעוד שהמשקיע תמיד יכול לצאת ולמכור לאחר, מבלי להפריע לחברה שממשיכה להשתמש בכסף שקיבלה. 
נזילות מייצרת מוטיבציה להשקיע.  נזילות למשקיע מבלי לפגוע בוודאות של החברה שהכסף שקיבלה יישאר אצלה - זו מהות השוק המשני, המסחר במניות קיימות ולא רק הנפקת חדשות.

ואם חושבים על זה לעומק, יש כאן הרבה יותר מאשר דיון בכסף.  מדובר על אופן ניהול חיים חברתיים, מתן אפשרות למסחר חופשי והחלטות עצמאיות של אנשים שונים.  ואפילו תרומה משמעותית להפחתת הריכוזיות, אם עובדים עם זה נכון...  מה שלא תמיד קורה..
 

עם סיום סמסטר קיץ

שלום לכולם,
ראשית, שנה טובה, מתוקה, חמוצה, מלוחה, וחריפה (אני אוהב שונוּת ומאמין שמגוון זה דבר מעשיר..)
שנית, כמה מילים עם סיום סמסטר קיץ.

לימדתי קורס במבוא למשפטים וסמינר בתורת המשחקים.  בשניהם נהניתי מתלמידים משקיענים, סקרנים, ושואלי שאלות.  מטרת הלימודים האקדמיים בעיני היא העשרת האדם, לא רק בידע, אלא בעיקר בספקנות בריאה וביקורתית ובכלי עבודה המאפשרים שאלות נוקבות ודיון אמיתי.

כולנו סובייקטיביים והאמיתות בהן אנו מחזיקים מושפעות ממי שמחזיק בהן.  ועדיין, קיימת שאיפה לידע אובייקטיבי, ולהתעלות מעבר לאישי ולפוליטי.  הלימוד האקדמי אמור לסייע בכך, גם בחשיפה לרעיונות חדשים וגם במתודות שיפרידו בין מה שנוח לנו להאמין בו, לבין מה שאנו יכולים להוכיח, או לפחות לאושש.

במבוא למשפטים הדגשנו את המתודה של Rawls ואת זו של Dworkin, ששניהם מכוונים לידע אובייקטיבי הנסמך על עושר החוויה האנושית, אך אינו נגוע בסובייקטיביות של הפרט המחפש ידע.  כמובן, שמבחנים תיאורטיים אינם ישימים באופן מושלם במציאות.  ועדיין, השאיפה למושלם מלמדת ומסייעת להתקרב אליו, גם אם לא נגיע.  בתורת המשחקים שמנו דגש דווקא על ניתוח מצבים ספציפיים, ועשינו שימוש בהנחות מפשטות כמו רציונליות, מידע מושלם ומלא, ועוד. 

בשני המקרים, גם אם הדברים אינם תמיד מציאותיים, הבנת התיאוריה מאפשרת את ניתוח המציאות ועמידה על דקויות שלא היינו רואים אחרת.  זו המתודה האקדמית: דיוק בניתוח כדי לבודד ולהבין את הגורמים המשפיעים.  אחר כך אפשר לבחון את הפער בין תיאוריה למציאות ולעמוד על השינויים הנדרשים לפני יישום, וגם לזכור את הצניעות הנדרשת לפני הכרזה שהבנו או שיש לנו פתרון לבעיה אמיתית...

אני רוצה לעודד אתכם ליישם את מה שלמדתם ולחקור את המציאות סביבכם, ולא להשאיר את הדברים רק כתיאוריה של אוניברסיטה.  יישום מבחני Rawls עוזרים לנו לבחון עד כמה אנו אנשים טובים, והכרה בעושר האפשרויות לפרש כל פעולה וכל אמירה, מזכירה לנו שמה שאנו חושבים לא בהכרח דומה למה שאחרים התכוונו...

המבחן, או הגשת העבודה, רחוקים מלהיות מטרת הלימודים.  אלה נועדו להעשיר אותנו ולאתגר אותנו.  אם אתם לא שואלים את עצמכם שאלות ומסתכלים על העולם אחרת – אתם לא מנצלים את הלימודים עד תום.  הלוואי שתיהנו מהלימודים, תעשירו את חייכם, ותעמידו את עצמכם במבחן תמידי.  הלוואי שכולנו נתאמץ יותר, נהיה טובים יותר, ונטיל ספק במה שאנו חושבים שאנו יודעים.  ונכבד את האחרים שחושבים אחרת...

Don’t believe everything you think!

ובהצלחה בלימודים ובחיים.  יש לנו עוד הרבה מה ללמוד...

