טוב, ביקשתי מכם לקרוא את המאמר, כאן המקום להתייחס אליו.
תובנות שעלו לכם, רעיונות ליישום במקרים אחרים, וביקורות על שטויות שכתבתי - הכל מוזמן.
עד כמה נראה לכם שהורדת דמי הקישוריות עזרה בפועל? למה? (את המאמר כתבתי כשההחלטה עדיין לא יושמה)
אילו טכנולוגיות חדשות ויישומים חדשים הוספו שמחזקים את עניין השוק הדו-צדדי? מה לדעתכם צפוי?
ובעיקר, האם צריך רגולציה נוספת לתחום? היא תעזור?
6 תגובות:
עדי היי
לא הצלחתי למצוא באתר הקורס ברשימה הביבליוגרפית את המאמר שביקשת לקרוא:
Camerer - Behavioral Game Theory
תוכל לצרף קישור כלשהו?
תודה
אורן
התיזה המוצגת במאמר "המעגל לעולם חוזר" דנה בחסרונותיו של פיקוח רגולטורי מינימליסטי, הבא לידי ביטוי בהגבלת דמי הקישוריות בשוק הטלפונים הסלולריים. הטענה העיקרית היא כי פיקוח מינימליסטי אינו משיג את מטרות הפיקוח הרגולטורי שכן הוא קל לעקיפה: כאשר נגביל את דמי הקישוריות, תוכלנה החברות להשיא את רווחיהן באמצעות מכשירים אחרים (במאמר מוצגים שני מכשירים אפשריים – שיטת תמחור ישיר ושיטת מסלולים) בגישת "סוגר הדלת – נכנס מהחלון".
המאמר מציג שני עיוותים הכדאיים לחברות הסלולר הגדולות – עיוות ההרשמה (לצרכן כדאי יותר להצטרף לרשת גדולה) ועיוות השיחות (צרכן ישאף למקסם שיחות בתוך הרשת על פני שיחות לרשת אחרת). הטענה היא כי גם כאשר נגביל את דמי הקישוריות, החברות תשמרנה את העיוותים הללו באמצעות המכשירים האחרים.
עלי לציין, כי תפיסת המהלך של הגבלת דמי הקישוריות כמהלך בדיד המבטא נסיון לפיקוח רגולטורי מינימליסטי נראית בעייתית על רקע הפעולות הרבות בהן נקט הרגולטור בישראל מול השוק הסלולרי. הטענה מאבדת מכוחה במיוחד כיום, כאשר ברור שהרגולטור הישראלי אקטיבי מאוד בפעולות ההסדרה בהן נוקט, בעיקר לשם הגברת התחרות בענף. אציין שני מהלכים מרשימים, שהובלו ע"י משרד התקשורת:
א. צמצום תקופות ההתחייבות – משרד התקשורת פועל לצמצום תקופת ההתחייבות בגין המכשירים מ- 36 חודשים ל- 24 חודשים ובהמשך אף מתחת לזה. זאת, על מנת להגביר את יכולתו של הלקוח לעבור לרשת אחרת.
ב. ניידות מספרים – מהלך בעל משמעות צרכנית עצומה, שגרר עלויות ותשומות טכנולוגיות בצד חברות הסלולר והגביר ישירות את התחרות בענף. זאת, ע"י ביטול מחסום היציאה המשמעותי (מספר הטלפון, ששימש קודם כמחסום בפני הלקוח כאשר רצה לעבור לרשת אחרת) וביטול היכולת להבחין בין שיחות פנים לשיחות חוץ (אין ללקוח יותר אפשרות להבין האם מחייג למספר בתוך או מחוץ לרשת).
