יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

שיעורי בית - תקשורת ופסיכולוגיה ותיקון המידות


שלום לכולם,
השבוע אני רוצה שנרחיב את המבט ואת העשייה.  למדנו על סגנונות תקשורת, על פרשנות סובייקטיבית, על האופן בו אנו משליכים על האחר את מה שנראה הגיוני לפי הדרך המוכרת לנו.  ראינו איך היעלבות או פגיעה, או לחץ או כעס, נוצרים כשאנו משלים את עצמנו שערכנו או פנימיותנו תלויים בהערכתו של האחר, או ביחס שהוא נותן לנו.

ראינו גם את העוצמה המגיעה מהשארת האחר במקומו, והתמקדות במטרה ארוכת-הטווח, במקום אליו אנו רוצים להגיע ולא המקום אליו דוחפים אותנו אחרים או הנסיבות.

אם אנו מבינים את הסגנון שלנו, גם התוכן הייחודי וגם הטיפוס הכללי המשותף עם אחרים הדומים לנו, קל יותר להכיר את ההטיות הגלומות בנו, הטעויות הפרשניות שלנו והדרכים בהם אנו מעצבנים אחרים או נותנים להם לעצבן אותנו.

ולכן השבוע נעבוד על גמישות.

היכולת לשים לב למתרחש רגע לפני שהפנים שלנו מגיב אליו, ההפרדה בין ההכרה במציאות לבין היותנו מופעלים על פיה.

ביקשתי שנתרגל את ההתנצלות, שימוש רב ככל האפשר במילה "סליחה" ובכל הטיותיה. 

הרעיון הוא להתנצל לא רק כשפגענו, אלא כדרך לפתוח את הדרך לליבו של האחר.  בכל פעם שאיכשהו מתאים, ובדרכים שונות ומשונות, ניקח על עצמנו את האחריות לדברים הקטנים הקורים כל הזמן, או למה שכמעט קרה, או יכול היה לקרות.

נגיד סליחה לא רק כשעשינו משהו הדורש התנצלות, אלא מתוך התבוננות באחרים סביבנו ותוך תרגול פתיחת הדרך עבורם יותר מאשר תיקון משהו הקשור בנו.  סליחה כדרך להנמכת קומה, ללקיחת אחריות, לעזרה לעולם שסביבנו בכך שאנו מתגמשים סביבו, ועוזרים לאחרים סביבנו לקבל את המציאות – גם אם דרך פליאתם על זה שאנו מנמיכים עצמנו ונותנים להם קדימות.

במקביל, נשים לב לאגרסיביות.  לאופן בו היא נוצרת, מתי היא עולה, מתי מה שמתחיל כתגובה לחוצה או קשיחה של אחד מייצר תגובת-נגד אצל אחר – והמעגל האגרסיבי נפתח.

נתרגל את ההקשבה, גם בפתיחת עצמנו ולקיחת האחריות עלינו, וגם במתן לגיטימציה לאחרים לדבר דרך סגנונם, וניסיון לפרשם לפי מה שרצו לומר יותר מאשר מה אמרו בפועל.  מה הרעיון או התחושה שחיפשו ביטוי, ולא מה השידור שיצא החוצה או המילים ששמענו.

נסו להתמקד בסגנונות שמעוררים אצלכם התנגדות או קושי, ולמצוא את הדרך לפרשם מחדש, לתת להם הזדמנות להראות לכם משהו אחר משחשבתם.  התמקדו במציאת היופי בדרך שאינה שלכם, ופרגון על המיוחדות האחרת.  ארצה לשמוע מה למדתם מהאחרים בשכבות שמתחת לאלו המפריעות לכם.  מה הציץ מתחת, ומה ראיתם שבדרך כלל אינכם רואים.  עסקו בגילוי, בחשיפה.  בלמידה ולא בשיפוט או התנשאות.

וכאשר אתם מזהים אצלכם את הנטייה לשפוט, לדעת, להתנשא, להחליט עבור האחר – שתפו בבלוג.  ספרו לאחרים על התהליך שלכם, וכך גם תלמדו משלהם וגם תעשירו את ההבנה שלכם לגבי מה שאתם עוברים.  כתיבת הדברים מאפשרת חשיפת רבדים תחתונים, הגעה אל מעבר למובן מאליו, והתבוננות אחרת.

