הגרף משקף את מדד הדאו-ג'ונס למניות בורסת ניו-יורק מאז 1902 ועד היום. בעברית פשוטה, לו השקעתם 50 דולר ב1902, ההשקעה היתה שווה מעל 12,000 דולר היום (כמובן בהתאמות נדרשות לאינפלציה וכו').הגרף גם מראה את כל ה"בועות" שהתפוצצו בדרך, החל מ 1929, 1937, ועד לבועת האינטרנט של 2001 ובועת הנדל"ן של 2008 (המקור, וגם חיתוכים שונים של הנתונים, ב: http://stockcharts.com/freecharts/historical/djia1900.html ).
למרות כל הבועות וכל המפולות הכלכליות, נראה שהשקעה במניות מניבה רווח משמעותי, מה שמעלה שתי שאלות מרכזיות:
1. למה לא משקיעים בבורסה יותר, או למה משקיעים בכלל במשהו אחר?
2. מה מייצר את הבועה, קרי - אם יום אחרי המפולת המחירים נמוכים ב 50-70% מאשר יום קודם, איך אפשר להסביר את המחיר יום (או חודש) קודם?
התבוננו היטב בגרף, נסו לאתר בו ארועים מרכזיים, וחישבו על בועות גם בחיים היום-יומיים: מה מייצר אמונה קולקטיבית המזינה את עצמה ומעלה את המחירים לרף שאחר-כך מתרסק?
חישבו גם על בועות במשחקים "פנימיים" בין חלקים שונים בתוכנו: מה גורם לנו לשכנע את עצמנו שכדאי לעשות דבר מה, רק כדי לגלות אחר-כך שטעינו בגדול? מתי טעות תיחשב לבועה ומתי סתם טעות?
שווה לחשוב על מספר אישיויות פנימיות הכלואות במשחק: זה שמשתוקק לדבר-מה, זה שמשתכנע שכדאי לפעול לקראתו, וזה שתפקידו לפקח על השניים הקודמים. אפשר גם לחלק לזה ששוקל את הטווח הקצר מול זה שבוחן את הטווח הארוך - וחישבו אילו משחקים מתרחשים ביניהם, ואילו "מנגנוני התחייבות" אנו מייצרים כדי לכבול "אני עתידי" שלי להחלטות של "האני הנוכחי".
שאלות, מחשבות, ודוגמאות - בתגובות.
7 תגובות:
קודם כל אני חושב שמה שמאפיין בועה זה טעות בהערכת שווי אובייקטיבי של נכס כלשהו. השאלה מה עושה טעות לבועה? אני חושב שברגע שהטעות נהיית טעות המונית ואמונה רווחת בקונספציה מסוימת ופעולות בהתאם לקו מחשבה זה נעשות לנחלת הכלל- זאת לדעתי כבר בועה. אני חושב שאם נשאל את עצמנו מה גורם לאנשים להשקיע את כספם בתחום שבו הערך האובייקטיבי גדול משמעותית משווי השוק הריאלי נגלה שחלק משמעותי בתשובה טמון בתופעת העדר. אם כולם עושים משו כנראה שה"משו" הזה לא רע, או על דרך השלילה- צרת רבים חצי נחמה. המפתח להבנת להבנת בועה לדעתי טמון בחלקו הגדול בפסיכולוגיה- הפחד הגדול של כולנו "לפספס את הרכבת" עשוי לגרום לנו לפעול בצורה פזיזה.
אני חושב דווקא על בועה בהקשר אחר- עסקאות השבויים שמדינת ישראל מבצעת במחזוריות קבועה. בעייני זאת בועה משום שניתן לראות קשר ישיר בין העסקאות האלו להבטחת חטיפות עתידיות, פגיעה באזרחי המדינה שתמיד עולה (וזאת הסטטיסטיקה, עם כל הצער שבדבר) על מספר האזרחים ששוחררו בעסקה וכמובן פגיעה אנושה בכוח ההרתעה של שלטון החוק במדינת ישראל כלפי אותם מפגעים. צר לי על ההתנשאות שתישמע מדבריי ועל הפטרוניות הנובעת מהם (לפיה רציונאליות הינה מה שאני חושב)- אדם שהוא א.רציונאלי. ב- רוצה בטובת מדינתו, לעולם לא יוכל להסכים לעסקאות כאלה, ע"פ הבנתי. כמובן שיש את הדיון האנושי- וחו"ח אני לא מזלזל בו, החזרת חייל שבוי הביתה היא משימה חשובה ומדינה בעלת ערכים יהודיים לעולם לא תוכל להתעלם מחייל שבוי. אך האם במקרים שבהם ישנה התנגשות בלתי נמנעת בין טובתו של החייל לטובת המדינה עלינו להכריע בעד טובת החייל? דעתי היא שלא.
