שתיקה ומעשים אחרים

שלום לכולם,
שיעורי הבית ממשיכים את הפעם שעברה (עוד מעשים מיטיבים בבקשה!), והולכים צעד נוסף. מטרתכם היא בעיקר להקשיב. כדי לעשות זאת, צריך להשאיר יותר מקום לאחרים ולהתמקד בהם. להקטין את מקומנו, ולהשאיר להם את הבמה. במילים פשוטות ובוטות - תשתקו ותקשיבו.
קשה לפעמים, אבל החובה לשתוק תראה לכם את הקולות הפנימיים שרוצים לפרוץ החוצה, הצורך 'להגיד את שלי', ומה קורה כשאנחנו מסוגלים להתאפק. איזה מרחב נוצר לאחרים, מה אנו מסוגלים להשיג גם בלי לתפוש במה, ומה עוד אפשר לראות כשלא עסוקים ב'מתי תורי לדבר'. עוד הקשבה, עוד תשומת לב לאחר, עוד הסתכלות על הפרטים הקטנים שלפעמים נעלמים מן העין.
שתפו תוך כדי השבוע, מותר יותר מפעם אחת, על ההתנסויות. מתי קל ומתי קשה לשתוק, ומה רואים אחרת. מה ניתן להשיג בלחכות קצת, או בפחות מילים, במבע בלתי-מילולי. זיהוי הסימנים הקטנים והסתכלות על הצד השני.

היו מוכנים להציג טיעון אחד מתוך המאמר של Gold מרשימת הקריאה - באופן המשכנע ביותר. מותר גם לערוך רשימה של טיעוני נגד תוך כדי, אבל ההצגה תהיה כנציגיו ורק לתמוך או להרחיב את שאמר.

את דף הבחינה העצמית חשוב שתעשו לאט ובזהירות. נסו לענות מתוך העדפותיכם, איך שאתם 'באופן טבעי', ולא איך שהתרגלתם להיות 'כי צריך'. הביאו אתכם את התוצאות לפעם הבאה. למי שלא קיבל דף, אשים קובץ באתר התקשוב ב'חומרים כללי'. הערות על המצגות הוספתי כתגובה.

זהו. יפה מאוד! נהניתי מכם מאוד. תודה.

תקשורת ופסיכולוגיה - מעשים מיטיבים

שלום לכולם,
כמה מילים על השיעור האחרון ועל המשימה השבועית. התחלנו לדבר קצת על ויכוחים, וההבדל בין ויכוח לבין כעס או לעצבן. מעניין שרבים מאיתנו רצו לפרשנות של ויכוח כמה שמעורר כעס, או ריב. אפשרי, אך לא הכרחי. שימו לב שהמשימה שלכם כעורכי דין תהיה לעיתים קרובות להיות בויכוח תמידי, ועדיין אם תהיו כעוסים או תיקחו באופן אישי את ההתנגדות בה תפגשו, תהיו גם פחות טובים וגם פחות נחמדים. יש הנכנסים בכוונה למעין ריב, בעיקר כדי להכעיס את הצד השני ולגרום לו לטעות, או להיות פחות ממוקד. היכולת להפריד בין אי-ההסכמה לבין היחסים האישיים תהיה לכם למגן, ותגן על יכולתכם לתפקד בתנאי לחץ, כמו גם להישאר בני-אדם במקצוע הדורש לפעמים מיומנות של גלדיאטור אינטלקטואלי.

אותה הפרדה, או לפחות מודעות למתרחש פנימה ומסוגלות לעצור ולנשום עמוק, יכולה לשמש גם חרב, שכן קל הרבה יותר לערער את בטחונו או ריכוזו של הצד השני כשאנחנו נותרים שקטים מבפנים. השקט הפנימי, לא לתת לקולות הכעוסים או הנעלבים הנשמעים בתוכנו להפריע, הוא חשוב – בין אם מדובר בשמירה על השפיות וחיי המשפחה, ובין אם מדובר במיומנות מקצועית נטו. בשלב זה אולי דברים אלה נשמעים קצת רחוקים, אבל דברו קצת עם עורכי-דין, תכינו את עצמכם לעתיד...

זיכרו את מה שדיברנו על התקשורת העקיפה. ויכוח מעמת יכול להיות עם עד, בו תרצו לטלטל אותו מאיזור הנינוחות שלו, לגרום לו לענות מהר ואינסטינקטיבי, ולהוציא ממנו יותר מאשר תכנן להגיד. הטכניקה היא תקשורת ישירה, איתו, אך המטרה היא תקשורת עקיפה – הכנסת מה שיגיד לפרוטוקול, או לאוזני השופט. היכולת שלכם לקלוט את סימני המתח שלו היא כלי-העבודה כדי לדעת איפה ללחוץ. היא תלויה בהקשבה אמיתית, להיות פנויים מחשבתית ורגשית למתרחש ולרמזים המעודנים הנמצאים שם – אם מחפשים אותם, ואם לא עסוקים מדי בבלאגן שקורה לנו בפנים. בקיצור, אם יש שקט גם בעת לחץ.
לגבי המשימה החדשה – מטרתכם לעשות כמה שיותר פעולות מיטיבות. עזרה לאחרים, ניקוי הסביבה, חיוך והסברת פנים לאנשים סביבכם, כל דבר הנחשב בעיניכם כלעשות משהו עבור אחרים. המטרה אינה רק לתרום מעצמכם (גם), אלא בעיקר לעשות זאת באופן שיהווה השראה או לגיטימציה לאחרים סביבכם, כך שגם הם יעשו משהו דומה, או פעולה אחרת של עזרה או התנדבות שאחרת אולי לא היו חושבים לעשות. מטרתכם להיות השראה לאחרים. יש אינספור דרכים לעשות זאת, היו יצירתיים, והשתמשו בכל השבוע כדי למצוא עוד ועוד הזדמנויות. את רשמיכם ותחושותיכם, שתפו בבלוג. ספרו מה עבד יותר ומה עבד פחות, עיזרו לכולנו ללמוד מניסיונכם.

