הצעת מחקר

מצורפת תמצית טיעון בהצעת מחקר של תלמיד שלי, עומרי באדר. אני שמח לתת לו במה, ולתת לכם הזדמנות לקרוא, להגיב, ולעורר דיון שיעזור גם לו וגם לכולנו.

סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, מורה למועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע תעריף מקסימלי לשכר הטרחה של עורך הדין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד. הסעיף גם קובע את שיעורי השכר המקסימאליים שרשאית המועצה לאמץ. ברוח זו, ובתוקף סמכותה, התקינה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז – 1977, ובגדרם קבעה, כי שכר טרחתו של עורך דין בגין הטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד לא יעלה על 8 % מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים אז לא יעלה על 13 % מהסכום שנפסק ואם על אף קיומם של הליכים משפטיים הושגה פשרה, שכרו של עורך הדין לא יעלה על 11 % מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה.
הרושם שמתקבל למקרא הסדר זה, הוא שהתעריף המקסימלי התלוי בתוצאות, כאמור בחוק הפלת"ד, הוא עניין של אתיקה ועקרונות שתכליתו להגביל את שכרו של עורך הדין לסכומים סבירים תוך מתן תשומת לב לאלמנט חוסר המורכבות, שכביכול, מאפיין את חוק הפלת"ד וכן לבורות ממנה סובלים הלקוחות בכל הקשור לבחינת יכולתו וכישוריו של עורך הדין והמאמצים שהשקיע בגדר טיפולו בתיק.
אולם בפרקטיקה, ההסדרים הללו עשויים ללמד על כשלי שוק שעלולים לפגוע בתחרות וביעילות בשוק תביעות הפלת"ד.
הנה כי כן, עם השנים מסתבר, כי לא תמיד התביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד הן פשוטות ובלתי מורכבות, דבר שנגד את תקוותו של המחוקק שצפה להסדר פיצוי שיציע משטר ברור ויעיל שיבטיח פיצוי מהיר לנפגעים. לכן, לכאורה נסתרה הנחת העבודה ששימשה אותו עת קבע שיעורי השכר המירבי.
בהקשר זה יצוין, כי בית המשפט העליון הצביע לא אחת על חסרנותיה של דרך חקיקתו של חוק הפלת"ד שלשיטתו גורמת לקשיי פרשנות גדולים ומערימה מכשולים על דרכו של הפרשן שמחובתו ליישם את דבר החקיקה. פרשנות החוק והדרך הארוכה והפתלותה שעשתה פרשנות זו ממחיש את המעבר מן ההנחה כי החוק מציב משטר פשוט, נעדר מורכבות וכמעט מובן מאליו, אל ההכרה – כי אין לך כמעט דבר סבוך מהסבך המונחי ואולי אף המושגי שבהסדר החוקי הזה.
עם זאת יש לציין, כי המורכבות וחוסר הודאות שגורם החוק אינו מאפיין שעומד ביסודן של כל התביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד. בחלק גדול מהתביעות הושגה ודאות משפטית והחשת הפיצוי לנפגעים ובתוך כך בוטל הצורך בהתדיינות ממושכת בשאלת גובה הפיצוי והאחראי לתאונה. בקבוצת תביעות אלה, הורגשה האפקטיביות של מנגנון פשוט ומהיר שהביא לייעול הדיון המשפטי והחשתו באופן שמחד משרת את האינטרס של התובע לקבל פיצוי המגיע לו במהירות וללא עינוי דין ומאידך תורם להקלת העומס הרובץ על כתפי עורכי הדין המטפלים בתביעות.
לכן, מנקודת מבט כלכלית יש לשאול, האם שיעור השכר עבור מספר השעות הדרוש לטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד – במיוחד לאור המורכבות הצפונה בחלקן של תביעות אלה – מפצה באופן ראוי את עורך הדין בגין עבודתו?
שאלה זו חשובה נוכח העובדה שזולת שיעור התעריף המוצמד לשעת העבודה, גם היקף הזמן המושקע בגדר הטיפול בסוגיה משפטית אמור להשליך על גובה שכרו של עורך הדין. מורכבותו של החוק משפיעה אפוא על מידת מעורבותם ותפקידם של בתי המשפט. ההחלטות השיפוטיות – ובמיוחד כגון אלה שניתנים בתביעות מורכבות לפי חוק הפלת"ד - עלולות להגדיל באופן משמעותי את היקף הזמן הדרוש לעורך דין לטיפול בתביעה, וזאת על ידי הצורך ב: העמקת חקר, הרחבת אופקים, השקעה בהון האנושי וכיוצא בזה.