תורת המשחקים בסינמה סיטי

זהו, סוף סוף מגיע הרגע ואני מתחיל במשהו חדש ואחר!

יום שני הקרוב, 23.3, 19-20:30, מתחילה סדרת הרצאות שלי בסינמה סיטי-גלילות, על תורת המשחקים, מהות החיים, והקשר ביניהם.

פעם ראשונה שאני לוקח תובנות מהחיים, סדנאות שהעברתי, עולמות המדיטציה, היוגה, ואמנויות הלחימה - ושוזר אותם בקורס לקהל הרחב בתורת המשחקים.

אני מתכוון להשתמש היטב באולם הקולנוע והמסך הרחב, ולשלב סרטונים, משחקים (עם הצבעה אלקטרונית תוך כדי שיעור), ודוגמאות מהחיים.

נדבר על מערכות יחסים, משא ומתן, כסף, יחסי עבודה, משפחה, נישואין, וגירושין.

כולנו שחקנים באינסוף משחקים במקביל.  ככל שנבין אותם, ונבין איך אנחנו משחקים גם נגד עצמנו, נתמודד ונצליח יותר.

שיהיה לכולנו בהצלחה, ושנשכיל ליצור win-win גם בעולם שמתעקש על win-lose...

אפשר להירשם לכל הסדרה (7 מפגשים), או להרצאה בודדת:  1-700-50-41-41

פרטים:  https://www.facebook.com/groups/759194637521092
http://www.zmaneshkol.co.il/course.asp?cid=1188
https://www.facebook.com/events/301433913385238

פרשנות - משפטית ואישית

כמה מילים על פרשנות משפטית, להוריד קצת את התיאוריה הגבוהה למציאות מובנת. דוורקין מדבר על הפרשנות הנכונה כזו המאירה את מושא הפרשנות באור הטוב ביותר. למה הוא מתכוון?
נניח שהחוק קובע שאסור לזרוק זבל ברחוב. מישהו נקנס על שזרק סיגריה ברחוב, וטען שלא מדובר בזבל. האם יש לפרש את המושג "זבל" ככולל סיגריות או לא? אם נניח שהחוק מיועד למנוע לכלוך ברחוב, זה מאוד תלוי בתפישה התרבותית השלטת, מה מהווה 'לכלוך'.

אם אנו חיים בתרבות בה סיגריות (בעיקר אלו שעושנו ונותר רק הבדל) נתפשות כמשהו המפריע לתפישה האסתטית של רוב הציבור, ברור שמדובר בזבל, ובדיוק כנגד זה חוקק החוק. אם אנו חיים בתרבות בה לא מייחסים חשיבות לדברים קטנים, וברור שבדל סיגריה אינו מהווה מטרד רציני, נאמר שהחוק מכוון דווקא להשלכת פסולת ממש – לשלוח את התושבים לפחי האשפה במקום השלכה למרכז הכביש, כפי שהיה נהוג פעם.

מהו לפרש באור הטוב ביותר? לראות בחוק חלק מיחידה שלמה, מערכת חברתית כוללת, בה המשמעות המיוחסת למילה 'זבל' כאן, גורמת לחוק להתאים היטב לשאר החוקים שהחברה חוקקה, ולנורמות חברתיות שולטות ומקובלות. חוק האוסר משהו שרוב הציבור חושב שאין איתו בעיה, הוא חוק פחות טוב מחוק שאוסר משהו שכולם חושבים שהוא פגום.
כך, פירוש באור הטוב ביותר דוחף אותנו לחפש את האפשרות הפרשנית שתגרום לנו להסתכל על חוק זה ולראות בו חוק מוצלח. מוצלחותו של חוק, לדעת דוורקין, קשורה למידת התאמתו לשאר החוקים.
מערכת משפטית בה מושג מקבל פרשנות אחת, גם אם מופיע בהקשרים שונים, מראה על לכידות לשונית, התאמה פנימית מבחינת השפה של מערכת המשפט כולה, ולא כל חוק כיחידה נפרדת. לכן, רכיב רלוונטי הוא ניסיון להתאים בין הפרשנות המוצעת כאן לבין משמעויות המונח 'זבל' כשהוא מופיע בחוקים אחרים.