ומילה אחרונה – לא ביקשתי מכם לקרוא מאמר חדש השבוע כדי שתישארו ממוקדים בקודם, במצגות שלא נותר לנו זמן לעשותן. אני רוצה שתקראו דבר אחד, קצר. בספריה יש כמה עותקים של ספרו של שופנהאואר, "38 דרכים לנצח בויכוח". קיראו את ההקדמה וכמה מן הטכניקות עליהן הוא מדבר (לאו דווקא לפי הסדר). נדבר קצת על הדברים בשיעור הבא. שימו לב שחלק מן הדברים נראים שטחיים להחריד במבט ראשון (שלא לומר מרושעים). נסו לראות מעבר לכך, ורשמו בבלוג דוגמאות למקרים בהם נקטתם או ראיתם אחרים נוקטים טקטיקה שכזו.

תקשורת ופסיכולוגיה - ויכוחים

שלום לכולם,
המשימה השבועית - להתווכח. המטרה היא תשומת לב לאופן בו אתם מתווכחים, לאופן בו אחרים עושים זאת, ולדינמיקה של הויכוח. מה מגביר אותו, מה מסיט אותו לכיוון מסוים, מה מעלה התנגדות ומה מאיין אותה.
קחו סיטואציה בה עלול להתעורר ויכוח, ואפשרו לו לקרות. מישכו אותו קצת יותר ממה שהיה קורה מאליו, אבל המטרה אינה ליצור פיצוץ סתם, אלא לדמות מקרים אחרים בהם ויכוח באמת מתעורר - והפעם אנחנו מודעים קצת יותר ומסוגלים להסתכל על המתרחש קצת 'מבחוץ', לשים לב לפרטים מבלי שרגשותינו מעוורים אותנו.
ניתן להשתמש באירוע המתרחש מאליו, ופשוט לשמור על התנגדות קצת יותר מהרגיל, או לקחת סיטואציה שברגיל הייתם מתחמקים מהעימות - והפעם לא מוותרים. שימו לב לסוג האמירות, ההעוויות, התנועות, שמעוררים התנגדות או כעס אצל הצד השני (ואצלכם). ניתן לעשות זאת בעמידה על זכותכם, או בהתנהגות קצת כמו שאחרים לעיתים עושים לכם. אמנם ליצור ויכוח מקום שאין הכרח נראה רע, אבל הלמידה מההתנסות והיכולת לראות את המתרחש בצורה מעמיקה יותר ובהירה יותר עשוייה בהחלט לעזור במקרים רבים אחרים.
שימו לב לא להפוך מכניים או מלאכותיים מדי. השתמשו בהתנהגויות או אמירות שבויכוחים אחרים בהחלט יתכן שיעלו, כך שמישהו המכיר אתכם יוכל לחשוב שגם הפעם זה אמיתי, או רק קצת מוגזם - לא הרבה.

חשוב להקפיד עד כבודו של האחר. מותר לשחק קצת, וגם להתווכח זה לא סוף העולם - אנחנו עושים זאת ממילא הרבה פעמים אז עוד אחת לא תהרוג אף אחד. עדיין, שימו לב לאחר וביחרו את האיזון איתו גם אתם וגם הוא יכולים לחיות.
בסוף התהליך חייבת לבוא התנצלות שלכם. לא סתם 'סליחה, הייתי חייב בשביל ניסוי בכיתה' - התנצלות על שהעלבתם או פגעתם (אם כך קרה), או באופן כללי יותר, בקשת סליחה על שהייתם חלק מאירוע מכעיס, ושלא מצאתם את הדרך לעדן ולהנעים את השיחה יותר מוקדם.
ההתנצלות חשובה לא רק כדי לשמור על כבודו של האחר, אלא גם כדי לשים לב לאיך אתם מרגישים תוך כדי, ואיך האחר מגיב. איך אפשר לצאת מהעימות גם ללא הרבה מילים והסברים. מעבר מכעס והתנגדות לשיתוף פעולה או חיוך משותף.

בבלוג תכתבו מה קרה, לא רק במישור העובדתי, אלא בעיקר בתחושתי. נסו לתאר כמדען השם לב לפרטים בשני הצדדים של השיחה, לא רק כאדם המעורב ורואה את הצד שלו. איפה אפשר היה להשיג את אותה המטרה בדרך אחרת? איפה ניתן היה למקד את חוסר ההסכמה מבלי שיהפוך לעימות ממש? מה קורה בפנים כאשר אנו חלק מעימות, מה קורה לשליטה העצמית ולתשומת הלב למגוון הכיוונים אליהם ניתן ללכת? עד כמה המבט הופך צר וממוקד בנקודה מסוימת, שאינה בהכרח החשובה ביותר?

