Jonathan Haidt נתן הרצאה ב TED על סיווגן של דרכים לחשוב על מוסר. https://www.ted.com/talks/jonathan_haidt_on_the_moral_mind
עד כמה הדברים רלוונטיים לנו בארץ הקודש? האם אפשר להשליך משם לכאן, גם אם בשינויים המחויבים?
ובאופן כללי יותר, מה למדנו מההרצאה שלו ומהדרך שלו להסתכל על אנשים?
כנסו לתגובות וכתבו על התובנות שלכם מהרצאתו ומה הייתם עושים כדי ליישם את עיקרי הדברים אצלנו. אין הכוונה לומר אם הוא צודק או לא, אם ישראלים דומים לאמריקאים, או אם שמאל וימין כאן זה כמו שם. הכוונה היא ללמוד מהפרמטרים שהגדיר, ולנסות וליישמם אצלנו. כמו תמיד, העיקר הוא בפרטים וביישומים, ויש הרבה שינויים מחויבים...
עדיין, מחכה לראות את התובנות שלכם, והמחשבות שלכם על איך מחקר כזה צריך להתבצע אצלנו.
עד כמה הדברים רלוונטיים לנו בארץ הקודש? האם אפשר להשליך משם לכאן, גם אם בשינויים המחויבים?
ובאופן כללי יותר, מה למדנו מההרצאה שלו ומהדרך שלו להסתכל על אנשים?
כנסו לתגובות וכתבו על התובנות שלכם מהרצאתו ומה הייתם עושים כדי ליישם את עיקרי הדברים אצלנו. אין הכוונה לומר אם הוא צודק או לא, אם ישראלים דומים לאמריקאים, או אם שמאל וימין כאן זה כמו שם. הכוונה היא ללמוד מהפרמטרים שהגדיר, ולנסות וליישמם אצלנו. כמו תמיד, העיקר הוא בפרטים וביישומים, ויש הרבה שינויים מחויבים...
עדיין, מחכה לראות את התובנות שלכם, והמחשבות שלכם על איך מחקר כזה צריך להתבצע אצלנו.
9 תגובות:
המרצה מציג את נטיית האדם להתקבץ בקבוצות. עם הזמן, כל קבוצה מגבשת מאפיינים ייחודיים לה, באופן שיוצר סטראוטיפים. דרכו של העולם להביא לכך שלכל קבוצה מאפיינים שונים ומנוגדים לזו של אחרת. נגזר מכך, שכל קבוצה מאמינה באמונות שונות באופן שמביא לעימותים. המרצה ממליץ להכיר את האופן של העולם, המתואר לעיל, דבר שיסיע בהבנת ההתנהגות האנושית. בנוסף,המרצה מבקש לצאת מראיה דיכוטומית של "טוב" ו"רע" ולנסות לראות את הדברים מנקודת מבט "חיצונית". כך, יהיה ניתן להתחקות אחר האמת, טבע האדם ומניעיו.
לעניות דעתי, ניתן להשליך את מסקנותיו של המרצה מהפוליטיקה האמריקאית לפוליטיקה הישראלית. אם כן, הימין הישראלי נוטה להיות שמרן בתפיסותיו, להאמין שהארץ ניתנה לנו ולכן אין לאחר זכות בה. הימין נוהג להשתמש בטענות ממסדיות ונתפס כמיושן. לעומת זאת, השמאל הישראלי נוטה להיות ליברלי, לקבל את האחר, החלש ולהגן עליו. השמאל מאופיין כאוהב חידושים, כפעיל חברתית ואדיאליסטי.
התובנה שלי מהרצאה זו היא לנסות להבין את נקודת מבט של האחר, תוך נטרול של מערך הדעות והאמונות שלי. הבנה זאת, תסייע לי להתמודד עם חילוקי דעות בצורה יעילה יותר.
