על ליווים של העומדים למות

מתארגן בימים אלו קורס במשגב, להכשרה והדרכה של מי שיסכימו לקחת על עצמם ללוות אדם אל מותו. יכול להיות זה אדם קרוב, או זר, מי שיודעים שהוא הולך למות או לקראת משהו שאולי יתרחש פעם. הנקודה הבסיסית היא שיש אנשים שמגיעים אל סף מוות, וצריכים להתמודד עם הפחד האדיר של לשחרר את העולם הזה, של להתקדם למקום עליו לא יודעים כלום. יש החולים בסרטן או מחלות מנוונות, המתמודדים במשך תקופות ארוכות עם האפשרות למוות, לצד התקווה לחדשות טובות, לנס שיכול להתרחש.

הקורס נועד ליצור קבוצה של מתנדבים, שיוכלו למצוא בעצמם את המקום הגדול מספיק כדי להכיל את הפחד האדיר של אדם אחר, להיות לצידו כשהוא נע בין תקווה זועקת לייאוש קודר. להיות לצידו עם אמת כאשר כל מי שסביבו אומר לו רק "יהיה בסדר, אתה תראה, שמור על אופטימיות". להיות מוכן לדבר על מוות כשכולם מסביב מפחדים ולא מעזים.

אדם שיודע שהוא הולך למות מוקף באנשים שבטוחים שהם ממשיכים לחיות.

בעודנו עומדים ליד מיטת החולה, אנחנו שוכחים שגם אנחנו הולכים למות, וגם לא בטוח שעוד כל כך הרבה זמן. אבל החולה שהוגדר כהולך למות, מתחיל להגיע להכרה שזה אמיתי ולא תיאורטי. נרשמתי לקורס כי חשבתי שזו מצווה גדולה להיות מסוגל להיות שם עבור מישהו במצוקתו הגדולה ביותר. אם ואיך זה ייצא, איני יודע. הקורס בוודאי ייצור העמקה ותובנות, ההתארגנות שסביב הקורס בוודאי תקשר בין מי שמוכן לעזור לבין מי שצריך עזרה. והחיים מלאים הפתעות. ויתכן שתרומתו הגדולה של הקורס תהיה דווקא שהאנשים העוברים דרכו יצליחו להיות בשביל מישהו בסביבתם, גם אם זה הורה העומד למות, או שכן שנהיה מסוגלים קצת יותר לתמוך בו.

ביקשו שאכתוב מעט, שאשתף גם כלפי חוץ את התהליך במהלך הקורס ובהתנסויות שייפתחו דרכו. אולי יהיה בכך להפיח עוד קצת טוב במדורה שהדליקו המארגנות, ירחיב את המעגל הנתרם. הזכות שנפלה בחלקנו לגור במשגב קשורה גם כן. הקהילתיות והמשפחתיות שאנו אוהבים לאפיין את עצמנו בהן באות לידי ביטוי ביכולת של כל אחד לכלול גם את האחרים סביבו במעגל חייו, לראות בהם חלק ממנו ובטובתם – טובתו.

מי ייתן ונזכה כולנו לעזור אחד לשני, ומי ייתן שלא צריך למות בשביל זה...

ולמתעניינים ושוקלים להצטרף, דברו עם אסתי: esty_wolf@walla.com 054-4562186