יום רביעי, 31 בדצמבר 2008

תקשורת ופסיכולוגיה - שיפוטיות

שלום לכולם,
דיברנו קצת על סגנונות ועל תורת המשפט הטיפולית והמניעתית, והגענו לפטרנליזם מול חופש הבחירה. בהקשר זה, קיראו לשיעור הבא את המאמר של Guthrie et al., "Inside the Judicial Mind מרשימת הקריאה.
בנוסף, שיעורי בית מעשיים: אני רוצה שתשימו לב לשיפוטיות שלכם השבוע. אנו נוטים לשפוט את האחר במהירות גבוהה יחסית, ותמיד על סמך פרשנותנו האישית את המעשים או אמירות שלו. כמובן שבין פרשנותנו (שנבנתה סובייקטיבית אצלנו) לבין כוונותיו, או 'האמת האובייקטיבית', יכול להיות פער גדול, אך זה בדיוק לב העניין.
בכל פעם שתשימו לב לשיפוטיות שלכם, הסיטו את מבטכם הצידה (פיזית, ממש!), והחזירו אחר-כך ליצירת קשר עין עם הצד השני. הוא לא יידע במה מדובר, אך מדובר באיתות חזק בינכם לבין עצמכם, וגם יצירת פער פיזי, ניתוק הרגע כדי ליצור רגע חדש עם התחלה חדשה. אתם יודעים במה הייתם שיפוטיים. אתם יכולים לשתף את הצד השני, אך אין חובה לעשות כן - מה שכן ארצו הוא שתשתפו כאן בבלוג. הרעיון הוא יצירת מודעות גבוהה יותר לשיפוטיות בה אנו נוהגים על ימין ועל שמאל, וגם לסיטואציה מסביב, להשלכות שאנו יוצרים, ולסיפורים שאנו מספרים לעצמנו סביבן.
כל פעם שאתם מזהים תחילתו של ויכוח או עימות, נסו לשבור זאת בשאלה "איך אני יכול לעזור לך?", או מקבילה שתהיה בשפתכם ומתאימה יותר לסיטואציה. הרעיון הוא הקטנת הצורך הפנימי להשיג את 'שלי', והתמקדות באחר. כיצד אוכל לשרת אותו? מה נחוץ לו, שאולי אני יכול לספק מבלי להיפגע או לוותר על יותר מדי? מה הוא באמת רוצה, בניגוד למה שהוא אומר?
כדוגמא, חישבו על הדיבורים אודות הגירושין. אדם האומר 'אני רוצה להיפרד', לעיתים באמת רוצה זאת, אך בדרך כלל מדובר באמירה סמויה של 'נמאס לי', או 'אני צריך יחס' או אפילו 'רע לי, ואני רוצה שיתחנפו אלי'. האמירה אודות הפירוד היא הצהרה חזקה שמניעה את האחר - מניפולציה.
לא תמיד המניפולציה היא מודעת או רק כלפי האחר, לעיתים קרובות המניפולציה מטעה גם את עצמנו - שימו לב מה אתם אומרים ומתי הדברים שונים ממה שבאמת רציתם, מהמטרה שהאמירה משיגה.

בקיצור, זה שבוע של להיות עבור האחר. לפרגן יותר, לדון לכף זכות, לשים לב שהנטייה האוטומטית שלנו לפעמים מרושעת יותר ממה שאנו מוכנים להודות, או קטנונית יותר. בואו נתאמן על לראות את הדברים בזמן אמיתי, ליצור חיץ או פסק זמן המאפשר לגישה שונה לעלות (הסטת העיניים), ולהכריח את עצמנו להקטין חלקנו ולשרת צורך של אדם אחר (במה אוכל לעזור?).
תרגלו הרבה, וכיתבו בבלוג.

דבר אחרון, שוטטו קצת ב google scholar, חפשו ספרות פסיכולוגית-משפטית מעניינת, ובואו מוכנים לדבר על נושאים שתרצו לחקור במהלך כתיבת הסמינר. דיברנו בכיתה על הנחיות לכתיבה, אתם מוזמנים להוסיף בתגובות את עיקרי הדברים וגם לשאול, להתלבט, או להעיר. שבוע טוב!!

יום רביעי, 24 בדצמבר 2008

תקשורת ופסיכולוגיה - סגנונות

שלום לכולם,
ראשית, תודה על ההשתתפות בשירה היום. קשה לעשות דברים 'לא מתאימים' לסיטואציה, ושירה בזמן שיעור בפקולטה למשפטים בהחלט מעלה קשיים של תדמית ו'לא נעים'. היכולת שלנו להתגבר על קשיים מסוג זה היא שמאפשרת חופש – האפשרות לעשות כרצוננו ללא תלות במגבלות 'חיצוניות'. יכולת כזו היא דבר שצריך לתרגל אותו – להכריח את עצמנו להתאמץ בתחילת הדרך, כדי שהמשכה יהיה קל יותר. דוגמא טובה נתן לנו רועי כאשר שיתף לגבי הקשיים שהיו לו להשטות כחלק מהמצגת.
לגבי הסגנונות, העמקנו קצת יותר, אך יש עוד הרבה עבודה. שיעורי הבית שלכם לשבוע זה כפולים. ראשית, שימו לב למקומות בהם אתם רואים אי-הבנות כתוצאה מסגנון תקשורת שונה, בין אם אי-הבנות שאתם מעורבים בהם ובין אם כאלה שהייתם עדים להם. מה שאנו מחפשים הוא קצרים בתקשורת, מקומות בהם א' אמר משהו שב' פירש אותו בצורה אחרת. הרבה פעמים עולה כעס או עלבון, אבל לא רק. הרחיבו מבט ודווחו בבלוג על מקרים שנכחתם בהם (תגובה לרשומה זו).
שנית, נסו להתאים את עצמכם לסגנון התקשורת של מי שאתם באינטראקציה איתו. אל תנסו לשנות את עורכם לגמרי, אלא רק להתאמץ קצת לכיוון שלו. ניתן לראות זאת כ'זרימה' עם האדם האחר. הגיבו כפי שנראה לכם שהוא מעדיף, נסו לדבר את השפה שלו. נסו לקרוא את הכוונה מאחרי המילים, לפרש את האחר לאור הסגנון שלו ולא שלכם. גם כאן, ספרו בבלוג על התנסויותיכם. אל תגבילו את עצמכם רק לשיחות 'רציניות'. הרשו לעצמכם להתחבר גם לנהג האוטובוס, למוכר בחנות – השתמשו ביכולת שלכם לפתח שיחה ולהמשיכה מעבר למקובל (שיעורי הבית הראשונים), ועשו זאת בדרך שנראית לכם תואמת לסגנון שלו. הקשיבו בשפה שלו, בקיצור – שחקו קצת עם נושא הסגנונות, זיהוי אנשים אחרים, ודיבור בשפתם.

בשיעור הבא נדבר סוף סוף על המאמר העוסק במשפט מטפל ומונע. בנוסף, קיראו את המאמר: Better Legal Counseling Through Empirical Research: Identifying Psychological Soft Spots and Strategies המתקשר למאמר הראשון ומנסה ליישמו הלכה למעשה. נדבר על שניהם.

יום רביעי, 10 בדצמבר 2008

הרהורי כפירה

שלום לכולם,
השבוע ביקשתי שתקראו את המאמר "הרהורי כפירה על חשיבות חקר הכלכלה והמשפט". כאן אבקש שתכתבו את שהבנתם, שאלות שעלו, נקודות שאתם מעוניינים שאתייחס אליהן. בקיצור - דיון. אשמח להערות והארות, ביקורות ומחשבות.

יום שבת, 6 בדצמבר 2008

שו"ת אתא נ. שוורץ

פס"ד שמעלה שאלות וכעסים גם יחד...
אני מקבל הרבה שאלות על אתא נ. שוורץ. מצורפת תגובה עם תכתובת בעניין - שאלות מתלמיד חושב, וניסיונותי לתת קצת הגיון בהבנת המקרה.
אתם מוזמנים לקרוא וגם להגיב ולהקשות. הנושאים העולים כאן רחבים בהרבה מהמקרה הספציפי.

יום רביעי, 3 בדצמבר 2008

ניתוח כלכלי של המשפט - נזיקין

שלום לכולם,
דיברנו בכיתה על כללים משפטיים שאמורים לסייע לנו להביא לאופטימליות בהקשר של מיטרד ונזקים מוחצנים. הדוגמא עליה דיברנו פשוטה, אך אמורה להוות בסיס להשוואה הרלוונטי למקרים רבים אחרים. הרעיון הבסיסי הוא של הפנמת הנזק דרך הפיצויים, או פתרון של רגולציה ישירה - כמו בתקנים או צו המניעה כאשר מתקיים מיטרד ליחיד.
חשוב להבין את הרלוונטיות של תיאורמת קאוס לעניין זה. Coase בעצם אומר לנו שלולא עלויות העיסקה לא היה צורך במשפט כדי להביא לאופטימליות. המשפט בהחלט רלוונטי לחלוקת המשאבים בחברה, אך היעילות תושג במו"מ בין הצדדים, מרצון ומתוך אינטרס עצמי של הצדדים. הדגש הוא על הבנת הסוגים הרבים של עלויות עיסקה, ומציאת פתרונות משפטיים שיקטינו אותם כדי להביא את הצדדים 'בחזרה לשולחן המשא ומתן'. חישבו על דוגמאות של כללים משפטיים (בחוק או פסיקה) שאתם מכירים, ונסו לראות אילו עלויות עיסקה הם מקטינים.
בנוסף, חשוב להבין שגם התערבות ex post שלכאורה רק מתקנת מצב בדיעבד, אמורה להשפיע גם ex ante - ביצירת תמריצים נאותים. אכיפה יעילה של כללים משפטיים אמורה להקטין את מספר התביעות, שכן תוצאה משפטית ודאית מובילה את הצדדים להימנע מהתדיינות מיותרת, ולהגיע לפתרון היעיל מלכתחילה.
נסו לחשוב על דוגמאות לכללים משפטיים שיוצרים תמריץ נכון שכזה - וגם דוגמאות לכשלון המשפט במטרתו זו.
לבסוף, ודאו שהבנתם את זלצברגר וגלעד. אתם מוזמנים לרשום מדוגמאותיכם ושאלותיכם כאן, בתגובה לבלוג, ולהיעזר האחד בשני. אתם מאוד מוזמנים להרחיב את ההסתכלות מעבר לדוגמאות התחיליות בהן אנו עוסקים בכיתה.
הביטו סביב. עקרונות הניתוח הכלכלי אמורים לעזור בהבנת המציאות. קחו מקרים שאתם נתקלים בהם ושאלו את עצמכם כיצד היינו מנתחים אותם בכלים הכלכליים שאנו לומדים. וכיתבו עליהם.
תיהנו!

