יום רביעי, 3 בדצמבר 2008

ניתוח כלכלי של המשפט - נזיקין

שלום לכולם,
דיברנו בכיתה על כללים משפטיים שאמורים לסייע לנו להביא לאופטימליות בהקשר של מיטרד ונזקים מוחצנים. הדוגמא עליה דיברנו פשוטה, אך אמורה להוות בסיס להשוואה הרלוונטי למקרים רבים אחרים. הרעיון הבסיסי הוא של הפנמת הנזק דרך הפיצויים, או פתרון של רגולציה ישירה - כמו בתקנים או צו המניעה כאשר מתקיים מיטרד ליחיד.
חשוב להבין את הרלוונטיות של תיאורמת קאוס לעניין זה. Coase בעצם אומר לנו שלולא עלויות העיסקה לא היה צורך במשפט כדי להביא לאופטימליות. המשפט בהחלט רלוונטי לחלוקת המשאבים בחברה, אך היעילות תושג במו"מ בין הצדדים, מרצון ומתוך אינטרס עצמי של הצדדים. הדגש הוא על הבנת הסוגים הרבים של עלויות עיסקה, ומציאת פתרונות משפטיים שיקטינו אותם כדי להביא את הצדדים 'בחזרה לשולחן המשא ומתן'. חישבו על דוגמאות של כללים משפטיים (בחוק או פסיקה) שאתם מכירים, ונסו לראות אילו עלויות עיסקה הם מקטינים.
בנוסף, חשוב להבין שגם התערבות ex post שלכאורה רק מתקנת מצב בדיעבד, אמורה להשפיע גם ex ante - ביצירת תמריצים נאותים. אכיפה יעילה של כללים משפטיים אמורה להקטין את מספר התביעות, שכן תוצאה משפטית ודאית מובילה את הצדדים להימנע מהתדיינות מיותרת, ולהגיע לפתרון היעיל מלכתחילה.
נסו לחשוב על דוגמאות לכללים משפטיים שיוצרים תמריץ נכון שכזה - וגם דוגמאות לכשלון המשפט במטרתו זו.
לבסוף, ודאו שהבנתם את זלצברגר וגלעד. אתם מוזמנים לרשום מדוגמאותיכם ושאלותיכם כאן, בתגובה לבלוג, ולהיעזר האחד בשני. אתם מאוד מוזמנים להרחיב את ההסתכלות מעבר לדוגמאות התחיליות בהן אנו עוסקים בכיתה.
הביטו סביב. עקרונות הניתוח הכלכלי אמורים לעזור בהבנת המציאות. קחו מקרים שאתם נתקלים בהם ושאלו את עצמכם כיצד היינו מנתחים אותם בכלים הכלכליים שאנו לומדים. וכיתבו עליהם.
תיהנו!

11 תגובות:

karin אמר/ה...

1. דוגמא לכלל משפטי שאמור להקטין עלויות עסקה: אני סבורה שכל חוק החוזים עוסק בהקטנת עלויות עסקה בין הצדדים מבחינת החיסכון האופציונלי במו"מ משפטי- כלומר, במקום לחשוב בעצמנו מה יועיל לנו יותר בתור צד לעסקה, אנחנו יכולים להשתמש בכללים הדיספוזיטיביים הקבועים בחוק החוזים- ובעיקרון- לא להינזק. את אותו דבר אפשר לומר על כל הסדר דיספוזיטיבי המעוגן בחוק- כמו התקנון המצוי בהקשר לבית משותף. אלה עלויות עסקה של תשלום לעו"ד, שבתיאוריה יכול להיחסך. עם זאת, וזה עונה לשאלה האחרונה של ד"ר אייל, ההסדרים המשפטיים האלה לא בהרכח מצליחים במטרתם הזו (אם זו הייתה מטרתם), כיוון שההדיוט לא מכיר גם אותם, וגם אם מכיר ויודע על קיומם- לא מסוגל להבין אותם ואת ההשלכות שלהם בכוחות עצמו- ולכן בכל מקרה זקוק לעו"ד. זאת ועוד, בעזקאות בין תאגידים גדולים לאזרח הקטן, התאגידים מראש ישנו סעיפים דיספוזטיביים, כך שהישארות האזרח עם הכללים האלה בחוק משאירה אותו במצב נחות, והא חייב לקבוע סעיפים משל עצמו חוזה, כדי לא להיות צד מקופח.