ודחפו את עצמכם.  אל תסתפקו במובן מאליו, או במוכר, או במה שנראה לכם הגיוני ונכון.  דחפו את עצמכם וערכו ניסויים ובדיקות, חקירות ותהיות.  ואז שתפו את כולנו.

שיהיה יום טוב ושבוע מעשיר, ותודה לאריק איינשטיין על שנגע לנו בלב, הותיר חותמו, ונע הלאה.  יהי זכרו ברוך ויהו מילותיו מגע של קסם וניצוץ של קדושה.

יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

סגנונות תקשורת וחוויות אישיות

שלום לכולם,
למדנו טיפה על סגנונות תקשורת וסיווגנו את עצמנו לטיפוסים.  כעת צריך להעמיק בכל סגנון, ולהבין אילו קצרים בתקשורת נגרמים בשל השפה השונה שכל אחד מאיתנו מדבר.
בתגובות אני רוצה לקרוא על חוויות אישיות שלכם סביב סגנון התקשורת שלכם ושל אנשים הקרובים לכם.  נסו להתעלות על הנטייה לראות את הדברים דרך המשקפיים האישיות שלכם, ולהבחין בפערים בין מה שהתכוונתם, למה שנקלט אצל האחר.
 
הרעיון הוא לראות כיצד אחרים פירשו דברים שאמרנו או עשינו, ולראות היכן גלומה בעייתיות בשל השפה השונה, הסגנון השונה, בו כל אחד משתמש.  אפשר גם להתמקד בדברים שאחרים אמרו או עשו, וכיצד אנו הגבנו לדברים – ובדיעבד אנו מבינים כי פירשנו אותו לפי המקובל אצלנו, למרות שכוונתו היתה אחרת.
 
נסו לגוון בסגנונות, לתת דוגמאות לפחות על שני סגנונות שונים, ולהתייחס גם לדברים שכותבים חבריכם כדי אולי להאיר נקודות עליהן לא חשבו.
 
ואל תשכחו למלא את הטבלאות שנתתי!  עצם העבודה עליהן יכולה לייצר זכרונות ודוגמאות שיתאימו לפוסט כאן..

יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

תקשורת ופסיכולוגיה - משוב והתנצלות

שלום לכולם,
בשיעור האחרון ערכנו דיון וניסיון שכנוע, והתחלנו במתן פידבקים זה לזה, כדי ללמוד ולהשתפר.
בבלוג זה אבקש שני דברים: שיתוף לגבי שיעורי הבית, והעמקת המשוב שתתנו לאחרים סביבכם.
שיעורי הבית המעשיים לשבוע זה די פשוטים: עליכם ליצור כמה שיותר הזדמנויות לקבלת ומתן משוב עם סביבתכם הקרובה, ולתרגל את מידת ההתנצלות.

המטלה הראשונה היא בעניין המשוב.  מה שארצה הוא שבכל הזדמנות אפשרית (כולל יצירת כאלו היכן שלא חשבתם שיש אפשרות..) תתנו משוב לאנשים סביבכם ותבקשו מהם משוב לגבי אופן עשיית פעולות ואופן הדיבור.  למשל, שלשום שמעתי חבר מדבר בטלפון עם אשתו, ונראה היה לי שהוא יוצר מתח מיותר, דבר שפוגע גם בו וגם באשתו.  אחרי השיחה פניתי אליו, "אפשר להגיד לך משהו לגבי השיחה שלך?", הוא הנהן, ואמרתי לו את שחשבתי, תוך ניסיון לגרום לו להבין איך הדברים נשמעו מנקודת המבט שלי, ומדוע נראה היה לי שהוא יוצר מתח מיותר, ואפשר היה אחרת.  התפתחה שיחה וחלק מהדברים התבהרו.

אני מבקש שתעשו דברים מסוג זה, כאשר אתם מצד אחד רגישים לאחר (לא כל אחד רוצה שיעירו לו, בוודאי לא ליד אחרים, וצריך להיזהר באופן אמירת הדברים), ומצד שני - מעזים לומר יותר מאשר אתם רגילים ולהראות לאחר משהו שאולי לא ראה.
מתן המשוב משרת שתי מטרות: גם נותן לאחר הזדמנות להסתכל על הדברים קצת אחרת, וגם נותן לכם הזדמנות לעמת את עצמכם עם אי-הנעימות של מה שאולי ייחווה כחדירה לפרטיות, או התנשאות שלכם עליהם.
אני רוצה שתתאמצו למצוא סיטואציות כאלו, גם עם אנשים מוכרים וגם עם מכרים מזדמנים.  אפשר להחמיא לכרטיסן על היחס ללקוח הקודם, אפשר לומר בעדינות "נראה לי שאם היית אומר זאת כך, ההוא לא היה מתרגז", ואפשר לחשוב על אינסוף אפשרויות אחרות.

