סמסטר קיץ התחיל, ואיתו שלושה קורסים. משפט וכלכלה, קורס וגם סמינר, ותורת המשחקים. יש דברים המשותפים לכולם, ואשתמש ברשומה זו עבורם, ואתם מוזמנים גם להשתמש במקום לתגובות ככלי להבאת שאלות, הערות, ודיון כיתתי. מטרתי היא להפוך את הקורס ליותר מאשר פגישה של ארבע שעות פעם בשבוע, למשהו מעמיק יותר, שחושבים עליו גם בשאר הזמן, קוראים לקראתו, ומתעניינים בו.
אופטימי, אני יודע...
שני מושגים בסיסיים דיברנו עליהם במשפט וכלכלה: החצנות ועלויות עסקה. החצנות – ההשפעה שיש לפעולה שלי על אלה שבחוץ, על אחרים שטובתם אינה מעניינת אותי בהכרח (או לא באותה מידה כמו טובתי-שלי). עלויות עסקה – אותן עלויות המתבזבזות על עצם קשירת העסקה, או שימורה (הגנות חוזיות לדוגמא, או אמצעים לפיקוח על ביצועה). בתורת המשחקים דיברנו על דילמת האסיר ובעיות תיאום.
בכל המקרים יש הנחה יסודית שכל 'שחקן' (אדם, פירמה) שוקל את יתרונותיו וחסרונותיו, ובוחר את האופציה העדיפה לו לאור העדפותיו האישיות, שהן סובייקטיביות ויכולות להיות כל דבר. אנשים אחרים – ידאגו לעצמם.
הנחה זו, שהיא בעצם הנחת הרציונליות הצרה הנהוגה בניתוח הכלכלי הראשוני, תועמד אחר-כך לביקורת ונתחיל לשאול שאלות על העדפות חברתיות (אכפת לי מאחרים) והטיות קוגניטיביות (אני לא כל כך טוב בהבנת המצב או בשיפוט של מה יגרום לי אושר בעתיד). המאמר שלי על הסלולרי (שניהם, האמת) נותן בסיס לדיון בעניינים אלו, ונעסוק בנושא זה בכיתה.
בשני הסמינריונים המטרה היא לקרוא כמה מאמרים בסיסיים לתת רקע משותף, ולעבור מהר ככל האפשר לכיוונים אישיים, כשכל אחד יתקדם לקראת נושא העבודה הסמינריונית שלו, ובכיתה נספר מה מצאנו, מה למדנו, וגם מה לא הבנו. הקורס מובנה קצת יותר, כאשר אני אחראי על סדר הקריאה, וחלק מהמאמרים הם ללמידה אישית – לקרוא ולענות במבחן. בכל מקרה, תמיד ניתן לשאול שאלות לגבי מאמרים או פסקי דין שאתם קוראים, ולהשתמש בתגובות בבלוג כדי לקבל התייחסות ממני או מאחרים בכיתה (בחלק המתוקשב בעיקר).
בעיקר אני רוצה שתחשבו על דוגמאות מהחיים, רצוי משפטיות אך לא רק אלו, בהן העקרונות התיאורטיים שאנו מדברים עליהם בכיתה מתממשים. עד כמה החברה בה אנו חיים באמת מתבססת על רציונליות אגואיסטית כמו שמניחים כאן? עד כמה אנשים באמת חושבים קדימה ומתכננים נכון? עד כמה ראוי לעודד חברה בה אנשים רואים זה את זה כמקור לעסקה, של 'תן לי ואתן לך' ? ועד כמה המשפט משפיע על דברים אלה?
אופטימי, אני יודע...
שני מושגים בסיסיים דיברנו עליהם במשפט וכלכלה: החצנות ועלויות עסקה. החצנות – ההשפעה שיש לפעולה שלי על אלה שבחוץ, על אחרים שטובתם אינה מעניינת אותי בהכרח (או לא באותה מידה כמו טובתי-שלי). עלויות עסקה – אותן עלויות המתבזבזות על עצם קשירת העסקה, או שימורה (הגנות חוזיות לדוגמא, או אמצעים לפיקוח על ביצועה). בתורת המשחקים דיברנו על דילמת האסיר ובעיות תיאום.
בכל המקרים יש הנחה יסודית שכל 'שחקן' (אדם, פירמה) שוקל את יתרונותיו וחסרונותיו, ובוחר את האופציה העדיפה לו לאור העדפותיו האישיות, שהן סובייקטיביות ויכולות להיות כל דבר. אנשים אחרים – ידאגו לעצמם.
