יום שלישי, 31 במאי 2011

שיטות (וקשיים) במחקר

שלום לכולם,
לאור הדברים שכתבתם ביחס לקשיים במחקר, כמה התייחסויות לנקודות שעלו אצל רבים:
* בעיית מציאת מאמרים: בעיקר עלה אצל מי שחוקר נושא חדש שאין עליו כתיבה רבה, או זווית חדשה לבעייה מוכרת, או נקודת מבט שאינה נדונה מכיון שהיא "כופרת בעיקר" ומציעה ניתוח שאינו מקובל.
בגדול, אם לא מצאתם חומר בדיוק בנושא שלכם, חישבו על שני כיווני הרחבה - אופקית ואנכית.
אופקית, מחפשים באותו נושא, אבל הצידה. לדוגמא, אין חומר בארץ אז משפט משווה, או אין חומר במשפטים אז מחפשים בפילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, וכד'. לא נותן תשובה ישירה, אך נותן טיעונים שאפשר להתייחס אליהם ולשאול עד כמה הם רלוונטיים גם בנושא המקורי.
אנכית, הולכים לנושאים אחרים, אך קשורים. לדוגמא, עולה שאלת הלגיטימיות לדרוש "רשיון הורות". אין דיון רציני בנושא במשפטים, אך אם מסתכלים על תחומים אחרים בהם דרוש רשיון, אפשר לעשות היקש מהם לנושא זה, ולאבחן טיעונים שאינם מתאימים בגלל ההקשר השונה. כדאי לחפש בכיוונים שעברו שינוי משמעותי, ואז יהיה חומר סביב תקופת השינוי. לדוגמא, כשמתחילים לדרוש רשיון לצורך ייעוץ פנסיוני, יהיה דיון על הצדקת דרישה זו, והטיעונים יוכלו "בשינויים המחויבים" להתאים גם לנושא ההורות. כמובן, ששאלת השינויים המחויבים הם העיקר, ושם העבודה הפרשנית שלכם - מה רלוונטי ומה מצדיק התייחסות שונה.

* קשיים מוסריים עם עמדות, או קושי לשמור על נייטרליות כשיש לכם כבר דעה בנושא.
כאן עולה נושא נוקשות הערכים שדיברנו עליהם, וגם הטיית הבחירה - מכיוון שאני הוא זה שבחר לעסוק בנושא, סביר שיש לי נגיעה אליו או מחשבה קודמת עליו, ולכן סביר שיש לי גם נטייה/עמדה בנדון.
ההתמודדות: בעיקר ערנות. שימו לב שמטרתכם לסקור את הנושא מכל צדדיו. מותר להעדיף כיוון מסוים, אך אסור לתת לו יחס מועדף (תתאמנו כדי להיות שופטים בעתיד). בעיקר להתמקד בטיעוני נגד, ולדמיין איך מתכוננים לויכוח פומבי בנושא, מה הטיעונים שאחרים יעלו נגדכם (ולכתוב אותם בעבודה), מה הייתם טוענים על הנקודות החלשות בטיעון שלכם, וכו'. אימון טוב לקראת עבודה כעורך דין שצריך להתכונן להציג עמדה על ידי הבנה מה יטען הצד השני.

* שאלות כלליות מול יישום פרטי. לדוגמא, האם החוקה מגינה על מיעוטים בזמן משבר, עם הדגמה על ההתייחסות בארה"ב ליפנים במלחמת העולם השנייה.
לשים לב אם רוצים לנתח את המקרה או את הנושא. כל מקרה עשיר בנסיבות רלוונטיות, והדיון העקרוני עלול להפוך סביב הדוגמא. מותר לבחור לנתח מקרה אחד, ולהעמיק בו, ומותר לבחור בנושא הכללי - אך להיזהר מהתיימרות כללית המוכתבת בעיקר ממקרה פרטי אחד שהוביל אתכם לנושא.

* הצורך לחדש. כן, מצפים מכם להביא משהו מעבר למה שקראתם. לפעמים זה טיעון חדש, לפעמים יישום שלא חשבו עליו, לפעמים זה לסדר בצורה ברורה את הטיעונים המופיעים כבר בספרות, והחידוש שלכם הוא הסדר, החלוקה לקטגוריות, ההצבעה על המשותף למקרים השונים.