המחקר יציע להחליף את הסדר השכר המירבי במנגנון תיווך שיוכל לספק מענה לבעיות המתוארות לעיל. הסדר המתיר את קיומן של כמה חברות תיווך בנוגע לתביעות פלת"ד יתרום הן לשכלול השוק בדרך של פתיחת ערוצי מידע בין עורכי הדין לבין הלקוחות והן להגברת התחרות בין עורכי הדין.

תחרות חופשית בין חברות התיווך לבין עצמן תיצור מנגנון שיגן על הלקוחות מפני כוחם של עורכי הדין, שכן כל גורם מתווך יאלץ להצדיק את קיומו, ומנגנון שיספק שירות יקר או לקוי למשך זמן ייעלם. חברות תיווך שירותי עריכת דין בתחום הפלת"ד צפויות ליצור תמהיל של הוזלת מחירי השירותים עם שיפור איכות השירות גם בדרך של יצירת תנאים המדמים הגדלה של כמויות הייצור של יחידות זהות. תחת תנאי ייצור בכמויות גדולות של יחידות זהות, העלויות הקבועות בתהליך הייצור מתחלקות על פני יותר יחידות, באופן המאפשר הוזלה של מחירי הייצור עבור יחידה או הגדלה ההוצאות הקבועות, שפירותיהן מושקעים במלואם בכל יחידה ויחידה. חברות התיווך יוכלו להפנות תיקים לעורכי דין לפי תחומי התמחות ממוקדים ויפנו תיקים על בסיס מיון פרטני, בכך עורכי הדין המתמחים יוכלו להוזיל את מחיר הטיפול בכל תיק פרטני שכן עלויות הטיפול יפוזרו על פני יותר תביעות, אך תועלתם תופנם במלואה לכל תיק. הקריטריון להפניית תביעות לא חייב להיות סוג התביעה והמיון יכול להיעשות על פי קריטריונים שונים כגון השופט שעומד לשמוע את התיק, כך שעורכי דין יופיעו בפני שופטים שעמם יש להם כימיה.

[במאמר מוסגר אציין, כי הבעייתיות שמעוררים התעריפים המקסימאליים, כגון זה החל על תביעות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בארה"ב. בפסק הדין Arizona V. Maricopa County Medical Society טענו העותרים, כי הרופאים באותו מחוז מועסקים תוך כדי תיאום תעריף מקסימלי בלתי חוקי. בית המשפט הניח את אותם הסדרים שנוגעים לתעריף מקסימלי תחת זרקורי כלל הסבירות(Rule of reason) וחרף טענתו של איגוד הרופאים, כי הסדר התעריפים נועד בראש ובראשונה להגן על הצרכנים ולהטיב עמם, קבע בית המשפט כי פעולתו של איגוד הרופאים איננה חוקית, וזאת בשל השפעתה על מבנהו של המחיר. בית המשפט ציין, כי הסדר תעריפים אינו פטור מהביקורת של כלל הסבירות רק משום שהוא מאוזן ונועד לתאם תעריף מקסימלי, והוסיף כי אין כל סיבה לאבחנו, מבחינה משפטית, מהסדר שכר מינימלי או אחיד. עוד קבע בית המשפט, כי הסדר תעריפים מקסימליים מפר את כלל הסבירות משום שהוא מספק את אותו גמול כלכלי לכלל העוסקים במקצוע ללא קשר לכישוריהם, ניסיונם, היצירתיות ממנה נהנים, הקושי הכרוך באספקת השירות ... מגבלה זו – ממשיך בית המשפט – עלולה להפוך את הכניסה לשוק לבלתי כדאית ואף תסכל את הניסיונות לפיתוחו של התחום]