כדרכם של בועות, סופם להתנפץ. וועדת שמגר שלאחרונה הגישה את המלצותיה לכנסת והקו הכללי היה הקשחת התנאים של מדינת ישראל בעסקת שבויים עתידית שתגביל את שק"ד של ממשלת ישראל במו"מ. לדעתי, זאת דוג' ראויה לגורם צד שלישי מפקח הקובע כללי אצבע המכילים בתוכם שיקול ארוך טווח, אולי בשונה ממשלה שיכולה להיות מושפעת מטווח ראייה קצר מועד של קדנציה.
הדרך היחידה להסתכל על עסקאות שבויים כסיטואציה של בועה היא אם אנחנו מתייחסים ל"מחיר" של חייל חטוף. אפשר לטעון שהמחיר של חייל חטוף הוא מניה, ועקב תופעה של בועה אנחנו מוכנים להשקיע יותר ויותר כסף בכל חייל, עד לסיטואציה שבה המחיר יהיה גבוה מידי ואנחנו נבין שנוצרה "בועה" על הערך של "חייל חטוף" ונצמצם משמעותית את המחיר שאנחנו מוכנים לשלם. אני לא חושב שהמניע לבועה הזו היא תופעת העדר, לדעתי המניע קשור במניעים מאוד רציונאליים של מקבלי החלטות מול פסיכולוגיה. בין המניעים האלו – העובדה שהנזק מהעסקות קשה מאוד להוכחה בצורה חד משמעית וקישור ישיר לעסקה עצמה, ומנגד ההישג הפוליטי למקבל ההחלטה הוא גדול שכן תמיד יהיה גורמים שיתמכו בעסקה. הסיבה שתמיד יהיו גורמים שיתמכו בעסקה היא ריחוק הנזק (שזה קשור קצת לתיאוריית המאגר המשותף) ודחיינות: אנשים מרגישים רע עם העובדה שיש חייל חטוף (עניין פסיכולוגי נטו), הם ירגישו יותר טוב אם הוא יוחזר וקשה להם מאוד (עד בלתי אפשרי) לדמיין כיצד העסקה פוגעת בהם באופן אישי. אפשר להגיד שהרגשות מקבלים ערך גבוה בפונקציית התועלת ואילו הנזק מקבל ערך נמוך מאוד שכן הוא קשה להערכה. מה גם, שבאופן כללי אנשים מעדיפים להתמודד עם הבעיה של חייל חטוף – שהיא בעייה שקיימת עכשיו, ולא להתייחס לבעיות עתידיות האפשריות שינבעו משחרור מחבלים (קשור לעקרון של דחיינות והיוון).
בהקשר דומה (ויסלחו לי על החפירה) הייתי רוצה להעלות רעיון מאוד מעניין בקשר לבועות שעלה בשיעורים בדיני תאגידים אצל פרופסור שטרן בשנה שעברה - בנוגע למסחר במניות. השאלה היא מדוע אנשים משקיעים במניות - התשובה היא כדי לייצר רווח (ברור), אבל מה המנגנון שעומד מאחורי הדברים ? אם נמצא מתוך נקודת הנחה שחברות לא מחלקות דיבידנדים באופן תדיר (לפחות רובן לא) הרי שאנחנו קונים ומוכרים מניות רק על בסיס הערך התאורטי שלהן. בפועל, אין לערך הזה משמעות אמיתית פרט למכירה. כלומר, הזכות האמיתית שאנחנו מקבלים כאשר אנחנו קונים מניה היא הזכות למכור אותה (שכן יתר הזכויות בדוגמת הזכות להצביע או הזכות לקבל דיבידנד באות לידי ביטוי לעיתים רחוקות מאוד). המשמעות היא שחלק גדול מאוד מהערך של השוק הוא פיקטיבי לחלוטין - קרי שכלל המסחר במניות הוא בועת ענק בפני עצמה. הדברים הוסברו על ידי פרופסור שטרן במשל - הערך האמיתי של חברה משול ליצור שנמצא בתוך כספת שלאיש אין את המפתח אליה. הערך של היצור מכפיל את עצמו כל שונה (בהתאם לגרף שהציג ד"ר אייל) - אנחנו קונים ומוכרים את הזכות בכספת בערך הולך וגדל, אבל לאף אחד אין את המפתח... הרעיונות כמובן לא שלי, אבל הם מתאימים באופן מלא לקונספט הבועה. האם יכול להיות שכלל המסחר במניות הוא בועה (שאלה פתוחה..).