לאחר שראיתי את ההרצאה בTED , אשמח לחלוק אתכם את תחושותיי ומחשבותיי. ההרצאה עוררה אצלי תחושות הזדהות לגבי המצב כפי שמשתקף במדינת ישראל ובחברה הישראלית. הרעיונות שהועלו בהרצאה העלו בי שאלות לגבי כמה דברים מהותיים שהם אבני היסוד של מדינת ישראל, ובעיקר הציונות והיהדות. מדינת ישראל נבנתה מתוך רעיונות ציוניים שבבסיסם זכותו של העם היהודי למדינה משלו. יחד עם זאת, הרעיון הציוני מעלה שאלות לגבי קיפוח של קבוצות מסוימות או גישה מפלה ומעדיפה קבוצות כאלו על אחרות. אולם, לא רק לגבי זכותה של המדינה אלא גם עצם הגדרתה כמדינה יהודית מעלה שאלות מוסריות ביחס לקיפוח של קבוצות מיעוט שאינם יהודים. לעצם היותנו מדינה יהודית יש נגיעה לנושאים עקרוניים שקשורים בשאלות מוסריות העומדות בחזית העניין והשיח הציבורי סביב נישואי תערובות, זכויות הקהילה הגאה, הפלות, זכויות מגדריות, משבר הפליטים, נישואים וגירושים דרך מוסד הרבנות, גיוס לצה״ל, זכות האזרחות וכו׳.
אני חושבת שבעיקר בתקופה האחרונה הקיטוב בין ימין לשמאל התחדד מאוד סביב נושאים מהותיים אלו.
שוני נוסף הוא שמדינת ישראל נמצאת במצב חירום תמידי, אנחנו עדיין במצב של הישרדות, נלחמים על הקיום שלנו, שכן לפי המודל האבולוציוני המתואר בהרצאה ייתכן וזה מסביר את הקיטוב הכל-כך חזק שקיים אצלנו בחברה הישראלית בין ימין לשמאל, מכיוון שאנחנו עדיין חווים סכנת הכחדה.
בנוסף, אני מוצאת שיש התאמה בין שלושת הקריטריונים האחרונים לבין קבוצות ימניות גם בארץ, ביניהם הקרבה לדת, הקדושה והאמונה, התפיסה שמגנה על הקבוצה ועל ההשתייכות אליה, והעובדה שהחיבור הקבוצתי הוא חזק יותר ובעד כל מחיר. זאת בניגוד לקבוצות מהצד השמאלי של המפה אשר נתפסות כפחות מלוכדות, אלא יותר פעילות כאינדיבידואלים, יותר פלורליסטיות ובשל כך העיסוק וההטפות של המשתייכים לקבוצה פוליטית זו נוגעים בעיניי לנושאים יותר סביבתיים (החי, הצומח וכו׳) ופחות לנושאים דתיים ולאומיים.
הניסוי המתואר בהרצאה בוחן את היחס של כל אחת מהגישות, הליברליות והשמרניות, באשר לכל אחת מהקטגוריות של הפסיכולוגיה של המוסר. אני מוצאת שניסוי זה, באם ייערך במדינת ישראל, מחייב שינויים מסויימים לאור מורכבות המציאות הפוליטית כפי שתיארתי לעיל. בשל כך, יהיה ראוי להתחשב בפסיפס הפוליטי הישראלי המורכב מקשת רחבה של דעות המושפעות מדת וממאפיינים שונים ומגוונים, שכן מדינת ישראל היא מדינה אשר בסופו של דבר מוגדרת כמדינת לאום, בעוד ארה״ב מוגדרת כמדינת כל אזרחיה, מרכיב שיוצר הבדלים מהותיים.
לסיום, אני מזדהה עם המסקנה המובאת בסוף ההרצאה לפיה שתי הקבוצות השונות יוצרות את השלם ובעצם משלימות אחת את השנייה. אני מקווה שכולנו נשכיל להבין שכולנו חושבים שאנחנו צודקים, ואז ננסה לראות את האחר ואת ההיגיון שבדבריו. זהו הצעד החיוני במטרה לפתח הומניות מוסרית - להוציא את עצמך מחוץ לצדקנות, שהיא המצב האנושי הנורמאלי.
ההתרשמות שלי מההרצה הנ"ל הינה שכאשר ישנן מגוון דעות, וכן מגוון תכונות, ניתן להגיע להישגים מגוונים ולהנות מתוצרת רחבה יותר מאשר בתמימות דעים. המרצה מביא את הפוליטיקה האמריקאית כדוגמה, אפשר ללכת אחורה אל אתונה וספרטה, אני דווקא מביא את התא המשפחתי.