המהלך השני – ניידות המספרים – אמנם לא מבטל לגמרי את העיוותים המוזכרים במאמר, שכן עדיין החברות יכולות לתמחר באופן שונה את השיחות בתוך ומחוץ לרשת, אך הוא צעד משמעותי בהחלשת כוחם. להבנתי, לא יהיה זה סביר כי לאורך זמן תמשכנה החברות בחיוב הכפול, עקב חוסר ההוגנות הנובעת ממנו לאור אי יכולתו של הלקוח להבין לאיזו רשת מתקשר. על כן, סביר שהחברות תפנינה למקורות הכנסה אחרים (שירותים מתקדמים, כגון גלישה ושירותי תוכן) ותבטלנה את החיוב הכפול (או שהרגולטור האקטיביסטי שלנו יעשה זאת בהמשך).
לסיכומו של עניין, הרגולטור הישראלי בחר בפירוש באופציה האקטיביסטית יותר, שנראית כמשיגה את מטרתה בהגברת התחרות בשוק הסלולרי בישראל, כך שאיני רואה מקום רב לפסימיות המובעת במאמר.
בברכת "שבוע מוצלח לכולם",
אנדרי
יפה, אנדרי, תודה!
יש עוד שינוי אחד שקרה וסותר את המאמר – רוב מסלולי השיחה כיום אינם מבחינים בין שיחות פנים לשיחות חוץ, כך שנראה שדמי הקישורית לא רלוונטיים באותה מידה.
כמובן שצריך לזכור, שדמי הקישורית נחשבים כמעלי-מחירים, גם אם הצרכן לא רואה אותם ישירות, שכן מדובר בהעלאת העלות השולית לכל שיחה. לחברות יש עלות גבוהה, ואז הן מעבירות אותה לצרכן. כשחלק מהעלות שהועברה, היא דמי קישוריות שהחברות מחלקות אחת לשנייה, מה שנראה כעלות הוא בעצם רווח.
המודל הזה הגיוני, אך רק אם יש הבדל לצרכן בין לשלם עלות לבין לשלם מחיר, כלומר אם אכפת לו אם קוראים לחשבון 'דמי קישוריות' או 'תשלום חודשי'. המעבר למסלולים בהם זה לא רלוונטי מקהה גם עוקץ זה, עד כמה שהתקיים קודם.
קיצור תקופת ההתחייבות וניידות המספרים, הם שינויים במה שמכונה 'עלויות מעבר'. ככל שאלה נמוכות, כך התחרות על כיסם של הצרכנים צריכה להיות חזקה, כדי שלא יעזבו. אך מודלים של עלויות מעבר מראים שאם החברה יודעת שכל לקוח יהיה אצלה הרבה זמן (קשה לו לעזוב), הן משקיעות הרבה בלפתות אותו להצטרף, ועושקות אותו במחיר אחר כך. זוכרים את הטלפונים חינם, רק תבואו?
היום המצב נראה דומה, אם האם הוא באמת? טלפון חינם, אך רק דרך החזר חודשי, שמקבלים אם נשארים מנויים ומבצעים שיחות. נשמע די דומה לאמירה 'תישאר אצלנו לאורך זמן, ותקבל את הטלפון חינם'. בניגוד למה שאמרו כשהחוזה לשלוש שנים בצורה ברורה – 'קח טלפון חינם, ותישאר אצלנו להרבה זמן'...
ולגבי המאמר של Camerer, הוא ברשימת הקריאה, והלינק אליו אמור לעבוד.
עדי שלום,
קראתי שהממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, מובילה תזכיר חדש לתיקון חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מספר 11),
תיקון שיקנה כלים חדשים לממונה בהם תוכל לנקוט כנגד אוליגופולים, על מנת להגביר את התחרות בין "חברי הקבוצה".
כפי שהוסבר במאמרך, התנהגות אוליגופולית אינה לוקה באי חוקיות, לנוכח העובדה שאינה מבוססת על הסדר כובל, אלא על מבנה השוק ועל הבנת משמעותו על ידי השחקנים באותו שוק.
