שלום לכולם,
מכיון שבשיעור הספקנו מעט מהביקורות האפשריות, והעצות המועילות, לגבי המאמר 'רטוריקה כלכלית', אני פותח את הרשומה להמשך הדיון. אשמח לשמוע עוד, ולתת למרחב הבלוג להיות המשך לדיון הכיתתי. כך נוכל להעמיק בדברים שהזמן הקצר (ולפעמים המבוכה) לא איפשרו את העלאתם בכיתה.
אתחיל במה שהתפלאתי לא לשמוע מאחרים – איך מאמר הדן בשני סעיפים ספציפיים מפקנ"ז, אינו מביא אותם כלשונם? האם לא ראוי שהקוראים יקבלו הזדמנות להתרשם ישירות ממה אפשר ואי-אפשר במסגרת סעיפים 44 ו- 74? אולי נגלה אז שעצם ההגדרה של צו מניעה כסעד מיידי במקרי מטרד, אינה הכרחית כלל, ומדובר בהפעלת שק"ד שיפוטי במסווה של 'אין ברירה' ?
לעניין שיעורי הבית לפעם הבאה, ביקשתי לקרוא את חלקים א' ב' במאמר של אורן גזל (עד ולא כולל החלק האמפירי, המתאר את מדגם ההחלטות השיפוטיות שנבדקו), ולמצוא באינטרנט דיון שערך בנושא בבלוג בו הציג את תמצית הממצאים, והתמודד עם טיעונים של חלק מהמגיבים. השאלה עליה אני רוצה שתחשבו, היא מה הייתם מצפים לראות במאמר עצמו כדי שהממצאים המתוארים יהיו אמינים עליכם, והתשובות לביקורות שהועלו – טובות?
מעבר לכך, שימו לב לאופן בניית סקירת הספרות. במה מאריכים ובמה מקצרים, איזה סוג של הפניות ניתן למצוא שם, מה מטרת הסקירה – והאם היא משיגה מטרה זו?
מכיון שבשיעור הספקנו מעט מהביקורות האפשריות, והעצות המועילות, לגבי המאמר 'רטוריקה כלכלית', אני פותח את הרשומה להמשך הדיון. אשמח לשמוע עוד, ולתת למרחב הבלוג להיות המשך לדיון הכיתתי. כך נוכל להעמיק בדברים שהזמן הקצר (ולפעמים המבוכה) לא איפשרו את העלאתם בכיתה.
אתחיל במה שהתפלאתי לא לשמוע מאחרים – איך מאמר הדן בשני סעיפים ספציפיים מפקנ"ז, אינו מביא אותם כלשונם? האם לא ראוי שהקוראים יקבלו הזדמנות להתרשם ישירות ממה אפשר ואי-אפשר במסגרת סעיפים 44 ו- 74? אולי נגלה אז שעצם ההגדרה של צו מניעה כסעד מיידי במקרי מטרד, אינה הכרחית כלל, ומדובר בהפעלת שק"ד שיפוטי במסווה של 'אין ברירה' ?
לעניין שיעורי הבית לפעם הבאה, ביקשתי לקרוא את חלקים א' ב' במאמר של אורן גזל (עד ולא כולל החלק האמפירי, המתאר את מדגם ההחלטות השיפוטיות שנבדקו), ולמצוא באינטרנט דיון שערך בנושא בבלוג בו הציג את תמצית הממצאים, והתמודד עם טיעונים של חלק מהמגיבים. השאלה עליה אני רוצה שתחשבו, היא מה הייתם מצפים לראות במאמר עצמו כדי שהממצאים המתוארים יהיו אמינים עליכם, והתשובות לביקורות שהועלו – טובות?
מעבר לכך, שימו לב לאופן בניית סקירת הספרות. במה מאריכים ובמה מקצרים, איזה סוג של הפניות ניתן למצוא שם, מה מטרת הסקירה – והאם היא משיגה מטרה זו?