בהקשר האנושי, אפשר ללכת עוד צעד מעבר לדוורקין. אם זוגתי אומרת לי ביוצאי לעבודה "קח איתך את הזבל", אפשר לראות בזה פקודה או בקשה. אם אראה בזה פקודה, מערכת היחסים בינינו נראית פחות טוב (בעיני) מאשר אם אראה בזה בקשה. לכן, בהיעדר סיבה אחרת, עדיף לראות בזה בקשה – וגם למלא אותה בחיוך.
אם אדע לחייך ולהגיד "אין בעיה מותק", חיינו הזוגיים יהיו טובים יותר מאשר אם אומר "קחי אותו את".
הפעולה שאני נוקט קשורה לפרשנות שאני נותן למילותיה. גם התגובה הרגשית, עוד לפני הפעולה הפיזית, קשורה לפרשנות. אם מפריע לי שפוקדים עלי, אתנגד ואכעס.

את הפרשנות שאנו נותנים למושגים אפשר לראות באופן בו אנחנו מגיבים אליהם. אם הייתה האמירה, ואני מוצא את עצמי מתכווץ ומתעצבן, סימן שהפרשנות לכיוון הפקודה הייתה דומיננטית אצלי. אם אני מסוגל לשים לב לפרשנות (האוטומטית) שאני נוקט, אולי אוכל גם לשנות אותה.
שינוי שכזה הוא מכוון עתיד, ושינוי פרשנויות פנימיות היא עבודה קשה וארוכת-טווח. אני מאוד מציע להתחיל בהסתכלות, ולהשאיר את פן השינוי להמשך.

שיעורי בית (שאשמח לשמוע איך הלכו) – הביטו בפרשנויות שאתם נוקטים, ושימו לב למקומות בהם יכולתם לנקוט בפרשנות אחרת. אל תנסו לשנות, אבל בהחלט שימו לב שהאופציה בה בחרתם לא הייתה היחידה, ושאלו את עצמכם מה עומד ביסודה – ומה היה משתנה אם הייתם בוחרים באחרת.  הביאו דף עם דוגמא או שתיים של דברים שעשיתם אחרת, או חשבתם אחרת, ובעיקר - כמה פרשנויות שהיו יכולות להתאים לאותה סיטואציה.

עם תום הסמסטר

שלום לכולם,

עם תום הסמסטר המאוד מקוצר שלנו, כמה מילים.  ניסיתי להציג בפניכם כמה קצות קרחונים, כדי להראות לכם שמאחורי כל מושג או תיאוריה, יש עולם שלם ששווה לחקור.

תהליך הלמידה של כל אחד הוא אישי.  חלק משוועים להזדמנות למצוא לבד ולקרוא דברים שונים, וחלק זקוקים להנחיה, ליד מכוונת שתרים כמה אבנים ותראה מה יש מאחריהם.  הלימודים הפרונטליים הם כדי להכיר מושגים, להבין איך דברים עובדים, לעורר מחשבה.  התרגילים שאני נותן משיעור לשיעור הם כדי לדחוף קצת בעלייה, כשעסוקים בדברים אחרים.  אני, מה לעשות, רוצה שתלמדו את הדברים שלי, ויודע שבלי שיעורי בית, לא מתעסקים בחומרים האלו במשך השבוע.  משימות החיפוש הן כדי להכיר את כלי העבודה, להיות מסוגלים לחקור לבד.

כשלומדים, אז מעבר לשאלות הספציפיות, או למאמר של אותו שבוע, מתעוררות שאלות.  מחשבות חדשות, או תובנות, או קישורים בין דברים שנראו בתחילה כשונים.  ואז לומדים מהאחד לאחר.

זה תפקידה של תיאוריה.  לארגן את המציאות במסגרת שנראית מסודרת.  היא השלד עליו אנו בונים את ההחלטות שלנו, וצריך להכיר אותה – וללמוד גם תיאוריות אחרות המספרות סיפור אחר.  כל תיאוריה, כל מודל, כל משחק, הם פריזמה דרכה אנו מתבוננים על המציאות, ומחפשים תובנה חדשה דרכה.

הקורס נועד להכיר תיאוריות שונות, ולהתבונן מזוויות שונות, ולהתרשם משני דברים:  שיש הרבה דרכים לפרש את מה שאנו רואים בעולם; ואף אחת מהן היא לא כל האמת.

אז אפשר לבנות כמו בקוביות לגו, ולהרכיב מודלים מחשבתיים שונים ביחד – וליצור כל פעם תמונה קצת אחרת.  החוכמה היא להיעזר במודלים וגם לא לתת לגבולותיהם לעוור אותנו.  יש עוד הרבה מציאות שהמודל, כל מודל, לא יכול להכיל.  משפט פרטי מול משפט ציבורי זה מודל.  משפט אזרחי מול פלילי זה מודל.  כל אחד מחלק את המציאות לשתיים, ועושה עוול למקרי-הביניים.  