לפי התיקון המוצע,תהיינה לממונה סמכויות מרחיקות לכת להתערב באופן התנהלות האוליגופול, לרבות ע"י מתן הוראות להגברת תחרות וליצירת התנאים לכך, הוראות להסרת חסמי כניסה ומעבר, ואפילו להורות על הפסקת פרסום המאפשר תיאום..
ברור שהפעלת סמכויות כאלה תפתור את הבעיה שבמבנה השוק הסלולארי כיום, אך עדיין עולים כמה הרהורים ושאלות לגבי ההצעה:
א) האם החוק חוקתי, בהיותו פוגע ביותר בזכות הקניין והעיסוק של חברי האוליגופול, כפי שנטען במאמרך "המונופוליסט כקרבן"? ובאותו חוט מחשבה - האם האמצעים מידתיים? עושה רושם שלא כך הדבר;
ב) האם די בתיקון החוק גם ללא הפעלת סמכויות הממונה בפועל,כך שעצם הידיעה על פוטנציאל ההתערבות של הממונה תגרום לשחקנים להתנהל אחרת?
ג) האם יתכן ליתן כוח כה רב בידי הממונה לנהל בפועל שווקים שלמים (בנקים, סלולארי, כרטיסי אשראי ועוד), ובפרט לאור בעיית הפטרנליזם שהועלתה במאמרך במלוא העוצמה?
יעל אדורם.
נקודת המוצא במאמר הנה שקיים צורך בהגנה על הצרכן וטיפול בעיוות שוק, ויש ליישם זאת באמצעות רגולציה. מתנגדי רגולציה יטענו כי המטרה העליונה בכלכלה חופשית הנה חופשיות השוק, והוא ינטה לכיוון היעיל בצורה עצמאית בעוד רגולציה עלולה ליצור הטיות זרות לטבעו של השוק ולהשפיע על התפתחותו.
שינוי אלמנט תמחורי בשוק הסלולר (דמי קישוריות) יצר שינוי במודל התמחור של החברות, גרר עליית מחירי השיחה כמעט מיידית ואולי אף האיץ את כניסת השירותים הנלווים/דור שלישי לחבילות הבסיס שמציעות חברות הסלולר לצרכניהן.
האם בהכרח הורדת עלויות הצרכן צריכה להיות בראש משימותיה של רגולציה?
המפקח על הביטוח, ידין ענתבי, דורש מחברות הביטוח ומקרנות פנסיה לפרסם באתרי האינטרנט שלהן את מספר התביעות שהוגשו להן במשך השנה, מספר התביעות ששולמו במלואן, מספר התביעות ששולמו באופן חלקי, מספר התביעות שנדחו והזמן שחלף עד שנסגרה תביעה בכל אחת מהקטגוריות. מטרת ההנחיה היא ליצור כלי השוואתי שבו יוכלו להשתמש הצרכנים בבואם לבחור בחברת ביטוח, קרן פנסיה או קופת גמל. כיום המידע ההשוואתי היחיד שנמצא בידי המבוטח הוא המחיר.
אמנם בביטוח ובהתחייבויות פנסיוניות, יותר מאשר בענף הסלולר, השאלה כמה נקבל במקרה הצורך ובאילו לוחות זמנים ומאמצי מיקוח חשובה יותר לפעמים מעלות השירות, אך אולי חשיפת מידע תמחירי בהיר לצרכן הסלולרי תשפר את הבנתו על הבדלי העלויות ותאפשר לו לבצע בחירה מותאמת לצרכיו.
כלומר, נוכל לחשוב על יישום רגולטורי דומה בשוק הסלולר, בו החברות יפרסמו על בסיס שוטף את תמחורן לשיחות פנים/חוץ, שירותי דור שלישי, הודעות וכו'. יש צורך לחשוב לעומק כיצד להתייחס לנתוני חבילות מחיר-קבוע בחישוב הנתונים שכן אלו אינן בהכרח מגדירות מראש את התשלום ליחידת שירות.
