יום שני, 10 בנובמבר 2014

פרשנות - משפטית ואישית

כמה מילים על פרשנות משפטית, להוריד קצת את התיאוריה הגבוהה למציאות מובנת. דוורקין מדבר על הפרשנות הנכונה כזו המאירה את מושא הפרשנות באור הטוב ביותר. למה הוא מתכוון?
נניח שהחוק קובע שאסור לזרוק זבל ברחוב. מישהו נקנס על שזרק סיגריה ברחוב, וטען שלא מדובר בזבל. האם יש לפרש את המושג "זבל" ככולל סיגריות או לא? אם נניח שהחוק מיועד למנוע לכלוך ברחוב, זה מאוד תלוי בתפישה התרבותית השלטת, מה מהווה 'לכלוך'.

אם אנו חיים בתרבות בה סיגריות (בעיקר אלו שעושנו ונותר רק הבדל) נתפשות כמשהו המפריע לתפישה האסתטית של רוב הציבור, ברור שמדובר בזבל, ובדיוק כנגד זה חוקק החוק. אם אנו חיים בתרבות בה לא מייחסים חשיבות לדברים קטנים, וברור שבדל סיגריה אינו מהווה מטרד רציני, נאמר שהחוק מכוון דווקא להשלכת פסולת ממש – לשלוח את התושבים לפחי האשפה במקום השלכה למרכז הכביש, כפי שהיה נהוג פעם.

מהו לפרש באור הטוב ביותר? לראות בחוק חלק מיחידה שלמה, מערכת חברתית כוללת, בה המשמעות המיוחסת למילה 'זבל' כאן, גורמת לחוק להתאים היטב לשאר החוקים שהחברה חוקקה, ולנורמות חברתיות שולטות ומקובלות. חוק האוסר משהו שרוב הציבור חושב שאין איתו בעיה, הוא חוק פחות טוב מחוק שאוסר משהו שכולם חושבים שהוא פגום.
כך, פירוש באור הטוב ביותר דוחף אותנו לחפש את האפשרות הפרשנית שתגרום לנו להסתכל על חוק זה ולראות בו חוק מוצלח. מוצלחותו של חוק, לדעת דוורקין, קשורה למידת התאמתו לשאר החוקים.
מערכת משפטית בה מושג מקבל פרשנות אחת, גם אם מופיע בהקשרים שונים, מראה על לכידות לשונית, התאמה פנימית מבחינת השפה של מערכת המשפט כולה, ולא כל חוק כיחידה נפרדת. לכן, רכיב רלוונטי הוא ניסיון להתאים בין הפרשנות המוצעת כאן לבין משמעויות המונח 'זבל' כשהוא מופיע בחוקים אחרים.

בהקשר האנושי, אפשר ללכת עוד צעד מעבר לדוורקין. אם זוגתי אומרת לי ביוצאי לעבודה "קח איתך את הזבל", אפשר לראות בזה פקודה או בקשה. אם אראה בזה פקודה, מערכת היחסים בינינו נראית פחות טוב (בעיני) מאשר אם אראה בזה בקשה. לכן, בהיעדר סיבה אחרת, עדיף לראות בזה בקשה – וגם למלא אותה בחיוך.
אם אדע לחייך ולהגיד "אין בעיה מותק", חיינו הזוגיים יהיו טובים יותר מאשר אם אומר "קחי אותו את".
הפעולה שאני נוקט קשורה לפרשנות שאני נותן למילותיה. גם התגובה הרגשית, עוד לפני הפעולה הפיזית, קשורה לפרשנות. אם מפריע לי שפוקדים עלי, אתנגד ואכעס.

את הפרשנות שאנו נותנים למושגים אפשר לראות באופן בו אנחנו מגיבים אליהם. אם הייתה האמירה, ואני מוצא את עצמי מתכווץ ומתעצבן, סימן שהפרשנות לכיוון הפקודה הייתה דומיננטית אצלי. אם אני מסוגל לשים לב לפרשנות (האוטומטית) שאני נוקט, אולי אוכל גם לשנות אותה.
שינוי שכזה הוא מכוון עתיד, ושינוי פרשנויות פנימיות היא עבודה קשה וארוכת-טווח. אני מאוד מציע להתחיל בהסתכלות, ולהשאיר את פן השינוי להמשך.