לחברי במבוא למשפטים, בהצלחה בבחינה.  תיהנו בהמשך הדרך, ותנצלו את השנה הזו היטב.  לא כולם פטרנליסטים כמוני, שנותנים שיעורי בית ומוודאים שאתם לומדים וחושבים.  קל לתת לעיסוקים האחרים להשתלט, או לחוסר עניין בחומר להתפתח.  זו העבודה שלכם להפוך את הלימודים למעניינים, ויש לכם כלים לחקור ולבדוק כל נושא שתתעניינו בו.

לחברי בתורת המשחקים, תחשבו טוב על שאלת המחקר שלכם, ותחדדו טוב טוב מה מעניין אתכם.  קראו מאמרים סביב הסוגיה, ותיעזרו בספר של אביעד חפץ ובספרים שקראנו מהם כדי להבין את המשחקים טוב יותר.  ב 31.1 אתם מגישים, מה שאומר שעד 1.12 סקירת הספרות אצלי, ועד 15.10 שלחתם דף עם תיאור קצר של נושא המחקר ו 4-5 מאמרים מרכזיים שבהם תרצו להיעזר.

בהצלחה לכולם, ותודה!  שנזכה ליישם את מה שאנחנו לומדים, ולהיטיב עם עצמנו ועם סביבתנו.

למתעניינים בתורת המשחקים, אני מתכנן קורס בנושא בסינמה סיטי, הרצאות באולם קולנוע, על תורת המשחקים עם יישומים בחיים, ועם המחשות מקטעי סרטים שנקרין שם.  אמור להיות כיף ומעניין, עם קליקרים (אפשרות למשחקים בשיתוף הקהל, שמצביע באמצעות מכשיר נייד ורואים את סטטיסטיקת התוצאות של כולם על המסך).
המעוניינים מוזמנים לפנות אלי, ואשמח להעביר פרטים.


 

סיום - מבוא למשפטים

שלום לכולם,

תודה על קורס מהנה ועל שיתוף פעולה בקריאה, בדיונים בכיתה, ובעבודות שהגשתם.  אני יודע שדרשתי הרבה, אך מקווה שהדברים בעלי ערך מספיק להצדיק את ההשקעה..

אני מזמין אתכם לקרוא עוד על רולס ודוורקין, ובעיקר לחשוב על איך ליישם את הדברים בחיי היום-יום.  תורות מוסר רבות מבקשות מאתנו לחשוב לא רק על עצמנו, אלא לכלול את נקודת המבט של אחרים סביבנו, ואינטרסים ארוכי-טווח יותר מאשר "מה בא לי עכשיו".  ברמה האישית, תפישה כזו עוזרת לראות את ההיגיון שבדברים הקורים סביבנו ולבנות חיים טובים יותר.  ברמה החברתית, זו הזדמנות ליצור עולם טוב יותר וגם לסייע בפרשנות הראויה של נורמות משפטיות.  אם מניחים כי המשפט נועד להיטיב עם החברה, המנגנון של רולס מתחבר לזה של דוורקין, ואנו מפרשים באופן שיביא את מיטב התועלת למערכת כולה – מה שמקטין את התזזיתיות של המחוקק האנושי או חוסר התיאום בין גורמים משפטיים שונים.

ברובד האישי, יש משפט יפה בעיני:

Character is who you are, when no one is looking

הדתיים שבינינו אולי יאמרו שאלוהים תמיד מסתכל, והכופרים בקיומו לא יכולים להכחיש שגם בלעדיו, אנו רואים את עצמנו וגם כשלא, מדובר בהכחשה והדחקה שראוי להתגבר עליהם...

אל תשכחו שמטרת האוניברסיטה היא לא רק הענקת ידע, אלא פיתוח מחשבה ביקורתית ופתיחות צוהר לעולמות רעיוניים חדשים.  אני ממליץ להשתמש בהזדמנות של לימודיכם כעת, להיכנס לשיעורים גם בפקולטות אחרות, לבקר בכנסים שבאוניברסיטה, ובאופן כללי – להשקיע ככל האפשר בפיתוח עצמכם. השתמשו במרצים שלכם, וגם כשהם פחות מובנים, חפשו את ההיגיון המנחה את דבריהם ונסו למצוא את העניין שבכל קורס ומטלה.  גם כשהמרצה לא מצליח להסביר, יש עומק בדברים, חפשו אותו ועזרו למרצה להגיע אליכם.  לא תמיד אנו מצליחים לבד...