סגנונות תקשורת

שלום לכולם,
מטרתכם השבוע להיכנס מעט לנבכי סגנונות התקשורת, ביחס אליכם וביחס לאחרים. הסגנונות עליהם דיברנו בכיתה הם אבי-טיפוס, מאפיינים הקיימים בנו, למרות שלאו דווקא במלואם. בסיווג מלא יותר, היינו מפרידים בין הסגנון הראשי לסגנון המשני אצל כל אחד, ודנים במאפיינים מכל סגנון המתאימים לכם. אין שני בני אדם זהים, ולכן אין תיאור אחד מתאים לכולם, או לקבוצה גדולה כל כך של 'סגנון' מסוים.
עדיין, התיאור הראשוני עוזר לחדד ולראות שמה שנראה לנו מובן מאליו, 'ככה זה', נראה לאחרים אחרת - ובדרכים הניתנות לניבוי מראש. אם אני מבין את משמעות הסגנון, ורואה אדם בסגנון מסוים, אדע קצת יותר כיצד לפנות אליו, מה מעצבן אותו ואיך קל לו יותר. מטרת הסיווג שלנו לסגנונות תקשורת אינו הסיווג העצמי, אלא דווקא הכרת האחר. היכולת לתקשר עם אנשים שונים בשפה שלהם היא קריטית, ומהווה את ההבדל בין ירייה באפילה לבין כיוון מדויק למטרת התקשורת - שהאחר יבין את כוונתי ויתחבר למה שאני מנסה להעביר. דיבור עם משימתי בשפה של ספונטני, יגרום לו לפרש את דברי באופן שלא התכוונתי, לגבש מסקנות מוטעות לגבי, ובגדול - פוגם ביכולתי להעביר את המסר ולזכות לשיתוף פעולה.

תפקידכם השבוע לגבש 'הוראות הפעלה' - פירוט כתוב של הדרכים הנכונות והמוטעות לפנות אליכם, דברים שאחרים עושים ומעצבנים אתכם, או איך רצוי לפנות אליכם. את הכתוב העלו על הבלוג, ונלמד קצת אחד על השני. מותר ורצוי להתייחס לדוגמאות טובות וגרועות של מצבים בהם הייתם ואתם מזהים שם תקלה תקשורתית שמקורה בסגנונות השונים. בסופו של דבר מטרתנו לגבש פירוט של הסגנונות השונים, וללמוד את השפות השונות בהן אנו מתקשרים. שימו לב למאפיינים שלא נכנסו לדף - שפת גוף אופיינית לכל סגנון, ביטויים מאפיינים, וכל דבר שנראה לכם קשור. העלו על הכתב, ונעבד את הכל במשותף.

בנוסף, בשבוע הבא נסיים עם המצגות ואבקש מכם לטעון לטובת Gold במאמר שביקשתי שתקראו. הכינו את הטיעונים כך שתוכלו לטעון בכל סגנון בנפרד. מטרתכם תהיה לשכנע מישהו מסגנון אחר, או שלכם, ותצטרכו להתאים את אופן הטיעון (לאו דווקא התוכן) למקשיב. לדבר בשפה שלו. הכינו לכם נקודות לדיון, אך הכינו בנפרד גם דגשים וטקטיקות לכל אחד מהסגנונות. היו מוכנים לכולם, ושימו לב להבדלים בין הדרכים השונות המתאימות לכל סגנון.

ותמשיכו עם המעשים המיטיבים! אה, וכדאי לפעמים לשתוק...

יום רביעי, 26 בנובמבר 2008

שתיקה ומעשים אחרים

שלום לכולם,
שיעורי הבית ממשיכים את הפעם שעברה (עוד מעשים מיטיבים בבקשה!), והולכים צעד נוסף. מטרתכם היא בעיקר להקשיב. כדי לעשות זאת, צריך להשאיר יותר מקום לאחרים ולהתמקד בהם. להקטין את מקומנו, ולהשאיר להם את הבמה. במילים פשוטות ובוטות - תשתקו ותקשיבו.
קשה לפעמים, אבל החובה לשתוק תראה לכם את הקולות הפנימיים שרוצים לפרוץ החוצה, הצורך 'להגיד את שלי', ומה קורה כשאנחנו מסוגלים להתאפק. איזה מרחב נוצר לאחרים, מה אנו מסוגלים להשיג גם בלי לתפוש במה, ומה עוד אפשר לראות כשלא עסוקים ב'מתי תורי לדבר'. עוד הקשבה, עוד תשומת לב לאחר, עוד הסתכלות על הפרטים הקטנים שלפעמים נעלמים מן העין.
שתפו תוך כדי השבוע, מותר יותר מפעם אחת, על ההתנסויות. מתי קל ומתי קשה לשתוק, ומה רואים אחרת. מה ניתן להשיג בלחכות קצת, או בפחות מילים, במבע בלתי-מילולי. זיהוי הסימנים הקטנים והסתכלות על הצד השני.

היו מוכנים להציג טיעון אחד מתוך המאמר של Gold מרשימת הקריאה - באופן המשכנע ביותר. מותר גם לערוך רשימה של טיעוני נגד תוך כדי, אבל ההצגה תהיה כנציגיו ורק לתמוך או להרחיב את שאמר.

את דף הבחינה העצמית חשוב שתעשו לאט ובזהירות. נסו לענות מתוך העדפותיכם, איך שאתם 'באופן טבעי', ולא איך שהתרגלתם להיות 'כי צריך'. הביאו אתכם את התוצאות לפעם הבאה. למי שלא קיבל דף, אשים קובץ באתר התקשוב ב'חומרים כללי'. הערות על המצגות הוספתי כתגובה.

זהו. יפה מאוד! נהניתי מכם מאוד. תודה.

יום חמישי, 20 בנובמבר 2008

תקשורת ופסיכולוגיה - מעשים מיטיבים

שלום לכולם,
כמה מילים על השיעור האחרון ועל המשימה השבועית. התחלנו לדבר קצת על ויכוחים, וההבדל בין ויכוח לבין כעס או לעצבן. מעניין שרבים מאיתנו רצו לפרשנות של ויכוח כמה שמעורר כעס, או ריב. אפשרי, אך לא הכרחי. שימו לב שהמשימה שלכם כעורכי דין תהיה לעיתים קרובות להיות בויכוח תמידי, ועדיין אם תהיו כעוסים או תיקחו באופן אישי את ההתנגדות בה תפגשו, תהיו גם פחות טובים וגם פחות נחמדים. יש הנכנסים בכוונה למעין ריב, בעיקר כדי להכעיס את הצד השני ולגרום לו לטעות, או להיות פחות ממוקד. היכולת להפריד בין אי-ההסכמה לבין היחסים האישיים תהיה לכם למגן, ותגן על יכולתכם לתפקד בתנאי לחץ, כמו גם להישאר בני-אדם במקצוע הדורש לפעמים מיומנות של גלדיאטור אינטלקטואלי.

אותה הפרדה, או לפחות מודעות למתרחש פנימה ומסוגלות לעצור ולנשום עמוק, יכולה לשמש גם חרב, שכן קל הרבה יותר לערער את בטחונו או ריכוזו של הצד השני כשאנחנו נותרים שקטים מבפנים. השקט הפנימי, לא לתת לקולות הכעוסים או הנעלבים הנשמעים בתוכנו להפריע, הוא חשוב – בין אם מדובר בשמירה על השפיות וחיי המשפחה, ובין אם מדובר במיומנות מקצועית נטו. בשלב זה אולי דברים אלה נשמעים קצת רחוקים, אבל דברו קצת עם עורכי-דין, תכינו את עצמכם לעתיד...