ניתוח כלכלי של המשפט

שלום לכולם,
המאמר שביקשתי לקרוא לשיעור הבא נמצא באתר התקשוב של הקורס, תחת חומרי לימוד - חומרים כללי, בשם Religious Economics. קיראו את המאמר וחישבו על השלכות לכל אחת מעשר הטענות המובאות בו. בשיעור הקרוב, זוגות שנרשמו יציגו בקצרה את הטענה ודוגמא מעולם המשפט הממחישה אותה.
רשימת המציגים בתגובה לרשומה זו.

חישבו קצת על מושג ההחצנה. יש הרואים בתופעה זו הבסיס לכל בעיה של חוסר יעילות כלכלית, ויש הרואים בו הסבר לחוסר-מוסריות באשר הוא. חישבו על דוגמאות של החצנה שנתקלתם בהם בחייכם או במשפט, וכיתבו תגובה לרשומה זו עם תיאור ההחצנה ותוצאותיה. כיצד קיום ההחצנה גרם לאנשים המעורבים לפעול? כיצד היה ניתן לפתור את בעיית ההחצנה דרך המשפט?

תקשורת ופסיכולוגיה בבית המשפט

שלום לכולם,
ראשית, תודה על ההשתתפות והמעורבות בשיעור. התחלה טובה.
שנית - מטלות:
1. נהלו שיחה עם מישהו, אותה תמשכו להעמקה ולפתיחות מעבר למקובל בסיטואציה, במערכת היחסים, או אצלכם באופן אישי. המטרה היא להגיע לשיתוף או פתיחות, ואני מבקש שתשימו לב לא רק להשגת המטרה, אלא גם לטקטיקות בהן אתם עושים שימוש בדרך. עשו זאת מספר פעמים השבוע, וכיתבו דיווח או שיתוף על אחת או שתיים מהן. בעיקר שתפו בדברים שהפתיעו אתכם, משהו שעשיתם שאתם לא מורגלים אליו, או תוצאה מעבר לציפיות.
2. כנסו לאתר https://implicit.harvard.edu/implicit ועשו 3-4 מהמבחנים המצויים שם (אפשר בעברית או שפה אחרת).
3. כנסו לאתר http://www.prisonexp.org - תיאור ניסוי בכליאה שהתבצע באוניברסיטה אמריקאית, כאשר האסירים והסוהרים כולם סטודנטים צעירים. קראו וחישבו על קלות ההשפעה על תפישת העצמי אצל הנבדקים, ובעיקר כיצד נראה לכם שאתם הייתם מגיבים למקרה דומה.

שתפו בבלוג (כתגובה על רשומה זו) מהתנסויותכם. כיתבו בפירוט וכנסו לפרטים עד כמה שניתן. שימו לב לא לשתף בפרטי אנשים אחרים, לא לפגוע בפרטיותם. אתם כן מוזמנים לכתוב על חוויותיכם איתם, ומה למדתם מהם או מהחוויה, רק לא את פרטיהם האישיים. אם יש דברים שממש לא מתאימים לבלוג לדעתכם, כיתבו ושילחו אלי במייל נפרד.

תיהנו!!

מחשבות על כתיבת עבודה סמינריונית

יום שישי, יושב מול הנוף עם קפה, מחוץ לבית שלי - מה פתאום עכשיו מחשבות על עבודה סמינריונית?
אני מקבל הרבה שאלות, התלבטויות, מתלמידים שונים. הדבר הבולט ביותר הוא עד כמה רבים מאיתנו בחזקת 'שאינו יודע לשאול'. גם אלו ששואלים, לרוב מתמקדים בשאלה טכנית, ורק בין השורות עולה הבלבול, או התפישה המוטעית לפעמים של מהי עבודה סמינריונית, ואיך כותבים כזו שתהיה טובה.
אז נעשה מצוות 'את פתח לו' - ניתן כמה קווים כלליים לחשוב עליהם, וכל אחד מכם יוכל לחפש את המקומות בהם ניתן ליישם, את התרגום המדויק למקרה הפרטי בו היא או הוא מתעסקים.

ראשית, הספרות. בקורסים רגילים אתם מואכלים את הספרות הרלוונטית בכפית. המרצה הכין רשימה מראש, והיום את רובה אפילו אפשר להוריד ישירות מאתר התקשוב, אין צורך לבקר בספריה. בסמינר המצב הוא בדיוק הפוך - המטרה היא לבקר בספריה, או יותר טוב, לשוטט בה. טוב להתחיל מנושא שעניין אתכם, אבל קריטי להשאיר את הראש פתוח כדי ללכת בשביל ההפניות, לראות את הצמתים בדרך בהן אפשר לבחור בין המשך בכיוון המקורי, לבין התעמקות בכיוון שלא חשבנו עליו מראש.

לעיתים יש לכם כמה מאמרים מראש, וזו נקודת ההתחלה. גם אז חשוב לשים לב לנקודות שהמאמרים לא דנים בהן, לשאלות שנותרו פתוחות, לכיווני יישום שנרמזו אך לא נחקרו. אלה הזדמנויות בשבילכם, מקומות בהם אפשר לחדש, להעמיק, לגלות את מה שמחוץ לשביל המרכזי.
חשוב להשקיע זמן בשיטוט לכאורה אקראי בספריה, במאגרי המידע, באינטרנט. הזמן 'הריק' בו לא מחפשים דבר ספציפי, אלא מרחיבים את הדעת, נותנים למיקוד לנוח, וסתם נהנים. טוב לרוחב-האופקים, וגם לנשמה.

