יום שישי, 18 במאי 2018

סגנונות וסימולציות

לאנשים שונים סגנונות תקשורת שונים, ועסקנו קצת במה מאפיין אותם ואיך מדברים איתם.  המשימה הפעם פשוטה (לכאורה):  לבחור 2-3 אנשים בסגנון שונה משלכם, ולנסות לשכנע אותם, או להוביל שיחה, תוך אימוץ הסגנון שלהם.  המטרה היא תרגול, כך שאתם צריכים לאתגר את עצמכם ולתקשר באופן שונה מאשר בדרך כלל, משהו שידרוש מכם התאמה לאחר ויציאה מאזור הנינוחות שלכם.
אין חשיבות לנושא או להקשר, כל דבר יתקבל בברכה, בתנאי שעבורכם יהיה מדובר במאמץ ממנו אפשר ללמוד, והאחר יחווה ניסיון אמיתי להקשיב לו - לא רק בתוכן דבריו, אלא גם באופן בו הוא מפרש את דבריכם.  שמרו על כבודם, הקשיבו להם באמת, ותנו לעצמכם הזדמנות להתנסות בכניסה לעולמם.
בהצלחה!  וספרו איך היה ומה למדתם מהתהליך בתגובות מטה...

10 תגובות:

Unknown אמר/ה...

1. שיחה עם הטיפוס ה"תועלתני" – מדובר בטיפוס חסר סבלנות ובפעמים קודמות כבר נוצרו פערים בתקשורת בגלל קוצר הרוח שלו. לכן, כאשר פניתי אליו הפעם הכנתי מראש את הדברים אותם אני רוצה להגיד לו בשני משפטים קצרים, מבלי לעשות רקע מקדים ארוך כי אז הוא היה מאיץ בי לסיים בתוקפנות. המסר הועבר בהצלחה אבל ללא ספק הלחיץ אותי וגרם לי לחשב כל מילה מראש.

2. שיחה עם הטיפוס ה"נכנס לפרטים" – פניתי אל חברה אותה אני מאפיינת לפי טיפוס זה, במטרה להתייעץ איתה על עניין מסויים. עשיתי לה הקדמה ארוכה וסיפרתי לה את כל הפרטים הנלווים במטרה שלא יחסר אף חלק בפאזל. לאחר מכן הסברתי לה את ההתייעצות. היא שאלה עוד שאלות, כך שכנראה שהיה עוד מידע שיכולתי למסור לה. אולם, בסופו של דבר היא הבינה את המסר.

3. שיחה עם הטיפוס ה"ספונטני" – השיחה עם הטיפוס הספונטני הייתה הקשה ביותר, כיוון שהתזזיתיות הייתה חדה וכל משפט התקשר לנושא אחר. קשה היה לתפוס את תשומת ליבו ולדבר על אותו נושא במשך כמה דק' מבלי שאסוציאציות יקפצו ויסיתו אותנו מהנושא. לבסוף, ביקשתי ממנו ריכוז לרגע והעברתי את המסר באופן קצר וחד, מיקדתי אותו לנושא ואמרתי "אני צריכה את הריכוז שלך לדקה אחת, כדי שנדבר על...". הדבר הצליח אך דרש נכונות מצידו.

דורין חיים אמר/ה...

1. שיחה עם הטיפוס ה"נכנס לפרטים" - במהלך בילוי משותף עם קרובת משפחה שאותה אני מאפיינת כ"נכנסת לפרטים" דיברנו על רעיון לצאת לחופשה משותפת. שמתי לב שעל מנת ליצור שכנוע מצידה עלי לספק את הפרטים הנדרשים כגון: תאריכים מדויקים, רעיון למקומות ספציפיים, את מי אני מתכוונת להזמין וכדומה. שמתי לב שככל שאני מרבה בפרטים ונכנסת לדקויות ככה השיחה הולכת לכיוונים טובים יותר והתקשורת הופכת לטובה יותר.