זיכרו את מה שדיברנו על התקשורת העקיפה. ויכוח מעמת יכול להיות עם עד, בו תרצו לטלטל אותו מאיזור הנינוחות שלו, לגרום לו לענות מהר ואינסטינקטיבי, ולהוציא ממנו יותר מאשר תכנן להגיד. הטכניקה היא תקשורת ישירה, איתו, אך המטרה היא תקשורת עקיפה – הכנסת מה שיגיד לפרוטוקול, או לאוזני השופט. היכולת שלכם לקלוט את סימני המתח שלו היא כלי-העבודה כדי לדעת איפה ללחוץ. היא תלויה בהקשבה אמיתית, להיות פנויים מחשבתית ורגשית למתרחש ולרמזים המעודנים הנמצאים שם – אם מחפשים אותם, ואם לא עסוקים מדי בבלאגן שקורה לנו בפנים. בקיצור, אם יש שקט גם בעת לחץ.
לגבי המשימה החדשה – מטרתכם לעשות כמה שיותר פעולות מיטיבות. עזרה לאחרים, ניקוי הסביבה, חיוך והסברת פנים לאנשים סביבכם, כל דבר הנחשב בעיניכם כלעשות משהו עבור אחרים. המטרה אינה רק לתרום מעצמכם (גם), אלא בעיקר לעשות זאת באופן שיהווה השראה או לגיטימציה לאחרים סביבכם, כך שגם הם יעשו משהו דומה, או פעולה אחרת של עזרה או התנדבות שאחרת אולי לא היו חושבים לעשות. מטרתכם להיות השראה לאחרים. יש אינספור דרכים לעשות זאת, היו יצירתיים, והשתמשו בכל השבוע כדי למצוא עוד ועוד הזדמנויות. את רשמיכם ותחושותיכם, שתפו בבלוג. ספרו מה עבד יותר ומה עבד פחות, עיזרו לכולנו ללמוד מניסיונכם.

ומילה אחרונה – לא ביקשתי מכם לקרוא מאמר חדש השבוע כדי שתישארו ממוקדים בקודם, במצגות שלא נותר לנו זמן לעשותן. אני רוצה שתקראו דבר אחד, קצר. בספריה יש כמה עותקים של ספרו של שופנהאואר, "38 דרכים לנצח בויכוח". קיראו את ההקדמה וכמה מן הטכניקות עליהן הוא מדבר (לאו דווקא לפי הסדר). נדבר קצת על הדברים בשיעור הבא. שימו לב שחלק מן הדברים נראים שטחיים להחריד במבט ראשון (שלא לומר מרושעים). נסו לראות מעבר לכך, ורשמו בבלוג דוגמאות למקרים בהם נקטתם או ראיתם אחרים נוקטים טקטיקה שכזו.

יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

תקשורת ופסיכולוגיה - ויכוחים

שלום לכולם,
המשימה השבועית - להתווכח. המטרה היא תשומת לב לאופן בו אתם מתווכחים, לאופן בו אחרים עושים זאת, ולדינמיקה של הויכוח. מה מגביר אותו, מה מסיט אותו לכיוון מסוים, מה מעלה התנגדות ומה מאיין אותה.
קחו סיטואציה בה עלול להתעורר ויכוח, ואפשרו לו לקרות. מישכו אותו קצת יותר ממה שהיה קורה מאליו, אבל המטרה אינה ליצור פיצוץ סתם, אלא לדמות מקרים אחרים בהם ויכוח באמת מתעורר - והפעם אנחנו מודעים קצת יותר ומסוגלים להסתכל על המתרחש קצת 'מבחוץ', לשים לב לפרטים מבלי שרגשותינו מעוורים אותנו.
ניתן להשתמש באירוע המתרחש מאליו, ופשוט לשמור על התנגדות קצת יותר מהרגיל, או לקחת סיטואציה שברגיל הייתם מתחמקים מהעימות - והפעם לא מוותרים. שימו לב לסוג האמירות, ההעוויות, התנועות, שמעוררים התנגדות או כעס אצל הצד השני (ואצלכם). ניתן לעשות זאת בעמידה על זכותכם, או בהתנהגות קצת כמו שאחרים לעיתים עושים לכם. אמנם ליצור ויכוח מקום שאין הכרח נראה רע, אבל הלמידה מההתנסות והיכולת לראות את המתרחש בצורה מעמיקה יותר ובהירה יותר עשוייה בהחלט לעזור במקרים רבים אחרים.
שימו לב לא להפוך מכניים או מלאכותיים מדי. השתמשו בהתנהגויות או אמירות שבויכוחים אחרים בהחלט יתכן שיעלו, כך שמישהו המכיר אתכם יוכל לחשוב שגם הפעם זה אמיתי, או רק קצת מוגזם - לא הרבה.

חשוב להקפיד עד כבודו של האחר. מותר לשחק קצת, וגם להתווכח זה לא סוף העולם - אנחנו עושים זאת ממילא הרבה פעמים אז עוד אחת לא תהרוג אף אחד. עדיין, שימו לב לאחר וביחרו את האיזון איתו גם אתם וגם הוא יכולים לחיות.
בסוף התהליך חייבת לבוא התנצלות שלכם. לא סתם 'סליחה, הייתי חייב בשביל ניסוי בכיתה' - התנצלות על שהעלבתם או פגעתם (אם כך קרה), או באופן כללי יותר, בקשת סליחה על שהייתם חלק מאירוע מכעיס, ושלא מצאתם את הדרך לעדן ולהנעים את השיחה יותר מוקדם.
ההתנצלות חשובה לא רק כדי לשמור על כבודו של האחר, אלא גם כדי לשים לב לאיך אתם מרגישים תוך כדי, ואיך האחר מגיב. איך אפשר לצאת מהעימות גם ללא הרבה מילים והסברים. מעבר מכעס והתנגדות לשיתוף פעולה או חיוך משותף.

בבלוג תכתבו מה קרה, לא רק במישור העובדתי, אלא בעיקר בתחושתי. נסו לתאר כמדען השם לב לפרטים בשני הצדדים של השיחה, לא רק כאדם המעורב ורואה את הצד שלו. איפה אפשר היה להשיג את אותה המטרה בדרך אחרת? איפה ניתן היה למקד את חוסר ההסכמה מבלי שיהפוך לעימות ממש? מה קורה בפנים כאשר אנו חלק מעימות, מה קורה לשליטה העצמית ולתשומת הלב למגוון הכיוונים אליהם ניתן ללכת? עד כמה המבט הופך צר וממוקד בנקודה מסוימת, שאינה בהכרח החשובה ביותר?

יום רביעי, 5 בנובמבר 2008

ניתוח כלכלי של המשפט

שלום לכולם,
המאמר שביקשתי לקרוא לשיעור הבא נמצא באתר התקשוב של הקורס, תחת חומרי לימוד - חומרים כללי, בשם Religious Economics. קיראו את המאמר וחישבו על השלכות לכל אחת מעשר הטענות המובאות בו. בשיעור הקרוב, זוגות שנרשמו יציגו בקצרה את הטענה ודוגמא מעולם המשפט הממחישה אותה.
רשימת המציגים בתגובה לרשומה זו.

חישבו קצת על מושג ההחצנה. יש הרואים בתופעה זו הבסיס לכל בעיה של חוסר יעילות כלכלית, ויש הרואים בו הסבר לחוסר-מוסריות באשר הוא. חישבו על דוגמאות של החצנה שנתקלתם בהם בחייכם או במשפט, וכיתבו תגובה לרשומה זו עם תיאור ההחצנה ותוצאותיה. כיצד קיום ההחצנה גרם לאנשים המעורבים לפעול? כיצד היה ניתן לפתור את בעיית ההחצנה דרך המשפט?

תקשורת ופסיכולוגיה בבית המשפט

שלום לכולם,
ראשית, תודה על ההשתתפות והמעורבות בשיעור. התחלה טובה.
שנית - מטלות:
1. נהלו שיחה עם מישהו, אותה תמשכו להעמקה ולפתיחות מעבר למקובל בסיטואציה, במערכת היחסים, או אצלכם באופן אישי. המטרה היא להגיע לשיתוף או פתיחות, ואני מבקש שתשימו לב לא רק להשגת המטרה, אלא גם לטקטיקות בהן אתם עושים שימוש בדרך. עשו זאת מספר פעמים השבוע, וכיתבו דיווח או שיתוף על אחת או שתיים מהן. בעיקר שתפו בדברים שהפתיעו אתכם, משהו שעשיתם שאתם לא מורגלים אליו, או תוצאה מעבר לציפיות.
2. כנסו לאתר https://implicit.harvard.edu/implicit ועשו 3-4 מהמבחנים המצויים שם (אפשר בעברית או שפה אחרת).
3. כנסו לאתר http://www.prisonexp.org - תיאור ניסוי בכליאה שהתבצע באוניברסיטה אמריקאית, כאשר האסירים והסוהרים כולם סטודנטים צעירים. קראו וחישבו על קלות ההשפעה על תפישת העצמי אצל הנבדקים, ובעיקר כיצד נראה לכם שאתם הייתם מגיבים למקרה דומה.

שתפו בבלוג (כתגובה על רשומה זו) מהתנסויותכם. כיתבו בפירוט וכנסו לפרטים עד כמה שניתן. שימו לב לא לשתף בפרטי אנשים אחרים, לא לפגוע בפרטיותם. אתם כן מוזמנים לכתוב על חוויותיכם איתם, ומה למדתם מהם או מהחוויה, רק לא את פרטיהם האישיים. אם יש דברים שממש לא מתאימים לבלוג לדעתכם, כיתבו ושילחו אלי במייל נפרד.

תיהנו!!

יום שישי, 5 בספטמבר 2008

מחשבות על כתיבת עבודה סמינריונית

יום שישי, יושב מול הנוף עם קפה, מחוץ לבית שלי - מה פתאום עכשיו מחשבות על עבודה סמינריונית?
אני מקבל הרבה שאלות, התלבטויות, מתלמידים שונים. הדבר הבולט ביותר הוא עד כמה רבים מאיתנו בחזקת 'שאינו יודע לשאול'. גם אלו ששואלים, לרוב מתמקדים בשאלה טכנית, ורק בין השורות עולה הבלבול, או התפישה המוטעית לפעמים של מהי עבודה סמינריונית, ואיך כותבים כזו שתהיה טובה.
אז נעשה מצוות 'את פתח לו' - ניתן כמה קווים כלליים לחשוב עליהם, וכל אחד מכם יוכל לחפש את המקומות בהם ניתן ליישם, את התרגום המדויק למקרה הפרטי בו היא או הוא מתעסקים.