התובנה שלי מההרצה נוגעת אליי באופן אישי ולמשפחתי. אני מאמין שתובנה זו יכולה לחול על רוב המשפחות. אנו גם בתא המשפחתי חווים את המצב של מגוון דעות וכישורים וכן מבנה אופי אחר של ה"שחקנים" במשפחה. דבר זה גם מאתגר את התא המשפחתי ומוביל אותו לכדי מקום של התמודדות עם משברים וצליחתם, אך גם להצלחה שמורכבת מהרבה עולמות תוכן, חלקם אף נוגדים, המביאים תוצרים שלא יכולנו להשיג ללא גיוון זה.
גם הרמות הבסיסיות יותר של חברה, כנ"ל, ואף ברמת האדם הבודד, נבנים מתוך אתגר, לא מתוך שגרה. אתגר נובע מיציאה ממקום הנוחות ושאלת שאלות קשות, מתן תשובות עליהן במידת האפשר, אבל הכי חשוב - ההתמודדות איתן וההלך המחשבתי שבהתמודדות ובאתגר.
לכן אני מסכים עם המרצה Haidt, ושמח על ההזדמנויות שיש לנו לאתגר את עצמנו, הסובבים אותנו, והחברה, לשם התפתחות. אך כל זה תלוי במצב בו אנו מסתכלים על הדברים, האם מקבלים את הדעות השונות כלגיטימיות והסתכלות על המערכת בכללותה ולא רק על הזוטות ונתפסים אל השונה כמפלג.
גונתן היידט מסביר, שככל שאדם נוטה לפתיחות מחשבתית וחוסר מקובעות, כך יטו דעותיו אל עבר הליברליזם הפוליטי. ולעומת זאת, ככל שהוא אוהב את סדר הדברים כפי שהוא הוא יטה לעבר השמרנים. הדבר מזכיר לי משהו מבלוג שכתבתי לפני כמה שנים: "כשאני מנסה להבין את הלך החשיבה בשמאל אני מסתכל על מדינות שבהם "יפי הנפש" הם קונצנזוס.
נורבגיה למשל.
ברור שאם היה מישהו טובח ב5 ילדים בארה"ב הוא היה חוטף עונש מוות, והזעם בציבור היה אדיר.
אז למה בנורווגיה זה לא כך? 77 הרוגים נערים רבים בתוכם, הרוצח מקבל 21 שנה וברחובות השורות מתלכדות והסולידריות בין הגזעים האמונות והדעות עולה בצורה הומאנית ומעוררת הערכה כל כך מצד אחד, אבל נאיבית מצד שני?! ומזה אני מגיע לשאלה- למה בעולם בכלל ובארץ בפרט ישנם רבים שבוחרים להתעלם ממגרעותיו של "הפרטנר" הפלסטיני, ולצעוק "שלום-עכשיו!" כאילו אין הדבר תלוי אלא בנו?!
אפשר לומר שיש כאן תפיסה אחרת, שעליה לא חונכתי אבל אני יכול להבין. בחירה מודעת בנאיביות, מתוך אמונה בטוב שבכל אדם באשר הוא וברצון שלו לחיות בשלום ובאהבה, ותקווה שהושטת היד וההליכה לקראת תמס את לב שכנינו ויהפך ליבם לנו מאויבים לאוהבים, והיה העקוב למישור.
יש בזה היגיון, וזה גם מצליח בחלקו. בגלל החלק הזה התקווה עוד נמשכת. אבל עדיין, עם הצרות שלנו אנחנו לא יכולים להיות נורבגיה. גם בתנ"ך יעקב הכין לעשיו דורון. אבל הוא גם התכונן למלחמה."
לפי דעתי הדרך של היידט להסתכל על אנשים ולהסיק מסקנות היא מרתקת, ואפשר בהחלט ללמוד מכך גם לביצה הקטנה שלנו. כמו שכתבתי בבלוג שלי, הפתיחות המחשבתית והאמונה בשינוי מובילה את השמאל כאן בארץ, ודפוס אחר שאומר "הים הוא אותו ים, והערבים אותם ערבים" מוביל, לפחות כיום, את הימין.