2. שיחה עם הטיפוס ה"קצר ולעניין" - דיברתי עם חברה טובה שלי על יציאה לבילוי משותף ותכנון הערב. על מנת שהשיחה תהיה קצר ולעניין תכננתי את כל הדברים מראש על מנת להיות יעילה וליצור שיחה שתיצור תקשורת טובה בינינו. לכן, מאחר ואני יודעת שחברה שלי אוהבת את הדברים קצר ולעניין תכננתי מראש היכן אנחנו נפגשות ואיפה אני אוספת אותה ואיך בדיוק נוסעים וכך השיחה הייתה באמת קצרה וניגשתי ישר לעניין ושמתי לב שחברה שלי אהבה את זה וסיכמנו מהר מאוד את כל הדברים ובלי וויכוחים מיותרים.

3. שיחה עם הטיפוס ה"ספונטני" - במהלך החג דיברתי עם קרובת משפחה שלי אותה אני מאפיינת כטיפוס "ספונטני". במהלך השיחה שמתי לב שאני צריכה להיות מאוד מרוכזת ולשים לב לפרטים על מנת ליצור תקשורת טובה ולהנות מהשיחה. קרובת המשפחה שלי מלאה באנרגיות טובות והיא קופצנית וגיליתי שאם אני מתאימה את עצמי לסגנון הזה התקשורת הופכת ליותר טובה ואני מרגישה שנעים בשיחה ואף המצב רוח שלה משפיע גם עלי. הצלחתי לדבר איתה על הדברים שעברו עלי השבוע והיא סיפרה לי על הדברים שעברו עליה והשיחה זרמה בצורה טובה.

נעמה דורון אמר/ה...

1. שיחה עם הטיפוס "הנכנס לפרטים"- פניתי אל טיפוס מסגנון זה בניסיון לסגור חופשה משותפת. הגעתי אל השיחה עם כל הפרטים על היעד הרצוי, כולל הגעה, מחירי טיסות, עונה טובה וכמה שיותר פרטים על מנת שלא יעלו שאלות שיגרמו לו לרצות לעשות מחקר נוסף. באמת הצלחתי לשכנע על היעד והשיחה הייתה טובה מבדכ, אך מאחר ואני רגילה להתקדם תוך כדי תנועה לא הצלחתי לחשוב על כל הפרטים שהוא באמת רצה והוא הצליח למצוא נושאים שלא חשבתי עליהם- כמו באיזה איזור עדיף לישון.

2. שיחה עם הטיפוס "אנושי"- פניתי אל טיפוס זה בניסיון לספר לו על אדם אחר שמעצבן אותי בהתנהגותו. לרוב הטיפוס הזה מנסה למצוא את הפן החיובי במקרה ולנסות לדון אותו "לכף זכות". לכן פתחתי את השיחה ב"יכול להיות שהוא עשה את זה לא בכוונה, וייתכן כי עשה את זה בהתכוון לדבר אחר אבל..." ואז לאחר שראה שאני כן מנסה למצוא סיבות אחרות הקשיב טוב יותר ולא ניסה למנוע עימות באופן אוטומטי.

3. שיחה עם הטיפוס "הספונטני"- ניהלתי שיחה עם חברה על נושא והיא החלה לקפוץ לנושא אחר, אז החלטתי לספר את הסיפורים יותר בקצרה עם הגזמה מעט כדי שלא תאבד עניין. היא באמת גילתה יותר עניין והתלהבה, אך אני הרגשתי שאני מפספסת הרבה פרטים בסיפור ולכן גם התשובות שלה לא תמיד היו רלוונטיות לסיפור.

בן ציון זילברברג אמר/ה...