2. לגבי הקטנת תביעות- אני חושבת שהכי נכון לדבר על הפעולה שאמורה לעשות זאת באופן ישיר- ייקור אגרות בית משפט וקנסות על מגישי תביעות שווא (אני יודעת שהאחרונים קיימים בארה"ב, לא בטוחה אם קיימים בארץ)- הם בעיקרון נועדו למנוע מאנשים להגיש תביעות שווא ולהציף את בתי המשפט. אני חושבת שזה כן עובד, במובן מסוים, אך אנו כחברה משלמים מחיר יקר של אנשים שיש להם תביעות אמיתיות להגיש על עוול שנעשה להם, אך אין להם יכולת כלכלית לעמוד באגרות. אני רואה את זה במיוחד בעבודתי בקליניקה למשפחה- כשל תיק משנה- רכוש, משמורת וכו'- עולה כ-3,000 שח. אמנם, בגלל שאנחנו עובדים פרו בונו אנו מצליחים כמעט תמיד להשיג פטור מאגרה, אך מקרים אלה הם מעט מתוך הרבה מקרים מצערים אחרים.

Poisoned אמר/ה...

אני הולך לנצל את הכותרת "הגיגים" בכדי לכתוב את השורות הבאות. מטרתן, לתאר את התהליך העובר על סטודנט במהלך הדיון הנרחב בעלויות העסקה ואת השינוי התפיסתי הנלווה. אין בתגובה זו כדי לעשות צחוק, חס וחלילה מהמושג, או מהחומר הנלמד. להפך, מטרתה לתאר את השפעתו על הסטודנט הנלהב (אולי יותר מדי) או "המורעל".

העולם מלא בעלויות עסקה קטנות שלרוב אנו נוטים להתעלם מהן. אולם הדרך האמיתית ליעילות בחיים הינה לחשוף ולהכניס אותן למשוואות חיינו !

מאז שהתחלנו לדבר על המושג- בקצרה בשיעור חברות, דרך הגבלים ותורת המשחקים וכלה בניתוח הכלכלי, המושג עלויות עסקה הולך ומקבל משמעות רחבה הרבה יותר. התהליך החשיבתי במוחו של "האנליטיקן" מתחיל ליישם את המושג על כל גורם מיותר שיש להתחשב בו כדי לתאר או לחשב את מציאות חיינו כהלכה.

לדוגמא : מרחק ההליכה בין הבית אל הרכב החונה ובין הרכב החונה אל היעד, לצורך חישוב זמן הנסיעה הכולל (במיוחד כשנוסעים לבר אילן).

הזמן שלוקח לGMAIL "להעלות" את כל הקבצים אחרי שבחרת אותם - במיוחד אם מדובר בPDFים עתירי קילובייט.

כל אלה ועוד הן "עלויות עסקה של החיים", באמתחתי עוד המון דוגמאות אך השעה מאוחרת, במידה ולא אזרק מהשיעור אמשיך להעלות דוגמאות נוספות. אני קורא "למורעלים" אחרים (ואני יודע שהם שם...) להציע עוד רעיונות..

מורעל אמיתי.

Lea אמר/ה...