 

לגבי המבחן, מחייב כל חומר הקריאה שהקציתי במפורש (מטלות בית וקריאה לכיתה), השאר – בזמנכם הפנוי.  המבחן יהיה רב-ברירתי (אמריקאי), בחומר סגור, ויכלול גם שאלות שלכם מהמטלה האחרונה.  אשאל גם על דברים שנאמרו בכיתה וגם על חומר הקריאה שהקציתי, אפילו אם לא נדון בכיתה.

ניסיתי לענות בשיעור על רוב השאלות שלכם, גם אלו שנשלחו במייל וגם אלו שכתבתם בדף שביקשתי להגיש בכיתה.  אם יש שאלות שנותרו ללא מענה אני מתנצל, ומזמין אתכם להמשיך ולשאול בתגובות מטה.

גם אחרי הקורס, אתם מוזמנים לבוא לשאול או להתייעץ, ואני (כמעט) תמיד פנוי לכוס קפה ושיחה.

בהצלחה ותיהנו מהלימודים!

קריאה, כתיבה, ועריכה

שמעתי תוכנית ובה סיפרו על מחקר חדש, שמדד את פעילות מוחם של אנשים בזמן ואחרי קריאת ספר.  זה שהפעילות המוחית משתנה בעת הקריאה היה ידוע, אך כאן מדדו כל יום עד חמישה ימים אחרי הקריאה, וראו שהשינויים משתמרים בחיבוריות שבמוח.  כלומר, הפעילות המוחית בקריאה משאירה רשמים לאורך זמן.  המעניין הוא שהחלקים המשתמרים היו דווקא אלה הקשורים לייצוג והבעת רגשות, והשינויים נותרים כפי ששריר משתנה לאחר פעילותו.  זיכרון הפעולה מאפשר לעשות את הפעולה טוב יותר בפעם הבאה.

כפי ששרירים ניתן לחזק, כך פעילות מנטלית.  וביטוי רגשות.  ושמירת תשומת לב ומיקוד.  וכאן משימתנו: השקעה ארוכת טווח ביצירת שינויים ארוכי טווח.  לאמן את עצמנו ולהשתפר.

הכתיבה, כך קראתי, לא נועדה כדי לשים על הנייר את מחשבותיך, אלא הכתיבה נועדה כדי לגלות מה אתה חושב.

בוודאי שכך לגבי כתיבה מחקרית.

כאשר אנו חוקרים נושא, אנו יוצאים למסע גילוי.  אנו יודעים רק את היעד הראשוני, את השאלה או התחושה שגרמו לנו להתחיל, ולבחור דווקא נושא זה ולא אחר.  הקריאה, והמחשבה אודות מה שקראנו, מובילה אותנו למחוזות אחרים, ואם לא כך – הרי שלא חשבנו מספיק על מה שקראנו.  כדי לקרוא באמת, צריך לגשת אל הטקסט בסקרנות, בתהייה של ילד קטן שמבקש שיספרו לו מה שאינו יודע.

כאשר אנו מתחילים לכתוב, בתחילה אנו מסכמים מה שקראנו, שזה חשוב בעיקר לעצמנו.  עוזר בגיבוש הבנה המגיעה רק כאשר אנו שמים במילים שלנו את מה שנותר במוחנו מהטקסט.  הסיכום הוא התייחסות ישירה, שכל מי שקרא את הטקסט יכול היה לכתוב, ואת הסיכום אנו מנסים לעשות ברמה כזו של אובייקטיביות.  אך עם הסיכום מגיעות גם התובנות שלנו, הדרכים בהן אנו הבנו את הטקסט שהן אולי שונות מדרכי ההבנה של אחרים.

זו כבר תחילתה של מקוריות, של יצירתיות בסידור הרעיונות מחדש או מציאת אנלוגיות לא שגרתיות.  לכל אחד מאיתנו יש רבות כאלו, ולכן כל אחד יכול להביא רקע ייחודי כדי להבין מחדש את הטקסט, את הרעיונות המוכרים כבר לכולם.

כתיבת עבודה מחקרית נעה בשלבים, וגם אלו נעים יותר בגלים ובעליות וירידות מאשר כהתקדמות רציפה.  חשוב לדעת לתת לעצמנו את זמן ההתלבטות, זמן הקריאה הפתוחה, בה אנו לא בטוחים לאן אנו הולכים, ואז להגיע לשלב הממוקד, בו אנו מחפשים משהו מסוים.  ואז להיות מופתעים ממשהו, לסטות אל שאלת-אגב וללמוד הצידה ולא רק קדימה.