באופן דומה, עליכם לבקש משוב מאחרים על פועלכם והתקשורת שלכם.  "תגיד, נשמעתי כועס?", "נראה לך שהגזמתי?", ועוד דרכים לגרום לאחרים להסתכל על אופן פועלכם ולתת לכם הזדמנות לראות דברים מנקודת מבט אחרת.

המטלה השנייה ממשיכה את שיעורי הבית של הפעם הקודמת, בשינוי קל.  אני רוצה שתשתמשו כמה שיותר במילה "סליחה".  נצלו כל הזדמנות אפשרית: "אוי, סליחה, היית כאן קודם?", "סליחה אם הגזמתי", "אני מתנצל אם פגעתי", ועוד.  אתם יכולים לשלב זאת עם המשוב, "בעיני דיברת באופן קצת תוקפני.  סליחה שאני אומר".
הרעיון הוא לתרגל את עצמנו בהתנצלות, ולהתבונן באחרים ובתגובתם להתנצלות.  שניהם חשובים ועל שניהם נדבר.

לגבי שתי המטלות, תרגלו ככל האפשר, בכל הזדמנות והרבה פעמים - והביטו באנשים סביבכם ובתגובתם למה שאולי ייראה כמוזר או שונה מן המקובל.  את חוויותיכם ותובנותיכם העלו לבלוג.  כל אחד מכם יעלה תגובה לרשומה זו, ובה ישתף על האופן בו פעל ומה למד מכך.  כולם גם יקראו את התגובות של כולם, ונדבר על הדברים בשיעור הבא.
בהצלחה!
 

יום ראשון, 11 באוגוסט 2013

מבוא למשפטים

שלום לכולם,

אנו מתקדמים בשיעורים, אני מקבל הרבה שאלות, ואין די זמן בשיעור להתייחס לכולם - או אפילו לחלקם הגדול...
אשמח להשתמש במצע אינטרנטי זה כדי להבהיר את הדרוש, להתייחס לנושאים מעניינים שלא הספקתי בכיתה, ולהעמיק שיחות בהם התחלנו - אך הזמן דחק וזנחנו בטרם עת.

ראשית, כמה דברים כלליים, ואחר כך, אתייחס לדברים שתרשמו בתגובות.  מומלץ להיכנס מדי פעם ולבדוק את שאלות חבריכם לכיתה, שכן הדברים יתעדכנו ורלוונטיים לכולם.  מותר ורצוי להתייחס גם לשאלות ותובנות של חבריכם לכיתה!

כללית: עד עתה הספקנו לדבר קצת על מבנה מערכת המשפט הישראלית, ולהכיר בתי משפט ובתי דין, ערכאות, מותבים, ערעורים שברשות ובזכות.  ראינו כיצד מתייחסים בתי משפט "גבוהים" ל"נמוכים", הבדלים בדיון העובדתי מול המשפטי, והמשקל הדרוש להוכחה מעבר לספק סביר מול מאזן ההסתברויות.

בפן התיאורטי, דיברנו על צדק פרטיקולרי מול מערכתי, חשיבות האחידות הפנימית של השיטה המשפטית, הקושי לתת בידי שופטים בשר ודם החלטות המשפיעות לא רק על הנאסרים והנקנסים, אלא גם על המערכת החברתית ותפישות פומביות של המוסר החברתי.  דיברנו על משפט טבעי ופוזיטיביזם, וראינו כמה קשה לדבוק באידיאל של מערכת אובייקטיבית ושוויונית כאשר המחוקקים, השופטים, והאוכפים באים מרקע תרבותי מסוים וכלואים בתוך תפישות מוקדמות שלהם ושל הציבור שבחר בהם.
דנו מעט ברב-תרבותיות, והנחנו תשתית לדיון שננהל על תפקיד המדינה המודרנית, ושאלת המשפטיזציה של החיים הציבוריים.