רציתי לומר ראשית, כי לגבי השאלה מדוע לא משקיעים בבורסה יותר, אני חושבת (ונדמה לי שזה גם מבוסס מחקרית) שרובנו שונאי סיכון וכבני אדם כנראה שחלקנו גם חסרי סבלנות ורוצים לראות תוצאות או רווחים מיד ולא לחכות כ"כ הרבה שנים (long run מול short run).
כדי להוכיח מה קורה אם מחליטים להשקיע, חשבתי לשתף כאן בבועה הכלכלית / בועה פיננסית שהתרחשה והתפוצצה בין השנים 1928-1932 לערך. בתום מלחמת העולם הראשונה נמצא, כי אמריקה ניזוקה פחות מיתר המדינות והדבר הוביל לתחילתה של תקופת "תור הזהב" בארה"ב. אנשים רצו להרוויח כמה שיותר וכמה שיותר מהר. הם רכשו מכוניות פורד (סמל סטטוס לעושר באותה תקופה), בנקים העניקו אשראי ליזמים ואזרחים מבלי שבדקו אם יש להם יכולת כלכלית עתידית להחזיר את ההלוואה (מי אמר שמההיסטוריה בהכרח לומדים?) וכו'. לשם ההמחשה, ערכו של כסף שהושקע בשנת 1921 היה גבוה פי 6 בשנת 1929, לפי מדד הדאו ג'ונס. הכסף היה זמין, מהיר ובכמה שפחות בטוחות (ביחוד לעשירים במטרה לפתח את עתיד הכלכלה והמשק...). ב-1929 התנפצה הבועה, בנקים פשטו רגל, משקיעים רבים מיהרו למכור את המניות שהיו ברשותם וערכם הממוצע ירד עד לכדי כ-40%. כסף רב ירד לטמיון ואנשים הפכו לחסרי כל. המצב נמשך עד שנת 1932, עת הגיע מדד הדאו ג'ונס לשפל חדש – 89% פחות משיאו! אם נסתכל בפועל...יש שיאמרו שהמצב נמשך עד לתום מלחמת העולם השני-ה!
(* הנתונים לקוחים ממידע באתר "הקפיטליסט")
נדמה לי, כי מה שהופך אותנו לעשירים בשל בועות מחשבתיות (לאו דווקא כלכלית), הוא גם מה שיכול להפוך אותנו לחסרי כל. מדובר בדיוק באותה המטבע ולא בטוח בכלל שיש לה שני צדדים שונים.
בועה אחת מחיי היום-יום שחשבתי עלי-ה היא בפן האישי. פעם למדתי בפסיכולוגי-ה על מונח המכונה "דימויים קטסטרופליים". פירוש המונח הינו, כי האדם לעיתים מנתח מצב והוא מנפח אותו יותר ויותר עד שהוא כבר צופה דברים שאין בהם ממש בהכרח (פרשנות שלי ללמידה בעבר...). לפעמים, גם כמדינה וגם כיחידים וכשותפים בקבוצות מסוימות בחברה, אנו מאמינים כי הגרוע מכל בפתח, מבלי להסתכל על המציאות במשקפי הריאליות. כנראה שהרגשות משפיעים על בני האדם, עד כי דברים יוצאים מכלל פרופורציה או שליטה. והדבר המדהים הוא שהכל קורה בסופו של דבר בכוח המחשבה, מה שמתרגם לעשיה.
בעיני רוחי, השאלה מתי טעות תחשב לבועה ומתי סתם לטעות היא סובייקטיבית ותלויה בכל אדם בהתאם לאמונותיו ביחס לעצמו ולסביבה. גם הארות והערות מצד הסביבה לאותו אדם מסוים שפעל עד שהתפוצצה לו בועה יכולות לעזור בבחינת השאלה האם באמת מדובר בבועה או שמא בטעות גרידא.
