שלום לכולם,
ניסיתי בקורס בתורת המשחקים, וכעת בקורס בהגבלים עסקיים, לתת לתלמידים להעריך ניירות עמדה שכתבו חבריהם, ולעיתים של עצמם. הרעיון הכללי הוא ליצור מתווה של ניירות עמדה כהתכוננות לשיעור, העמקה ומחשבה בחומר הלימוד (שלא לדבר על עידוד לקריאת החומר), יחד עם ההזדמנות לקרוא משל אחרים, להתרשם משינויי סגנון ונקודות מבט, ולחזק את היכולת הביקורתית שלנו כלפי עצמנו, וגם כלפי זולתנו.
בינתיים הניסוי מצליח יפה. למרות חשש של כמה שלא יהיה תמריץ להשקיע או שכל אחד רק יחפש את הניקוד המקסימאלי לעצמו, מסתבר שכשבוטחים בנו, אנו בדרך כלל עומדים במשימה, והנקודות אינן חזות הכל. כמו בחיים, גם כאן יש אינטרסים סותרים והתנגשות בין אגואיזם רציונאלי פשוט לבין ערכים אחרים, וכמו בחיים, גם כאן בדרך כלל רוב האנשים אינם כה שטחיים או אינטרסנטים כפי שאולי נהוג לחשוב. יותר מכך, הצורך להתעמת עם ההחלטה כיצד לפעול גורם לנו להעמיק בשיקולים הערכיים, וללא קשר לתוצאה – כבר בכך יש תהליך לימודי חשוב.
בנייר הראשון מעט מעל שליש נתנו לעצמם ניקוד נמוך ולאחר ניקוד גבוה. בנייר השני, הניקוד היה של כל אחד לעצמו, בלי מידה של תחרותיות או של השוואה, והרוב הגדול נתנו לעצמם 3 (היו כמה שנתנו לעצמם 2, ומקרה יצירתי אחד שנתן לעצמו 2.5). נראה שניתן לראות כאן במקביל הערכה עצמית למאמץ, יחד עם הידיעה שויתור על נקודה לא מעביר אותה למישהו אחר, ולכן ניתן לראות בכך 'בזבוז'.
מה שהיה מעניין במיוחד, הוא הנימוקים שנכתבו. רבים התייחסו לנקודות שהעלו בנייר העמדה, והעובדה שחשבו על כך לפני שהסברתי בכיתה, וחלק ניצלו את ההזדמנות להסביר שוב מדוע נקודה זו אחרת שהעלו חשובות או מעניינות במיוחד. רבים עוד יותר התייחסו לקושי להעריך את עצמי ולהטיות שבוודאי כרוכות בדבר. מכיוון שממילא המהות חשובה בעיני מהציון, מצאה חן בעיני המודעות לתהליך שהופגנה בחלק מהנימוקים, שהראו שתהליך הביקורת מוסיף עוד שלב מחשבתי על תהליך הכתיבה.
שורה תחתונה, נראה שנוצרת השתתפות מאוד יפה ומחשבה מעמיקה, בדיוק מטרתן של עבודות במהלך הסמסטר. מעבר לכך, העבודות המוגשות מושקעות ומראות חשיבה יצירתית ואישית, מה שעוזר לצאת מהשבלונה של כיתה, ומאפשר יותר התרחבות לצדדים ומחשבה על יישומים מעבר לחומר הנלמד.
אני נזכר בציטוט של Matthew Rabin שקיבל פעם משוב מסטודנט בסוף קורס: "מכיוון שהגשת העבודות לא הייתה חובה, לא היה תמריץ לעשותם, וכתוצאה מכך לא תרגלתי מספיק ולא הצלחתי בבחינה".
ניסיתי בקורס בתורת המשחקים, וכעת בקורס בהגבלים עסקיים, לתת לתלמידים להעריך ניירות עמדה שכתבו חבריהם, ולעיתים של עצמם. הרעיון הכללי הוא ליצור מתווה של ניירות עמדה כהתכוננות לשיעור, העמקה ומחשבה בחומר הלימוד (שלא לדבר על עידוד לקריאת החומר), יחד עם ההזדמנות לקרוא משל אחרים, להתרשם משינויי סגנון ונקודות מבט, ולחזק את היכולת הביקורתית שלנו כלפי עצמנו, וגם כלפי זולתנו.
בינתיים הניסוי מצליח יפה. למרות חשש של כמה שלא יהיה תמריץ להשקיע או שכל אחד רק יחפש את הניקוד המקסימאלי לעצמו, מסתבר שכשבוטחים בנו, אנו בדרך כלל עומדים במשימה, והנקודות אינן חזות הכל. כמו בחיים, גם כאן יש אינטרסים סותרים והתנגשות בין אגואיזם רציונאלי פשוט לבין ערכים אחרים, וכמו בחיים, גם כאן בדרך כלל רוב האנשים אינם כה שטחיים או אינטרסנטים כפי שאולי נהוג לחשוב. יותר מכך, הצורך להתעמת עם ההחלטה כיצד לפעול גורם לנו להעמיק בשיקולים הערכיים, וללא קשר לתוצאה – כבר בכך יש תהליך לימודי חשוב.
בנייר הראשון מעט מעל שליש נתנו לעצמם ניקוד נמוך ולאחר ניקוד גבוה. בנייר השני, הניקוד היה של כל אחד לעצמו, בלי מידה של תחרותיות או של השוואה, והרוב הגדול נתנו לעצמם 3 (היו כמה שנתנו לעצמם 2, ומקרה יצירתי אחד שנתן לעצמו 2.5). נראה שניתן לראות כאן במקביל הערכה עצמית למאמץ, יחד עם הידיעה שויתור על נקודה לא מעביר אותה למישהו אחר, ולכן ניתן לראות בכך 'בזבוז'.