אם את זה עושים כמה פעמים, נעים בין מחשבה לבין קריאה ובין עיקר לטפל, אנו מאפשרים לעצמנו תהליך בו הכתיבה מובילה אותנו לא רק להעמקה בנושא כי אם גם להעמקה בעצמנו.  שימוש במי שאנחנו ובהקשרים המיוחדים שלנו כדי להבין את הנושא ואת מחשבותינו עליו בו-זמנית.  אז גם ניתן לגלות הנחות סמויות עימן אנו מסתובבים מבלי דעת.  אם אנו מוכנים לבקר את עצמנו ולבדוק למה השתכנענו דווקא בכך ולא אחרת, נגלה הטיות ונוכל להעמיד להן תיקונים.

ואז מגיע השלב האחרון, בו אין ברירה אלא להכין את העבודה להגשה.  חייבים להוציא לקורא חיצוני את מה שהיה תהליך פנימי.  וכאן חשוב לערוך.  מה שהיה טוב כאשר אנחנו קראנו אותו, מייצג הסתכלות של מי שכבר משוכנע, וגם מי ששם על הנייר את מה שהיה לו חדש, או בולט.

אלא שבסוף העבודה אנחנו כבר יודעים קצת יותר טוב מה ידוע בתחום, ולכן ניתן לצמצם במה שמוכר, לתמצת את החלק המסכם ולהשחיז את החלק המנתח.  ואלו אינם פרקים נפרדים בעבודה, אלא שזורים כמעט בכל פסקה.  ולכן חשובה העריכה.

העריכה היא החלק הכואב, לפחות בשבילי.  חיתוך של מילים שיצרנו בעצמנו, ניתוק חיבורים שחווינו לא רק בשכל, אלא גם ברגש ובנשמה.  והעריכה קריטית כי אחרת אתם מגישים יומן פנימי ולא מתמקדים בקורא החיצוני שביקשתם את תשומת לבו, וצריך להתחשב דווקא בו.  לכן חיתוך סכין העריכה חייב להיות חד ומכוון.  העריכה היא הקריאה המחודשת בטקסט שיצרנו, כאשר אנו מנסים לסייע לאחר ללכת בשביל מסוים, ומקצצים את הענפים המסתירים את הדרך.  תנו לחבר שאינו בתחום לקרוא ולהעיר.  לבן או בת הזוג, לילדים.  קבלו הערות ממי שלא חי בתוך העולם שלכם, כדי לראות את הדברים מבחוץ.  סביר ונכון שהם יצטרכו הסבר לחלק מהמילים, המונחים המקצועיים שאתם מכירים והם לא.  סביר שכל שאלה אפשר יהיה לפתוח לדיון שלם, שלא כתוב בעבודה.  אין בהכרח מדובר בחסר, אלא בעובדה שהעבודה האקדמית היא מעט המסתיר את ההרבה.  עולם שלם שרק קצה הקרחון מציץ בו החוצה, ומזמין את הקורא להיכנס.  ואם העבודה מוגשת לי, קחו בחשבון שהקורא הזה אוהב מינימליזם, דיוק, ושלא מאריכים בהסבר מה שהוא כבר יודע...

שיעורי בית - תקשורת ופסיכולוגיה ותיקון המידות

שלום לכולם,

השבוע אני רוצה שנרחיב את המבט ואת העשייה.  למדנו על סגנונות תקשורת, על פרשנות סובייקטיבית, על האופן בו אנו משליכים על האחר את מה שנראה הגיוני לפי הדרך המוכרת לנו.  ראינו איך היעלבות או פגיעה, או לחץ או כעס, נוצרים כשאנו משלים את עצמנו שערכנו או פנימיותנו תלויים בהערכתו של האחר, או ביחס שהוא נותן לנו.

ראינו גם את העוצמה המגיעה מהשארת האחר במקומו, והתמקדות במטרה ארוכת-הטווח, במקום אליו אנו רוצים להגיע ולא המקום אליו דוחפים אותנו אחרים או הנסיבות.

אם אנו מבינים את הסגנון שלנו, גם התוכן הייחודי וגם הטיפוס הכללי המשותף עם אחרים הדומים לנו, קל יותר להכיר את ההטיות הגלומות בנו, הטעויות הפרשניות שלנו והדרכים בהם אנו מעצבנים אחרים או נותנים להם לעצבן אותנו.

ולכן השבוע נעבוד על גמישות.

היכולת לשים לב למתרחש רגע לפני שהפנים שלנו מגיב אליו, ההפרדה בין ההכרה במציאות לבין היותנו מופעלים על פיה.

ביקשתי שנתרגל את ההתנצלות, שימוש רב ככל האפשר במילה "סליחה" ובכל הטיותיה. 