שאלה שממש מענינת אותי הינה מדוע אנו לא מצליחים ללמוד באמת מהבועות שכבר התפוצצו וההיסטוריה כל הזמן חוזרת על עצמה בבחינת "אותה הגברת בשינוי אדרת"?
ביחס לדוגמת עסקת השבויים שדיבר עליה חגי, אני נוטה להסכים עם שחף. לא נראה לי שדובר רק במשהו פסיכולוגי, אלא משחקת כאן רציונאליזציה עמוקה יותר ממה שנראה (לפחות) על פני השטח.
עם זאת, אנו כן יכולים להסתכל על הרעיון של הסתכלות ופעולה לטווח ארוך מול טווח קצר (מבלי להביע עמדה אישית בנושא) בדיוק כמו בבועות הפיננסיות ובסיבה להתפוצצותן.
השאלה היא האם המציאות בסוף טופחת על פנינו או שמא יש אפשרות שהחששות לא יתממשו.אני מקווה שהאופציה השניה היא הנכונה. אם כן, אולי בכלל לא מדובר בבועה פיננסית. אולי אם יתברר אחרת, אזי זה יחשב רק טעות? אולי צריך להבחין בדיון על בני אדם אל מול דיון ברכוש?
זכורני, כשרק התחלתי ללמוד מנהל-עסקים, בשיעור הראשון שבו נכנס לכיתה פרופ' ידוע ומפורסם, פלט מפיו ספק קריאה בוטחת ספק צעקה פנימית כי "הוכח מחקרית, כי בהשקעה לטווח הארוך, ההשקעה במניות הנסחרות בבורסה היא המשתלמת ביותר (ביחס לעלות מול תועלת)". צעקה פנימית זו מלווה אותי, כמו גם את יתר חברי כיתתי עד עצם היום הזה. ויודגש, כי הדברים נכונים אף לאחר המשבר הכלכלי האחרון שפקד את המין האנושי ברחבי הגלובוס.
מה מניה? מוצר בשוק. ההבדל היחיד בין המוצר הזה לבין יתר המוצרים האחרים בעולם, אינו מתמצה רק בהיותו בלתי-מוחשי או "אגד של זכויות" כלשון ברק, אלא גם - וזהו העיקר - בלתי צפוי ובלתי ידוע עד סופו בכל נקודת זמן. לכאורה זהו בדיוק המתכון ליצור "בועות", אולם השקפתי היא כי זהו בדיוק המתכון ליצור "מסחר". פערים חיונים למסחר, גם אם הם סובייקטיביים או לא הגיוניים. והראיה, שבמבחן הטווח-הארוך המניה בבורסה תמיד מנצחת את כולם!
בסופו של דבר אני חושב כי בעלי ההשפעה הגדולים ביותר הינם מקבלי ההחלטות והטייקונים במדינה,אין ספק כי בועה נוצרת עקב הערכת שווי שגויה של נכס ויצירת אמונה כי שוויו הריאלי גבוה הרבה יותר משוויו הנוכחי,כך קורה שאנשים מחליטים להשקיע בדבר מסוים בראיה כי כעת מחירו נמוך ותוך אמונה כי מחירו ירקיע שחקים ואז ניתן יהיה למכור את אותו הנכס שנקנה בזול במחיר גבוה הרבה יותר.בראייתי התנהלות העולם מוכתבת על ידי בעלי הון אשר מנסים למקסם את רווחיהם בעזרת כספנו, ההבדל בין המשקיע החכם והמלומד (מספר אנשים מצומצם אשר שולט בנו) ויודע להבין מתי נכס מיצה עצמו ולא יעלה מעבר לרף מסוים. הטייקונים ומקבלי ההחלטות פועלים לפי אינטרסים (אישיים לרוב)והכל הינו שיקול של עלות מול תועלת, על מנת למקסם את רווחיהם שווה להם לגרום לציבור להאמין כי יש סיכוי "לעשות קופה" במכה אחת, בזמן קצר ובהשקעה מינימלית, כמובן שלעיתים משתלם להם לספוג מכה קלה בכנף על מנת שהדבר יראה משתלם לציבור המשקיעים, אולם בסופו של דבר הם אלו שייגרפו את הנתח הגדול.