אהה, ואני רוצה להוסיף שאני מסכימה עם מר 'מורעל', רק שהוא כתב שאנו נוטים להתעלם מעלויות העסקה ה'קטנות' שהוא ציין -
אני לא חושבת שהמונח הנכון הינו 'להתעלם'.
אנחנו לא מתעלמים מעלויות אלו - אנחנו דווקא כן מפנימים אותם אלא שהן נמצאות איפשהו במעמקי הDATA-BASE שלנו ואנו לא חושבים עליהן באופן ישיר אלא הן כלולות בתוצאות המעשים שלנו באופן אוטומטי כמעט.

כך, מגיל צעיר אתה יודע (לומד) לחשב באופן יעיל סיטואציות שונות.

למשל- אופן ההגעה למקומות שונים, על ההבדלים בעלויות העסקה בין אפשרות א' ל-ב', למשל נסיעה ברכב פרטי (חסכון בזמן אל מול עלות של דלק, חניה וזמן חיפוש חניה ואולי גם פרמטר של איכות הסביבה) לעומת נסיעה באוטובוס (המתנה לאוטובוס, הארכת זמן הנסיעה ואולי אין מקום לשבת - אבל יותר זול ופחות מזהם).

Lea אמר/ה...

הייתכן שכתבתי POST שלם על תיאורמת coase והיא נמחקה?..

:(

[זה מסביר את ה"ואני רוצה להוסיף" בתחילת התגובה שלי לpoisoned)


אוף.

עדי אייל אמר/ה...

דינים דיספוזיטיביים הם בהחלט דוגמא מצויינת להקטנת עלויות עיסקה. העובדה שהאזרח אינו מודע להם אינה בהכרח מבטלת תרומתם - הרעיון הוא שגם אם אינו מודע ואינו מתייחס, הם שם ברקע כאשר יצטרך להם, או כאשר תוגש תביעה.
לגבי ייקור הגשת תביעה, אכן דרך להקטין תביעות מיותרות, אך חשוב לזכור גם את ההשלכות על תביעות אחרות - הרמת מחסום.
בשני המקרים, אנו מחפשים כלים לאבחן בין המקרים השונים, כך שנצליח לחסום את התביעות המיותרות, מבלי לפגוע בלגיטימיות. האם יש לנו דרך כזו? די בהטלת עלויות על תביעות שנכשלו?
מה ההשפעה על תמריצים של מי שחושש שלא יובן או שתביעתו תידחה?
בכל הנושאים הללו חשוב לקחת בחשבון את שינאת הסיכון הרווחת אצל יחידים, בעיקר כאשר אינם מכירים היטב את השדה המשפטי. על כך עוד נדבר בכיתה.

ביחס ל'הגיגים' על עלויות עיסקה, יפה מאוד. אפשר אף להרחיב ולשאול מתי עלויות שכאלו ימנעו את הפעילות עצמה - כמו קושי להעלות קבצים דרך Gmail שבפועל ימנע קיום אתרים כמו YouTube. לפעמים הטכנולוגיה מקטינה את עלויות העיסקה, אך מה תפקיד המשפט כאן?
מאוד נכון בעיני להסתכל על כל פעילות דרך עיניים כלכליות. מדובר לא רק בדרך להבין את הדין, אלא שינוי ההסתכלות על החיים כולם.
כשבתי מבקשת ממני להסיע אותה לבית הספר (כי אין לה כוח לחכות שמישהו מהישוב ייסע ויתן לה טרמפ), כמה זמן זה חוסך לה, ועל חשבון כמה זמן שלי? האם הדרך הנכונה היא לבחון תועלת מצרפית, למשל חסכון בזמן משותף? איך הופכים את זה גם לתמריץ שלה? מה זה אומר לנו על בקשות 'לגיטימיות' מול 'מוגזמות'? איך אפשר להשתמש בקריטריון התועלת המצרפית כדי לדון במוסריותן של פעולות?

ולגבי האופטימיזציה הטבועה בנו. אני מאוד מסכים, אך האם יש סוג מסוים של עלויות שאנו נוהגים לבחון בקפידה, מול סוג אחר שיש לנו נטייה להתעלם מהן? אילו הטיות סיסטמטיות עלולות להיווצר בשל כך?
חישבו באופן כללי על הנטייה של רובנו להיצמד לקריטריונים מדידים, שקל להראותם, ולקבל החלטות לפיהם. ממה יש לנו נטייה להתעלם? מה התוצאה?