ראשית, הספרות. בקורסים רגילים אתם מואכלים את הספרות הרלוונטית בכפית. המרצה הכין רשימה מראש, והיום את רובה אפילו אפשר להוריד ישירות מאתר התקשוב, אין צורך לבקר בספריה. בסמינר המצב הוא בדיוק הפוך - המטרה היא לבקר בספריה, או יותר טוב, לשוטט בה. טוב להתחיל מנושא שעניין אתכם, אבל קריטי להשאיר את הראש פתוח כדי ללכת בשביל ההפניות, לראות את הצמתים בדרך בהן אפשר לבחור בין המשך בכיוון המקורי, לבין התעמקות בכיוון שלא חשבנו עליו מראש.

לעיתים יש לכם כמה מאמרים מראש, וזו נקודת ההתחלה. גם אז חשוב לשים לב לנקודות שהמאמרים לא דנים בהן, לשאלות שנותרו פתוחות, לכיווני יישום שנרמזו אך לא נחקרו. אלה הזדמנויות בשבילכם, מקומות בהם אפשר לחדש, להעמיק, לגלות את מה שמחוץ לשביל המרכזי.
חשוב להשקיע זמן בשיטוט לכאורה אקראי בספריה, במאגרי המידע, באינטרנט. הזמן 'הריק' בו לא מחפשים דבר ספציפי, אלא מרחיבים את הדעת, נותנים למיקוד לנוח, וסתם נהנים. טוב לרוחב-האופקים, וגם לנשמה.

בעיקר, המטרה של הסמינר היא לקחת נושא המעניין אתכם, ולהשתמש בהזדמנות כדי להעמיק בו. לגלות את כל הטיעונים הנוגדים, את הדרכים השונות לחשוב על הסוגייה, את הדוגמאות והיישומים שלא עולים במחשבה ראשונית. אם מתחילים מרעיון ומשתמשים בסמינר כדי להוכיח אותו, נוצרת נטייה לכתוב את מה שאנחנו חושבים, ואז 'לרצף' את הכתוב בכמה הפניות המראות כמה אנחנו צודקים, או כמה קראנו. קראתי הרבה כאלה, לא כיף גדול. אם יש לכם טיעון שאתם רוצים להביע, הביאו את כל הדוגמאות הנוגדות. חישבו על כל התנגדות שמישהו עלול להעלות, הסבירו אותה לעומק, מתוך פירגון לרצינותה ולחוכמתם של טועניה - ואז התווכחו איתה. עשו את האינטגרציה בין הטיעון שלכם להתנגדויות. לא צריך לבחור צד, לא חייבים להיות צודקים ולדעת הכל, הראו שחשבתם על הכל, ואימרו גם למה אין לכם תשובה טובה, או מה עדיין לא לגמרי ברור לכם. מותר.

בעיקר, תיהנו. הזדמנות די ייחודית, זמן להשקיע בהעמקה, ועוד יש מי שיקרא את הגיגיכם ויתייחס ברצינות. עולה בזמן ומאמץ, אך מאפשר חוויה של התכנסות, של להפוך למומחה במשהו שהיו לכם רק דעות כלליות לגביו.
לסיום, אני מצרף משהו שכתבתי לסטודנט שכתב לי שמצא את כל החומר הרלוונטי, וכעת הוא יושב לכתוב. חומר למחשבה:
--
הסיכוי שמצאת את כל החומר הראוי לצורך הסמינריון, הוא אפסי. הסמינריון הוא תהליך, וכשמתחילים ללכת אחר העקבות (הרעיוניים), רק אז מגלים לאן השביל מוביל. הקריאה בהתחלה, של מה שמצאת, היא שתראה לך את היער בו אתה נמצא, את האיזורים שמופו על ידי אחרים ואת האיזורים שלא. אז מתחילים ללכת אחר העקבות שהם הותירו - הערות השוליים, אימרות האגב שלהם על דברים שלא ממש נגעו בהם במאמר הזה, דוגמאות-הנגד שהיית חושב עליהן לו הייתם יושבים ומדברים על הדברים.את כל אלה אתה אחר כך פותח, מגלה מה באמת עומד מאחרי ההפניה הפשוטה, מאחרי האמירה הדי-סתמית שאפשר להביע במשפט אחד או שניים. כרגע אתה פותח את הדלת, מתחיל את המחקר. לך בדרך ואל תכוון מראש לעבודה שתכתוב. העבודה היא הדיווח שאתה יכול להביא לנו ממה שלמדת, ממה שהפתיע אותך, ממה שנתן לך תובנות עמוקות יותר, או ניתנות ליישום במקרים שנראו קודם שונים לגמרי.

ניתן ורצוי לקרוא גם חומר לא אקדמי בנושא, העשרה. הרבה פעמים אתר הבית של מרצה שחיבר מאמר כולל כתיבה לא אקדמית, דרכה אפשר להבין קצת מגישתו, לקבל טעימה או דוגמאות. בעיקר רלוונטי כשהאנגלית מהווה מחסום, והכתיבה הפופולורית קלה הרבה יותר לקריאה מהאקדמית. אך נא לא לעצור כאן...

יום שני, 1 בספטמבר 2008

תקשורת ופסיכולוגיה בבית המשפט - כתיבת הסמינר

בעקבות פניות לגבי הסמינר, כמה מילים על מהות כתיבת הסמינר, הקשיים בנושאים בהם אנו דנים, והצעות עבודה.

מוזמנים לקרוא, להגיב, לשאול, ולהעלות נושאים לדיון ביחס לאופן כתיבת הסמינר, או מעבר לכך.

עדי

יום שלישי, 5 באוגוסט 2008

הגיגים

תכתובת המתנהלת ביני לבין חבר-תלמיד. התחיל ממשפט וכלכלה וגלש הרבה מעבר...

הדיון מעניין (אותי ואותו לפחות), וחשבתי שיהיה נחמד לפתוח להצטרפותם של אחרים.

הפתיח הוא של מיכאל, שכתב לי בעקבות מאמר שלי שקרא, והוספתי את מכתבינו כפי סדרם. מתנצל על האורך, אך לקח זמן עד שחשבתי לצרף לבלוג.
אתם מוזמנים לקרוא, לחשוב, ולהגיב.


יום שלישי, 29 ביולי 2008

פורום תלמידי מחקר

הזדמנות לדיון פומבי בקשיים הכרוכים בכתיבה מחקרית, כמו גם בתובנות הצומחות לכם והתייעצות בשאלות המטרידות תלמידי מחקר אחרים. איך מגדירים שאלת מחקר? איך נמנעים מהרחבה אינסופית של הדיון? כיצד נציג את מחקרינו בפני עמיתים ותלמידים? ובעיקר, מה עושים עם הבדידות שבכתיבה והיעדר חברותא ללימוד משותף...?

יום שני, 28 ביולי 2008

הכנה למבחן - קורס משפט וכלכלה

אתם מוזמנים להיכנס לדיון, להביט במאמרים המחייבים למבחן, ולדון ברעיונות המופיעים בהם. במבחן תתבקשו ליישם רעיונות מן המאמרים ומן הדיון בכיתה, כמו גם להציע רעיונות ביקורתיים או דוגמאות נגדיות. אם קראתם, הבנתם, וחשבתם על הדברים, יהיה קל, ואולי אפילו תיהנו מהתהליך...

יום שלישי, 22 ביולי 2008

רשתות

בשיעור האחרון התחלנו לדבר על רשתות, ועל 'אפקט הרשת'. בגדול, הרעיון פשוט - כל מוצר שהתועלת משימוש בו גדלה עם צמיחת מספר המשתמשים בו, הוא מוצר רשתי. למוצרים כאלה יש נטייה לצמיחה אקספוננציאלית, קרי מרגע שהחלו להיות נפוצים בציבור, הם שווים יותר, לכן יהיו נפוצים עוד יותר, וחוזר חלילה. שוק רשתי מאופיין במעין מונופול טבעי, שכן רשת אחת גדולה מניבה תועלת גדולה יותר מאשר שתי רשתות קטנות יותר. הדינמיקה הנוצרת היא של מאבק בין רשתות בתחילת הדרך, עד שאחת זוכה ליתרון משמעותי דיו, שאנשים מתחילים לעבור אליה מתוך הימור שהיא זו שתנצח. מרגע שהחלו לעבור אליה, הנצחון הוא נבואה המגשימה את עצמה, והרשתות האחרות נדחקות למעמד של שחקניות-נישה, כאלה שנלחמות על הפירורים שהמונופול הגדול משאיר.

כמובן שתמונה זו שטחית וראשונית. הרי אין הכרח שכולם אוהבים את אותו הדבר, ולכן לא ברור שמוצר רשתי אחד יסחוף אחריו את כל האוכלוסייה. זאת אפשר לתקן על ידי הגדרת 'השוק הרלוונטי' או 'פלח השוק' (לא לבלבל עם נתח שוק!). גם לא ברור שארצה להצטרף לרשת כל כך פופולרית, אולי דווקא אני מעדיף להיות במיעוט או אליטה שאינה מעורבת ב'עמך'. זאת ניתן גם להכניס למודל, על ידי הגדרת סף ממנו הרשת הופכת ל'צפופה מדי', או סוגי צרכנים שונים להם יש העדפות שונות לגבי גודל הרשת האופטימלית.
ניתן לחשוב לא רק על תוכנות מחשב או מכשירי תקשורת כגון טלפון או פקס. אופנה זו דוגמא לא רעה למאפיין האחרון. בתחילה הרבה מעצבים מציעים מרכולתם, לאט לאט חלק הופכים דומיננטיים יותר, נוצרת תנופה של 'צריך להיות לי כזה', רק כדי להגיע אחר כך לשלב של 'נמאס, לכולם יש'. במודל של הרשתות, כל זה נכנס בפרמטר אחד, של 'עוצמת אפקט הרשת', וזה יכול להיות פונקציה קמורה. עולה בתחילה ומתחיל להאט או אף לרדת עם הצמיחה.