בעיקר, המטרה של הסמינר היא לקחת נושא המעניין אתכם, ולהשתמש בהזדמנות כדי להעמיק בו. לגלות את כל הטיעונים הנוגדים, את הדרכים השונות לחשוב על הסוגייה, את הדוגמאות והיישומים שלא עולים במחשבה ראשונית. אם מתחילים מרעיון ומשתמשים בסמינר כדי להוכיח אותו, נוצרת נטייה לכתוב את מה שאנחנו חושבים, ואז 'לרצף' את הכתוב בכמה הפניות המראות כמה אנחנו צודקים, או כמה קראנו. קראתי הרבה כאלה, לא כיף גדול. אם יש לכם טיעון שאתם רוצים להביע, הביאו את כל הדוגמאות הנוגדות. חישבו על כל התנגדות שמישהו עלול להעלות, הסבירו אותה לעומק, מתוך פירגון לרצינותה ולחוכמתם של טועניה - ואז התווכחו איתה. עשו את האינטגרציה בין הטיעון שלכם להתנגדויות. לא צריך לבחור צד, לא חייבים להיות צודקים ולדעת הכל, הראו שחשבתם על הכל, ואימרו גם למה אין לכם תשובה טובה, או מה עדיין לא לגמרי ברור לכם. מותר.

בעיקר, תיהנו. הזדמנות די ייחודית, זמן להשקיע בהעמקה, ועוד יש מי שיקרא את הגיגיכם ויתייחס ברצינות. עולה בזמן ומאמץ, אך מאפשר חוויה של התכנסות, של להפוך למומחה במשהו שהיו לכם רק דעות כלליות לגביו.
לסיום, אני מצרף משהו שכתבתי לסטודנט שכתב לי שמצא את כל החומר הרלוונטי, וכעת הוא יושב לכתוב. חומר למחשבה:
--
הסיכוי שמצאת את כל החומר הראוי לצורך הסמינריון, הוא אפסי. הסמינריון הוא תהליך, וכשמתחילים ללכת אחר העקבות (הרעיוניים), רק אז מגלים לאן השביל מוביל. הקריאה בהתחלה, של מה שמצאת, היא שתראה לך את היער בו אתה נמצא, את האיזורים שמופו על ידי אחרים ואת האיזורים שלא. אז מתחילים ללכת אחר העקבות שהם הותירו - הערות השוליים, אימרות האגב שלהם על דברים שלא ממש נגעו בהם במאמר הזה, דוגמאות-הנגד שהיית חושב עליהן לו הייתם יושבים ומדברים על הדברים.את כל אלה אתה אחר כך פותח, מגלה מה באמת עומד מאחרי ההפניה הפשוטה, מאחרי האמירה הדי-סתמית שאפשר להביע במשפט אחד או שניים. כרגע אתה פותח את הדלת, מתחיל את המחקר. לך בדרך ואל תכוון מראש לעבודה שתכתוב. העבודה היא הדיווח שאתה יכול להביא לנו ממה שלמדת, ממה שהפתיע אותך, ממה שנתן לך תובנות עמוקות יותר, או ניתנות ליישום במקרים שנראו קודם שונים לגמרי.

ניתן ורצוי לקרוא גם חומר לא אקדמי בנושא, העשרה. הרבה פעמים אתר הבית של מרצה שחיבר מאמר כולל כתיבה לא אקדמית, דרכה אפשר להבין קצת מגישתו, לקבל טעימה או דוגמאות. בעיקר רלוונטי כשהאנגלית מהווה מחסום, והכתיבה הפופולורית קלה הרבה יותר לקריאה מהאקדמית. אך נא לא לעצור כאן...

תקשורת ופסיכולוגיה בבית המשפט - כתיבת הסמינר

בעקבות פניות לגבי הסמינר, כמה מילים על מהות כתיבת הסמינר, הקשיים בנושאים בהם אנו דנים, והצעות עבודה.

מוזמנים לקרוא, להגיב, לשאול, ולהעלות נושאים לדיון ביחס לאופן כתיבת הסמינר, או מעבר לכך.

עדי

הגיגים

תכתובת המתנהלת ביני לבין חבר-תלמיד. התחיל ממשפט וכלכלה וגלש הרבה מעבר...

הדיון מעניין (אותי ואותו לפחות), וחשבתי שיהיה נחמד לפתוח להצטרפותם של אחרים.

הפתיח הוא של מיכאל, שכתב לי בעקבות מאמר שלי שקרא, והוספתי את מכתבינו כפי סדרם. מתנצל על האורך, אך לקח זמן עד שחשבתי לצרף לבלוג.
אתם מוזמנים לקרוא, לחשוב, ולהגיב.

פורום תלמידי מחקר

הזדמנות לדיון פומבי בקשיים הכרוכים בכתיבה מחקרית, כמו גם בתובנות הצומחות לכם והתייעצות בשאלות המטרידות תלמידי מחקר אחרים. איך מגדירים שאלת מחקר? איך נמנעים מהרחבה אינסופית של הדיון? כיצד נציג את מחקרינו בפני עמיתים ותלמידים? ובעיקר, מה עושים עם הבדידות שבכתיבה והיעדר חברותא ללימוד משותף...?