מבחינת תחומי משפט, הכרנו את ההפרדה בין הפלילי לאזרחי, בין דין מהותי לפרוצדוראלי, בין משפט פרטי לציבורי, והכרנו מגוון תחומים מפורסמים יותר (עונשין, מיסים, חוזים) ופחות (קניין רוחני, הגבלים, סדרי דין, ראיות).

תוך כדי דיון אני מנסה לשלב מינוחים מקצועיים ומגוון מושגים שתצטרכו להכיר, כאשר מטרתי אך לחשוף את קצה הקרחון, ולהניח תשתית שתאפשר לכם להעמיק בחלק מהדברים בהמשך.  גם משימות הספריה נועדו ליצור לכם היכרות עם מאגרי המידע ומקורות למחקר עתידי, ואידיאלית - לגרום לכם לחפש לבד חומר בנושאים המעניינים אתכם, ולהפוך לחלק מקהיליית המשפט.

אני מקווה שהצלחנו לערער חלק מתפישות היסוד עימן הגעתם ללימודים, ולהראות שגם מה שנתפש כבעייתי ומוטעה - יש בו לפעמים הגיון נסתר.  המאמר "הרהורי כפירה" נועד לערער קצת את האבחנות התיאורטיות ולהציג בפניכם את מגבלות השיטה במסגרתה אנו עובדים.  לא רק במשפט, אלא גם בכלכלה, אנו מכירים במגבלותינו, ומנסים לחשוף בפני עצמנו הטיות מוקדמות והנחות סמויות המנחות את חשיבתנו. 
אני מאמין שיש בכך תרומה לא רק ללימודי המשפט, אלא גם לאופן בו אנו חושבים על העולם ומגיבים אליו.  אידיאלית, כל דבר שנלמד ישנה אותנו, יאפשר לנו ללמוד ולגדול, ולא להפסיק להטיל ספק במה שנדמה לנו שאנו יודעים.
אשמח להתייחס לשאלותיכם, או להבהיר את הדרוש הסבר, ולהמשיך את השיחה הכיתתית כאן במסגרת התגובות.  אני מתנצל על שאני מעבידכם קשה, ומקווה שכולנו נצא מכך נשכרים...
עדי

יום ראשון, 20 בינואר 2013

תורת המשחקים - סיכום ומחשבות להמשך

שלום לכולם,


בשיעור האחרון הצגתי את הרעיון של שימוש בתורת המשחקים על מנת להבין את האינטראקציה שאנו מנהלים עם עצמנו – הדיון בין האני הנוכחי לאני העתידי. הרעיון נובע ממודלים כלכליים המנסים להבין את סוגיית תכנון החיסכון, או דינאמיקת ההתמכרות. כאשר האני הנוכחי שלי מקבל החלטות עבור האני העתידי שלי (או ליתר דיוק, שורת "אני-ים עתידיים" שיבואו אחד אחרי השני), המיקוד בהווה והערכת-חסר של השפעות ההווה על העתיד הופכות לבעיות קשות.

דוגמת ההתמכרות, ועוד יותר, ההתמכרות לכסף (או צריכה חומרית), ממחישות את הבעיה. אני תמיד רוצה רק עוד קצת לעומת מה שיש לי היום, ותמיד מתרגל למה שאני מקבל. מכיוון שכך, יש נטייה בלתי-פוסקת לצרוך עוד, ומוכנות לשלם בהתחייבות עתידית כדי לממן צריכה נוכחית. הדוגמא הבולטת היא קנייה בתשלומים, אז אני מקבל בהווה את ההנאה ופורש את התשלום על-פני העתיד, כך שכל תשלום נראה קטן. שיטה טובה – אם מתעלמים מכך שתמיד יש תמריץ לקנות עוד משהו, וכשהתשלומים מצטברים אני תקוע עם התחייבויות ללא כל גמישות או יכולת להקטינן. הבעיה קשה עוד יותר כשלוקחים בחשבון שיש לנו נטייה להאמין שמה שיש יישאר לעולם – וכך "מופתעים" בכל פעם שיש מצוקה זמנית (אבדן עבודה, הוצאה בלתי צפויה, מיתון במשק, תאונה/מחלה/רעידת אדמה).