ראיינתי שני אחים. אחד טיפוס ספונטני והאחר נכנס לפרטים וקצת משימתי. דיברתי עם שניהם על המשחק טלויזיה האהוב עליהם-
עם הנכנס לפרטים/משימתי- ניסיתי לדלות מה שיותר פרטים על מהלך המשחק, על תחושותיו ביחס למשחק, על מה לדעתו הוא עשה לא בסדר והוא יכול לשפר, ועל חברים איתם הוא אוהב לשחק במשחק. הייתי צריך להבהיר מראש שזה רק "משהו קטן" כדי שיתרצה לדבר. דיבר בפרוטרוט על שלבי המשחק, באופן מונוטוני חסר רגש בניגוד לאחיו, הסתפק בלומר שזה "משחק טוב" וש"הרבה משחקים בו" אך לא הביע רגש. פירט דרך ברורה ביחס לדרכים בהם עליו להשתפר, סיפר על הסיבות שהולך לשחק עם חברים וללמוד מהם.
עם הספונטני- ניסיתי לשמוע כמה שיותר דוגמאות ציוריות מהמשחק, ניסיתי "להדבק" בהתלהבות מהמשחק, לשאול מה היה מרגש במשחק, עברתי לדבר גם על משחקים אחרים, על מה לדעתו ניתן היה לשפר בדרך שלו לשחק. שטף הדיבור שלו היה קולח והציג דוגמאות רבות מהמשחק, התלהב מהאפשרויות הרבות העומדות בפניו במשחק, התרגש ממהלך המשחק והתפניות המפתיעות בו. נהנה לשלב משחקים אחרים ולנסות מיומנויות חדשות. הציע שיפורים טכניים במשחק והציע איך לשפר את עצמו- לשחק יותר.

Unknown אמר/ה...

שיחה עם טיפוס תכליתי- בשנה האחרונה, שיחה כזו נגמרת לעיתים קרובות בכעס מצידי, על חוסר סבלנות מופגן ביותר של הצד השני. הפעם, ניסיתי להציע משהו שבדר"כ היה נענה בשלילה, ועשיתי זאת תוך כדי שאני מסבירה מדוע זה חיוני גם לצד השני. נעניתי בחיוב, אבל הרגשתי שאני "מרמה" את הצד השני לעשות משהו, אף על פי שידעתי שזה יהיה כיף (סה"כ הצעתי דבר חווייתי ולא איזו מטלה).

שיחה עם טיפוס ספונטני- בדר"כ התחושה שלי בחברתה היא שזה "יותר מידי"- אינטנסיבי, מבולגן וחסר התחשבות. ניסיתי הפעם להיות יותר דומה. אציין שפעמים קודמות, בגלל השוני בינינו, ניסיתי להיות דווקא רגועה יותר ממה שאני בדר"כ, כדי שזה אולי ישקיט אותה, אבל הפעם פשוט הצטרפתי, ולמרות שאני עדיין לא בטוחה שזו הגישה הנכונה עם טיפוס ספונטני, זה היה כיף יותר מאשר לנסות ולחנך את האדם שמולך. המסקנה שלי מחוויה זו ספציפית, היא שאם יש אופציה, אפשר לבחור בהחלט אם מי מתאים יותר לבלות ועם מי מתאים יותר לעשות דברים רציניים.

Unknown אמר/ה...

שיחה עם טיפוס תכליתי- בשנה האחרונה, שיחה כזו נגמרת לעיתים קרובות בכעס מצידי, על חוסר סבלנות מופגן ביותר של הצד השני. הפעם, ניסיתי להציע משהו שבדר"כ היה נענה בשלילה, ועשיתי זאת תוך כדי שאני מסבירה מדוע זה חיוני גם לצד השני. נעניתי בחיוב, אבל הרגשתי שאני "מרמה" את הצד השני לעשות משהו, אף על פי שידעתי שזה יהיה כיף (סה"כ הצעתי דבר חווייתי ולא איזו מטלה).

שיחה עם טיפוס ספונטני- בדר"כ התחושה שלי בחברתה היא שזה "יותר מידי"- אינטנסיבי, מבולגן וחסר התחשבות. ניסיתי הפעם להיות יותר דומה. אציין שפעמים קודמות, בגלל השוני בינינו, ניסיתי להיות דווקא רגועה יותר ממה שאני בדר"כ, כדי שזה אולי ישקיט אותה, אבל הפעם פשוט הצטרפתי, ולמרות שאני עדיין לא בטוחה שזו הגישה הנכונה עם טיפוס ספונטני, זה היה כיף יותר מאשר לנסות ולחנך את האדם שמולך. המסקנה שלי מחוויה זו ספציפית, היא שאם יש אופציה, אפשר לבחור בהחלט אם מי מתאים יותר לבלות ועם מי מתאים יותר לעשות דברים רציניים.

Unknown אמר/ה...