14 תגובות:
שלום רב, יש לי שאלה/ ביקורת-
כפי שהגדרת, מטרת המאמר היא להראות כי הגישה הכלכלית היא שפה ואפשר להשתמש בה ולהגיע באמצעותה לתוצאות שונות, כלומר שזה שמישהו נוקט בניתוח כלכלי של המשפט לא בהכרח אומר שהוא יצודד בצד זה או אחר או בדיעה כזאת או אחרת (כשהדיעה הרווחת היא שהוא יצודד בחזק בשם יעילות כלכלית) אבל במאמר אתה מציין כי בסופו של דבר, תוצאת פסק הדין (פינויו של שוורץ והמשך פעילותה של אתא) הביאה לתוצאה היעילה ביותר מבחינת הניתוח הכלכלי. אין כאן סתירה? כלומר, אם הטענה הכללית היא שאין אמת אחת היוצאת משימוש בניתוח הכלכלי אז בכך שמציינים כי התוצאה אליה הוביל בסופו של דבר פסק הדין (אחרי התערבות שר האוצר) היא הטובה ביותר מבחינת הגישה הכלכלית לא אומרים כי יש אמת אחת אליה שואפים כלכלני המשפט? יכול להיות שהשאלה/ ביקורת נובעת מחוסר הבנה, אם כך המצב- אני מתנצל. תודה.
בירור - מה היה אובייקט המאמר ? האם היתה זו פסיקת השופט שמגר או שמא דווקא המקרה המשפטי עצמו שוורץ נ' אתא ? אם המאמר עוסק בכלי ניתוח שונים, האם אנחנו בוחנים את הפרשן השופט או שמא אנחנו נכנסים בנעליו ובוחנים את המקרה לגופו ?
במאמר יש ביקורת על השופט שמגר בדחייתו את הגישה הכלכלית ואת חוסר הבנתו של הגישה. האם נכון לבקר פס"ד שבתקופתו הגישה הכלכלית, כפי שאנו מכירים אותה כיום וכפי שניתחת באמצעותה את פסה"ד, הייתה עוד בחיתוליה?
אם התשובה היא חיובית, לטעמי היה ניתן להראות בצורה נחרצת יותר את העובדה ששמגר, שדחה את הגישה הכלכלית מכל וכל, למעשה השתמש בכלים משפטיים שהגישה מציעה, כגון כלל קניין מול כלל אחריות, מונע הנזק הזול ביותר (ביקר לא פעם את אתא על שלא עשתה דבר ומכאן אולי ניתן להסיק כי היא למעשה זו שיצרה את הסכסוך מלכתחילה ואולי היא זו שיכלה למונעו?) ועוד...
לדעתי, היה גם ניתן לקחת את המאמר למקומות נוספים ומרחיקי לכת כמו מי ראוי שיקבע איזוהי הגישה המתאימה למשפט? מה מוביל שופט לבחור בגישה זו על פני האחרת?; אולי התוצאה הרצויה בעיניו היא זו שמשפיעה על כך? אולי חוסר הבנתו גישה מסוימת או העובדה שהתחנך על ערכיה של אחרת משפיעה?
היי,
בעיני המאמר מתווה מהלך מבריק;
המאמר מציע לקורא מסע מרתק: הוא פותח ביד בוטחת המושטת לקורא להצטרף, צעד אחר צעד לחקר המילים והתיאור המגמתי של ביהמ"ש שמקדים את מסקנתו, כיצד הוא בוחר לו את הדגשים שמשרתים את המקום אליו הוא מגיע.
בסיום הקריאה הראשונה והשניה של הגישה הכלכלית והספרותית, לא נותר לקורא אלא להנהן בהחלטיות למקרא המסקנות שנראות האמת האבסולוטית שאין בילתה.
אחרי קריאת ההצדקה הכלכלית של פסק הדין, מגיע הקורא למסקנה שאולי הוא קצת פתי, שלא לבטוח עוד בכל מה שמושט לעברו, אלא לבדוק שוב, להסס, להתלבט, להפך בטענות ולמצוא תימוכין גם למשהו עמוק יותר, מתוחכם יותר, שנון יותר.
המסר ללא ספק חשוב לכולנו, וכמצוות הציטוט הפותח, מבקש הקורא להפך שוב גם במה שקרא וקיבל כרגע כלקח;
ובכן פליאתך לגבי אי הבאת לשונם של הסעיפים, מוכיחה שהצלחת לשבות אותנו בקסמי המאמר, ומנגד נראה שאנו לא מספיק הפנמנו את מוסר ההשכל שלו,
יחד עם זאת, דומני שכמשפטנים, אנו נוטים פעמים רבות להתיר את החוקים ממוסרותיהם של המילים, ולצייר את החוק ככזה שתומך בהשקפתנו.