הנחה זו, שהיא בעצם הנחת הרציונליות הצרה הנהוגה בניתוח הכלכלי הראשוני, תועמד אחר-כך לביקורת ונתחיל לשאול שאלות על העדפות חברתיות (אכפת לי מאחרים) והטיות קוגניטיביות (אני לא כל כך טוב בהבנת המצב או בשיפוט של מה יגרום לי אושר בעתיד). המאמר שלי על הסלולרי (שניהם, האמת) נותן בסיס לדיון בעניינים אלו, ונעסוק בנושא זה בכיתה.
בשני הסמינריונים המטרה היא לקרוא כמה מאמרים בסיסיים לתת רקע משותף, ולעבור מהר ככל האפשר לכיוונים אישיים, כשכל אחד יתקדם לקראת נושא העבודה הסמינריונית שלו, ובכיתה נספר מה מצאנו, מה למדנו, וגם מה לא הבנו. הקורס מובנה קצת יותר, כאשר אני אחראי על סדר הקריאה, וחלק מהמאמרים הם ללמידה אישית – לקרוא ולענות במבחן. בכל מקרה, תמיד ניתן לשאול שאלות לגבי מאמרים או פסקי דין שאתם קוראים, ולהשתמש בתגובות בבלוג כדי לקבל התייחסות ממני או מאחרים בכיתה (בחלק המתוקשב בעיקר).
בעיקר אני רוצה שתחשבו על דוגמאות מהחיים, רצוי משפטיות אך לא רק אלו, בהן העקרונות התיאורטיים שאנו מדברים עליהם בכיתה מתממשים. עד כמה החברה בה אנו חיים באמת מתבססת על רציונליות אגואיסטית כמו שמניחים כאן? עד כמה אנשים באמת חושבים קדימה ומתכננים נכון? עד כמה ראוי לעודד חברה בה אנשים רואים זה את זה כמקור לעסקה, של 'תן לי ואתן לך' ? ועד כמה המשפט משפיע על דברים אלה?
7 תגובות:
במאמר "טרגדיית ההמונים" ישנו מקרה בו מתוארת בעיית פיצוץ האוכלוסין כבעיה ראשית. הארדין טוען שיש לפותרה אך לא ע"י אמצעים טכניים שיאריכו את כמות המשאבים אלא מציע פתרונות חלופיים. למשל, שינוי חשיבה- המקרה הראשון שעלה לי לראש הינו הדרך שבה סין התמודדה עם אותה תופעה ע"י צמצום והגבלת הילודה לכדי ילד 1 למשפחה (בערים, בכפרים אין הגבלה). פעולה זו זיעזעה את העולם המערבי אבל הסינים בעצם הוכיחו כי כדי לפתור בעיה צריך לחשוב אחרת גם אם מדובר בניפוץ נורמות חברתיות מערביות. עם כל הביקורת שהופנתה כלפיי סין בנושא- מבחן התוצאה הוא זה שמשנה והשפיע רבות על גורל האומה.
אולם, כפי שג'ון לנון אומר
"There are no problems only solutions"
ואנחנו בני האדם יוצרים אותם.
We can't cure a shortage by increasing the supply. - Garrett Hardin
http://www.garretthardinsociety.org/index.html
מעניין!
עכשיו לזווית המשחקית - מה התנאי ההכרחי כדי ליישם פתרון כזה? מדוע למשל ניתן לטעון שהשלטון הקומוניסטי יכול היה להגיע לכך, אבל לפניו לא הצליחו?
איזו אופציה אלטרנטיבית יש ליישום פתרון זהה (הגבלת ילודה), אבל ללא עונשים לאלו המביאים יותר ילדים לעולם?
בכדי להגיע לפתרון שאינו טכני יש לחשוב מחוץ לקופסה- לזנוח קונבנציות חברתיות ולאזור אומץ לפעול באופן רדיקלי.
אך קודם לכן יש לזכור כי הארדין ציין במאמרו שיש להגדיר מהו ניצחון. מבחינת השלטון הקומוניסטי ההגדרה לניצחון היא-האטת קצב הדלדלות המשאבים. האמצעי: ע"י היכולת לאכוף את הגבלת הילודה ולהפכה לנורמה חברתית בסין על אף המחיר הכבד וההשלכות של פתרון זה על האומה הסינית כחברה. היתרונות של אסטרטגיה זו הינה בהסתכלות ארוכת טווח המשפיעה על בתי האב הסובלים מעוני קשה ופיצוץ אוכלוסין בערים.
אופציה אחרת להגבלת הילודה הינה להתנות כי מי שמעוניין במשפחה מורחבת יעבור לאזורי הכפרים הנידחים שם התשתיות רעועות אך מדובר באזורים פחות צפופים היות והריכוזים הגדולים הם בערים. ובדרך זו ניתן יהיה גם לפתח את אזורי הספר הנידחים.