שיעורי בית (שאשמח לשמוע איך הלכו) – הביטו בפרשנויות שאתם נוקטים, ושימו לב למקומות בהם יכולתם לנקוט בפרשנות אחרת. אל תנסו לשנות, אבל בהחלט שימו לב שהאופציה בה בחרתם לא הייתה היחידה, ושאלו את עצמכם מה עומד ביסודה – ומה היה משתנה אם הייתם בוחרים באחרת.  הביאו דף עם דוגמא או שתיים של דברים שעשיתם אחרת, או חשבתם אחרת, ובעיקר - כמה פרשנויות שהיו יכולות להתאים לאותה סיטואציה.

יום שישי, 19 בספטמבר 2014

עם תום הסמסטר

שלום לכולם,

עם תום הסמסטר המאוד מקוצר שלנו, כמה מילים.  ניסיתי להציג בפניכם כמה קצות קרחונים, כדי להראות לכם שמאחורי כל מושג או תיאוריה, יש עולם שלם ששווה לחקור.

תהליך הלמידה של כל אחד הוא אישי.  חלק משוועים להזדמנות למצוא לבד ולקרוא דברים שונים, וחלק זקוקים להנחיה, ליד מכוונת שתרים כמה אבנים ותראה מה יש מאחריהם.  הלימודים הפרונטליים הם כדי להכיר מושגים, להבין איך דברים עובדים, לעורר מחשבה.  התרגילים שאני נותן משיעור לשיעור הם כדי לדחוף קצת בעלייה, כשעסוקים בדברים אחרים.  אני, מה לעשות, רוצה שתלמדו את הדברים שלי, ויודע שבלי שיעורי בית, לא מתעסקים בחומרים האלו במשך השבוע.  משימות החיפוש הן כדי להכיר את כלי העבודה, להיות מסוגלים לחקור לבד.

כשלומדים, אז מעבר לשאלות הספציפיות, או למאמר של אותו שבוע, מתעוררות שאלות.  מחשבות חדשות, או תובנות, או קישורים בין דברים שנראו בתחילה כשונים.  ואז לומדים מהאחד לאחר.

זה תפקידה של תיאוריה.  לארגן את המציאות במסגרת שנראית מסודרת.  היא השלד עליו אנו בונים את ההחלטות שלנו, וצריך להכיר אותה – וללמוד גם תיאוריות אחרות המספרות סיפור אחר.  כל תיאוריה, כל מודל, כל משחק, הם פריזמה דרכה אנו מתבוננים על המציאות, ומחפשים תובנה חדשה דרכה.

הקורס נועד להכיר תיאוריות שונות, ולהתבונן מזוויות שונות, ולהתרשם משני דברים:  שיש הרבה דרכים לפרש את מה שאנו רואים בעולם; ואף אחת מהן היא לא כל האמת.

אז אפשר לבנות כמו בקוביות לגו, ולהרכיב מודלים מחשבתיים שונים ביחד – וליצור כל פעם תמונה קצת אחרת.  החוכמה היא להיעזר במודלים וגם לא לתת לגבולותיהם לעוור אותנו.  יש עוד הרבה מציאות שהמודל, כל מודל, לא יכול להכיל.  משפט פרטי מול משפט ציבורי זה מודל.  משפט אזרחי מול פלילי זה מודל.  כל אחד מחלק את המציאות לשתיים, ועושה עוול למקרי-הביניים.  

לחברי במבוא למשפטים, בהצלחה בבחינה.  תיהנו בהמשך הדרך, ותנצלו את השנה הזו היטב.  לא כולם פטרנליסטים כמוני, שנותנים שיעורי בית ומוודאים שאתם לומדים וחושבים.  קל לתת לעיסוקים האחרים להשתלט, או לחוסר עניין בחומר להתפתח.  זו העבודה שלכם להפוך את הלימודים למעניינים, ויש לכם כלים לחקור ולבדוק כל נושא שתתעניינו בו.