ולאה, אנו מחכים לתיאורמת קאוס שהלכה לאיבוד בנבכי העולם הוירטואלי. כלכלן היה אומר שיש להתעלם מעלויות שקועות (שלא נקבל בחזרה) ולהתחשב רק בהשפעות כלפי עתיד. פסיכולוג היה מחייך בהבנה...

יעל אמר/ה...

אני חושבת שבכלליות אנחנו נוטים להתייחס יותר לעליות עסקה כאשר מדובר בכסף. לא בכסף בעקיפין (כמו ללכת במקום לנסוע באוטו וכך לחסוך כסף) אלא ממש עסקה כלכלית. כי פה זה כסף מול כסף ואנחנו לא צרכים לחשב כמה בעצם זה ש"אין לי כוח ללכת עכשיו ברגל" שווה לנו. גם שמדובר בכסף בעקיפין אנחנו עושים את החישוב, אך הוא שונה מאחד לאחד ויש גם לציין שלפעמים אנחנו לא יודעים כמה כסף בדיוק יחסך כדי לעשות חישוב נכון ולהחליט החלטה נכונה.
השבוע בקליניקה למשפחה, המרצה סיפר שתביעות גירושין הן היחידות שאדם יכול לתבוע בהם למרות שהוא יפסיד יותר מאשר לחלק את הרכוש בדרכי שלום(גם בסופו של דבר וגם בגלל שלהתדיין חמש שנים זה יקר {=עליות עסקה}) פה אנחנו רואים שאנשים לא מחשבים כלכלית מה עדיף להם והם מונעים על ידי הרגש הפנימי (נקמה....) אך יש לשים לב שזה הרגש הפנימי באותו הרגע והוא עלול להשתנות. לפעמים כועסים קצת פחות אחרי כמה שנים... ולפעמים כשקולטים כמה כסף יכל להיות לך אם לא היית בוחר "לדפוק" את הצד השני, מרגישים קצת אחרת. אולי צריך לחשב את ההרגשה הזאת גם בתור עליות עסקה....
יעל.

DanieL אמר/ה...

ברצוני להציג דוגמא שבה נכשל המשפט לענ"ד בהבאת האופטימליות בהקשר של מטרד דווקא.
בפס"ד דניאלה דויטש נ' מגדל חברה לביטוח (ת"א א 46727/04), עתרה דויטש לפיצויים על בנייתו של מגדל המוזיאון (ברחוב ברקוביץ', ליד בתהמ"ש) ליד ביתם ברחוב צייטלין בת"אבטענה שזה מסתיר לה את אור השמש...
כבר מעיון ראשוני מספיק לראות עד כמה פתרונותיו של המשפט מוגבלים: האזרח הפשוט שרכש דירה לפני הרבה שנים באזור שקט בת"א, מוצא עצמו נלחם מול כרישי הנדל"ן ובאי כוחם המנוסים (פישר בכר חן), מנהל הליכים בערכאות שונות (בימ"ש מנהלי, ועדה לתו"ב ועוד) ובסוף נלחם על 125,000 ש"ח בגין מטרד ליחיד בבחינת לעג לרש. בפועל פוצתה ב 30000 בשלום, והפסידה במחוזי ואף חויבה בהוצאות 7500 ₪ על טעות בפרוצדורה...
לענ"ד, חייב להיות מנגנון חריף יותר להגנה על האזרח הפשוט מפני מקרים כאלו בדיוק. לדוג', להביא לביטול בפועל של בניית המגדל ע"י מנגנון של פיצוי הולם לכל תושבי האזור שירתיע מאד כספית את היזמים. צו מניעה הוא מנגנון קשה להוכחה ובפרקטיקה קשה לעמוד בזה, בין היתר לאור התקנות החדשות המחייבות הפקדת ערובה והתחייבות עצמית. כיצד יערוב האזרח הפשוט להפסדים העצומים שייגרמו ליזם בגין הפסקת העבודות אם יתגלה כי הופסקו לשווא. ניתןלהתנות את תחילת העבודות עד לסילוק כל התביעות הפונטציאליות של תושבי האזור ואף ליצור מנגנונים של חובת התייעצות של הוועדה לתו"ב עם נציגי התושבים.
אני מניח כי הבעיה מקבלת משנה תוקף באזור עם כ"כ הרבה פערים כגון כרם התימנים, פלורנטין ונווה צדק.
הירידה באיכות החיים לא תשתווה לפיצויים, ככל שיתקבלו.