בודאי שכשיטת עבודה עלינו לבדוק הכל מן היסוד, ראשית לפנות לחוק, לאחר מכן לפסיקה, ואז לספרות.
לכן ברוח שאלתך, אוסיף גם אני שאלה: האם כולנו טרחנו וקראנו את פסק הדין אתא ואת פסק דינו של בג"ץ בטרם ניגשנו למלאכת הביקורת?
לאחר שקראתי, עלתה בדעתי המחשבה כדלהלן:
ההצדקה הכלכלית של פסק הדין מתארת את מאזן האימה שהשופט עיצב:
לשוורץ יש צו מניעה ולאתא אפשרות הפקעה: אלו תנאים טובים למו"מ הוגן שימנעו סחיטה. אבל נניח שהשופט לא היה נותן ייעוץ משפטי( שהוא גם בעצם מעין המלצה לשר ואני בטוחה שהשר ראה בכך המלצה)אז היה מצב אידיאלי למו"מ הוגן: לשוורץ צו מניעה אבל אם הדרישות שלו תהיינה מוגזמות, אתא תעדיף לבחון אפשרויות להפחתת הרעש וגם אם לא תצליח באופן מוחלט תוכל לפנות שוב לביהמ"ש להראות שעשתה להפחתה ולגבי הנזק השולי, יאזן ביהמ"ש שיקולי נוחות וצדק ותועלת ציבורית, כפי ששמגר עצמו רמז.
מה שקרה במתן הייעוץ המשפטי בדבר אפשרות ההפקעה, הוא שהשופט היטה את מאזן האימה לטובת אתא, הוא נתן לה את נשק יום הדין. זה כלי שהוא מחוץ לכללי המו"מ.
הראיה, מי עזב את שולחן המו"מ? אתא! איזה צד מרשה לעצמו לנטוש את המו"מ? רק מי שיש לו להפסיד פחות.
באיזו אמתלה נטשה אתא את המו"מ? שניהול הליכי בוררות יגרום לפרסום ויבואו כל השכנים וידרשו פיצוי שהיא לא תוכל לעמוד בו.
הבה ונבחן את הנימוק:
בעיני הנימוק אינו נימוק, שכן ההיפך הוא הנכון:
עקרון פומביות הדיון החל בבימ"ש אינו חל על בוררות, המתנהלת הרחק מעיני הציבור.
הבורר אינו בהכרח כבול לדין המהותי ולדיני הראיות ויכול לפסוק לפי שיקולי צדק ויושר, או אז גם פסק הבורר אינו מעשה בית דין כלפי אחרים, לא ניתן לערער על החלטת בורר ( הכל לפי הדין הקיים אז) ולכן זה היה יכול לשים קץ לסאגה בצורה אידיאלית.
ובכל מקרה האם לא ראוי שניזוק אחר יפוצה גם הוא בגין נזקו?
ב"ץ לענ"ד גם הוא נוקט ברטוריקה מגמתית ואומר בעצמו שיתכן ואילו היתה מגלה אתא אורך רוח היתה יכולה לפתור העניין במו"מ אבל אז אומר, אבל שני הצדדים התעקשו וזה לא נכון, אתא סירבה לבוררות בנימוק לא נכון לא הגון ולא סביר.
שימו לב גם לסמיכות המועדים שבין צו המניעה להחלטה על ההפקעה:
תחילתו של צו המניעה נדחתה ל1.5.77 וכבר ב3.3.77 ( חדשיים קודם) היתה כבר החלטה על הפקעה, החלטה שאמורה להינתן אחרי הליך ארוך של בדיקת ועדה וכו',
כל אלו מעוררים תהיות באשר לתום ליבה וידיה הנקיות של אתא, מה שהיה יכול להשפיע על החלטת בג"ץ כמי שמעניק סעד מן הצדק.
אגב, גם ציור דמותו של שוורץ כטרחן ונודניק, מתירה את דמו, למרות שאילו היינו מביטים עליו כאדם נפגע וכעותר ייצוגי, היינו סבורים קצת אחרת.
יעל אדורם.