הכנה למבחן - קורס משפט וכלכלה

אתם מוזמנים להיכנס לדיון, להביט במאמרים המחייבים למבחן, ולדון ברעיונות המופיעים בהם. במבחן תתבקשו ליישם רעיונות מן המאמרים ומן הדיון בכיתה, כמו גם להציע רעיונות ביקורתיים או דוגמאות נגדיות. אם קראתם, הבנתם, וחשבתם על הדברים, יהיה קל, ואולי אפילו תיהנו מהתהליך...

רשתות

בשיעור האחרון התחלנו לדבר על רשתות, ועל 'אפקט הרשת'. בגדול, הרעיון פשוט - כל מוצר שהתועלת משימוש בו גדלה עם צמיחת מספר המשתמשים בו, הוא מוצר רשתי. למוצרים כאלה יש נטייה לצמיחה אקספוננציאלית, קרי מרגע שהחלו להיות נפוצים בציבור, הם שווים יותר, לכן יהיו נפוצים עוד יותר, וחוזר חלילה. שוק רשתי מאופיין במעין מונופול טבעי, שכן רשת אחת גדולה מניבה תועלת גדולה יותר מאשר שתי רשתות קטנות יותר. הדינמיקה הנוצרת היא של מאבק בין רשתות בתחילת הדרך, עד שאחת זוכה ליתרון משמעותי דיו, שאנשים מתחילים לעבור אליה מתוך הימור שהיא זו שתנצח. מרגע שהחלו לעבור אליה, הנצחון הוא נבואה המגשימה את עצמה, והרשתות האחרות נדחקות למעמד של שחקניות-נישה, כאלה שנלחמות על הפירורים שהמונופול הגדול משאיר.

כמובן שתמונה זו שטחית וראשונית. הרי אין הכרח שכולם אוהבים את אותו הדבר, ולכן לא ברור שמוצר רשתי אחד יסחוף אחריו את כל האוכלוסייה. זאת אפשר לתקן על ידי הגדרת 'השוק הרלוונטי' או 'פלח השוק' (לא לבלבל עם נתח שוק!). גם לא ברור שארצה להצטרף לרשת כל כך פופולרית, אולי דווקא אני מעדיף להיות במיעוט או אליטה שאינה מעורבת ב'עמך'. זאת ניתן גם להכניס למודל, על ידי הגדרת סף ממנו הרשת הופכת ל'צפופה מדי', או סוגי צרכנים שונים להם יש העדפות שונות לגבי גודל הרשת האופטימלית.
ניתן לחשוב לא רק על תוכנות מחשב או מכשירי תקשורת כגון טלפון או פקס. אופנה זו דוגמא לא רעה למאפיין האחרון. בתחילה הרבה מעצבים מציעים מרכולתם, לאט לאט חלק הופכים דומיננטיים יותר, נוצרת תנופה של 'צריך להיות לי כזה', רק כדי להגיע אחר כך לשלב של 'נמאס, לכולם יש'. במודל של הרשתות, כל זה נכנס בפרמטר אחד, של 'עוצמת אפקט הרשת', וזה יכול להיות פונקציה קמורה. עולה בתחילה ומתחיל להאט או אף לרדת עם הצמיחה.

בהגבלים עסקיים יש דיון נרחב ביותר ברשתות, בעיקר מכיון שבמסגרת משפט מיקרוסופט פיתחו את התיאוריה כדי להתווכח עם מעשי החברה לגיטימיים או אנטי-תחרותיים, ועד כמה צריך לחשוש לעתיד החדשנות.
אך מעבר לסוגיות של תחרות, חישבו על משמעות הנורמות החברתיות והמשפטיות לאורן אנו חיים. כלל מסוים הופך כופה יותר ככל שחלק גדול יותר מהאוכלוסיה שומר עליו. אז הרוב אינו מוכן לקבל את סטייתו של המיעוט, ומפעילים סנקציה כנגד המפירים את הנורמה.
דיון במבנה הבסיסי שעליו זורמת התקשורת לגבי הנורמה, יכול להיות מאיר עיניים לא פחות מאשר דיון בנורמה עצמה.

נניח שאנו רוצים, כחברה, להגדיל את מידת ההתחשבות שלנו אחד בשני. בסופו של דבר, חלק גדול מהמשפט נועד לפתור בעיות שלו היתה התחשבות כזו, הצדדים היו פותרים לבד. האם כתיבת נורמה משפטית מסייעת או מפריעה לתהליך כזה?
מצד אחד, הנורמה המשפטית מצהירה, מעגנת מה שנראה לרוב כ'ראוי' או מוסרי באופן שגם מי שאינו שומר על הנורמה מרצון, יעשה זאת מפחד הסנקציה.
מצד שני, הפיכת נורמה למשפטית הופכת את העניין בעיני רבים ל'ביני לבין המדינה'. אם לא תפשו אותי, אולי כדאי לעבור את העבירה. כשמגדירים בבירור זכות וחובה, אעשה מה שאני חייב, אבל אם מבקשים ממני יותר - אסרב.
חישבו על החקיקה למניעת עישון במקומות ציבוריים. ישירות - אוכף נורמה של אי-עישון. מעשנים, ובעיקר בעלי מקומות בילוי, יחששו מעונש, ולכן העישון יפחת. בעקיפין - הסובלים מעשן, שלא היה להם נעים להתלונן, או פחדו מעימות, כעת יכולים לגשת ולדרוש 'אתה מוכן לכבות את הסיגריה?!'. אלא שככל שהבקשה מקבלת חיזוק מהזכות, כך היא מאבדת כוחה מחוץ לגבולות הזכות - למשל במרחק המוגדר בחוק מהכניסה. אם לך זכות שלא אעשן בפנים, לי הזכות לעשן בחוץ.