הרעיון הוא להתנצל לא רק כשפגענו, אלא כדרך לפתוח את הדרך לליבו של האחר.  בכל פעם שאיכשהו מתאים, ובדרכים שונות ומשונות, ניקח על עצמנו את האחריות לדברים הקטנים הקורים כל הזמן, או למה שכמעט קרה, או יכול היה לקרות.

נגיד סליחה לא רק כשעשינו משהו הדורש התנצלות, אלא מתוך התבוננות באחרים סביבנו ותוך תרגול פתיחת הדרך עבורם יותר מאשר תיקון משהו הקשור בנו.  סליחה כדרך להנמכת קומה, ללקיחת אחריות, לעזרה לעולם שסביבנו בכך שאנו מתגמשים סביבו, ועוזרים לאחרים סביבנו לקבל את המציאות – גם אם דרך פליאתם על זה שאנו מנמיכים עצמנו ונותנים להם קדימות.

במקביל, נשים לב לאגרסיביות.  לאופן בו היא נוצרת, מתי היא עולה, מתי מה שמתחיל כתגובה לחוצה או קשיחה של אחד מייצר תגובת-נגד אצל אחר – והמעגל האגרסיבי נפתח.

נתרגל את ההקשבה, גם בפתיחת עצמנו ולקיחת האחריות עלינו, וגם במתן לגיטימציה לאחרים לדבר דרך סגנונם, וניסיון לפרשם לפי מה שרצו לומר יותר מאשר מה אמרו בפועל.  מה הרעיון או התחושה שחיפשו ביטוי, ולא מה השידור שיצא החוצה או המילים ששמענו.

נסו להתמקד בסגנונות שמעוררים אצלכם התנגדות או קושי, ולמצוא את הדרך לפרשם מחדש, לתת להם הזדמנות להראות לכם משהו אחר משחשבתם.  התמקדו במציאת היופי בדרך שאינה שלכם, ופרגון על המיוחדות האחרת.  ארצה לשמוע מה למדתם מהאחרים בשכבות שמתחת לאלו המפריעות לכם.  מה הציץ מתחת, ומה ראיתם שבדרך כלל אינכם רואים.  עסקו בגילוי, בחשיפה.  בלמידה ולא בשיפוט או התנשאות.

וכאשר אתם מזהים אצלכם את הנטייה לשפוט, לדעת, להתנשא, להחליט עבור האחר – שתפו בבלוג.  ספרו לאחרים על התהליך שלכם, וכך גם תלמדו משלהם וגם תעשירו את ההבנה שלכם לגבי מה שאתם עוברים.  כתיבת הדברים מאפשרת חשיפת רבדים תחתונים, הגעה אל מעבר למובן מאליו, והתבוננות אחרת.

ודחפו את עצמכם.  אל תסתפקו במובן מאליו, או במוכר, או במה שנראה לכם הגיוני ונכון.  דחפו את עצמכם וערכו ניסויים ובדיקות, חקירות ותהיות.  ואז שתפו את כולנו.

שיהיה יום טוב ושבוע מעשיר, ותודה לאריק איינשטיין על שנגע לנו בלב, הותיר חותמו, ונע הלאה.  יהי זכרו ברוך ויהו מילותיו מגע של קסם וניצוץ של קדושה.

סגנונות תקשורת וחוויות אישיות

שלום לכולם,

למדנו טיפה על סגנונות תקשורת וסיווגנו את עצמנו לטיפוסים.  כעת צריך להעמיק בכל סגנון, ולהבין אילו קצרים בתקשורת נגרמים בשל השפה השונה שכל אחד מאיתנו מדבר.

בתגובות אני רוצה לקרוא על חוויות אישיות שלכם סביב סגנון התקשורת שלכם ושל אנשים הקרובים לכם.  נסו להתעלות על הנטייה לראות את הדברים דרך המשקפיים האישיות שלכם, ולהבחין בפערים בין מה שהתכוונתם, למה שנקלט אצל האחר.

 

הרעיון הוא לראות כיצד אחרים פירשו דברים שאמרנו או עשינו, ולראות היכן גלומה בעייתיות בשל השפה השונה, הסגנון השונה, בו כל אחד משתמש.  אפשר גם להתמקד בדברים שאחרים אמרו או עשו, וכיצד אנו הגבנו לדברים – ובדיעבד אנו מבינים כי פירשנו אותו לפי המקובל אצלנו, למרות שכוונתו היתה אחרת.