הרצאתו של ג'ונתן היידט מתחילה בשיח על ההבדלים בין ליברלים ורפובליקנים בארה"ב.
היידט מתייחס למה שלטענתו מהווה את המרכיב המרכזי בהבדל בין שתי הקבוצות- פתיחות לחוויות. הוא נשען על תיאוריית ה BIG 5 (חמשת הגדולים) של קוסטה ומקריי, אשר לפיה ניתן לאפיין כל אדם על סמך מיקומו על ציר של כל אחד מחמישה גורמים:
פתיחות לחוויות - שמרנות
מוחצנות - מופנמות
מצפוניות - חוסר מצפוניות
נוירוטיות - יציבות
נעימות - עוינות
היידט פיתח תאוריה, לה הוא קורא "חמישה מקורות של אינטואיציה ורגשות". טענתו היא כי חמישה גורמים אלה מולדים, ומהווים מעין טיוטה של המוח, שעליו יבנה בהמשך כל סט הערכים של האדם. הוא טוען כמה טענות מעניינות, וביניהן, שמה שמבדיל ליברלים מרפובליקנים הוא ההתייחסות לנאמנות לקבוצה, סמכות וטוהר, כאשר האחרונים רואים בערכים אלה חשובים מאוד. היידט גם טוען שכאשר אנשים חולקים את אותם סט של ערכים (ליברלים לעומת רפובליקנים), הם הופכים לקבוצה ו"מאבדים" חלק ממקורות האינטואיציה האלה, או מצליחים לראות רק צד אחד שלהם.
ואולם, הוא מנסה לתאר הבדלים בין קבוצות של אנשים, אבל עושה זאת תוך התייחסות למאפיינים מאוד ברורים ומסוימים בין הקבוצות הללו, ולאחר שקבע מראש כי אלה המחזיקים בדיעות ימניות הם בהכרח שמרנים בתפיסתם החברתית, לעומת אלה שדעותיהם מרכז ושמאלה, ואז הם בהכרח ליברלים בתפיסותיהם החברתיות.
הבעיה העיקרית בהרצאה של היידט היא שהוא מטיף לפתיחות מחשבתית ויציאה ממסגרת של קבוצות, בעוד שכל הדיון שלו יוצא מבסיס ההנחה כי קיים הבדל מוסרי בין ליברלים ורפובליקנים, מה שאולי נכון כאמירה כללית לאזרחי ארה"ב, אך בהחלט לא יכול להיות נכון לכל אדם באשר הוא, וכנראה לא מדויק גם כאשר הדיון עובר לזירה הישראלית.
התבוננות על שתי התיאוריות בהן היידט עושה שימוש בהרצאתו, מראה כי הוא מנסה לאפיין את כלל האוכלוסיה בהתבסס על ציר אחד בלבד של תכונות- פתיחות לחוויות לעומת שמרנות, ציר שאותו הוא פיתח בעזרת תיאוריה חדשה, ואולי תת תיאוריה של סוגיית הפתיחות לחוויות, והיא ההתייחסות הערכית של אנשים שונים בנושאים של דאגה לאחר, הדדיות, נאמנות לקבוצה, כבוד וטוהר- כל אלה מתרכזים לכדי נקודה על ציר הפתיחות לחוויות.
אין ספק כי זוהי גישהמרתקת, אבל היא חסרה. היידט משתמש בתיאוריה בעלת 5 מרכיבים שווים בחשיבותם, ושם דגש רק על אחד מהם, ובכך מייתר את האחרים. קשה לומר שניתן לאפיין אישיות של קבוצה כל גדולה של אנשים, בהתייחס למרכיב אחד בלבד באישיותם. יש בכך מעין פשטנות ואף יהירות, ואינני סבורה כי הדבר יכול להשליך על מדינת ישראל.
אם אעיד על עצמי, למשל, מבחינה פוליטית אני נמצאת בצד הימני של הסקאלה, ואולי אף ימני קיצוני. אבל (ואני שמה את המילה 'אבל' במרכאות, שכן אין הדבר מעיד על האחר בעיני), אני מחזיקה בדיעות ליברליות מבחינה חברתית, ואם תהיה לי הזכות לראות את הפסל דויד של מיכאלנג'לו, אני אתפעל מיופיו ממש כמו אדם.