לחברי בתורת המשחקים, תחשבו טוב על שאלת המחקר שלכם, ותחדדו טוב טוב מה מעניין אתכם.  קראו מאמרים סביב הסוגיה, ותיעזרו בספר של אביעד חפץ ובספרים שקראנו מהם כדי להבין את המשחקים טוב יותר.  ב 31.1 אתם מגישים, מה שאומר שעד 1.12 סקירת הספרות אצלי, ועד 15.10 שלחתם דף עם תיאור קצר של נושא המחקר ו 4-5 מאמרים מרכזיים שבהם תרצו להיעזר.

בהצלחה לכולם, ותודה!  שנזכה ליישם את מה שאנחנו לומדים, ולהיטיב עם עצמנו ועם סביבתנו.

למתעניינים בתורת המשחקים, אני מתכנן קורס בנושא בסינמה סיטי, הרצאות באולם קולנוע, על תורת המשחקים עם יישומים בחיים, ועם המחשות מקטעי סרטים שנקרין שם.  אמור להיות כיף ומעניין, עם קליקרים (אפשרות למשחקים בשיתוף הקהל, שמצביע באמצעות מכשיר נייד ורואים את סטטיסטיקת התוצאות של כולם על המסך).
המעוניינים מוזמנים לפנות אלי, ואשמח להעביר פרטים.


 

יום ראשון, 23 בפברואר 2014

סיום - מבוא למשפטים

שלום לכולם,

תודה על קורס מהנה ועל שיתוף פעולה בקריאה, בדיונים בכיתה, ובעבודות שהגשתם.  אני יודע שדרשתי הרבה, אך מקווה שהדברים בעלי ערך מספיק להצדיק את ההשקעה..

אני מזמין אתכם לקרוא עוד על רולס ודוורקין, ובעיקר לחשוב על איך ליישם את הדברים בחיי היום-יום.  תורות מוסר רבות מבקשות מאתנו לחשוב לא רק על עצמנו, אלא לכלול את נקודת המבט של אחרים סביבנו, ואינטרסים ארוכי-טווח יותר מאשר "מה בא לי עכשיו".  ברמה האישית, תפישה כזו עוזרת לראות את ההיגיון שבדברים הקורים סביבנו ולבנות חיים טובים יותר.  ברמה החברתית, זו הזדמנות ליצור עולם טוב יותר וגם לסייע בפרשנות הראויה של נורמות משפטיות.  אם מניחים כי המשפט נועד להיטיב עם החברה, המנגנון של רולס מתחבר לזה של דוורקין, ואנו מפרשים באופן שיביא את מיטב התועלת למערכת כולה – מה שמקטין את התזזיתיות של המחוקק האנושי או חוסר התיאום בין גורמים משפטיים שונים.

ברובד האישי, יש משפט יפה בעיני:

Character is who you are, when no one is looking

הדתיים שבינינו אולי יאמרו שאלוהים תמיד מסתכל, והכופרים בקיומו לא יכולים להכחיש שגם בלעדיו, אנו רואים את עצמנו וגם כשלא, מדובר בהכחשה והדחקה שראוי להתגבר עליהם...

אל תשכחו שמטרת האוניברסיטה היא לא רק הענקת ידע, אלא פיתוח מחשבה ביקורתית ופתיחות צוהר לעולמות רעיוניים חדשים.  אני ממליץ להשתמש בהזדמנות של לימודיכם כעת, להיכנס לשיעורים גם בפקולטות אחרות, לבקר בכנסים שבאוניברסיטה, ובאופן כללי – להשקיע ככל האפשר בפיתוח עצמכם. השתמשו במרצים שלכם, וגם כשהם פחות מובנים, חפשו את ההיגיון המנחה את דבריהם ונסו למצוא את העניין שבכל קורס ומטלה.  גם כשהמרצה לא מצליח להסביר, יש עומק בדברים, חפשו אותו ועזרו למרצה להגיע אליכם.  לא תמיד אנו מצליחים לבד...