עובד לא רע, אם ה'בפנים' וה'בחוץ' מוגדרים בצורה מושלמת לנסיבות מציאותיות, אך לא אם ה'בחוץ' הוא בדיוק ליד חלון הפונה פנימה, או במקום הזה אין לסובל מעשן לאן לברוח, ומה שהוא באמת זקוק לו הוא התחשבות, מוכנות של המעשן לצעוד עוד כמה צעדים לכיוון אחד, בעוד הראשון ישתדל להתרחק לכיוון השני.

אפקט הרשת כאן סמוי יותר מאשר בדוגמאות הראשונות. כאן, השאלה היא אם הרשת החברתית עליה מופצת הנורמה נגד עישון מביאה לכך שהנורמה 'משתלטת', קרי פועלת על כלל פרטי החברה באופן מספק, או שהרשת מפוצלת באופן שהלא מעשנים יפנימו את הנורמה (ישנאו עשן ויכעסו על מעשנים) בעוד המעשנים ידחו אותה ('למה הנעימות שלך כל כך יותר חשובה משלי?!'). הערכת הצורך בחוק, וההשפעות העתידיות שיהיו לחוק כזה, תלויה מאוד במבנה הרשת בה מדובר, והתיאוריה מאפשרת הפרדה בין מקרים שונים שהפרקטיקה יכולה להיעזר בהם לדיון הציבורי.

זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על רשתות חברתיות במובן האינטרנטי של המילה, והשליטה על מאפייני הרשת כדי להשפיע על החדשנות בה. אבל זה לפעם הבאה...

הצעת מחקר

מצורפת תמצית טיעון בהצעת מחקר של תלמיד שלי, עומרי באדר. אני שמח לתת לו במה, ולתת לכם הזדמנות לקרוא, להגיב, ולעורר דיון שיעזור גם לו וגם לכולנו.

סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, מורה למועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע תעריף מקסימלי לשכר הטרחה של עורך הדין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד. הסעיף גם קובע את שיעורי השכר המקסימאליים שרשאית המועצה לאמץ. ברוח זו, ובתוקף סמכותה, התקינה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז – 1977, ובגדרם קבעה, כי שכר טרחתו של עורך דין בגין הטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד לא יעלה על 8 % מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים אז לא יעלה על 13 % מהסכום שנפסק ואם על אף קיומם של הליכים משפטיים הושגה פשרה, שכרו של עורך הדין לא יעלה על 11 % מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה.
הרושם שמתקבל למקרא הסדר זה, הוא שהתעריף המקסימלי התלוי בתוצאות, כאמור בחוק הפלת"ד, הוא עניין של אתיקה ועקרונות שתכליתו להגביל את שכרו של עורך הדין לסכומים סבירים תוך מתן תשומת לב לאלמנט חוסר המורכבות, שכביכול, מאפיין את חוק הפלת"ד וכן לבורות ממנה סובלים הלקוחות בכל הקשור לבחינת יכולתו וכישוריו של עורך הדין והמאמצים שהשקיע בגדר טיפולו בתיק.
אולם בפרקטיקה, ההסדרים הללו עשויים ללמד על כשלי שוק שעלולים לפגוע בתחרות וביעילות בשוק תביעות הפלת"ד.
הנה כי כן, עם השנים מסתבר, כי לא תמיד התביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד הן פשוטות ובלתי מורכבות, דבר שנגד את תקוותו של המחוקק שצפה להסדר פיצוי שיציע משטר ברור ויעיל שיבטיח פיצוי מהיר לנפגעים. לכן, לכאורה נסתרה הנחת העבודה ששימשה אותו עת קבע שיעורי השכר המירבי.
בהקשר זה יצוין, כי בית המשפט העליון הצביע לא אחת על חסרנותיה של דרך חקיקתו של חוק הפלת"ד שלשיטתו גורמת לקשיי פרשנות גדולים ומערימה מכשולים על דרכו של הפרשן שמחובתו ליישם את דבר החקיקה. פרשנות החוק והדרך הארוכה והפתלותה שעשתה פרשנות זו ממחיש את המעבר מן ההנחה כי החוק מציב משטר פשוט, נעדר מורכבות וכמעט מובן מאליו, אל ההכרה – כי אין לך כמעט דבר סבוך מהסבך המונחי ואולי אף המושגי שבהסדר החוקי הזה.
עם זאת יש לציין, כי המורכבות וחוסר הודאות שגורם החוק אינו מאפיין שעומד ביסודן של כל התביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד. בחלק גדול מהתביעות הושגה ודאות משפטית והחשת הפיצוי לנפגעים ובתוך כך בוטל הצורך בהתדיינות ממושכת בשאלת גובה הפיצוי והאחראי לתאונה. בקבוצת תביעות אלה, הורגשה האפקטיביות של מנגנון פשוט ומהיר שהביא לייעול הדיון המשפטי והחשתו באופן שמחד משרת את האינטרס של התובע לקבל פיצוי המגיע לו במהירות וללא עינוי דין ומאידך תורם להקלת העומס הרובץ על כתפי עורכי הדין המטפלים בתביעות.
לכן, מנקודת מבט כלכלית יש לשאול, האם שיעור השכר עבור מספר השעות הדרוש לטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד – במיוחד לאור המורכבות הצפונה בחלקן של תביעות אלה – מפצה באופן ראוי את עורך הדין בגין עבודתו?
שאלה זו חשובה נוכח העובדה שזולת שיעור התעריף המוצמד לשעת העבודה, גם היקף הזמן המושקע בגדר הטיפול בסוגיה משפטית אמור להשליך על גובה שכרו של עורך הדין. מורכבותו של החוק משפיעה אפוא על מידת מעורבותם ותפקידם של בתי המשפט. ההחלטות השיפוטיות – ובמיוחד כגון אלה שניתנים בתביעות מורכבות לפי חוק הפלת"ד - עלולות להגדיל באופן משמעותי את היקף הזמן הדרוש לעורך דין לטיפול בתביעה, וזאת על ידי הצורך ב: העמקת חקר, הרחבת אופקים, השקעה בהון האנושי וכיוצא בזה.