אומנם זו ביקורת שהועלתה בכיתה אך ארצה לפתח את הנאמר כיוון שזה הדבר שהכי בלט לי בקריאתי- המאמר מתמקד בפס"ד אתא נ' שוורץ ומדגים כי עם דחיית הגישה הכלכלית וחוסר השימוש בה בעצם נגרם לניזוק נזק רב יותר מאשר שהיה נגרם עם קבלתה והחלתה על המקרה. כשהרעיון הכללי לעניות דעתי הוא שניתן להסיק מסקנה זו גם על מקרים נוספים, ופס"ד הוא מעין "מקרה מבחן". קשה לי לראות איך ניתן לקרוא פס"ד נוספים ע"י שתי הגישות. לדעתי היה צורך בדוג' נוספות של פס"ד אחרים בהם נעשה שימוש בגישה הספרותית/כלכלית או שתיהן והשפעתן על התוצאה הסופית ומה שקרה בפועל. כמו כן, בפס"ד הנידון ניתנה אך ורק דעתו של השופט שמגר. אנחנו לא יודעים מה היו דעות שאר השופטים בסוגיה (דבר שיכול היה לעזור לנו להסיק מסקנות על הגישות השונות המוצגות במאמר).
דבר נוסף שמעורר תהייה הוא האם שמגר, כשהוא מונה בפסק דינו את האפשרות להפקעת זכויות במקרקעין, האם הוא עושה זאת בחוסר מודעות כשהוא רק מונה את האפשרויות השונות לטיפול בסוגיה מצידה של "אתא" והוא לא חזה שיעשה בכך שימוש לאחר שהלך לטובת שוורץ, או שמראש ידע כי לשוורץ אין סיכוי ממשי ולכן פסק לטובתו רק כדי לספק נחמה כלשני, תחושה כלשהי של ניצחון, גם אם זמני?
שלום לכולם,
כמה מילים כלליות ואז התייחסות להערות. חשוב לי להבהיר - שמגר לא נקט בגישה כלשהי, ספרותית, כלכלית, או אחרת. ה'גישות' הן כלים תיאורטיים כדי להבין יותר לעומק את הנעשה והנאמר במקרה המשפטי. כך כאן, וכך גם במקומות אחרים. גישות למשפט, אסכולות מחשבתיות, וכד' הן מה שהפרשן, הקורא המאוחר, מביא איתו כדי לחקור מעבר לגלוי, וככאלה - עדיף שנבין אותן לעומק, על יתרונותיהן וחסרונותיהן. היזהרו לא להישבות בקיסמן ולאבד את החוש הביקורתי!
wrongway (בחירה מעניינת לשם!): הניתוח הכלכלי הוא אוסף דרכים להביא לתוצאה היעילה מבחינה מצרפית (מה עושה הכי טוב לכולם ביחד). לכן בהחלט ניתן לטעון למהי התוצאה היעילה. מה שאי אפשר להגיד, הוא שמדובר תמיד בצד 'החזק', או בהגנה על מפעל על חשבון שכנים. מה שאני יוצא כנגדו, היא המחשבה שבשם היעילות מוותרים על הצדק, או שבגלל השימוש בשיטת הניתוח, יש צורך לאמץ אידיאולוגיה כלשהי.
אם יש אידיאולוגיה, למשל הגנה על חלשים, הניתוח הכלכלי חשוב כדי להראות דרכים בהן נשיג את התוצאה היעילה, תוך שימור הערכים שהגדרנו כחשובים.
כך, אם נחליט ששימור קהילה מקומית, או שמירה על מגורים נוחים, או מניעת שינוי לרעה של איכות חיים - אלה מטרות חברתיות חשובות, הן תקבלנה מקום בניתוח הכלכלי. דיון מפורט יותר בחשיבות ערכים סובייקטיביים בניתוח האובייקטיבי לכאורה, ערכתי במקום אחר, וניתן להעמיק אם ממש רוצים. ('הרהורי כפירה על חשיבות חקר הכלכלה והמשפט' - הכותרת מספרת קצת על הכיוון...)
יונתן: המאמר כוון להראות שימושים שונים בכלי הניתוח, ואילו השופט והמקרה הספציפי היו אמצעים (חשובים) לעניין זה. הרעיון - אם כאן, מקום שכולם חושבים שהנאמר ברור ונחרץ, אפשר - מי יודע מה אפשר לעשות עם מקרים אחרים, פחות נחרצים...
שירלי - שאלה טובה לגבי עיתוי הביקורת. כאשר מדובר בביקורת אישית, לטעמי לשפוט אדם על שלא הכיר כלים שהיו אז חדשים - אינו דבר ראוי. כמובן, שכן הייתי מצפה שייזהר בדחייתו את מה שאינו מכיר, אך גם כאן, הוא דחה את מה שהוצג בפניו בהסתמך על טיעוני הצדדים, כנהוג בשיטה האדברסרית.