* קשה להתמקד, הכל נראה רלוונטי.
welcome to my world
עדיף לשאול אנשים ממוקדים ממני, שכן בעיני באמת הכל קשור בכל. עדיין, כשכותבים עבודה, רוצים שיהיה התחלה, אמצע, סוף, וקשר הגיוני ביניהם. הרחיבו מאוד במחקר, קיראו הרבה וחישבו הרבה - אך בסוף כיתבו רק את לב הדברים. לא כל מה שלמדתם מהתהליך וכל מה שקראתם צריך להופיע בעבודה הסופית.
כתבו כך שגם מי שצריך סדר ברור יוכל לעקוב אחרי טיעוניכם, וזרקו פנימה רמיזות או הערות שוליים שנותנות למי שרוצה להרחיב הצצה לכיוונים השונים האפשריים. אבל שיהיה ברור מה החלטתם שעיקר ומה טפל.
אין לעיקר/טפל חוקים, אך זו בחירה פרשנית שלכם ובדיוק המקום בו אתם צריכים לבטא את עצמכם ולחייב את עצמכם. עשו את בחירותיכם, ודעו שהקורא ישאל את עצמו מדוע בחירות אלו.

גם על דף החשיבה הלוגית רציתי לכתוב, אבל נשאיר זאת כבר לפעם הבאה.
כמו שאמרתי לכם בכיתה, התרשמתי מאוד מאוד מההשקעה והדוגמאות שהבאתם, ונהניתי גם מהדיון בכיתה. כל הכבוד לכם.

יום שני, 9 במאי 2011

על השכול והאבל בקהילה גלילית קטנה

זכינו לפינה קטנה משלנו לחוות בו את כאב השכול.

זכינו לשכנות ומשפחה, להעמיק בהם את אחדותנו.

זכינו למדינה שלמה, לשפוך עליה את דמנו.


זכינו להיסטוריה עשירה לחפור בה את מקורותינו.

זכינו לכאב אדיר, לזקק בו את נפשנו.

זכינו לשכול ואבל, לשבור עליהם את כאבנו.


ולמה, אלוהים, למה בחרתנו?

למה עלינו לשלוח את ילדינו למות למעננו?

למה עלינו לחנך את בנינו ובנותינו לקרב והקרבה?

קשה מנת הכאב, קשה התקווה.

קשה הנשימה העמוקה, והצפירה.


יושבים אנו על גבעה גלילית קטנה,

יושבים ולא מבינים, נותנים ולא מעכלים.

משפחה מורחבת וקהילה מחבקת.

ביחד באנו לכאן, לזכור ולהזכיר

את האמת שבהקרבה, את הבור הנפער בנשמה.


ילדינו מתחרים על קרביות ומיוחדות היחידה,

ההורים מתגאים באומץ ובהצלחה,

כולנו מתפללים ומדחיקים את הסכנה.

כולנו, אלוהים, מבקשים סליחה.

סליחה על האלימות, סליחה על החוצפה,

סליחה על שלעיתים אנו שוכחים את החמלה,

סליחה על כל שעשינו, שהביא את הקללה.


אך תן לנו אלוהים, תן לנו את התעוזה

תן לנו את האומץ להרים את המשא,

תן לנו את העוצמה לשאת את הכאב

ולזכור שאת כולנו אתה אוהב.


את ילדינו החפים שאליך אתה לוקח,

את אויבנו המרים שמזימתם אתה רוקח,

את המצווה להיות לעם סגולה,

ולהיות תמיד בעוצמה ולדוגמא.


קהילת קודש משגב שולחת את כאבה,

נזכור כולנו את השכול ואת האהבה,

נזכור גם מחר וגם בשבוע הבא, שהכאב המפלח פותח גם עוצמה.

נזכור שתפקידנו לתת, לעזור ולהיות לברכה,

ולסבול את הכאב זה גם להיפתח לחמלה.

נזכור שלא לחינם אנו מתייתמים,

ונוודא שהמתים יוכלו להתגאות בחיים.

נזכור את בנינו ובנותינו, ונהייה להם לדוגמא.