 

לגבי המבחן, מחייב כל חומר הקריאה שהקציתי במפורש (מטלות בית וקריאה לכיתה), השאר – בזמנכם הפנוי.  המבחן יהיה רב-ברירתי (אמריקאי), בחומר סגור, ויכלול גם שאלות שלכם מהמטלה האחרונה.  אשאל גם על דברים שנאמרו בכיתה וגם על חומר הקריאה שהקציתי, אפילו אם לא נדון בכיתה.

ניסיתי לענות בשיעור על רוב השאלות שלכם, גם אלו שנשלחו במייל וגם אלו שכתבתם בדף שביקשתי להגיש בכיתה.  אם יש שאלות שנותרו ללא מענה אני מתנצל, ומזמין אתכם להמשיך ולשאול בתגובות מטה.

גם אחרי הקורס, אתם מוזמנים לבוא לשאול או להתייעץ, ואני (כמעט) תמיד פנוי לכוס קפה ושיחה.

בהצלחה ותיהנו מהלימודים!

יום רביעי, 15 בינואר 2014

קריאה, כתיבה, ועריכה


שמעתי תוכנית ובה סיפרו על מחקר חדש, שמדד את פעילות מוחם של אנשים בזמן ואחרי קריאת ספר.  זה שהפעילות המוחית משתנה בעת הקריאה היה ידוע, אך כאן מדדו כל יום עד חמישה ימים אחרי הקריאה, וראו שהשינויים משתמרים בחיבוריות שבמוח.  כלומר, הפעילות המוחית בקריאה משאירה רשמים לאורך זמן.  המעניין הוא שהחלקים המשתמרים היו דווקא אלה הקשורים לייצוג והבעת רגשות, והשינויים נותרים כפי ששריר משתנה לאחר פעילותו.  זיכרון הפעולה מאפשר לעשות את הפעולה טוב יותר בפעם הבאה.

כפי ששרירים ניתן לחזק, כך פעילות מנטלית.  וביטוי רגשות.  ושמירת תשומת לב ומיקוד.  וכאן משימתנו: השקעה ארוכת טווח ביצירת שינויים ארוכי טווח.  לאמן את עצמנו ולהשתפר.

הכתיבה, כך קראתי, לא נועדה כדי לשים על הנייר את מחשבותיך, אלא הכתיבה נועדה כדי לגלות מה אתה חושב.

בוודאי שכך לגבי כתיבה מחקרית.

כאשר אנו חוקרים נושא, אנו יוצאים למסע גילוי.  אנו יודעים רק את היעד הראשוני, את השאלה או התחושה שגרמו לנו להתחיל, ולבחור דווקא נושא זה ולא אחר.  הקריאה, והמחשבה אודות מה שקראנו, מובילה אותנו למחוזות אחרים, ואם לא כך – הרי שלא חשבנו מספיק על מה שקראנו.  כדי לקרוא באמת, צריך לגשת אל הטקסט בסקרנות, בתהייה של ילד קטן שמבקש שיספרו לו מה שאינו יודע.

כאשר אנו מתחילים לכתוב, בתחילה אנו מסכמים מה שקראנו, שזה חשוב בעיקר לעצמנו.  עוזר בגיבוש הבנה המגיעה רק כאשר אנו שמים במילים שלנו את מה שנותר במוחנו מהטקסט.  הסיכום הוא התייחסות ישירה, שכל מי שקרא את הטקסט יכול היה לכתוב, ואת הסיכום אנו מנסים לעשות ברמה כזו של אובייקטיביות.  אך עם הסיכום מגיעות גם התובנות שלנו, הדרכים בהן אנו הבנו את הטקסט שהן אולי שונות מדרכי ההבנה של אחרים.