בהגבלים עסקיים יש דיון נרחב ביותר ברשתות, בעיקר מכיון שבמסגרת משפט מיקרוסופט פיתחו את התיאוריה כדי להתווכח עם מעשי החברה לגיטימיים או אנטי-תחרותיים, ועד כמה צריך לחשוש לעתיד החדשנות.
אך מעבר לסוגיות של תחרות, חישבו על משמעות הנורמות החברתיות והמשפטיות לאורן אנו חיים. כלל מסוים הופך כופה יותר ככל שחלק גדול יותר מהאוכלוסיה שומר עליו. אז הרוב אינו מוכן לקבל את סטייתו של המיעוט, ומפעילים סנקציה כנגד המפירים את הנורמה.
דיון במבנה הבסיסי שעליו זורמת התקשורת לגבי הנורמה, יכול להיות מאיר עיניים לא פחות מאשר דיון בנורמה עצמה.

נניח שאנו רוצים, כחברה, להגדיל את מידת ההתחשבות שלנו אחד בשני. בסופו של דבר, חלק גדול מהמשפט נועד לפתור בעיות שלו היתה התחשבות כזו, הצדדים היו פותרים לבד. האם כתיבת נורמה משפטית מסייעת או מפריעה לתהליך כזה?
מצד אחד, הנורמה המשפטית מצהירה, מעגנת מה שנראה לרוב כ'ראוי' או מוסרי באופן שגם מי שאינו שומר על הנורמה מרצון, יעשה זאת מפחד הסנקציה.
מצד שני, הפיכת נורמה למשפטית הופכת את העניין בעיני רבים ל'ביני לבין המדינה'. אם לא תפשו אותי, אולי כדאי לעבור את העבירה. כשמגדירים בבירור זכות וחובה, אעשה מה שאני חייב, אבל אם מבקשים ממני יותר - אסרב.
חישבו על החקיקה למניעת עישון במקומות ציבוריים. ישירות - אוכף נורמה של אי-עישון. מעשנים, ובעיקר בעלי מקומות בילוי, יחששו מעונש, ולכן העישון יפחת. בעקיפין - הסובלים מעשן, שלא היה להם נעים להתלונן, או פחדו מעימות, כעת יכולים לגשת ולדרוש 'אתה מוכן לכבות את הסיגריה?!'. אלא שככל שהבקשה מקבלת חיזוק מהזכות, כך היא מאבדת כוחה מחוץ לגבולות הזכות - למשל במרחק המוגדר בחוק מהכניסה. אם לך זכות שלא אעשן בפנים, לי הזכות לעשן בחוץ.

עובד לא רע, אם ה'בפנים' וה'בחוץ' מוגדרים בצורה מושלמת לנסיבות מציאותיות, אך לא אם ה'בחוץ' הוא בדיוק ליד חלון הפונה פנימה, או במקום הזה אין לסובל מעשן לאן לברוח, ומה שהוא באמת זקוק לו הוא התחשבות, מוכנות של המעשן לצעוד עוד כמה צעדים לכיוון אחד, בעוד הראשון ישתדל להתרחק לכיוון השני.

אפקט הרשת כאן סמוי יותר מאשר בדוגמאות הראשונות. כאן, השאלה היא אם הרשת החברתית עליה מופצת הנורמה נגד עישון מביאה לכך שהנורמה 'משתלטת', קרי פועלת על כלל פרטי החברה באופן מספק, או שהרשת מפוצלת באופן שהלא מעשנים יפנימו את הנורמה (ישנאו עשן ויכעסו על מעשנים) בעוד המעשנים ידחו אותה ('למה הנעימות שלך כל כך יותר חשובה משלי?!'). הערכת הצורך בחוק, וההשפעות העתידיות שיהיו לחוק כזה, תלויה מאוד במבנה הרשת בה מדובר, והתיאוריה מאפשרת הפרדה בין מקרים שונים שהפרקטיקה יכולה להיעזר בהם לדיון הציבורי.

זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על רשתות חברתיות במובן האינטרנטי של המילה, והשליטה על מאפייני הרשת כדי להשפיע על החדשנות בה. אבל זה לפעם הבאה...

יום שישי, 18 ביולי 2008

הצעת מחקר

מצורפת תמצית טיעון בהצעת מחקר של תלמיד שלי, עומרי באדר. אני שמח לתת לו במה, ולתת לכם הזדמנות לקרוא, להגיב, ולעורר דיון שיעזור גם לו וגם לכולנו.
סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, מורה למועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע תעריף מקסימלי לשכר הטרחה של עורך הדין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד. הסעיף גם קובע את שיעורי השכר המקסימאליים שרשאית המועצה לאמץ. ברוח זו, ובתוקף סמכותה, התקינה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז – 1977, ובגדרם קבעה, כי שכר טרחתו של עורך דין בגין הטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד לא יעלה על 8 % מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים אז לא יעלה על 13 % מהסכום שנפסק ואם על אף קיומם של הליכים משפטיים הושגה פשרה, שכרו של עורך הדין לא יעלה על 11 % מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה.
הרושם שמתקבל למקרא הסדר זה, הוא שהתעריף המקסימלי התלוי בתוצאות, כאמור בחוק הפלת"ד, הוא עניין של אתיקה ועקרונות שתכליתו להגביל את שכרו של עורך הדין לסכומים סבירים תוך מתן תשומת לב לאלמנט חוסר המורכבות, שכביכול, מאפיין את חוק הפלת"ד וכן לבורות ממנה סובלים הלקוחות בכל הקשור לבחינת יכולתו וכישוריו של עורך הדין והמאמצים שהשקיע בגדר טיפולו בתיק.
אולם בפרקטיקה, ההסדרים הללו עשויים ללמד על כשלי שוק שעלולים לפגוע בתחרות וביעילות בשוק תביעות הפלת"ד.
הנה כי כן, עם השנים מסתבר, כי לא תמיד התביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד הן פשוטות ובלתי מורכבות, דבר שנגד את תקוותו של המחוקק שצפה להסדר פיצוי שיציע משטר ברור ויעיל שיבטיח פיצוי מהיר לנפגעים. לכן, לכאורה נסתרה הנחת העבודה ששימשה אותו עת קבע שיעורי השכר המירבי.
בהקשר זה יצוין, כי בית המשפט העליון הצביע לא אחת על חסרנותיה של דרך חקיקתו של חוק הפלת"ד שלשיטתו גורמת לקשיי פרשנות גדולים ומערימה מכשולים על דרכו של הפרשן שמחובתו ליישם את דבר החקיקה. פרשנות החוק והדרך הארוכה והפתלותה שעשתה פרשנות זו ממחיש את המעבר מן ההנחה כי החוק מציב משטר פשוט, נעדר מורכבות וכמעט מובן מאליו, אל ההכרה – כי אין לך כמעט דבר סבוך מהסבך המונחי ואולי אף המושגי שבהסדר החוקי הזה.
עם זאת יש לציין, כי המורכבות וחוסר הודאות שגורם החוק אינו מאפיין שעומד ביסודן של כל התביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד. בחלק גדול מהתביעות הושגה ודאות משפטית והחשת הפיצוי לנפגעים ובתוך כך בוטל הצורך בהתדיינות ממושכת בשאלת גובה הפיצוי והאחראי לתאונה. בקבוצת תביעות אלה, הורגשה האפקטיביות של מנגנון פשוט ומהיר שהביא לייעול הדיון המשפטי והחשתו באופן שמחד משרת את האינטרס של התובע לקבל פיצוי המגיע לו במהירות וללא עינוי דין ומאידך תורם להקלת העומס הרובץ על כתפי עורכי הדין המטפלים בתביעות.
לכן, מנקודת מבט כלכלית יש לשאול, האם שיעור השכר עבור מספר השעות הדרוש לטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד – במיוחד לאור המורכבות הצפונה בחלקן של תביעות אלה – מפצה באופן ראוי את עורך הדין בגין עבודתו?
שאלה זו חשובה נוכח העובדה שזולת שיעור התעריף המוצמד לשעת העבודה, גם היקף הזמן המושקע בגדר הטיפול בסוגיה משפטית אמור להשליך על גובה שכרו של עורך הדין. מורכבותו של החוק משפיעה אפוא על מידת מעורבותם ותפקידם של בתי המשפט. ההחלטות השיפוטיות – ובמיוחד כגון אלה שניתנים בתביעות מורכבות לפי חוק הפלת"ד - עלולות להגדיל באופן משמעותי את היקף הזמן הדרוש לעורך דין לטיפול בתביעה, וזאת על ידי הצורך ב: העמקת חקר, הרחבת אופקים, השקעה בהון האנושי וכיוצא בזה.


המחקר יציע להחליף את הסדר השכר המירבי במנגנון תיווך שיוכל לספק מענה לבעיות המתוארות לעיל. הסדר המתיר את קיומן של כמה חברות תיווך בנוגע לתביעות פלת"ד יתרום הן לשכלול השוק בדרך של פתיחת ערוצי מידע בין עורכי הדין לבין הלקוחות והן להגברת התחרות בין עורכי הדין.

