רשתות

בשיעור האחרון התחלנו לדבר על רשתות, ועל 'אפקט הרשת'. בגדול, הרעיון פשוט - כל מוצר שהתועלת משימוש בו גדלה עם צמיחת מספר המשתמשים בו, הוא מוצר רשתי. למוצרים כאלה יש נטייה לצמיחה אקספוננציאלית, קרי מרגע שהחלו להיות נפוצים בציבור, הם שווים יותר, לכן יהיו נפוצים עוד יותר, וחוזר חלילה. שוק רשתי מאופיין במעין מונופול טבעי, שכן רשת אחת גדולה מניבה תועלת גדולה יותר מאשר שתי רשתות קטנות יותר. הדינמיקה הנוצרת היא של מאבק בין רשתות בתחילת הדרך, עד שאחת זוכה ליתרון משמעותי דיו, שאנשים מתחילים לעבור אליה מתוך הימור שהיא זו שתנצח. מרגע שהחלו לעבור אליה, הנצחון הוא נבואה המגשימה את עצמה, והרשתות האחרות נדחקות למעמד של שחקניות-נישה, כאלה שנלחמות על הפירורים שהמונופול הגדול משאיר.

כמובן שתמונה זו שטחית וראשונית. הרי אין הכרח שכולם אוהבים את אותו הדבר, ולכן לא ברור שמוצר רשתי אחד יסחוף אחריו את כל האוכלוסייה. זאת אפשר לתקן על ידי הגדרת 'השוק הרלוונטי' או 'פלח השוק' (לא לבלבל עם נתח שוק!). גם לא ברור שארצה להצטרף לרשת כל כך פופולרית, אולי דווקא אני מעדיף להיות במיעוט או אליטה שאינה מעורבת ב'עמך'. זאת ניתן גם להכניס למודל, על ידי הגדרת סף ממנו הרשת הופכת ל'צפופה מדי', או סוגי צרכנים שונים להם יש העדפות שונות לגבי גודל הרשת האופטימלית.
ניתן לחשוב לא רק על תוכנות מחשב או מכשירי תקשורת כגון טלפון או פקס. אופנה זו דוגמא לא רעה למאפיין האחרון. בתחילה הרבה מעצבים מציעים מרכולתם, לאט לאט חלק הופכים דומיננטיים יותר, נוצרת תנופה של 'צריך להיות לי כזה', רק כדי להגיע אחר כך לשלב של 'נמאס, לכולם יש'. במודל של הרשתות, כל זה נכנס בפרמטר אחד, של 'עוצמת אפקט הרשת', וזה יכול להיות פונקציה קמורה. עולה בתחילה ומתחיל להאט או אף לרדת עם הצמיחה.

בהגבלים עסקיים יש דיון נרחב ביותר ברשתות, בעיקר מכיון שבמסגרת משפט מיקרוסופט פיתחו את התיאוריה כדי להתווכח עם מעשי החברה לגיטימיים או אנטי-תחרותיים, ועד כמה צריך לחשוש לעתיד החדשנות.
אך מעבר לסוגיות של תחרות, חישבו על משמעות הנורמות החברתיות והמשפטיות לאורן אנו חיים. כלל מסוים הופך כופה יותר ככל שחלק גדול יותר מהאוכלוסיה שומר עליו. אז הרוב אינו מוכן לקבל את סטייתו של המיעוט, ומפעילים סנקציה כנגד המפירים את הנורמה.
דיון במבנה הבסיסי שעליו זורמת התקשורת לגבי הנורמה, יכול להיות מאיר עיניים לא פחות מאשר דיון בנורמה עצמה.

נניח שאנו רוצים, כחברה, להגדיל את מידת ההתחשבות שלנו אחד בשני. בסופו של דבר, חלק גדול מהמשפט נועד לפתור בעיות שלו היתה התחשבות כזו, הצדדים היו פותרים לבד. האם כתיבת נורמה משפטית מסייעת או מפריעה לתהליך כזה?
מצד אחד, הנורמה המשפטית מצהירה, מעגנת מה שנראה לרוב כ'ראוי' או מוסרי באופן שגם מי שאינו שומר על הנורמה מרצון, יעשה זאת מפחד הסנקציה.
מצד שני, הפיכת נורמה למשפטית הופכת את העניין בעיני רבים ל'ביני לבין המדינה'. אם לא תפשו אותי, אולי כדאי לעבור את העבירה. כשמגדירים בבירור זכות וחובה, אעשה מה שאני חייב, אבל אם מבקשים ממני יותר - אסרב.
חישבו על החקיקה למניעת עישון במקומות ציבוריים. ישירות - אוכף נורמה של אי-עישון. מעשנים, ובעיקר בעלי מקומות בילוי, יחששו מעונש, ולכן העישון יפחת. בעקיפין - הסובלים מעשן, שלא היה להם נעים להתלונן, או פחדו מעימות, כעת יכולים לגשת ולדרוש 'אתה מוכן לכבות את הסיגריה?!'. אלא שככל שהבקשה מקבלת חיזוק מהזכות, כך היא מאבדת כוחה מחוץ לגבולות הזכות - למשל במרחק המוגדר בחוק מהכניסה. אם לך זכות שלא אעשן בפנים, לי הזכות לעשן בחוץ.

עובד לא רע, אם ה'בפנים' וה'בחוץ' מוגדרים בצורה מושלמת לנסיבות מציאותיות, אך לא אם ה'בחוץ' הוא בדיוק ליד חלון הפונה פנימה, או במקום הזה אין לסובל מעשן לאן לברוח, ומה שהוא באמת זקוק לו הוא התחשבות, מוכנות של המעשן לצעוד עוד כמה צעדים לכיוון אחד, בעוד הראשון ישתדל להתרחק לכיוון השני.

אפקט הרשת כאן סמוי יותר מאשר בדוגמאות הראשונות. כאן, השאלה היא אם הרשת החברתית עליה מופצת הנורמה נגד עישון מביאה לכך שהנורמה 'משתלטת', קרי פועלת על כלל פרטי החברה באופן מספק, או שהרשת מפוצלת באופן שהלא מעשנים יפנימו את הנורמה (ישנאו עשן ויכעסו על מעשנים) בעוד המעשנים ידחו אותה ('למה הנעימות שלך כל כך יותר חשובה משלי?!'). הערכת הצורך בחוק, וההשפעות העתידיות שיהיו לחוק כזה, תלויה מאוד במבנה הרשת בה מדובר, והתיאוריה מאפשרת הפרדה בין מקרים שונים שהפרקטיקה יכולה להיעזר בהם לדיון הציבורי.

זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על רשתות חברתיות במובן האינטרנטי של המילה, והשליטה על מאפייני הרשת כדי להשפיע על החדשנות בה. אבל זה לפעם הבאה...