לגבי השאלות הנוספות - מצוינות. מקום לכתיבת מאמר נוסף, או כמה מהם..
במקום אחר דנתי בגישה הפמיניסטית ועד כמה היא משתלבת עם הכלכלית, למרות מלחמת החורמה לכאורה בין חסידי הגישות. אולי צריך להמשיך ולאגד בסוף הכל לטיעון אחד שלם..
יעל - תודה.
ואילנה - השאלה אם להסתפק במקרה מבחן אחד, או לחפש עוד כדי להרחיב את הטיעון היא שאלה של עריכה - אורך וכלליות מול מיקוד. שניהם טובים, ומחפשים את האיזון (שניתן להתווכח עליו). אישית, נראה לי שאפשר להמשיך עד אינסוף, ודווקא לכן חשוב לתחום את הדיון בכל פעם, שלא לעייף את הקורא.
הטיעון תיאורטי, אין צורך בדוגמאות רבות, שכן הטענה היא *שאפשר* לעשות זאת, ושלוש דוגמאות אינן יותר מאחת לעניין זה. או שמראים משהו כללי, או שמדובר רק בעוד אנקדוטות, מספר קטן מבין אינסוף אפשריים.
אנקדוטה קטנה - את המאמר הזה כתבתי לאחר שכתבתי עבודה אחרת (סמינריונית) שעושה אותו הדבר, אלא על פס"ד אמריקאי מפורסם שגם הוא נחשב כ'מייצג גישה' (פס"ד Lochner). התרגום לעברית ולמקרה ישראלי הגיע כי בקשו בשביל כנס על משפט וספרות...
שלום לכולם,
לאחר השיעור השבוע על חלקו הראשון של המאמר בדבר אפליה בהארכת מעצר ראשוני, קיראו את שאר המאמר (הדיון במדגם והניתוח האמפירי) לשיעור הבא, וכן כמה נקודות למחשבה:
- שימו לב למבנה הטיעון שחוזר על עצמו: תוצאה, סקירת מספר אפשרויות שיכולות להסביר את התוצאה, ושלילת אפשרויות כדי להישאר עם אחת שלא נשללה. מדובר בוחרים בטכניקה זו ולא מוכיחים ישירות את האפשרות הנראית להם נכונה?
- גם בספרות האמריקאית, במאמר של Abrams, נמצא הבדל בין שחורים לבין לבנים באחוז הכליאה, אבל לא באורך המאסר. מה יכול להסביר זאת?
- שימו לב לטענות על אפליה מערכתית, שההבדל בין יהודים לערבים מבוסס על הבדל אחר, כלכלי, השכלתי, וכו'. נניח שזה נכון, מה זה אומר על השאלה הגדולה יותר של אפליה במשפט?
- בהערה 13 המחברים מתייחסים לאי הרשעה כנסיגה של התביעה מהתיק, ולא כתוצאה מפעולה שיפוטית. משכנע? אילו פעולות שיפוטיות אולי משפיעות על החלטת התביעה? כיצד נבדוק זאת?
- שימו לב כמה חשובה ההיכרות עם 'הפרטים הקטנים' של הפרקטיקה. היכרות עם אופן ניהול התיק יכולה להצביע על כיוונים למחקר, על השפעות שהדיון האמפירי המצטבר יפספס.
- קיראו את סעיפים 12-15 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996: מה משמעותם לעניין הצלחת המחקר במאמר לבודד משתנים? נניח כי אין בפני החוקרים את הנתונים בכל הנסיבות הרלוונטיות להארכת מעצר, מתי פגם זה מהותי למחקר, ומתי מדובר בחסרון שאפשר לחיות איתו?
תיהנו בפסח, וניפגש בעוד שלושה שבועות. אז נדבר על שאלות אלו ועל חלקו השני של המאמר. מטרתנו כעת להבין קצת יותר על המתודה האמפירית, כדי לדעת מה ניתן לגלות על המשפט, ומהן מגבלות המתודה. בעיקר - איזה סוג שאלות אנו כמשפטנים יכולים להעלות כאשר עושים שימוש במחקרים כאלו.