תחרות חופשית בין חברות התיווך לבין עצמן תיצור מנגנון שיגן על הלקוחות מפני כוחם של עורכי הדין, שכן כל גורם מתווך יאלץ להצדיק את קיומו, ומנגנון שיספק שירות יקר או לקוי למשך זמן ייעלם. חברות תיווך שירותי עריכת דין בתחום הפלת"ד צפויות ליצור תמהיל של הוזלת מחירי השירותים עם שיפור איכות השירות גם בדרך של יצירת תנאים המדמים הגדלה של כמויות הייצור של יחידות זהות. תחת תנאי ייצור בכמויות גדולות של יחידות זהות, העלויות הקבועות בתהליך הייצור מתחלקות על פני יותר יחידות, באופן המאפשר הוזלה של מחירי הייצור עבור יחידה או הגדלה ההוצאות הקבועות, שפירותיהן מושקעים במלואם בכל יחידה ויחידה. חברות התיווך יוכלו להפנות תיקים לעורכי דין לפי תחומי התמחות ממוקדים ויפנו תיקים על בסיס מיון פרטני, בכך עורכי הדין המתמחים יוכלו להוזיל את מחיר הטיפול בכל תיק פרטני שכן עלויות הטיפול יפוזרו על פני יותר תביעות, אך תועלתם תופנם במלואה לכל תיק. הקריטריון להפניית תביעות לא חייב להיות סוג התביעה והמיון יכול להיעשות על פי קריטריונים שונים כגון השופט שעומד לשמוע את התיק, כך שעורכי דין יופיעו בפני שופטים שעמם יש להם כימיה.

[במאמר מוסגר אציין, כי הבעייתיות שמעוררים התעריפים המקסימאליים, כגון זה החל על תביעות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בארה"ב. בפסק הדין Arizona V. Maricopa County Medical Society טענו העותרים, כי הרופאים באותו מחוז מועסקים תוך כדי תיאום תעריף מקסימלי בלתי חוקי. בית המשפט הניח את אותם הסדרים שנוגעים לתעריף מקסימלי תחת זרקורי כלל הסבירות(Rule of reason) וחרף טענתו של איגוד הרופאים, כי הסדר התעריפים נועד בראש ובראשונה להגן על הצרכנים ולהטיב עמם, קבע בית המשפט כי פעולתו של איגוד הרופאים איננה חוקית, וזאת בשל השפעתה על מבנהו של המחיר. בית המשפט ציין, כי הסדר תעריפים אינו פטור מהביקורת של כלל הסבירות רק משום שהוא מאוזן ונועד לתאם תעריף מקסימלי, והוסיף כי אין כל סיבה לאבחנו, מבחינה משפטית, מהסדר שכר מינימלי או אחיד. עוד קבע בית המשפט, כי הסדר תעריפים מקסימליים מפר את כלל הסבירות משום שהוא מספק את אותו גמול כלכלי לכלל העוסקים במקצוע ללא קשר לכישוריהם, ניסיונם, היצירתיות ממנה נהנים, הקושי הכרוך באספקת השירות ... מגבלה זו – ממשיך בית המשפט – עלולה להפוך את הכניסה לשוק לבלתי כדאית ואף תסכל את הניסיונות לפיתוחו של התחום]

יום שני, 14 ביולי 2008

כלכלה התנהגותית

בואו נחשוב קצת על השיעור האחרון. דיברנו על כלכלה התנהגותית, הניסיון להכניס למודלים הכלכליים מציאות פסיכולוגית. כמובן, שאת זה מנסים לעשות לפחות מאה שנה, ברמות שונות של תחכום והצלחה. הזרם הנוכחי בנוי בעיקר על תובנות שהוכחו במעבדה, הטיות שמדדו אותן בדיוק מספיק כדי שאפילו כלכלנים השתכנעו…
מה זה אומר לנו? איך זה משנה את האופן שאנו חושבים על העולם, או לפחות על עולם המשפט?
אחד מהשינויים שהכלכלה ההתנהגותית הביאה לתפישה הכלכלית, הוא בלגיטימיות הפטרנליזם. המודל הכלכלי הקלאסי בנוי על יחידים שמקבלים החלטות, כל אחד משיקוליו הוא, וההחלטות נאגדות ל'החלטה חברתית' אחת, או לפחות לתוצאה מצטברת אחת. הבסיס האנטי-פטרנליסטי הוא במודל המראה שאם כל אחד דואג לעצמו, ועיסקאות רצוניות אפשריות, תוצאות טובות מתרחשות – אין צורך לתכנן הכל. הבסיס של אדם סמית, התיאורמה של Coase , והאידיאולוגיה של מילטון פרידמן מתאחדים.
יחיד שבחן את המידע העומד לרשותו, יבחר במה שטוב לו (עד כמה שניתן לנבא את העתיד), או לפחות יבחר טוב יותר ממישהו אחר שמנסה לבחור בשבילו. אבל אם ליחיד מגבלות על איסוף המידע (מידע א-סימטרי), מגבלות על עיבודו וזכרונו (רציונליות מוגבלת), ומבנה פסיכולוגי המקשה עליו לקבל החלטה שישמח בה בטווח הארוך (הטיות קוגניטיביות) – קשה לסמוך עליו כל כך.
הצרה היא, שכעת יש ראיות מדעיות לכשלים האופפים אותנו, ומסתבר שיש כיוונים מסוימים אליהם רובנו נוטים, ונטיותנו מסבכות אותנו בצרות. אם מישהו מסוגל לראות זאת מבחוץ, אולי יוכל לקבל החלטה טובה יותר – לא?
הפטרנליזם החדש שתומכים בו חלק מהכלכלנים ההתנהגותיים, משתמש בהטיות שלנו לטובתנו, למרות שעדיין למורת רוחנו. האדם חושב על הטווח הקצר? ניתן לנגמלים מסמים פרס יומי על בדיקת שתן נקיה (אמיתי – וזה עובד! לפחות חלקית). המטרה ארוכת הטווח, חיים מחוץ למעגל ההתמכרות, היא מה שמביאה אותם לבקש עזרה בגמילה, אך תוך כדי – צריך פרס קצר-טווח כדי לעמוד מול הפרס קצר-הטווח של עוד מנת סם.
אנשים לא חוסכים מספיק כי קשה להם לוותר על שקל היום בשביל שניים בזקנתם? ניתן להם להתחייב לחסכון עתידי, מתוך עליית המשכורת הבאה, כך שלא יצטרכו לחוות ויתור גדול מדי כרגע. גם זה עובד, והפך לפחות כמה מאות עובדים לחסכנים יותר – לטווח הארוך.
אך אותו הגיון אומר גם להעלות את המס על הסיגריות ועל חטיפים, שכן גם כאן מחיר גבוה יותר יוריד את הנטייה לקנות היום מה שנתחרט עליו מחר. על סיגריות קצת קשה להאמין שיצליח, הרי יש מיסים גבוהים כבר היום, וחטיפים זה שגעון פרטי של Matthew Rabin, מורי בברקלי שהיו לו סיבות משלו לראות במאבק באוכל סוגייה חשובה...

עד כמה הפתרונות צריכים לבוא דרך המשפט, הרגולציה, ומתי צריך לדרוש מאנשים להתחזק קצת, לשפר את עמידותם כנגד התשוקות השולטות בהם? והשאלה המעניינת באמת, האם לעולמנו המשפטי, הלימודי, יכול לתרום לשינוי פנימי אמיתי, כזה שיהפוך את הדיון על פטרנליזם שכזה לא רלוונטי?

יום חמישי, 10 ביולי 2008

המעגל לעולם חוזר: האם 'הכלכלה החדשה' תדרוש פתרונות ישנים בשוק הסלולרי הישראלי?

טוב, ביקשתי מכם לקרוא את המאמר, כאן המקום להתייחס אליו.
תובנות שעלו לכם, רעיונות ליישום במקרים אחרים, וביקורות על שטויות שכתבתי - הכל מוזמן.
עד כמה נראה לכם שהורדת דמי הקישוריות עזרה בפועל? למה? (את המאמר כתבתי כשההחלטה עדיין לא יושמה)

אילו טכנולוגיות חדשות ויישומים חדשים הוספו שמחזקים את עניין השוק הדו-צדדי? מה לדעתכם צפוי?
ובעיקר, האם צריך רגולציה נוספת לתחום? היא תעזור?

יום שישי, 4 ביולי 2008

אקרלוף - שוק הלימונים

מה מיוחד ב'שוק הלימונים' של אקרלוף? מה התנאים ההכרחיים כדי שהתופעה תתרחש? באילו מקרים במציאות אנו רואים דוגמאות ל'שוק לימונים' ואילו מוסדות חברתיים קיימים כדי לפתור חלק מהבעיות?
ספרו מה הבנתם מהמאמר, מה אהבתם ומה לא, אילו תובנות צמחו לכם.

יום רביעי, 2 ביולי 2008

רעיונות לעבודות סמינריוניות

בשלב הזה רבים מכם שואלים את עצמכם איך מוצאים נושא לעבודה סמינריונית. השלב הראשון הוא בדרך כלל להגיע עם רעיון מבריק, משהו שאף אחד אף פעם לא חשב עליו, משהו שישנה את העולם. השלב השני הוא לראות שיש סיבה שלא כתבו על זה קודם...
וברצינות, אנו מתחילים מנושא כללי, משהו שמעניין אותנו ורוצים לחקור בו, משהו שהמתודה הכלכלית יכולה לתרום לו. אז מחפשים בספרות הכללית - ספרים על משפט וכלכלה, מאמרים שמצאנו ב- scholar.google.com או ב- ssrn.com , או באחד ממאגרי המידע הספיציפיים יותר כמו westlaw, lexis, legaltrac. שווה להשקיע כמה שעות ברפרוף כללי בספריה, להכיר קצת את מה שיש, לשאול ספרניות. ראו זאת כהרחבת האופקים ולמידת השטח.