המחקר יציע להחליף את הסדר השכר המירבי במנגנון תיווך שיוכל לספק מענה לבעיות המתוארות לעיל. הסדר המתיר את קיומן של כמה חברות תיווך בנוגע לתביעות פלת"ד יתרום הן לשכלול השוק בדרך של פתיחת ערוצי מידע בין עורכי הדין לבין הלקוחות והן להגברת התחרות בין עורכי הדין.

תחרות חופשית בין חברות התיווך לבין עצמן תיצור מנגנון שיגן על הלקוחות מפני כוחם של עורכי הדין, שכן כל גורם מתווך יאלץ להצדיק את קיומו, ומנגנון שיספק שירות יקר או לקוי למשך זמן ייעלם. חברות תיווך שירותי עריכת דין בתחום הפלת"ד צפויות ליצור תמהיל של הוזלת מחירי השירותים עם שיפור איכות השירות גם בדרך של יצירת תנאים המדמים הגדלה של כמויות הייצור של יחידות זהות. תחת תנאי ייצור בכמויות גדולות של יחידות זהות, העלויות הקבועות בתהליך הייצור מתחלקות על פני יותר יחידות, באופן המאפשר הוזלה של מחירי הייצור עבור יחידה או הגדלה ההוצאות הקבועות, שפירותיהן מושקעים במלואם בכל יחידה ויחידה. חברות התיווך יוכלו להפנות תיקים לעורכי דין לפי תחומי התמחות ממוקדים ויפנו תיקים על בסיס מיון פרטני, בכך עורכי הדין המתמחים יוכלו להוזיל את מחיר הטיפול בכל תיק פרטני שכן עלויות הטיפול יפוזרו על פני יותר תביעות, אך תועלתם תופנם במלואה לכל תיק. הקריטריון להפניית תביעות לא חייב להיות סוג התביעה והמיון יכול להיעשות על פי קריטריונים שונים כגון השופט שעומד לשמוע את התיק, כך שעורכי דין יופיעו בפני שופטים שעמם יש להם כימיה.

[במאמר מוסגר אציין, כי הבעייתיות שמעוררים התעריפים המקסימאליים, כגון זה החל על תביעות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בארה"ב. בפסק הדין Arizona V. Maricopa County Medical Society טענו העותרים, כי הרופאים באותו מחוז מועסקים תוך כדי תיאום תעריף מקסימלי בלתי חוקי. בית המשפט הניח את אותם הסדרים שנוגעים לתעריף מקסימלי תחת זרקורי כלל הסבירות(Rule of reason) וחרף טענתו של איגוד הרופאים, כי הסדר התעריפים נועד בראש ובראשונה להגן על הצרכנים ולהטיב עמם, קבע בית המשפט כי פעולתו של איגוד הרופאים איננה חוקית, וזאת בשל השפעתה על מבנהו של המחיר. בית המשפט ציין, כי הסדר תעריפים אינו פטור מהביקורת של כלל הסבירות רק משום שהוא מאוזן ונועד לתאם תעריף מקסימלי, והוסיף כי אין כל סיבה לאבחנו, מבחינה משפטית, מהסדר שכר מינימלי או אחיד. עוד קבע בית המשפט, כי הסדר תעריפים מקסימליים מפר את כלל הסבירות משום שהוא מספק את אותו גמול כלכלי לכלל העוסקים במקצוע ללא קשר לכישוריהם, ניסיונם, היצירתיות ממנה נהנים, הקושי הכרוך באספקת השירות ... מגבלה זו – ממשיך בית המשפט – עלולה להפוך את הכניסה לשוק לבלתי כדאית ואף תסכל את הניסיונות לפיתוחו של התחום]

כלכלה התנהגותית

בואו נחשוב קצת על השיעור האחרון. דיברנו על כלכלה התנהגותית, הניסיון להכניס למודלים הכלכליים מציאות פסיכולוגית. כמובן, שאת זה מנסים לעשות לפחות מאה שנה, ברמות שונות של תחכום והצלחה. הזרם הנוכחי בנוי בעיקר על תובנות שהוכחו במעבדה, הטיות שמדדו אותן בדיוק מספיק כדי שאפילו כלכלנים השתכנעו…

מה זה אומר לנו? איך זה משנה את האופן שאנו חושבים על העולם, או לפחות על עולם המשפט?