מה שהיה מעניין במיוחד, הוא הנימוקים שנכתבו. רבים התייחסו לנקודות שהעלו בנייר העמדה, והעובדה שחשבו על כך לפני שהסברתי בכיתה, וחלק ניצלו את ההזדמנות להסביר שוב מדוע נקודה זו אחרת שהעלו חשובות או מעניינות במיוחד. רבים עוד יותר התייחסו לקושי להעריך את עצמי ולהטיות שבוודאי כרוכות בדבר. מכיוון שממילא המהות חשובה בעיני מהציון, מצאה חן בעיני המודעות לתהליך שהופגנה בחלק מהנימוקים, שהראו שתהליך הביקורת מוסיף עוד שלב מחשבתי על תהליך הכתיבה.
שורה תחתונה, נראה שנוצרת השתתפות מאוד יפה ומחשבה מעמיקה, בדיוק מטרתן של עבודות במהלך הסמסטר. מעבר לכך, העבודות המוגשות מושקעות ומראות חשיבה יצירתית ואישית, מה שעוזר לצאת מהשבלונה של כיתה, ומאפשר יותר התרחבות לצדדים ומחשבה על יישומים מעבר לחומר הנלמד.
אני נזכר בציטוט של Matthew Rabin שקיבל פעם משוב מסטודנט בסוף קורס: "מכיוון שהגשת העבודות לא הייתה חובה, לא היה תמריץ לעשותם, וכתוצאה מכך לא תרגלתי מספיק ולא הצלחתי בבחינה".
מיצאו את התמריץ במשפט...
בתור מי שמלמד ניתוחים כלכליים רציונאליים ותחומי משפט המבוססים עליהם, חשוב להדגיש שהרציונאליות עשירה הרבה יותר מאשר רק מירוץ אחר הניקוד. יפה לראות שאכן כך, והשקעתכם (שבוודאי קשורה גם לחווית הלימוד ותוצאתה) ניכרת. מי יודע, אולי בסוף נראה שהלימודים הם כיף ואתגר ואפשר לוותר כליל על תמריץ הניקוד...
2 תגובות:
יש כאן שני אלמנטים, בשיטות הלימוד האלו שקצת סותרים אחד את השני. הראשון הוא תמריץ ללימוד. בהקשר הזה השיטה בהחלט מוכיחה את עצמה. כולנו מתומרצים ללמוד, וללמוד טוב.
האלמנט השני קצת מטרפד את הראשון כי בסופו של יום, הרבה מהסטודנטים מביטים על האוניברסיטה לא רק כחווייה אקדמאית, אלא גם כסוג של מקפצה מקצועית לעתיד, מכאן הרצון לציונים גבוהים.
כמרצה, אתה משיג את שלך, אנחנו לומדים ומבינים. ולי, באופן אישי, יש אמון בשיטה שלא תטרפד לי את ציון הביניים. אולם האמון הזה נובע כי למדתי כבר קורס אחד איתך, בשיטה הזו. רוב הכיתה לא למדה ולכן, באופן טבעי, חרדה לציון הביניים שלה.
אישית, כמו שאתה יודע, על אף האמון בשיטה שתעשה את שלה, אני לא מאמין בה כמכשיר לביקורת בונה, אני באמת חושב שצריך לעדן את השיטה, להחזיר חלק מהסמכויות הרבות שניתנו לנו - למרצה, אולי קצת שמרני, אבל נראה לי שזה יעבוד כדי להרגיע את הסטודנטים.
שיטה נוספת לתמריץ הלימוד:
כאח לשני אחים שחזרו בתשובה, ושתורתם היא אמנותם, הץענינתי רבות מהו הגורם אשר מתמרץ אותם ללמוד. שכן את מרבית שעות היום הם מעבירים בלימוד.
אומנם לא הגעתי לתשובה חד משמעית, אך ישנן מספר סיבות אשר לדעתי גורמת לכך. (נתעלם מעניין האמונה ).
1. בעולם הדתי יש ערך עליון להגדרה "תלמיד חכם" וזהו מניע מרכזי אשר דוחף את התלמידים ללמוד ובעיקר להפגין את ידיעותיהם.
את הפגנת ידיעותיהם הם מבציעים במספר דרכים: א.שיטת הלימוד היא של התדיינות ולכן תלמיד אשר אינו בקיא דיו בחומר לא יחסה תחת ההגדרה תלמיד חכם.
2. העברת שיעורים- תלמידים אשר נחשבים מוצלחים נדרשים להעביר שיעורים לייתר חבריהם, עצם הצורך ללמד מחייב את התלמיד להעמיק בחומר ולהגיע לרמת בקיאות מרבית, שכן אחרת יביך את עצמו אל מול הכיתה. בפרקי אבות כתוב: "הלומד תורה על מנת ללמד , מספיקין בידו ללמוד וללמד".
לסיכום: א. ניתן לשלב בלימוד מעורבות של התלמידים,אין הכוונה למעורבות בניירות עמדה -שאינן פומביות דיו, אלא מעורבות פרונטלית לעיני כל. (אולי אפילו לפרסם נייר עמדה מוצלח בקרב יתר הסטודנטים. הענקת כבוד לסטודנט אחד תגרור ככל הנראה רצון של ייתר הסטודנטים להצטיין) או לחילופין להטיל על סטודנט ללמד את הכיתה נושא מצומצם)
כמובן שיש עוד המון רעיונת, והם רוצים לגוון אין צורך לגוון דווקא בעניין הציונים, אלא ניתן לצאת ממסגרת זו ולנסות דרכי השפעה שונות
שבת שלום וחג שמח
ירין
הוסף רשומת תגובה