אך עם זאת, נוצרת כאן הנחיה שאינה מתערבת באופן ישיר במודל התמחירי של החברה אלא דואגת להקטנת פערי מידע בין הצרכן לחברה, ומאפשרת לצרכנים להיות קצת פחות "נאיבים".
מבחינת אי-תאימות טכנולוגית, לא נראה כי בארץ קיימים חסמים גבוהים – שתי החברות המובילות, סלקום ואורנג', משתמשות במכשירים מבוססי GSM כך שתיאורטית מרבית הצרכנים בארץ יכולים לתקשר זה עם זה. עם זאת, מבוצעת חסימה במכשיר כך שלא ניתן להכשיר מכשיר מרשת אחת לשימוש ברשת אחרת ללא "פריצת" המכשיר.
למה הדבר דומה? נניח יבוא מקביל של כלי רכב ממודל זהה – מיבואן אחד ניתן לרוכשו ולתדלקו רק בתחנות "פז" ומיבואן שני ניתן לרוכשו ולתדלקו רק בתחנות "דלק". נשמע אבסורד...
בשוק הרכב, חל איסור לשנות את הרכב מעבר למפרט היצרן כך שכלי הרכב מגיעים ארצה בסטנדרט אחד. ניתן ליישם רגולציה זו גם בשוק הסלולר ולהקטין את התלות של הצרכן בחברה אותו היא יוצרת בעזרת המכשיר הפיזי המסופק ללקוח. כאן נוכל להעיר גם כי קיימת התעוררות בשוק המשווקים הפרטיים של מכשירים סלולרים וצרכנים "מתוחכמים" יכולים לנצל זאת.
היי יעל,
התיקון לגבי הסדרת שווקים אוליגופוליים יאפשר התערבות ממשית במבנה השוק, בעיקר בהורדת עלויות מעבר. כמובן רלוונטי לשוק הסלולרי, בנקים, וכו', וגם מעבר.
הבעיה, כמו שציינת, היא רגולציה משמעותית, וגם הבעיה של כפל רגולציה. מי יסדיר את הסלולר - משרד התקשורת או רשות ההגבלים? את הבנקים?
יש גם מי שפסימי לגבי היכולת לשנות משמעותית את התנהלות השוק באמצעות צווים וכד', בסופו של דבר, מנסים לכפות על שוק ריכוזי התנהגות תחרותית. קשה, ואופטימי...
לגבי החוקתיות, בעיה. אין תשובה אחת וצריך לדון באיזון האינטרסים, מה שלדעתי אנו לא גדולים בו. הנטייה, בעיקר בדיון הציבורי, היא לאפיין 'טובים' ו'רעים', ואז קל לנו. כי אנחנו, כמובן, בצד הטובים...
אצל יפעת ומאיה יש הפניה לדיון מאוד ער בארה"ב כיום, ואצלנו עוד מעט. מצד אחד, החברות מוכרות מכשיר עם תנאי שימוש, בין השאר, לא להשתמש על רשת מתחרה. הצרכן רוכש, מסכים - מה הבעייה?
כמובן שיש כאן העלאת עלויות המעבר כדי להקטין לחץ תחרותי. בדיוק מה שתיקון החוק נועד לשנות. אבל אם נכפה על סלקום להסיר את החסימה, היא תצפה להרוויח על הלקוח פחות זמן, ולכן תצטרך לגבות מחיר גבוה יותר עבור המכשיר מלכתחילה (בין אם ישירות ובין אם דרך חוזה השירות).
מוכרת הדינמיקה של 'אם לא בדלת אז דרך החלון'?
אולי עדיף לצרכן לקנות סלולרי, לשלם את החשבון, ולחסוך בשימוש אם צריך? כמה עולות לנו ההשוואות, הנסיונות לאופטימיזציה, הלחץ לתחרות?
כמה הממשלה אמורה להוציא כדי שחלק מהצרכנים יקבלו סלולר יותר בזול? לא עדיף קצת פחות רגולטורים, ושנשקיע יותר בדברים משמעותיים?
הוסף רשומת תגובה