העבודה הממשית יכולה להתחיל אחרי שמצאנו כמה מקורות בספרות שיהיו רלוונטיים לשאלה שנרצה לשאול. אם לא מצאתם ספרים או מאמרים בנושא, לא חיפשתם מספיק. כשיש מקור אחד או שניים, זה הזמן לפרסם תגובה כאן, לספר מה מצאתם ומה הכיוון שלכם, ולקבל קצת משוב והצעות מאחרים. הכתיבה בסופו של דבר היא אישית, והרבה פעמים תהליך שיש בו הרבה בדידות. כאן ההזדמנות לייצר שיחה עם אחרים באותו מצב, ולקבל רעיונות לכיווני מחשבה נוספים. קהילה התומכת בחבריה, גם אם רק לסמסטר אחד בינתיים...

מחשבות על הגנת הצרכן בשוק הסלולרי

השוק הסלולרי מככב בעיתונים ובשיחות-רחוב. רבים מתלוננים על גובה החשבון הסלולרי, בעוד שבלדבר בטלפון, הם דווקא די טובים. שר התקשורת מגן על הצרכנים בכפיית החברות להציע חוזים הדורשים התחייבות לשנה וחצי, בעוד אלו דווקא מעדיפות לחייב צרכנים לשלוש שנים. השוק מלא חדשנות וטלפונים חדשים מוצעים ללא הרף, בצד שירותים חדשים שעד לא כל כך מזמן לא קישרנו עם הרעיון של 'טלפון סלולרי' (GPS או שיחות וידיאו, מישהו?).

השאלות העולות במסגרת השוק הסלולרי מעניינות. מדובר בשוק ממועט ספקים (יש שלוש וחצי חברות, תלוי איך סופרים את 'מירס'), ולכן התחרות מטבעה מוגבלת, ועדיין לפי הפרסומות והמאמץ השיווקי של החברות, נראה שהן משקיעות לא מעט בלמשוך צרכנים לעבור אליהן דווקא. המעניין בעיקר הוא האספקט הפסיכולוגי של מאמצי השיווק האלה, כאשר אנו רואים תחרות משמעותית בפרסום ומבצעים, אך מעט יחסית ביחס למחיר ישירות. יתירה מכך, נדמה שמדובר במוצר שעצם צריכתו משפיעה עלינו, כמות השימוש בו הולכת ועולה, ורבים מרגישים ש'אינם יכולים בלעדיו' – למרות שהסתדרו לא רע לפני שהטלפון הסלולרי הפך לאביזר הכרחי בחייהם. ברשימה זו אנסה להראות שיש קשר ישיר בין המאפיינים הפסיכולוגיים של הצריכה הסלולרית, לאופן השיווק שאנו רואים, ולהעלות כמה שאלות בדבר ההתערבות המשפטית והרגולציה הראויה בתחום.
רבים מתלוננים על המחויבות לרשת הסלולרית, למרות שבחרו בעצמם להתקשר עימן בחוזה. רבים מתלוננים על גובה התשלום, בעוד אינם נמנעים מלדבר או מקטינים את היקף השימוש בסלולרי לרמה שגובה החשבון לא יציק כל כך. נראה שאין לצרכן להלין אלא על עצמו (למרות שתמיד יותר קל לבוא בטרוניה לחברה הסלולרית, שלא מציעה לו את כל מה שהוא רוצה בתשלום נמוך ונוח), אך מתחבא כאן משהו עמוק יותר, ומעניין יותר. נביט לרגע במגוון החוזים שמציעה רשת סלולרית (ובעניין זה, אין הבדל משמעותי בין הרשתות השונות הפועלות בארץ). שתי נקודות בולטות במיוחד: כמות המסלולים השונים, ומורכבותם. לכאורה, מה יכול להיות מסובך בשימוש בסלולרי? משלמים X עבור כל דקת שיחה (או שנייה, או כל יחידת מניה אחרת), ועוד Y על כל sms שנשלח, וזהו. נוסיף גם Z עבור דקת וידיאו ואולי עוד מחיר אחד או שניים לשירותים סלולריים אחרים, וגמרנו. לו כך היה בנוי התמחיר, היינו משווים בין המחירים שמציעות החברות השונות, בוחרים את הזולה מביניהן, או אם איכותן שונה (איכות טכנית, שירות, סוגי מכשירים מוצעים), את האיזון בין מחיר לאיכות המתאים לנו. החברות, מצידן, היו מצוייות במאבק מתמיד להוריד מחירים, והצרכנים היו שמחים.

כמובן שזה לא בדיוק המצב. במצב הנוכחי, כשאני רוצה להשוות בין סלקום לאורנג' למשל, אני מגלה שכל אחת מציעה לי שילוב אחר של מחיר קבוע לחודש הנותן מספר דקות ראשונות חינם ועוד מחיר מיוחד לדקות שיחה מעבר להן, מספרים שאליהם החיוג זול יותר, וכו'. ההשוואה בין החברות הופכת מסובכת, בעיקר מכיון שאיני יודע בדיוק בכמה דקות שיחה אשתמש, וכמה כדאי לי לשלם מראש כדי להוריד את מחיר הדקות בהן אשתמש מעבר לקצובה שניתנה לי. הסיבוכיות יוצרת קושי להשוות בין החברות, וגם קושי להשוות בין המסלולים בתוך חברה אחת. נציגי השירות ישמחו לעזור לי לבחור חבילה המתאימה לשימוש הנוכחי שלי, אך מכיון שזה מהווה רק רמז מעורפל לגבי השימוש העתידי, צרכן נבון אמור לערוך שיחה כזו לעיתים קרובות. עצלנות טבעית (לפחות אצלי), התחייבות למשך התקופה של כל מסלול, וקושי להשיג את נציגי השירות לשיחות מעין אלה, חוברים יחדיו כדי להפוך את חווית ההשוואה לפחות ממרנינה, ורובנו מעדיפים לא לחזור עליה לעיתים קרובות. אם לעשות אופטימיזציה לשירות שאני מקבל מהחברה שלי זה מסובך, השוואה בין החברות מסובכת עוד יותר. ההשוואה היא בין מסלולים שונים במהותם, כשכל חברה מוסיפה לי מבצעים או 'מתנות' שקשה מאוד להשוות ביניהן. ניידות המספרים שנכפתה על החברות היא מהפיכה בהקטנת עלויות המעבר (הפסיכולוגיות והכספיות), אך עדיין רובנו מעדיפים את השקט היחסי של 'לא להתעסק בזה' על החסכון שאולי נפיק ממעבר בין חברות.
כמובן, שתוצאה זו אינה מקרית. ניידות צרכנים מפעילה לחץ משמעותי על חברות סלולריות, והן מתכננות את מגוון החוזים המוצעים בדיוק כדי שמחיר לא יהיה פרמטר פשוט להשוואה – כדי שלא יצטרכו להוריד אותו ולראות את רווחיהן מתמוססים בלחץ התחרותי. עולה שאלה אחרת: קיימת תחרות בין החברות, אז מדוע זה לא משתנה? מדוע אחת לא מציעה מחיר פשוט שאחרות תצטרכנה להשוות אליו, או לראות את מנוייהן עוזבים אותן?
ניתן להצביע על שני גורמים, האחד קשור למבנה הכלכלי-הפיזי של השוק והשני למבנה הפסיכולוגי של הצרכנים (שמשפיע כמובן גם על מבנה התחרות בשוק). מדובר, חשוב לזכור, בשוק בו שלושה ספקים מרכזיים. כל תלמיד כלכלה מתחיל יסביר שבשוק כזה אין לצפות לתחרות משמעותית (הוא מכונה 'אוליגופול' – שלטון המעטים על הרבים), שכן לחברות יש אינטרס גדול להתאים פעילותן לפעילות החברות האחרות. דוגמא פשוטה תמחיש – נניח שיש שלוש חברות והן מתחרות רק במחיר השירות. העלמנו את כל המורכבות ולכאורה כעת חברה א' תציע מחיר זול משל האחרות, כדי למשוך צרכנים. חברות ב' וג' יצטרכו להשוות מחיר, ואף לנסות להציע מחיר נמוך יותר – וכך התחרות ביניהן תביא את המחיר למינימום שהן יכולות לעמוד בו מבלי להפסיד. אך את זה גם החברות יודעות לצפות. בסופו של דבר החברות תתחרינה, ואם הן דומות יחסית, כל אחת תשרת שליש מהאוכלוסייה, במחירים די דומים (ונמוכים). במקום זאת, חברה א' יכולה להשאיר מחיר גבוה יחסית. חברות ב' וג' יודעות שהן מסוגלות להציע מחיר נמוך יותר ולמשוך צרכנים, אך אז יגרמו לאחרות להשוות. במקום זאת, הן תשוונה למחיר הגבוה, ועדיין תתחלקנה באוכלוסיית הצרכנים. בתסריט הזה עדיין השוק יתחלק בין שלושתן, אלא שכעת במחיר גבוה, שיאפשר להן לגרוף רווחים יפים. ניסיון של אחת להוריד במחיר רק יגרום לאחרות לעשות כן, כשהתוצאה תהיה אותה חלוקת צרכנים, רק במחיר יותר נמוך. שורה תחתונה, כדאי להשאיר מחיר גבוה. התופעה הנ"ל מכונה בספרות הכלכלית 'תיאום אוליגופולי', וכל עוד אינה נעשית על ידי תיאום מפורש (של פגישות בין הצדדים, או התחייבות הדדית שלהן), היא חוקית למהדרין. אין חובה על חברה להוריד במחיר, ואין איסור על העתקה חד-צדדית של מחיר היריב (גם אם ידוע שאז כדאי ליריב לשמור על מחיר גבוה). יש איסור על התחייבות של החברות לעשות כן, ובזה מטפל חוק ההגבלים העסקיים.

