מחשבות על כתיבת עבודה סמינריונית

יום שישי, יושב מול הנוף עם קפה, מחוץ לבית שלי - מה פתאום עכשיו מחשבות על עבודה סמינריונית?
אני מקבל הרבה שאלות, התלבטויות, מתלמידים שונים. הדבר הבולט ביותר הוא עד כמה רבים מאיתנו בחזקת 'שאינו יודע לשאול'. גם אלו ששואלים, לרוב מתמקדים בשאלה טכנית, ורק בין השורות עולה הבלבול, או התפישה המוטעית לפעמים של מהי עבודה סמינריונית, ואיך כותבים כזו שתהיה טובה.
אז נעשה מצוות 'את פתח לו' - ניתן כמה קווים כלליים לחשוב עליהם, וכל אחד מכם יוכל לחפש את המקומות בהם ניתן ליישם, את התרגום המדויק למקרה הפרטי בו היא או הוא מתעסקים.

ראשית, הספרות. בקורסים רגילים אתם מואכלים את הספרות הרלוונטית בכפית. המרצה הכין רשימה מראש, והיום את רובה אפילו אפשר להוריד ישירות מאתר התקשוב, אין צורך לבקר בספריה. בסמינר המצב הוא בדיוק הפוך - המטרה היא לבקר בספריה, או יותר טוב, לשוטט בה. טוב להתחיל מנושא שעניין אתכם, אבל קריטי להשאיר את הראש פתוח כדי ללכת בשביל ההפניות, לראות את הצמתים בדרך בהן אפשר לבחור בין המשך בכיוון המקורי, לבין התעמקות בכיוון שלא חשבנו עליו מראש.

לעיתים יש לכם כמה מאמרים מראש, וזו נקודת ההתחלה. גם אז חשוב לשים לב לנקודות שהמאמרים לא דנים בהן, לשאלות שנותרו פתוחות, לכיווני יישום שנרמזו אך לא נחקרו. אלה הזדמנויות בשבילכם, מקומות בהם אפשר לחדש, להעמיק, לגלות את מה שמחוץ לשביל המרכזי.
חשוב להשקיע זמן בשיטוט לכאורה אקראי בספריה, במאגרי המידע, באינטרנט. הזמן 'הריק' בו לא מחפשים דבר ספציפי, אלא מרחיבים את הדעת, נותנים למיקוד לנוח, וסתם נהנים. טוב לרוחב-האופקים, וגם לנשמה.

בעיקר, המטרה של הסמינר היא לקחת נושא המעניין אתכם, ולהשתמש בהזדמנות כדי להעמיק בו. לגלות את כל הטיעונים הנוגדים, את הדרכים השונות לחשוב על הסוגייה, את הדוגמאות והיישומים שלא עולים במחשבה ראשונית. אם מתחילים מרעיון ומשתמשים בסמינר כדי להוכיח אותו, נוצרת נטייה לכתוב את מה שאנחנו חושבים, ואז 'לרצף' את הכתוב בכמה הפניות המראות כמה אנחנו צודקים, או כמה קראנו. קראתי הרבה כאלה, לא כיף גדול. אם יש לכם טיעון שאתם רוצים להביע, הביאו את כל הדוגמאות הנוגדות. חישבו על כל התנגדות שמישהו עלול להעלות, הסבירו אותה לעומק, מתוך פירגון לרצינותה ולחוכמתם של טועניה - ואז התווכחו איתה. עשו את האינטגרציה בין הטיעון שלכם להתנגדויות. לא צריך לבחור צד, לא חייבים להיות צודקים ולדעת הכל, הראו שחשבתם על הכל, ואימרו גם למה אין לכם תשובה טובה, או מה עדיין לא לגמרי ברור לכם. מותר.

בעיקר, תיהנו. הזדמנות די ייחודית, זמן להשקיע בהעמקה, ועוד יש מי שיקרא את הגיגיכם ויתייחס ברצינות. עולה בזמן ומאמץ, אך מאפשר חוויה של התכנסות, של להפוך למומחה במשהו שהיו לכם רק דעות כלליות לגביו.
לסיום, אני מצרף משהו שכתבתי לסטודנט שכתב לי שמצא את כל החומר הרלוונטי, וכעת הוא יושב לכתוב. חומר למחשבה:
--
הסיכוי שמצאת את כל החומר הראוי לצורך הסמינריון, הוא אפסי. הסמינריון הוא תהליך, וכשמתחילים ללכת אחר העקבות (הרעיוניים), רק אז מגלים לאן השביל מוביל. הקריאה בהתחלה, של מה שמצאת, היא שתראה לך את היער בו אתה נמצא, את האיזורים שמופו על ידי אחרים ואת האיזורים שלא. אז מתחילים ללכת אחר העקבות שהם הותירו - הערות השוליים, אימרות האגב שלהם על דברים שלא ממש נגעו בהם במאמר הזה, דוגמאות-הנגד שהיית חושב עליהן לו הייתם יושבים ומדברים על הדברים.את כל אלה אתה אחר כך פותח, מגלה מה באמת עומד מאחרי ההפניה הפשוטה, מאחרי האמירה הדי-סתמית שאפשר להביע במשפט אחד או שניים. כרגע אתה פותח את הדלת, מתחיל את המחקר. לך בדרך ואל תכוון מראש לעבודה שתכתוב. העבודה היא הדיווח שאתה יכול להביא לנו ממה שלמדת, ממה שהפתיע אותך, ממה שנתן לך תובנות עמוקות יותר, או ניתנות ליישום במקרים שנראו קודם שונים לגמרי.

ניתן ורצוי לקרוא גם חומר לא אקדמי בנושא, העשרה. הרבה פעמים אתר הבית של מרצה שחיבר מאמר כולל כתיבה לא אקדמית, דרכה אפשר להבין קצת מגישתו, לקבל טעימה או דוגמאות. בעיקר רלוונטי כשהאנגלית מהווה מחסום, והכתיבה הפופולורית קלה הרבה יותר לקריאה מהאקדמית. אך נא לא לעצור כאן...