אף על פי שאני חושבת שהדיון הוא חשוב, וכי יש בהחלט צורך לעודד פתיחות מחשבתית והבנה של סט הערכים של אנשים השונים מאיתנו, אני לא חושבת שאפשר לעשות זאת כאשר יוצאים מנקודת הנחה שבהכרח שתי קבוצות הן כה שונות זו מזו, רק בגלל הבדל במאפיין אחד באישיות הקבוצתית של כל אחת מהן.
המרצה בטד מדבר על כך שישנן 5 תכונות אופי שכל בני האדם נולדו איתן, מן טיוטה של מוסר איתה אנחנו מגיעים אל העולם ומתעצבים לפיה. הדובר מבין שיש תכונות שיותר חשובות מאחרות (כך למשל דאגה והוגנות) אולם לדעתו מי שליברלי, תכונות אלו חשובות לו יותר ממי שלא. כבר פה אני חולקת על הדובר, שכן כל המושגים של הוגנות, נאמנות, אכפתיות, טוהר מידות וסמכות, כולן תכונות נרכשות ולא משהו שאדם מגיע איתו. האדם נולד לוח חלק, מלבד צרכיו, ועם החיים לומד מה כל תכונה ואיך להתנהג - בעולם בו כל מי שמסביבי נוהג באופן מסוים, ככל הנראה שגם אני אנהג, אילו הסביבה הייתה נוהגת במאפיינים, גם אני הייתי גדלה לנהוג כך.
הכותב מדבר על זה שאנשים מתחלקים לקבוצות ובעצם כאשר המאפיינים דומים לאנשים קל להתחבר. זוהי אמירה שלא קשה להתחבר אליה, שכן אנשים מתחברים למי שדומה להם, למי שמקבל את הדעות שלהם, ולמי שמסכים איתם. אנחנו יכולים לראות את זה גם בארץ, מעבר לקבוצות של ימין ושמאל, חרדים ודתיים גרים בערים ואזורים חרדיות/דתיות, ערבים גרים במקומות בהם יש ריכוז של ערבים, אפילו בתוך הזרמים עצמם - למשל, כפי שאני רואה בעיר שלי עולים חדשים (בין אתיופים ובין רוסים לצורך העניין), חיים בשכונות בהם יש ריכוז של אותם האנשים. הדבר נובע מן הסתם מהמנטליות עליה גדלו, ומהצורך במי שיבין אותנו.
כאשר מגיעים לדבר על ימין ושמאל, אין ספק שהמצב טיפה שונה, ועדיין אנשים מתחברים למי שמסכים איתם. למה המצב שונה בעיניי? כי למרות שיש אידאולוגיה שלמה שהיא הפוכה למה שאומר הבנאדם שמולי, לא מדובר בהבדלי תרבויות או שפות, מדובר בהבדלים בתפיסה, שלדידי, לרוב מבורכת. כאשר אנו מדברים עם אדם שמסכים עם הדעות שלנו, אנו בעצם מקבעים את המחשבה שלנו, אומרים לעצמנו למה אנחנו צודקים, ונשארים במקום מחשבתי צר. ואולם, כאשר אנחנו מנהלים שיח עם אדם שמחזיק בתפיסות שונות משלנו, הדבר פותח את הפתח לשיח פורה ומאתגר, אשר עשוי לפתח אצלנו נקודת מבט חדשה שאולי לא ראינו ואולי לא הבנו לפני כן.
הבעייתיות מתחילה בכך שפעמים רבות אנשים, כמו שהם אנשים, מחזיקים בתפיסה מסוימת לא על סמך ידיעה והכרת העובדות, אלא על סמך מה שאבא/סבא הצביעו, על סמך כותרות פופוליסטיות שמפורסמות בפייסבוק או בעיתון, ולרוב הם גם מתעקשים על עמדה שגויה גם מבלי להבין אותה.
חשוב להבין שגם למדיה החברתית יש יד בחלוקה הזאת לקבוצות - אלגוריתם על גבי אלגוריתם אשר מיועדים לסנן תכנים לפי העדפות של בן אדם - וככה, אם אני תומך שמאל נלהב, ככל הנראה אלו יהיו התכנים שמופיעים לי ברחבי עמודי המדיה החברתית.
