שיטות מחקר

שלום לכולם,
לאחר ביקורה של ד"ר יפעת ביטון בשיעור אתמול, כמה נקודות למחשבה שעלו מתוך דבריה והדיון שהתעורר. חישבו על הדברים לא רק בהקשר הספציפי בו נאמרו, אלא ביחס לנושאים אחרים העולים במחקר המשפטי, ואף מחוצה לו. מחשבות, שאלות, תוספות, וכו' – בתגובות.

לב הדברים - אובייקטיביות/סובייקטיביות/אובייקטיביות חזקה: אנו פוגשים בפנים שונים של מונחים אלו. שימו לב להטיות איתן אנו באים לדיון, גם מתוך אידיאולוגיה אישית וגם מתוך נקודות מוצא שאנו לוקחים כמובן מאליו רק משום שהתרגלנו לחשוב דרך קטגוריות "מקובלות". תפקידנו לאתר הנחות סמויות שכאלו במאמרים שאנו קוראים – וגם בעבודות שאנו כותבים. כפי שעלה בדיון בעניין האובייקטיביות החזקה, ראוי לשים לב בעיקר לנטייה להשוות בין הגזמות (דוגמת M+ ו F- במאמר על הפמיניזם).

נזיקין – ד"ר ביטון דיברה על שימוש בדיני הנזיקין לשם מלחמה באפליה, אך שימו לב שמדובר בשימוש במשפט פרטי לשם השגת מטרות ציבוריות. מחד, מראה את ההטיה שלנו לקבל קטגוריות כמו פרטי/ציבורי כאילו הן מובנות מאליהן. מאידך, במה ערפול הקטגוריות יכול להזיק? במה השימוש הציבורי יכול לפגוע בהשגת המטרות שהתרגלנו לצפות שמשפט פרטי יסייע במימושן?

אידיאולוגיה באקדמיה – הרבה פנים לה: עידוד הפעולה (ולא רק מחקר מנותק ותיאורטי), החשש מהטיית הניתוח ו/או התוצאה, הכרה באידיאולוגיה של ניטרליות (או היעדר האפשרות למשפט נטול אידיאולוגיה), עידוד החינוך הערכי בפקולטה למשפטים. חישבו גם על השלכות עקיפות – דגש על אידיאולוגיה יוביל גם להשפעתה במינוי חוקרים (אך אולי כבר יש השפעה כזו?), לפגיעה באמינות הממצאים (ואולי זו כבר בספק?), לערפול תפקיד המשפט מול הפוליטיקה (יש הבדל?), להרחבת שיקול הדעת הפרטי בשיפוט ופגיעה במעמד בתי המשפט (מעבר לקיים היום?), ועוד.

שימו לב גם לתנועת המטוטלת הרעיונית ביחס לניטרליות ואובייקטיביות: מהסתמכות על הפרדת רשויות ומשפט מקצועני השומרים מפני הטיות אישיות והכנסת פוליטיקה למשפט, לירידת האמון באפשרות להפרדה כזו. מאמונה בקיומו של צדק טבעי ומשפט פוזיטיבי, לפוסט-מודרניזם המפקפק באפשרות לנקודת מבט אובייקטיבית או אחידה. אם הכול רק נקודות מבט סובייקטיביות, ולכל אחד "האמת שלו", מה אנו עושים בפקולטה למשפטים? אם הכול פוליטיקה, האם צריך משפט? נסו להביט מעבר לגישות הקיצוניות ולהימנע מהנטייה האנושית לבחור עמדה ולדבוק בה. מה ניתן ללמוד מכל גישה? איך ניתן ליישם תובנות משני הכיוונים מבלי לדחות אף אחת מהן?

וחישבו על מעמדן של קטגוריות במשפט: אנו רגילים בניתוח המפרק כל תחום לגורמיו ומתייחס לכל גורם באופן נפרד. מחד, מאפשר הפשטה והבנת הרעיונות הבסיסיים המנחים את החשיבה המשפטית, מאידך – אולי בעצם ההפרדה לקטגוריות אנו מאבדים אינפורמציה? כמו גוף האדם שלכל רכיב מטרתו ודרך תפקודו אך עדיין השלם גדול מסך חלקיו, מה הולך לאיבוד בניתוח המשפטי כאשר אנו מפרקים כל טענה לגורמיה?

מכיון שלב הניתוח המשפטי הוא בקטגוריות המופעלות בו, נסו לחשוב על הדברים בהקשר של טיעונים משדות אחרים. ביחס להצעת המחקר שלכם - על מה אתם מסתמכים כמובן מאליו? איך, אם מוותרים על דיוק הקטגוריות המוכרות, אפשר אולי לחשוב על חדשות, או ליישם תובנות השאובות מדוקטרינות הנראות לכאורה לא קשורות זו לזו - ומה ההתאמות הנדרשות אם עושים כן?