אחד מהשינויים שהכלכלה ההתנהגותית הביאה לתפישה הכלכלית, הוא בלגיטימיות הפטרנליזם. המודל הכלכלי הקלאסי בנוי על יחידים שמקבלים החלטות, כל אחד משיקוליו הוא, וההחלטות נאגדות ל'החלטה חברתית' אחת, או לפחות לתוצאה מצטברת אחת. הבסיס האנטי-פטרנליסטי הוא במודל המראה שאם כל אחד דואג לעצמו, ועיסקאות רצוניות אפשריות, תוצאות טובות מתרחשות – אין צורך לתכנן הכל. הבסיס של אדם סמית, התיאורמה של Coase , והאידיאולוגיה של מילטון פרידמן מתאחדים.

יחיד שבחן את המידע העומד לרשותו, יבחר במה שטוב לו (עד כמה שניתן לנבא את העתיד), או לפחות יבחר טוב יותר ממישהו אחר שמנסה לבחור בשבילו. אבל אם ליחיד מגבלות על איסוף המידע (מידע א-סימטרי), מגבלות על עיבודו וזכרונו (רציונליות מוגבלת), ומבנה פסיכולוגי המקשה עליו לקבל החלטה שישמח בה בטווח הארוך (הטיות קוגניטיביות) – קשה לסמוך עליו כל כך.

הצרה היא, שכעת יש ראיות מדעיות לכשלים האופפים אותנו, ומסתבר שיש כיוונים מסוימים אליהם רובנו נוטים, ונטיותנו מסבכות אותנו בצרות. אם מישהו מסוגל לראות זאת מבחוץ, אולי יוכל לקבל החלטה טובה יותר – לא?
הפטרנליזם החדש שתומכים בו חלק מהכלכלנים ההתנהגותיים, משתמש בהטיות שלנו לטובתנו, למרות שעדיין למורת רוחנו. האדם חושב על הטווח הקצר? ניתן לנגמלים מסמים פרס יומי על בדיקת שתן נקיה (אמיתי – וזה עובד! לפחות חלקית). המטרה ארוכת הטווח, חיים מחוץ למעגל ההתמכרות, היא מה שמביאה אותם לבקש עזרה בגמילה, אך תוך כדי – צריך פרס קצר-טווח כדי לעמוד מול הפרס קצר-הטווח של עוד מנת סם.

אנשים לא חוסכים מספיק כי קשה להם לוותר על שקל היום בשביל שניים בזקנתם? ניתן להם להתחייב לחסכון עתידי, מתוך עליית המשכורת הבאה, כך שלא יצטרכו לחוות ויתור גדול מדי כרגע. גם זה עובד, והפך לפחות כמה מאות עובדים לחסכנים יותר – לטווח הארוך.

אך אותו הגיון אומר גם להעלות את המס על הסיגריות ועל חטיפים, שכן גם כאן מחיר גבוה יותר יוריד את הנטייה לקנות היום מה שנתחרט עליו מחר. על סיגריות קצת קשה להאמין שיצליח, הרי יש מיסים גבוהים כבר היום, וחטיפים זה שגעון פרטי של Matthew Rabin, מורי בברקלי שהיו לו סיבות משלו לראות במאבק באוכל סוגייה חשובה...

עד כמה הפתרונות צריכים לבוא דרך המשפט, הרגולציה, ומתי צריך לדרוש מאנשים להתחזק קצת, לשפר את עמידותם כנגד התשוקות השולטות בהם? והשאלה המעניינת באמת, האם לעולמנו המשפטי, הלימודי, יכול לתרום לשינוי פנימי אמיתי, כזה שיהפוך את הדיון על פטרנליזם שכזה לא רלוונטי?

המעגל לעולם חוזר: האם 'הכלכלה החדשה' תדרוש פתרונות ישנים בשוק הסלולרי הישראלי?

טוב, ביקשתי מכם לקרוא את המאמר, כאן המקום להתייחס אליו.
תובנות שעלו לכם, רעיונות ליישום במקרים אחרים, וביקורות על שטויות שכתבתי - הכל מוזמן.
עד כמה נראה לכם שהורדת דמי הקישוריות עזרה בפועל? למה? (את המאמר כתבתי כשההחלטה עדיין לא יושמה)

אילו טכנולוגיות חדשות ויישומים חדשים הוספו שמחזקים את עניין השוק הדו-צדדי? מה לדעתכם צפוי?
ובעיקר, האם צריך רגולציה נוספת לתחום? היא תעזור?

אקרלוף - שוק הלימונים

מה מיוחד ב'שוק הלימונים' של אקרלוף? מה התנאים ההכרחיים כדי שהתופעה תתרחש? באילו מקרים במציאות אנו רואים דוגמאות ל'שוק לימונים' ואילו מוסדות חברתיים קיימים כדי לפתור חלק מהבעיות?
ספרו מה הבנתם מהמאמר, מה אהבתם ומה לא, אילו תובנות צמחו לכם.