עדי אייל אמר/ה...

דניאל, דוגמת הבנייה שפוגעת בשכנים אכן מסעירה, אך האם מובן מאליו שזהו מקרה בו נכשל המשפט?
שים לב שאתה יוצא מנקודת הנחה שהפתרון הנכון הוא היעדר בנייה. יתכן שאתה צודק, אך האם כל כך ברור? אולי שווה לחשוב על כך דרך הפרספקטיבה של 'מסך הבערות' של רולס. האם כולנו היינו מסכימים למנוע בנייה חדשה שתפגע בתושבים קיימים, מבלי לקחת בחשבון אינטרס אישי? פתרון טוב להגנה על הדיירים, אך מונע רווח של יזמים (שגם בהם צריך להתחשב) ומונע תועלת מתושבים המעוניינים בבנייה חדשה, מקומות מגורים, כל מה שמכונה 'קידמה'.

חשוב לזכור שמטרתנו אינה קודם למצוא את 'הפתרון היעיל' ואז לפעול ליישומו, אלא לחשוב על מנגנון משפטי שיאפשר לפתרון היעיל להגיע מעצמו, ולהגן על הגינות התוצאה - כאן, פיצויים של תושבים הנפגעים משינוי, כך שהם עצמם לא ייצאו נפגעים. רק אם אי אפשר, למדנו מה התוצאה היעילה.

יעל, דוגמת הגירושין מצוינת, אלא שאופטימית... גירושין, לצערי, הוא לא המקרה היחיד שאנשים מוכנים לשלם כדי לגרום סבל לאחרים.

karin אמר/ה...

לגבי ייקור הגשת התביעה- אני חושבת שרוב האנרגיה שמשקיעה המערכת המחוקקת היא בניסיון ליצור חוקים שיגלמו בתוכם איזון בין ערכים שונים, בייחוד בחברה הישראלית- המלאה ערכים מנוגדים עד בלי די. ייקור הגשת התביעה זו רק דוגמא אחת כזו. לעיתים אין מנוס מ"בליעת" ערך אחד על חשבון ערך אחר שהמחוקק או בית המשפט קבע כחשוב יותר, ולפעמים זו טעות- כי כן יש אפשרות אמיתי ליצור דין מאזן. בעניין ייקור התביעות אפשר לציין את מתן האפשרות לפטור מאגרה, שקיים ככל הידוע לי בבתי משפט למשפחה (ויתכן שאף באחרים)- אם מגיש/ת התביעה מצהירים שתיקם מנוהל בפרו בונו ואין להם כסף לשלם אגרות, וישמחו שגם בית המשפט ישתתף בהתנדבות החברתית לנהל את תיקם- הם יכולים לקבל פטור מאגרה. זו בעיניי דוגמא לניסיון לאזן. כמובן, זה לא מספיק, כי יש תמריצים שליליים על מי שחושב שתביעתו תידחה, ולכן מעדיף שלא להגיש אותה כלל- וזה, לצערנו, בדר"כ הצד החלש, שאינו 'שחקן משפטי'.