חלק מהמושגים טכניים ובלתי-ברורים. חלקם נבין עם הזמן, חלקם נשאיר למומחים, אבל את היכולת לשאול שאלות אינטיליגנטיות, לבקר את השימוש בנתונים או לפחות לדעת מהן המכשלות העיקריות - אנו רוצים לרכוש.
תיהנו!
שלום לכולם,
בהמשך לשיעור האחרון ודוגמת ההסתמכות על wikipedia, העביר אלי סטודנט את הקישור הבא:
http://spring.newsvine.com/_news/2006/08/01/307864-stephen-colbert-causes-chaos-on-wikipedia-gets-blocked-from-site
מומלץ ביותר!
מעבר לכך, בשיעור הבא נארח את מנהלת הספריה שתסביר יותר לעומק את שיטות החיפוש השונות במאגרים הממוחשבים, בעזרת מצגת ותמונות מסך שרואה המחפש.
בשלב זה, לאחר שכבר התנסיתם בחיפוש העצמי ו'לכלכתם את הידיים' קצת בניסיון למצוא דברים בשיטת הניסוי והטעייה, נראה לי שתוכלו להפיק ממצגת זו הרבה יותר.
אתם מוזמנים להעביר שאלות או נקודות שהייתם רוצים לקבל עזרה והעמקה לגביהם, ואבקש מליא להתייחס ככל יכולתה. ניתן להוסיף תגובה בבלוג עם הערות ושאלות.
לאחר מכן, אנתח אתכם בכיתה עבודת סמינריון שהוגשה לי בשנה שעברה, בנושא 'ליגליזציה למקצוע העתיק בעולם'. העבודה, יחד עם הערותי עליה, תהיה זמינה באתר התקשוב. מומלץ להתחיל לקרוא כבר עתה, לקראת הדיון בכיתה שיהיה בעוד שבועיים.
בעיקר אני מזמין אתכם להוסיף הערות על הקיימות, ולשאול לגבי יישום ההערות הקיימות. לימוד מתוך מה שסטודנטים אחרים עשו בהחלט יכול להועיל, לפעמים יותר מאשר מאמר שנראה רחוק מיכולתכם כרגע.
שאלות, הערות, ותוספות - מוזמנות תמיד. עשו שימוש בבלוג לצורך העניין.
ואני רוצה לשמוע קצת לגבי דעותיכם על 'החינוך לשטחיות'. מעבר לתלונות וביקורות - מה באמת אפשר לעשות טוב יותר? אילו הצעות שיפור יש לכם?
ההפניה יפה אבל דווקא עולה ממנה דבר מעניין-ויקיפדיה האנגלית ניסתה כמה פעמים לדחוק את התוכן הלא נכון וגם כשפורסם הוא תוקן מהר. בכלל, אני חושב שויקיפדיה האנגלית (שעשירה ואיכותית יותר מזו העברית ולו רק בגלל שיש מבחר גדול הרבה יותר של כותבים שדוברים את השפה) היא כלי מחקר ראשוני לא רע, מעין אוסף מובחר בהחלט של מקורות והערות שוליים.
מעבר לזה, שאלה- לשאלת המחקר שלי אני רוצה לבחור: האם ישנה הצדקה להמשך מדיניות הבעלות הציבורית על קרקעות בישראל? האם יש רעיונות כיצד לבדוק זאת, מה הקריטריונים?
כל הערה והארה תתקבל בברכה.
ועוד משהו קטן-מומלץ הקישור בפנים כדי להראות שגם עיתונים מכובדים נופלים בפח שטמנו אחרים בויקיפדיה
ועכשיו הקישור-http://www.haaretz.com/captain/spages/1083852.html
שלום רב. יש לי כמה שאלות בקשר לעבודה השנייה שלנו:
1) יש לי כמה מקורות, שמהווים נדבך בעבודה. האם במקום לאזכר אותם אחד אחד, ניתן להפנות למאמר מסוים המציג אותם - המאמר, עמוד והערת השוליים בו?
2) הצורך בהסבר החיפוש כולל רק את המקורות שנמצאו באמצעות הלגל טראק, נכון?
מקורות - אם מדובר במקורות עצמאיים עדיף להפנות ישירות, אם יש לך מאמר הסוקר אותם, אפשר להפנות אליו ולהסביר שניתן למצוא שם סקירה של הנושא.
לגבי הסבר החיפוש, אכן legaltrac. השאר אין צורך להסביר, נסתפק בתוצאות...
הוסף רשומת תגובה