כאשר לוקחים בחשבון שההחלטות שלי היום משפיעות לא רק על נקודת המוצא של האני העתידי שיצטרך לשלם עליהן, אלא גם על נקודת המוצא שהאני העתידי ייקח כמובן מאליו, מתחילים להבין את ההשפעה הדינאמית של הצריכה הנוכחית. המכונית החדשה שלי לא רק מחצינה תשלומים על אני עתידי שגם הוא ירצה דברים חדשים, אלא גם הופכת למובנת מאליה אחרי תקופה מסוימת של שימוש. ההנאה מהמכונית החדשה באה לא רק ממאפייני המכונית, אלא בעיקר מהיותה חידוש ועליית-דרגה לעומת ההרגל שלי עד כה. מכאן שבעוד שנה, אשלם תשלומים קבועים על מכונית שכבר אינה מניבה לי את ההנאה שאני צופה ממנה היום. כשהמכונית חדשה (עבורי), יש בה תוספת תועלת שאולי מצדיקה את התשלום החודשי. כשהיא רגילה (עבורי), כבר לא בטוח כלל, ואני מוצא את עצמי משלם יותר על רמת הנאה דומה שהייתה לי מהמכונית הישנה. כשלוקחים בחשבון שהחלטה על צריכה מוגברת יוצרת ברירת-מחדל גבוהה יותר לאני העתידי, ומושכת אותו לצריכה גבוהה עוד יותר, מתחילים להבין את דילמת האסיר שאני משחק עם עצמי.

פתרון? בעיקר מודעות והבנה שמה שאני צורך מייצר לא רק הנאה אלא גם שינוי של האני שנהנה, ותועלת שולית (מאוד) פוחתת של מה שנראה כעת כשיפור. דיאטה צרכנית נדרשת לא רק על מנת לעמוד בתשלומים ביחס להכנסה, אלא גם כדי להקטין את תלותנו בהחלטות שעשינו בעבר. כמו צרכן הרואין שהמנה הראשונה רק מגבירה את הרצון במנה השנייה, והשנייה בשלישית, כך עלינו למשמע עצמנו לתוכנית טווח ארוך שגם האני העתידי שלי היה חותם עליה, ולא רק הנוכחי. אם מרחיבים זאת לשאר הפעילויות (כמה להשקיע בלימודים, ספורט, משפחה, קריאה, עבודה), מתחילים להשתמש בתורת המשחקים בצורה משפרת חיים, וליישם את הנלמד באופן המיטיב לא רק עם האדם – אלא את האדם.

אם מיישמים זאת גם בתפישה של אני-מול-אחרים, ומסתכלים על תועלת האחר כחלק מהתועלת העצמית, תורת המשחקים הופכת כלי ניתוח למעשים מוסריים. לימודים, ורעיונות חדשים בכלל, אמורים לשפר את החיים ולהוביל לעולם טוב יותר. תפקידנו לוודא שלא בזבזנו את העולם הרעיוני העשיר שהונחל לנו.

אם כתוצאה מהקורס תבחנו את חייכם ותחיו באופן עשיר יותר ומודע יותר, השגתי את מטרתי. אם גם תמצאו את הדרך לשפר את העולם ולתרום לאחרים סביבכם, מימשתי ייעודי. אשמח לעזרה בנדון ולהמשך בחינה עצמית אינסופית. עלו והצליחו, וקחו את האחרים אתכם...

יום רביעי, 16 בינואר 2013

שתיקה והקשבה: צעד נוסף

שיעורי הבית של השבוע הם לקחת את נושא ההקשבה צעד נוסף. הפעם אנו מנטרלים עצמנו ומקשיבים, אך לא רק כשמישהו מדבר אלינו. העשייה היא פשוטה: כל יום במשך השבועיים הקרובים, מוצאים לפחות פעם אחת 10 דקות שאפשר לשבת בשקט ולהקשיב. יכול להיות באוטובוס או בבית, בחוץ או בפנים, יושבים ובמשך עשר דקות רק מקשיבים.

 


 

מקשיבים לרעשים שיש, לא מתמקדים בדבר, שמים לב לכל מה שקורה, מבלי להסתכל עליו. לא מתמקדים בנושא ספציפי, לא עוקבים אחר השיחה של אלה לידנו, ודואגים שתשומת הלב לא תעצור בנקודה אחת, אלא תרחף על הכול. חווים כל רעש, כל תחושה גופנית, כל הבדל של חום וקור או רוח ושקט. המטרה היא פשוטה: להקטין את החלק בנו שמתעסק ברעש הפנימי, במחשבות שלא פוסקות, בדעות שלנו על הכול – ולשים לב לשאר. למה שבא מבחוץ. למה שהוא עובדתי וקיים פיזית באותו רגע באותו מקום בו אנו נמצאים.