זו כבר תחילתה של מקוריות, של יצירתיות בסידור הרעיונות מחדש או מציאת אנלוגיות לא שגרתיות.  לכל אחד מאיתנו יש רבות כאלו, ולכן כל אחד יכול להביא רקע ייחודי כדי להבין מחדש את הטקסט, את הרעיונות המוכרים כבר לכולם.

כתיבת עבודה מחקרית נעה בשלבים, וגם אלו נעים יותר בגלים ובעליות וירידות מאשר כהתקדמות רציפה.  חשוב לדעת לתת לעצמנו את זמן ההתלבטות, זמן הקריאה הפתוחה, בה אנו לא בטוחים לאן אנו הולכים, ואז להגיע לשלב הממוקד, בו אנו מחפשים משהו מסוים.  ואז להיות מופתעים ממשהו, לסטות אל שאלת-אגב וללמוד הצידה ולא רק קדימה.

אם את זה עושים כמה פעמים, נעים בין מחשבה לבין קריאה ובין עיקר לטפל, אנו מאפשרים לעצמנו תהליך בו הכתיבה מובילה אותנו לא רק להעמקה בנושא כי אם גם להעמקה בעצמנו.  שימוש במי שאנחנו ובהקשרים המיוחדים שלנו כדי להבין את הנושא ואת מחשבותינו עליו בו-זמנית.  אז גם ניתן לגלות הנחות סמויות עימן אנו מסתובבים מבלי דעת.  אם אנו מוכנים לבקר את עצמנו ולבדוק למה השתכנענו דווקא בכך ולא אחרת, נגלה הטיות ונוכל להעמיד להן תיקונים.

ואז מגיע השלב האחרון, בו אין ברירה אלא להכין את העבודה להגשה.  חייבים להוציא לקורא חיצוני את מה שהיה תהליך פנימי.  וכאן חשוב לערוך.  מה שהיה טוב כאשר אנחנו קראנו אותו, מייצג הסתכלות של מי שכבר משוכנע, וגם מי ששם על הנייר את מה שהיה לו חדש, או בולט.

אלא שבסוף העבודה אנחנו כבר יודעים קצת יותר טוב מה ידוע בתחום, ולכן ניתן לצמצם במה שמוכר, לתמצת את החלק המסכם ולהשחיז את החלק המנתח.  ואלו אינם פרקים נפרדים בעבודה, אלא שזורים כמעט בכל פסקה.  ולכן חשובה העריכה.

העריכה היא החלק הכואב, לפחות בשבילי.  חיתוך של מילים שיצרנו בעצמנו, ניתוק חיבורים שחווינו לא רק בשכל, אלא גם ברגש ובנשמה.  והעריכה קריטית כי אחרת אתם מגישים יומן פנימי ולא מתמקדים בקורא החיצוני שביקשתם את תשומת לבו, וצריך להתחשב דווקא בו.  לכן חיתוך סכין העריכה חייב להיות חד ומכוון.  העריכה היא הקריאה המחודשת בטקסט שיצרנו, כאשר אנו מנסים לסייע לאחר ללכת בשביל מסוים, ומקצצים את הענפים המסתירים את הדרך.  תנו לחבר שאינו בתחום לקרוא ולהעיר.  לבן או בת הזוג, לילדים.  קבלו הערות ממי שלא חי בתוך העולם שלכם, כדי לראות את הדברים מבחוץ.  סביר ונכון שהם יצטרכו הסבר לחלק מהמילים, המונחים המקצועיים שאתם מכירים והם לא.  סביר שכל שאלה אפשר יהיה לפתוח לדיון שלם, שלא כתוב בעבודה.  אין בהכרח מדובר בחסר, אלא בעובדה שהעבודה האקדמית היא מעט המסתיר את ההרבה.  עולם שלם שרק קצה הקרחון מציץ בו החוצה, ומזמין את הקורא להיכנס.  ואם העבודה מוגשת לי, קחו בחשבון שהקורא הזה אוהב מינימליזם, דיוק, ושלא מאריכים בהסבר מה שהוא כבר יודע...