1. שיחה עם הטיפוס ה"נכנס לפרטים" – דיברתי עם חברה שלי על עבודה שהיינו צריכות להגיש, החלטנו שכל אחת עושה חלק ממנה. חברה שלי ממש "נכנסת לפרטים" והתעצבנה עלי שלא עשיתי משהו במדויק ממש כפי שרצתה. הבנתי שבאמת יצאתי לא בסדר, כי סיכמנו לעשות את העבודה בצורה מסוימת ואני ישירות עשיתי את החלק שלי בהתאם לסגנון שלי שלא נכנס לפרטים בדקדקנות כי זה נראה לי לעיתים מיותר, אך היא כן כזאת ובכל זאת בחרתי לעשות את העבודה איתה. לכן הבנתי שמותר לי להתנצל ולהודות בטעות שלי ולתקן אותה, ואם בחרתי לעשות את העבודה איתה כנראה שסמכתי עליה שהעבודה תצא מושלמת ולכן אני אעשה את החלק שלי בהתאם למה שסיכמנו גם אם זה להיכנס לפרטים שנראים לי שוליים. מי יודע אולי זה יגרום לי לקבל ציון טוב יותר.. ;)

2. שיחה עם הטיפוס ה"קצר ולעניין" - דיברתי עם חבר שלי על יציאה בערב, תמיד יש לו נטייה להגיד לי "תחליטי את, לא אכפת לי". הוא בחור של קצר ולעניין, לא אוהב להחליט אבל מצד שני לא אוהב ש"חופרים לו". תמיד לפני כל יציאה היינו שעה חושבים רק לאן בא לנו לצאת היום ומה בא לנו לעשות. ביציאה האחרונה החלטתי שאני מראש קובעת לאן יוצאים מה אוכלים ומה עושים וזה היה מעולה. לא שיתפתי אותו בהתלבטויות כמו בכל בשאר הפעמים אלא החלטתי בשבילנו.

3. שיחה עם הטיפוס ה"ספונטני" – הייתה לי משימה שהייתי צריכה להגיש לסדנה. המשימה הייתה משימת מיטיב. בחרתי לעשות את המשימה עם טיפוס "ספונטני" מכיוון שהוא הראשון ששאל אותו אם יכול להיות בן זוגי למשימה. שבוע שלם רדפתי אחריו שנשב לעשות את המשימה, אבל הוא תמיד אמר לי " יהיה בסדר" "נמצא זמן לעשות את המשימה", וכל הזמן לא מצאנו זמן כי אנחנו לא נמצאים באותם זמנים באוניברסיטה והוא תמיד אומר "שטויות יהיה בסדר". כשראיתי שאנחנו מתקרבים למועד ההגשה ולא עשינו כלום הסברתי לו שאם נמשיך להגיד "נמצא זמן" ו" יהיה בסדר" הדברים לא ייעשו ולכן קבעתי לנו זמן שנשב, ביום שישי, זה יום שלשנינו אין עבודה ואין לימודים. זה אמנם יום לא נוח, אך זו הייתה האפשרות היחידה שלנו והיא עדיפה על פני אי הגשה. הסברתי לו מה יקרה אם לא נגיש בזמן, איזה פאדיחות יהיו ושזה יבוא לרעתנו, לאחר שהסברתי לו שזה חשוב לא לדחות את הדברים ולעשות, הגענו להסכמה של יום וזה נעשה.

Unknown אמר/ה...

מכוון שהעמוד מאפשר לי רק 300 תווים, וכבר משבוע שעבר אני לא מצליחה להעלות, אני מחלקת את התגובה שלי ל-3
יש לי שני בוסים, שניהם שונים לחלוטין האחד – איש מאוד תכליתי, מאוד חסר סבלנות, מדבר מאוד נקודתית, ועובר הלאה. מכיוון שגם אני כזאת לרוב זה קל לי לעבוד מולו. אולם יש פעמים, שהוא יכול לומר דברים שמאוד מפריעים לי (כמו שראינו בשיעורים קודמים אנשים תכליתיים יכולים לומר משהו מעליב ולהמשיך הלאה בחייהם מבלי להבין שהם אמרו משהו לא נעים), ובגלל ההיררכיה במשרד אני לא תמיד יכולה לענות לו באופן מעליב בחזרה ולכן אני מתעלמת וממשיכה הלאה בחיי גם כן. אולם השבוע, בהשראת המטלה – התגובה שלי אליו הייתה כאל האדם הרגשן (הפגנתי רגשות כעס באופן מוחצן). אני חושבת שזה תפס אותו מאוד לא מוכן, והוא היה די נבוך, כמובן שאמר את המובן מאליו – 'אין בשום דבר כוונה לפגוע, זרקתי משהו בבוקר ועברתי הלאה שנייה אחרי'.