מעבר לתיאום האוליגופולי, שהוא הפן הפיזי-כלכלי, יש מאפיין פסיכולוגי מעניין עוד יותר. בני-אדם חושבים על ההצעות המופנות כלפיהם בשוק בצורה מעט שונה משל המודל הכלכלי הסטנדרטי. אם מציעים לאדם מן הישוב טלפון חדש בעלות של אלפיים ש"ח, רובנו נגיד 'תודה, אבל לא תודה'. הטלפון חמוד, ותמיד רציתי GPS בטלפון (גם אם אין לי אוטו), אבל המחיר קצת גבוה לצעצוע חדש. אם, לעומת זאת, יציעו לי את הטלפון חינם, וכל מה שאני צריך לעשות הוא להתחייב להשתמש בו במשך שלוש שנים, זה נשמע אחרת. אז גם אהיה מוכן לרכוש חבילת שירותי אינטרנט שתאפשר לי לגלוש דרך הטלפון – גם כשבפועל אוציא בדיוק את אותו סכום על הטלפון שסירבתי לו בהצעה הראשונה. בני אדם רואים בבירור יותר את התועלת או המחיר הנוכחיים (מה אקבל או אשלם היום), מאשר את העתידיים (מה אצטרך לשלם בשנה הבאה), וגם רואים בבירור יותר מחירים ותועלות הבאים בבת-אחת, מאשר אלה הנפרשים לאורך זמן (תשלומים). הצרה היא, שלאחר שקיבלנו את הטלפון החדש והחמוד, אנו מתרגלים אליו. פרץ האושר שהיה מנת חלקנו כאשר החזקנו בטלפון 'חדש', עובר לאט-לאט מן העולם, בעוד התשלומים נותרים בעיניהם. לאחר שנה, אנו מחזיקים ביד טלפון שאינו מקנה לנו שמחה רבה יותר מהקודם שהיה ברשותנו (שכן לחידושים כבר התרגלנו), אך משלמים עליו תשלומים עוד זמן רב.
הבעיה אינה רק ההתרגלות, אלא האינטראקציה בין התרגלות לבין נטייה להמעיט בערכה כאשר אנו מקבלים את ההחלטה הראשונית אם לרכוש טלפון חדש. ברגע ההחלטה, עוד לא התרגלנו, ואנו מסתכלים על הטלפון עם ציפייה מלאה להינות מהחידוש. אנו אפילו מסוגלים להעריך פחות או יותר כמה נהנה, ומוכנים לשלם עוד 30 ש"ח לחודש תמורת הנאה זו. אלא שמה שאנחנו לא טובים בו, הוא להעריך אם בעוד שנה עדיין נהיה מוכנים לשלם את אותם 30 ש"ח כל חודש, למרות שההנאה כבר מזמן אינה זהה. תופעה זו רחוקה מלהיות ייחודית לטלפונים. פסיכולוגים חקרו מגוון עצום של נסיבות שאנשים מנסים להעריך מראש כיצד ישפיעו על אושרם, החל מקבלת ממתקים ועד לזכייה בלוטו או לחילופין, פציעה בתאונה והפיכה למשותקים. בעת האחרונה יצאו מספר ספרים פופולריים הסוקרים מחקרים אלה ומשמעותם (מומלץ למשל "להיתקל באושר" של דניאל גילברט שתורגם לעברית). התוצאות הן די עקביות – מה שנראה לנו מראש כעתיד לשנות את חיינו, או לפחות ההנאה שאנו חווים בחיינו, משפיע בטווח הקצר בדיוק כמו שחשבנו, אך מהר מאוד מתרגלים ורמת ההנאה מהחיים חוזרת למקומה הקודם, וכן – גם בתאונה משתקת איברים.

כאשר חברות מסחריות ערות לתופעה זו, הן שמחות להציע לנו חוזים שהאלמנט הדומיננטי – החידוש במכשיר – מודגש ומיידי, בעוד התשלום נפרש לתקופה שפסיכולוגית אנו ממעיטים בערכה. המחיר נראה לנו קטן יותר בגלל שחלקו מוצנע ב'איזורים עיוורים' בתפישה שלנו, ואנו מוצאים את עצמנו מסכימים להתחייבויות שלאחר מכן אנו מתחרטים עליהן, למרות שאמרו לנו מראש את האמת. האופן בו מציגים את האמת, האלמנטים המודגשים והמוצנעים, צובע את האופן בו אנו תופשים אותה, והשאלות שאנו לא חושבים לשאול מלכתחילה הופכות למשמעותיות בדיעבד – אך אז אין דרך לצאת מההתחיבות שהסכמנו לה. המעניין מבחינה תחרותית, הוא שלחברות הסלולריות יש אינטרס לנצל את יתרונן בחישובים המדוייקים והרציונליים, לעומת הצרכנים האנושיים שתפישתם רגשית יותר וקלה יותר למניפולציה. חברה שתנסה להציע מחיר פשוט למכשיר, גם אם המחיר זול משל מתחריה, תמצא עצמה בעמדת חסרון, שכן הצרכנים מעדיפים את הפיתוי שבהצעת המתחרים – בה הפיתוי מודגש והמחיר מוצנע. במילים פשוטות, אין תמריץ לחברות להציע לנו את מה שאנו לכאורה מבקשים, מחיר פשוט, מכיון שנהיה מוכנים לשלם יותר אם יתנו לנו תמונה יפה המאפשרת לנו להשלות את עצמנו ביחס למחיר שנשלם במציאות.
האם יש כאן הטעייה? בוודאי לא במובן הפשוט של המילה. ההצעות שאנו מקבלים אינן שקריות, ואם נשאל, יענו על כל שאלותינו בדיוק רב. אך יש כאן ניצול נטיית המוח האנושי להטעות את עצמו. במובן מסוים, יש כאן שימת מכשול בפני עיוור. ניתן לומר שאם העיוור ישאל נספר לו על המכשול, אך אין בכך נחמה רבה. לחץ תחרותי, כולל ניידות המספרים, רק גורם לחברות להתאמץ יותר כדי לעודד את חשקינו לחידושים והפתעות, וכפייתן להציע חוזים לשנה וחצי במקום שלוש, משפרת פן מסוים של הגנת הצרכן, אך מקטינה רק במעט את מגוון הטכניקות השיווקיות ומורכבות חוזי השירות שהתעשייה הסלולרית יכולה לפתח. גם אם נגביל את השימוש בחלק מאותן טכניקות שיווקיות ותמחיריות, מרגע ששמנו לב שאותו לחץ תחרותי בו אנו מעוניינים גורם לחברות להתכנס יותר ויותר לגביית מחירים באמצעות ניצול כשלים קוגניטיביים, צריך להיות ברור שמדובר במעין 'מירוץ חימוש' שרק הולך ונהיה מתוחכם יותר. אין כאן רצון רע של החברות הגדולות, אלא לחץ אבולוציוני – ככל שסוג חוזים מסויים ינביע רווח גדול יותר, כך רב הלחץ להשתמש בהם. גם בהיעדר תכנון מפורש לכיוון זה, חברות שיתמחו בתמחור ממוקד כשלים קוגניטיביים ירוויחו יותר, וחברות אחרות תעתקנה את המודל העיסקי.
בסופו של דבר, עולה כאן שאלה עקרונית בדבר הצורך להגן על הצרכן מפני חברות גדולות ומתוחכמות. דיני הגנת הצרכן בנויים בדיוק לצורך זה, אך חשוב לשים לב שכדי להפעילן כאן יש לפרש את מושג 'ההטעיה' או 'הקיפוח' בהרחבה שלא ברור אם היא מוצדקת. עד כמה נגן על צרכנים מפני הפסיכולוגיה האנושית שחברות יודעות לתכנן סביבה, זו שאלה שצריך להתמודד עימה. היא מעלה סוגיות של פטרנליזם שהמגמה הרווחת היא להתנער מהן, אלא שהפעם חולשת בן-האנוש מתועדת ומוסברת בכלים מדידים. הדרישות הפומביות להגנת הצרכנים על-ידי שר התקשורת, או בתי המשפט, מראות שקיימת התרעמות על המצב הקיים, אך גם מניחות שקיימת לנו כצרכנים 'זכות' למוצר מסוים בתנאים מסוימים, זכות שעל החברות הסלולריות לממש עבורנו. האם אכן הפך הסלולרי למוצר חיוני עד כדי כך שיש להגן על זכות כאמור? ויתירה מכך, האם השירות הסלולרי כל כך מועיל לחברה שעל המדינה לעודד את צריכתו בהגנה על 'תנאים נאותים' לרוכשים אותו? שאלות אלו דורשות התייחסות טרם שנוכל להצדיק התערבות משפטית ורגולטורית בחוזה שנחתם מרצון (כך אנו מניחים) בין בני-אדם בגירים, גם אם אנו אוהבים להתלונן על החברה הסלולרית שלנו. השאלה היסודית יותר, היא עד כמה כדאי להשלות את עצמנו שהחלטות מעין אלה מתקבלות ברציונליות ושיקול תבוני, כאשר הנתונים בדבר מניפולציות רגשיות וקוגניטיביות רק הולכים ונערמים...