הדובר בעצם אומר שאסור להיות קיצוני בשום מצב, זמן שהוא עצמו עושה הבחנות. הדובר מייחס לליברלים תכונות מסוימות ולרפובליקנים תכונות אחרות. בעשותו כן, הדובר עצמו מחלק אנשים לקבוצות על סמך השתייכות לזרם אחד, זמן שאנשים שונים יכולים להיות בעלי תכונות אחרות.
כך למשל, זמן שהדובר אומר שהשמאל הוא זה שמחזיק בעמדות של דאגה יותר מהימין, נראה שישנם מקרים בהם הימין יהיה רגיש יותר לסביבה מאשר השמאל (למשל בעתות מלחמה), הדבר עובד גם לכוון השני, תכונות אשר אופיינו כתכונות ימין, יכולות להימצא גם אצל פעילי שמאל.
לסיום אומר, שכמו שכתבתי בהתחלה, אני חושבת שיש מקום להגיע בראש פתוח ולהכיר את האחר, שלפעמים נראה לנו שונה ולא מתאים, אולם יכול לפתוח את העולם שלנו שלרוב צר למה שגדלנו ולמדנו עליו. תחושה זאת מתעצמת בעיניי ככל שזה נוגע לתפיסה אידאולוגית, שכן כאמור, אלו לא תכונות או דבר מה שנולדו איתו, לא מדובר בשפה, ולא מדובר בתרבות שאליה גדלנו.
ההרצאה נפתחת כאשר המרצה מבחין בין שני סוגים של אנשים ובעצם מראה את הסטריאוטיפים הקיימים לאור דרך תגובתם לפסל - דרך התגובה לפסל המרצה מגיע למסקנה למי הם הצביעו בבחירות וזאת על בסיס תכונה של "פתיחות לחוויות". לאחר מכן הוא בוחן בקהל איך כל אחד מגדיר את עצמו. בעצם הוא מגיע למסקנה שכאשר אנשים חולקים ערכים משותפים הם הופכים לקבוצה ואז יש להם פחות פתיחות לרעיונות חדשים.
בשביל להשיג שיתוף פעולה בין כמה קבוצות הוא ממליץ על סוג של עונש.
צריך את כל 5 תכונות שמרכיבות את ההגדרה של "מוסריות" בשביל ליצור שיתוף פעולה בין בני אדם. אולם הוא אומר שההבחנה בין לירברלים לשמרנים היא בדרך שהם חושבים על התכונות וכמה מהן הם רוצים שיתקיימו וכמה לא.
לפני שרוצים לשנות אנשים (מפני שהם לא מסכימים איתי) אני צריך להבין קודם מי אני ולהבין את התכונות שלי ולהבין שכולם חושבים שהם צודקים ואז לקחת צעד אחורה ולהסתכל על מה שהאחר חושב ולהסתכל מהצד מה קורה ומה האחר חושב. יש צורך להיות מחויביים לאמת.
אני חושבת שבהרצאה חסרה ההגדרה של "אמת" - מהי האמת שאנשים צריכים להיות מחויבים אליה? הרי אמת היא סובייקטיבית לפי מה שהמרצה מסביר כלומר, כולם חושבים שהם צודקים ולכן כולם חושבים שמה שהם חושבים הוא האמת. לכן, בכדי ליצור שיתוף פעולה ולשנות אנשים אני צריך בעצם ליצור מצב שאני יוצר אמת משותפת לכולם.
עניין זה מאוד קשה לביצוע מבחינה פרקטית מפני שיש צורך שכל אדם ואדם יבחן את עצמו לעומת האחר וינסה לשנות את הגישה שלו ויראה אמת אחרת ע"י פתיחות מסוימת שתעזור בזה. אומנם, כאמור כבר בתחילת ההרצאה ראינו איך קיימים סטריאוטיפים אצל כולם ולכן יש קושי גדול להביא למצב שבו אנשים מסתכלים מהצד על הרעיונות והתכונות שאנשים אחרים מייחסים להם חשיבות.