 

נסו לגוון בסגנונות, לתת דוגמאות לפחות על שני סגנונות שונים, ולהתייחס גם לדברים שכותבים חבריכם כדי אולי להאיר נקודות עליהן לא חשבו.

 

ואל תשכחו למלא את הטבלאות שנתתי!  עצם העבודה עליהן יכולה לייצר זכרונות ודוגמאות שיתאימו לפוסט כאן..

תקשורת ופסיכולוגיה - משוב והתנצלות

שלום לכולם,
בשיעור האחרון ערכנו דיון וניסיון שכנוע, והתחלנו במתן פידבקים זה לזה, כדי ללמוד ולהשתפר.
בבלוג זה אבקש שני דברים: שיתוף לגבי שיעורי הבית, והעמקת המשוב שתתנו לאחרים סביבכם.
שיעורי הבית המעשיים לשבוע זה די פשוטים: עליכם ליצור כמה שיותר הזדמנויות לקבלת ומתן משוב עם סביבתכם הקרובה, ולתרגל את מידת ההתנצלות.

המטלה הראשונה היא בעניין המשוב.  מה שארצה הוא שבכל הזדמנות אפשרית (כולל יצירת כאלו היכן שלא חשבתם שיש אפשרות..) תתנו משוב לאנשים סביבכם ותבקשו מהם משוב לגבי אופן עשיית פעולות ואופן הדיבור.  למשל, שלשום שמעתי חבר מדבר בטלפון עם אשתו, ונראה היה לי שהוא יוצר מתח מיותר, דבר שפוגע גם בו וגם באשתו.  אחרי השיחה פניתי אליו, "אפשר להגיד לך משהו לגבי השיחה שלך?", הוא הנהן, ואמרתי לו את שחשבתי, תוך ניסיון לגרום לו להבין איך הדברים נשמעו מנקודת המבט שלי, ומדוע נראה היה לי שהוא יוצר מתח מיותר, ואפשר היה אחרת.  התפתחה שיחה וחלק מהדברים התבהרו.

אני מבקש שתעשו דברים מסוג זה, כאשר אתם מצד אחד רגישים לאחר (לא כל אחד רוצה שיעירו לו, בוודאי לא ליד אחרים, וצריך להיזהר באופן אמירת הדברים), ומצד שני - מעזים לומר יותר מאשר אתם רגילים ולהראות לאחר משהו שאולי לא ראה.
מתן המשוב משרת שתי מטרות: גם נותן לאחר הזדמנות להסתכל על הדברים קצת אחרת, וגם נותן לכם הזדמנות לעמת את עצמכם עם אי-הנעימות של מה שאולי ייחווה כחדירה לפרטיות, או התנשאות שלכם עליהם.
אני רוצה שתתאמצו למצוא סיטואציות כאלו, גם עם אנשים מוכרים וגם עם מכרים מזדמנים.  אפשר להחמיא לכרטיסן על היחס ללקוח הקודם, אפשר לומר בעדינות "נראה לי שאם היית אומר זאת כך, ההוא לא היה מתרגז", ואפשר לחשוב על אינסוף אפשרויות אחרות.

באופן דומה, עליכם לבקש משוב מאחרים על פועלכם והתקשורת שלכם.  "תגיד, נשמעתי כועס?", "נראה לך שהגזמתי?", ועוד דרכים לגרום לאחרים להסתכל על אופן פועלכם ולתת לכם הזדמנות לראות דברים מנקודת מבט אחרת.

המטלה השנייה ממשיכה את שיעורי הבית של הפעם הקודמת, בשינוי קל.  אני רוצה שתשתמשו כמה שיותר במילה "סליחה".  נצלו כל הזדמנות אפשרית: "אוי, סליחה, היית כאן קודם?", "סליחה אם הגזמתי", "אני מתנצל אם פגעתי", ועוד.  אתם יכולים לשלב זאת עם המשוב, "בעיני דיברת באופן קצת תוקפני.  סליחה שאני אומר".
הרעיון הוא לתרגל את עצמנו בהתנצלות, ולהתבונן באחרים ובתגובתם להתנצלות.  שניהם חשובים ועל שניהם נדבר.

לגבי שתי המטלות, תרגלו ככל האפשר, בכל הזדמנות והרבה פעמים - והביטו באנשים סביבכם ובתגובתם למה שאולי ייראה כמוזר או שונה מן המקובל.  את חוויותיכם ותובנותיכם העלו לבלוג.  כל אחד מכם יעלה תגובה לרשומה זו, ובה ישתף על האופן בו פעל ומה למד מכך.  כולם גם יקראו את התגובות של כולם, ונדבר על הדברים בשיעור הבא.
בהצלחה!