שאלת איך ניתן להשתמש בקריטריון התועלת המצרפית כדי לדון במוסריותן של פעולות. אני חושבת, שכדי לעשות השוואה כזו, צריך קודם לצאת מנקודת ההנחה הלגמרי לא ברורה מאליה- שמה שטוב לחברה באופן כללי הוא מוסרי. עם זאת אפשר לסנגר על הטענה ולומר: אם משהו יגרום נזק ליחיד ויצור מצב לא מוסרי בעליל- החברה עצמה תחוש התקוממות, תרגיש נפסדת בשל החיים בצל העוול שנגרם ליחד מתוכה, וזה יגולם בסך התועלת החברתית. אם זה מספיק חזק, זה אפילו יעביר אותה לתחום המספרים השליליים. השאלה שאני יכולה לשאול: אוקיי, אבל מה אם זה לא מספיק חזק? אם זה יוצר התקוממות רבתי, אך לא בכדי לגרום לביטול הפעולה וסיכול יעילותה? אז כן יהיה מוסרי לפעול? אני חושבת שאין מנוס מלהודות: לפעמים אני הכלכלנים נעשה מעשה יעיל, אף שאינו מוסרי. לא חייבים ליצור משוואה בין יעילות מצרפית למוסר.

eliana אמר/ה...

הנה דוגמה חדשה:
תשלום לקופ"ח שנעשה כל חודש מסרבלת את הפציינט שנדרש לעסוק הרבה בברוקרטיה חוסר הקפדה על התשלומים מונע לעיתים מאנשים לצרוך את התרופות שהם זקוקים להם- דבר שמוביל לעלויות עתידיות עקב הדרדרות במצבם בארה"ב הוצע שהתשלום יהיה פעם בשנה צפוי שתקנה זו תפחית את עלות העסקה ותחסוך עלויות עתידיות

עדי אייל אמר/ה...

יפה.
לגבי כלכלה-מוסר, אכן אין סיבה לחשוב שקיימת ביניהם זהות. עדיין מעניין לבחון את הקשרים ביניהם, מתי יסתרו זה את זה ומתי ניתן ללמוד מהאחד לשני.
יש שיאמרו שדווקא מיקסום התועלת המצרפית הוא המשקף הגדול של תפישה דמוקרטית בה השלטון רואה כל נתין כשווה, נותן לו משקל שווה, והגישה מקבעת את השוויון בגישה, ומזכירה לבחון את כל המושפעים, לא רק את מי שיודע לשים את טענתו במרכז ולצעוק.
ניתן להרחיב ולקשר בין הניתוח הכלכלי, התועלתני לכאורה, ל'מסך הבערות' של רולס. שם אנו רואים עצמנו כאילו לא בנו מדובר, אלא מחפשים את התשובה לה כולם היו מסכימים לולא ידעו כיצד תשפיע עליהם באופן אישי, אלא רק פוטנציאלי - כמו כל אחד אחר. חישבו על כך, ונעמיק בכיתה.

שימו לב שהמטרה אינה תמיד להקטין עלויות עיסקה. תשלום רבעוני בקופ"ח כאשר באים לרופא לראשונה ברבעון זה, גורם לתמריץ להימנע מהליכה מיותרת לרופא, ומוודא שהמשתמשים בשירות גם משלמים עבורו יותר מאלה שנמנעים. מעבר לתשלום שנתי אולי יקל עם חלק, אך מה יעשה לתמריצים?
מנגד, מה ההשפעות החלוקתיות? על מי סביר שנשפיע יותר, והאם בכך אנו רוצים?
דומה המצב לתביעות - הרצון להרתיע תביעות-סרק מוביל לרצון לייקר את התביעה, ובעיקר להפוך את התשלום למותנה בתוצאה (פסיקת הוצאות משפט, תשלום אוטומטי של הצד המפסיד למנצח) - גם על כך נעמיק בכיתה.

איפה עוד אנו מייקרים לפעמים עלויות עיסקה בכוונה?