(מה שרוצים כבר שנים בארץ לעשות עם הנגב- מה שמוביל למסקנה כי בין ישראל לסין יש דמיון מבחינת בעיית צפיפות האוכלוסין בערים הגדולות רק בקנה מידה גדול פי כמה- מפחיד לחשוב שלפי הארדין אנו גם עשויים להמצא באותה סיטואציה).
האם בעולם הגלובלי של היום השאלה של גידול האוכלוסיה צריכה להשאר הרמה הלאומית?? אין למדינה ספציפית אינטרס לחוקק חוקים להגבלת הילודה שלה בזמן שבשאר מדינות העולם, האוכלוסיה גודלת וצורכת משאבים. דילמת האסיר לדעתי היא בכלל לא ברמה של הפרט מול שאר הפרטים אלא ברמת המדינה מול שאר העולם
יפה.
האמת היא שמאמרו של הארדין בא להראות לנו שלא מדובר בבעיה חדשה, או שונה מהותית מאחרות, אלא להיפך - דוגמא נוספת לדינמיקה מוכרת.
שם יתרונה של תורת המשחקים, או ניתוח כלכלי בכלל - היכולת לראות את הדינמיקה המסתתרת מתחת לשמות שונים או נסיבות שונות.
נושא הנורמות החברתיות וכיצד אוכפים אותן, או משנים אותן, תופש נתח משמעותי בספרות המקצועית, ואני מאוד ממליץ להעמיק בכך במסגרת הסמינר.
העובדה שמדובר ב'משחק' בין מדינות, או בין תרבויות, ולא בין יחידים, היא נכונה ובבסיס הניתוח - וגם קשיי היישום.
הרבה יותר קל להסכים בתוך חברה נתונה, או לכפות פתרון אחיד על כולם (ראה ערך סין), מאשר לסכם דברים בין גופים נעדרי אכיפה מרכזית, כמו מדינות.
עוזר לנו לראות את היתרון בגוף של כפייה מרכזית, פתרון בעיות תיאום על ידי דיקטטור נאור, או בחירות פומביות - בדיוק התובנה שדילמת האסיר מכוונת אליה.
לאלה הנמצאים בקורס 'משפט וכלכלה' - אנו מדברים כעת על כלכלה התנהגותית וקוראים את המאמר "על חופש הבחירה של הצרכן: הסלולרי כמשל".
חישבו על דוגמאות נוספות של אותה דינמיקה, שווקים אחרים בהם אותה בעיה עולה - גם אם אלו לא רק שווקים כלכליים-צרכניים.
הרעיון הבסיסי של בני אדם כמחפשים דרכים להשיא את תועלתם הוא לב הגישה הכלכלית. העובדה שהם עושים זאת במסגרת מגבלות קוגניטיביות הנעוצות בהיותם בני-אדם, היא לב הכלכלה ההתנהגותית.
זיהוי הכשלים העקביים (בניגוד לשטויות שכל אחד מאיתנו עושה באופן עצמאי, ומתפזרים אקראית) הוא תפקיד הפסיכולוגיה האמפירית. יצירת מודל מתאים שיכיל הטיות אלו הוא תפקיד הכלכלן התיאורטי. זיהוי ובדיקה לאור נתוני אמת - זה תפקיד הכלכלן האמפירי.
הנקודה שהמשפטן צריך לזכור, היא כי מול צרכנים מוגבלים עומדות פירמות רציונליות יותר, שתנצלנה את ההטיות ותבנינה חוזים המכוונים לטעות או מנצלים אי-תשומת לב.
אז צריך לשאול מה גבולות פירוש המושג 'הטעיה' בדיני החוזים ובדיני הגנת הצרכן, כמו לברר עד כמה אנו רוצים שלטון מרכזי שיגן עלינו מפני טעויות שאנו עושים - פטרנליזם.
חישבו על הקשר בין החלק הראשון, התורת-משחקי, לבין החלק השני - והקשר עם תורתו של רולס לגבי החלטות מאחורי 'מסך בערות'.
דברו איתי בכיתה, או כיתבו לי על כך כאן.
ד"ר איל שלומות,
סמס' חורף תשס"ע הבא הבעל"ט , עלי לבחור סמינריון. אנא אם יש ביכולתך להפנות אותי למאמר העוסק בסמינריון אשר בהנחייתך "תורת המשחקים "אודה לך ע"כ.
בברכה
רונן שיירי
סמס' קיץ
משפטים לשאינם משפטנים
הוסף רשומת תגובה