בישראל, אנחנו מצליחים לאחד את הימין והשמאל לרוב כאשר יש בעיה משותפת או אויב משותף שמאחדים את העם ושוכחים בעצם את חילוקי הדעות כי לוקחים צעד אחורה ומתרכזים ב"מה שחשוב עכשיו". כלומר, הבסיס ליצירת שיתוף פעולה הוא מציאת תכונות משותפות.
ברגע שיהיו תכונות משותפות שתהיה עליהם הסכמה כוללת מהם נוכל ליצור תבנית חדשה משותפת אולם אני חושבת שזה קשה לאנשים לקחת צעד אחורה ולבחון מה גורם לאחר לחשוב מה שהוא חושב ואולי אף לשנות את דעתי כתוצאה מכך.
I found Hadit's main point very intuitive, while his research and development of his theory was quite interesting, the point is something that I believe most people already know or can relate to. His five foundations of morality that he believes are innate inside every baby at birth are an interesting way to define morality. Harm and how we view taking care of the weaker, fairness and reciprocity, in-group and loyalty as seen through tribal desires to unite against others, authority and respect, and purity in controlling our bodies all seem more like personality values rather than moral values but in his allocation in conservative verses liberal views, the five points seem to describe more than define the differences. Hadit then goes on to explain by understanding the context of why we align with certain political ways, we can separate our ego from the discussion and see how we are all needed for the growth of civilization.
In relating this idea to Israel, I would ascertain that the army would be a great example of all backgrounds and political viewpoints, formed by different socioeconomic and educational backgrounds come to form a team that involves many smaller teams. The needed social workers in the army fulfill a much different need than the musicians or the engineers and the combat units rely on certain abilities from these groups while fulfilling much more 'conservative' roles. In the meantime, these units all fuel off of different levels of the five foundations of morality and channel differences in society and politics as well as inborn talents. This projects a ying-yang balance of different powers and equalizes sectors of the population while allowing groups to mix and learn from each other's differences.
כאשר שמעתי את הרצאתו של יונתן היידט מצאתי כי אני מזדהה עם האמירה שלו שכאשר הקבוצה לא מגוונת אין פתיחות מחשבתית. אני מוצאת את זה בא לידי ביטוי במעגלים השונים שאני לוקחת בהם חלק בחיי היום יום שלי, ובאמת כאשר מגיעה רוח שונה רוח חדשה ואחרת מגיעים למקומות חדשים שאולי אפילו לא חשבו עליהם קודם.
אני חושבת שגם בארץ, הימין והשמאל, חשובים למדינה חשובים כדי שיובילו שינויים כדי שיקרו דברים. אם כולם היו באותו קו מחשבה ייתכן והמדינה הייתה אנמית, לא היו שינויים רבים ולא היינו מגיעים למקום וב אנחנו נמצאים היום. מחלוקות נתפסות כמשהו שלילי אך בצורה הנכונה יכולות להוביל גם למקומות טובים.
אנחנו צריכים למצוא מכנה משותף בין הקבוצות כמו שב-5 היסודות נמצא שכולם האמינו שהגינות זה חלק ממוסריות.
יש בארץ ליברלים, השמאלנים, שרוצים שינוי דואגים לחלש ורוצים מהפכה גם אם זה יגרום לכאוס. כמו שקורה עם הפליטים עכשיו.
מצד שני, השמרנים- ימין, שרוצים לשמור על המסורת על מדינה יהודית ומעדיפים סדר גם אם זה בא על חשבון החלש למטה.
ביחד שתי הקבוצות הם איזון של שינוי מול יציבות- מתנגש אבל גם משלים ויוצר פתיחות מחשבתית.
"המוח מאחד אותנו בקבוצות כדי לאמת עם קבוצות אחרות ואז לעוור אותנו מפני האמת"- נראה שלפעמים קבוצות כל כך נכנסות לנישה שלהן, שהן כבר מקצינות את המצבים בשל העימות ומאבדות קצת את האמת. וגם בארץ נראה שיש מקרים בהם הימין והשמאל מגיעים לקיצון, קבוצה נגד קבוצה, כשלפעמים זה מתרחק מהמציאות הקיימת.
הוסף רשומת תגובה