 

ושמים לב גם למחשבות כשהן באות, לסיפורים שרצים לנו בראש, לדעה שלנו על הכול. אבל כשבאה מחשבה כזו, מתרחקים ממנה. מתאמצים להקשיב שוב למשהו שקיים בחוץ, או מתמקדים בשמש ובתחושה על העור.


 

כך, 10 דקות של הקשבה, פעם או פעמיים מדי יום. קשור מאוד להקטנת האגו שדיברנו עליה בהקשר של הקשבה לאנשים אחרים, אבל הפעם מקטינים עצמנו מול העולם, ולא מול אדם מסוים בו.


 

ושתפו בבלוג על מה שקורה, גם תוך כדי, פעם או פעמיים בשבוע.


 

מעבר לכך, אני מזכיר לכם מעשים מיטיבים, ולפחד קצת פחות מהצורך בתדמית. גם חוויות כאלה אשמח לשמוע...

 

יום חמישי, 10 בינואר 2013

שתיקה, הקשבה, ועשיית שטויות

שתיקה מאפשר הקשבה, אך על מנת לשמוע לא די בלהימנע מלדבר, אלא יש צורך בהשתקת הרעש הפנימי, הקשבה לאחר ולא למחשבות המתרוצצות בראשנו. להקשיב לאחר דרך שבכה של דעות ופרשנויות, אינה הקשבה אמיתית. ביקשתי בכיתה לעסוק בהקטנת האגו ופינוי מקום עבור האחר. זה אומר שעלינו להקטין את הווליום של הרעש הפנימי, ולהסיט מבט מהשיפוט המהיר דרכו אנו מעבירים את כל העולם.


אם האחר מדבר ולכם ברורה דעתכם בנושא, אינכם מקשיבים. אם אתם מסוגלים להשלים את המשפט של האחר, אינכם מקשיבים. אם ברור לכם מה תגידו תיכף כשיהיה תורכם לדבר, אינכם מקשיבים.

זו לא הקשבה, אלא שתיקה חיצונית בזמן שמחכים שהאחר יסיים ואז תוכלו להמשיך את שלכם. הקשבה פירושה הישארות בריק פנימי, בהיעדר שיפוט, במתן אפשרות אמיתית לעצמכם להיות מופתעים, ללמוד מהאחר משהו חדש.

השבוע אני רוצה שנתאמן בשני דברים לכאורה סותרים: הקשבה אמיתית, ותרגול האגו ביחס לתדמית. ההקשבה האמיתית פשוטה – כמה שיותר לתת לאחרים לדבר, וכמה שיותר להתעניין בהם. לעשות זאת מעבר לרגיל, מעבר לשגרתי עבורכם, להיות באמת פנויים עבור האחר ועסוקים בו. תרגול האגו הוא בלעשות שטויות. לעשות דברים החורגים מהתדמית הרגילה שלכם, שמביכים אתכם, שמוזרים או משוגעים בעיניכם – ולהתמודד עם המאבק הפנימי סביב "מה אחרים חושבים עלי". בחרו דברים אפשריים ביום-יום, כדי לעשות לפחות כמה כאלה כל יום. דאגו שתהיו מסוגלים לדווח על חוויותיכם בבלוג לפני יום שני (ולקרוא את של האחרים). הרעיון הוא לתרגל קצת את האגו בחוסר נעימות, באי-קבלה. להתאמן בהתעלמות מהעובדה שלא כל דבר שאתם עושים מוצא חן בעיני הסביבה. או לפחות לחזק את השריר שמאפשר עשיית דברים כאלו בכל זאת.

כדי לרדת מאגו, צריך להכיר בו, צריך לחקור אותו, ללמוד את צפונותיו. כדי להקטין התעסקות בלשחק תדמית נכונה, צריך קודם להגביר אותה, "ללכלך" את התדמית ולדעת לחיות עם זה בשלום. להתרגל לכך שלא בכל רגע כולם אוהבים אותנו. ואז כלואים פחות בצורך המתמשך הזה. כשנוכל לשלם יותר בקלות את המחיר, נוכל גם להרשות לעצמנו יותר חופש בבחירת הפעולות, לשחרר יותר בהיעדר פחד הכישלון. אז השבוע נכשלים. מתנהגים בצורות מוזרות, מתמודדים עם התגובות, ומשתפים עליהן בבלוג.

ונדבר ביום שני...