לכולם יש אינטרסים להרוויח אך חשוב לזכור כי הסיכוי שהמשקיע הקטן ירוויח הון בזמן קצר הוא אפסי, "אין מתנות חינם" ועל כן האנשים אשר מבינים את השוק (הכרישים) הם אלה ששורדים ואוכלים את הדגים הקטנים שאין להם באמת מושג במתרחש בשוק, מלבד התקווה והסיכוי הקטן להרוויח הרבה, רוב האנשים רוצים להאמין כי הסיכוי להרוויח הוא גבוה יותר ,לאור אמונת "לי זה לא יקרה" עד שבסוף כולם נופלים ברשתם של העשירים, אשר מזהים רגע לפני את התפוצצות הבועה - מצילים את נכסיהם וגורמים להפסד אדיר של המקיעים הקטנים. לדוגמא התפוצצות בועת ההיי טק בתחילת שנות ה- 2000, בהן ערכן של החברות הרקיע שחקים ללא כל ביסוס אמיתי כתוצאה מהעיוורון ששרר בקרב אנשי מעמד הביינים. נקודה אחרת מעניינת נוגעת לבועות אשר מתרחשות לאו דווקא בתחום הכלכלי- אין ספק שדוגמת חילופי השבויים הינה נכונה מעניינת אך אסור לנו לשכוח שהן מושפעות לא אחת מהגורמים מסביב והאינטרסים של מקבלי ההחלטות לא פחות מאשר הגורמים הרלוונטים לעסקה עצה (כמות מחבלים, סוגם ואופן שחרורם) אך אל לנו להסתנוור מההצלחה שבעסקה ונכון יהיה לבחון את מצבו של מקבל ההחלטה ( העם דורש צדק חברתי... להזכירכם) בנושא דומה אני חושב שניתן לייחס למלחמת יום כיפור סוג של פיצוץ בועה בקרב הציבור הישראלי, אשר בתקופה שקדמה למלחמה, היה באופוריה של ניצחון מלחמת ששת הימים, שוב הערכות היסוד בדבר אפשרות פרוץ מלחמה היו שגויות וללא כל אחיזה אמיתית במה שכונה לימים "קונספציה", וגרם לאמונות חסרות בסיס מציאותי, עד אשר התפוצצה הבועה בפניהם של הציבור ומקבלי ההחלטות, כאן לדעתי היה ברור כי לא מדובר בטעות בלבד אלא בבועה.
שלום לכולם,
לפי דעתי, מעניין לעמוד על ההבחנות, בהיבט של תורת המשחקים, בין מסחר בבורסה לבין "משחק פירמידה". ברור שלבורסה יש תפקיד חשוב בפיתוח הכלכלה, שאינו קיים ב"משחק פירמידה", ולכן השוואה פשטנית אינה במקומה. עדיין, ייתכן שניתן למצוא מכנה משותף בין השניים בהיבטים משחקיים. בסופו של דבר, עקרונות הכלכלה ההתנהגותית ממשיכים לחול גם כאן.
לדעתי, "בועה" אינה חייבת להיות בתחום הכלכלי דווקא, והיא אינה חייבת להתבסס על "מחשבה קולקטיבית". לעתים ניתן לדבר, לפחות בהשאלה, על הגמוניה פוליטית בתור "בועה", שמסתברת ככזו בדיעבד, ואולי כך גם לגבי אהבה נכזבת (ההכרה ב"בועה" מצריכה סוג של התפכחות).
נקודה נוספת: למיטב ידיעתי, ניתן לאפיין, במידה במסוימת, את הנחת היסוד של השיטה הקפיטליסטית עצמה בתור סוג של "בועה".
לבסוף, רציתי לתרום לדיון נתון לגבי סדר הגודל של האינפלציה בארה"ב משנת 1914 ועד היום. לפי החישוב, שיעור האינפלציה עומד במצטבר על 2,150% בערך (ביצוע חישוב מדויק גם ביחס לתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה מחייב מחקר נוסף). בכל מקרה, אפילו כאשר לוקחים בחשבון את האינפלציה בתקופה האמורה, הבורסה מציגה תשואה עודפת, בלשון המעטה...
עופר קרין
הוסף רשומת תגובה