Unknown אמר/ה...

הבוס השני - טיפוס מעורב בין יורד לפרטים באופן מוגזם, לבין ספונטני, רעשני. ניסיתי לפנות אליו באופן תכליתי יותר, במקום לרדת לפרטים, לדבר אתו באופן זריז יותר, נקודתי. אין מה לומר, לא התקבל בעין יפה בכלל. הוא הרגיש שאני 'זורקת' על מה שהוא אומר לי, ומנסה למצוא דרכים קלות לעשות דברים. אעדכן בהמשך אם המטלה גרמה לפיטוריי (סתם לא באמת).
אבא שלי – למרות שנאמר לנו לכתוב על אנשים שרחוקים מאתנו, ולא המשפחה הקרובה, אבל דווקא כן רציתי לנסות על אבא שלי, כי אני חושבת שהוא שונה מרוב האנשים שמקיפים אותי. אבא שלי הוא אדם מאוד סגור, מאוד מופנם, הייתי אומרת משהו בין הרגיש ליורד לפרטים. אז ניסיתי לפנות אליו באופן ספונטני (גילוי נאות, בשנה האחרונה אני מנסה לפנות אליו ככה באופן תדיר). זה מעניין לראות שהוא מגיב להתנהגות הספונטנית באופן מאוד חיובי, משל חסר לו הרעש וההרגשה הזאת בחיים. בכל פעם שאני פונה אליו ככה, הוא מחייך באופן נבוך ומנסה לזרום, זה לא היה שונה גם השבוע, ואני מוצאת שזאת הדרך להתקרב לאבא שרוב שנות חיי נתפס בעיניי כמישהו מאוד מרוחק, מאוד שקול, מאוד מחושב ושקט.

Unknown אמר/ה...

שיחה ראשונה – ספונטני רבגוני:
התייחסתי ברצינות יותר לאדם שמולי, נתתי לו להרגיש שהדעה שלו חשובה לי. הקשבתי לו יותר ממה שבדר"כ. הופתעתי לגלות שהשיחה עברה למוד אחר – הוא גם נהיה יותר רציני ויותר שקול. השיחה הגיעה ליותר הבנות. נראה שדווקא היחס החיובי גרר יחס חיובי בחזרה ולהגיע לכדי הבנה. הופתעתי, כי בדר"כ לא הייתי נותן יחס זה כי חשבתי שלא אעלה דבר בידי, ונראה שטעיתי.
שיחה שנייה – אנושי הומני:
הגעתי בגישה יותר אנושית ומכילה לאדם, וראיתי שהוא מרגיש שסוף סוף מכילים אותו ולא הוא שצריך להיות מכיל. כמו הנחת רווחה, הפסקה, הוא כמובן המשיך להיות כי שהוא, אך נתן לעצמו קצת "להניח את הראש על כתפי". הבנתי לעיתים זה חסד שיש לעשות עם עושי החסד כדי לתת להם כוח להמשיך הלאה ולהאמין בצדקת עצמם ואופיים – שגם העולם מחייך אליי.
שיחה שלישית – אדם ספונטני:
זאת דווקא הייתה שיחת חולין, שפשוט נתתי לו לנהל אותה בלי הכוונה ובלי ביקורת. היה נחמד, הוא סיפר לי על כוונותיו לעתיד ותחביביו. שיחה סתמית שכזאת, שבדר"כ אני לא נוהג לנהל עם אנשי, קירבה בינינו, דווקא ממקום של חיבור "סתמי", הוא ראה בי אדם יותר קרוב אליו. מן השלמה של הקשר, שאפשר גם לדבר על סתם דברים שמעניינים אותו.