יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

שיעורי בית - תקשורת ופסיכולוגיה ותיקון המידות


שלום לכולם,
השבוע אני רוצה שנרחיב את המבט ואת העשייה.  למדנו על סגנונות תקשורת, על פרשנות סובייקטיבית, על האופן בו אנו משליכים על האחר את מה שנראה הגיוני לפי הדרך המוכרת לנו.  ראינו איך היעלבות או פגיעה, או לחץ או כעס, נוצרים כשאנו משלים את עצמנו שערכנו או פנימיותנו תלויים בהערכתו של האחר, או ביחס שהוא נותן לנו.

ראינו גם את העוצמה המגיעה מהשארת האחר במקומו, והתמקדות במטרה ארוכת-הטווח, במקום אליו אנו רוצים להגיע ולא המקום אליו דוחפים אותנו אחרים או הנסיבות.

אם אנו מבינים את הסגנון שלנו, גם התוכן הייחודי וגם הטיפוס הכללי המשותף עם אחרים הדומים לנו, קל יותר להכיר את ההטיות הגלומות בנו, הטעויות הפרשניות שלנו והדרכים בהם אנו מעצבנים אחרים או נותנים להם לעצבן אותנו.

ולכן השבוע נעבוד על גמישות.

היכולת לשים לב למתרחש רגע לפני שהפנים שלנו מגיב אליו, ההפרדה בין ההכרה במציאות לבין היותנו מופעלים על פיה.

ביקשתי שנתרגל את ההתנצלות, שימוש רב ככל האפשר במילה "סליחה" ובכל הטיותיה. 

הרעיון הוא להתנצל לא רק כשפגענו, אלא כדרך לפתוח את הדרך לליבו של האחר.  בכל פעם שאיכשהו מתאים, ובדרכים שונות ומשונות, ניקח על עצמנו את האחריות לדברים הקטנים הקורים כל הזמן, או למה שכמעט קרה, או יכול היה לקרות.

נגיד סליחה לא רק כשעשינו משהו הדורש התנצלות, אלא מתוך התבוננות באחרים סביבנו ותוך תרגול פתיחת הדרך עבורם יותר מאשר תיקון משהו הקשור בנו.  סליחה כדרך להנמכת קומה, ללקיחת אחריות, לעזרה לעולם שסביבנו בכך שאנו מתגמשים סביבו, ועוזרים לאחרים סביבנו לקבל את המציאות – גם אם דרך פליאתם על זה שאנו מנמיכים עצמנו ונותנים להם קדימות.

במקביל, נשים לב לאגרסיביות.  לאופן בו היא נוצרת, מתי היא עולה, מתי מה שמתחיל כתגובה לחוצה או קשיחה של אחד מייצר תגובת-נגד אצל אחר – והמעגל האגרסיבי נפתח.

נתרגל את ההקשבה, גם בפתיחת עצמנו ולקיחת האחריות עלינו, וגם במתן לגיטימציה לאחרים לדבר דרך סגנונם, וניסיון לפרשם לפי מה שרצו לומר יותר מאשר מה אמרו בפועל.  מה הרעיון או התחושה שחיפשו ביטוי, ולא מה השידור שיצא החוצה או המילים ששמענו.

נסו להתמקד בסגנונות שמעוררים אצלכם התנגדות או קושי, ולמצוא את הדרך לפרשם מחדש, לתת להם הזדמנות להראות לכם משהו אחר משחשבתם.  התמקדו במציאת היופי בדרך שאינה שלכם, ופרגון על המיוחדות האחרת.  ארצה לשמוע מה למדתם מהאחרים בשכבות שמתחת לאלו המפריעות לכם.  מה הציץ מתחת, ומה ראיתם שבדרך כלל אינכם רואים.  עסקו בגילוי, בחשיפה.  בלמידה ולא בשיפוט או התנשאות.

וכאשר אתם מזהים אצלכם את הנטייה לשפוט, לדעת, להתנשא, להחליט עבור האחר – שתפו בבלוג.  ספרו לאחרים על התהליך שלכם, וכך גם תלמדו משלהם וגם תעשירו את ההבנה שלכם לגבי מה שאתם עוברים.  כתיבת הדברים מאפשרת חשיפת רבדים תחתונים, הגעה אל מעבר למובן מאליו, והתבוננות אחרת.

ודחפו את עצמכם.  אל תסתפקו במובן מאליו, או במוכר, או במה שנראה לכם הגיוני ונכון.  דחפו את עצמכם וערכו ניסויים ובדיקות, חקירות ותהיות.  ואז שתפו את כולנו.

שיהיה יום טוב ושבוע מעשיר, ותודה לאריק איינשטיין על שנגע לנו בלב, הותיר חותמו, ונע הלאה.  יהי זכרו ברוך ויהו מילותיו מגע של קסם וניצוץ של קדושה.

12 תגובות:

אבינועם אמר/ה...

התנצלות: קיבלתי הודעת מייל מאדם מסויים. ההודעה נפתחה במילים: "שלחתי אליך קורות חיים וכמובן שלא חזרת אליי". בלי לחשוב פעמיים, הייתי נכון לקרב, וכתבתי לו : "למה כמובן". הוא השיב: "כי לא ענית לי".
אני יודע שאני עונה כמעט תמיד לכל דוא"ל. הביטוי "כמובן" פורש על ידי כהתרסה, התקפה וביקורת על כך שאני לא עונה. רגע לאחר מכן החלטתי להתנצל. כתבתי לו שאני בדרך כלל עונה, ושאני מבין את התחושה שלו - לשלוח קורות חיים ולא לזכות לתשובה. כתבתי לו שברור לי שזה מתסכל ושאני מתנצל על הסיטואציה. (לדעתי לא קיבלתי ממנו פנייה קודם - אך זה כבר לא חשוב. התנצלתי על הסיטואציה בלי להכנס לעובדות). בהמשך, אחרי התלבטות מסויימת - ובמודעות מלאה לכך שהדבר עשוי להתפרש כהתנשאות, שוחחתי איתו והסברתי לו שכאשר הוא פונה לבקש עבודה, וכותב , "כמובן שלא ענית" - זה שם אותו במקום שלא מגדיל את סיכוייו לקבל תשובה חיובית וזאת משני טענמים: הניסוח הזה עשוי להתפרש כאילו הוא תמיד לא מקבל תשובה, או כאילו אני תמיד לא עונה. הפירוש הראשון - מלמד על כך שכנראה יש סיבה למה לא עונים לו. הפירוש השי - עשוי להתפרש כתוקפנות וביקורתיות - ומי רוצה עובד כזה. במקרה הרע - אפשר להסיק כי הוא גם נדחה תמיד וגם ביקורתי. מכל מקום השיחה הסתיימה ברוח טובה, כאשר הוא הודה לי על ההדרכה שקיבל ממני. הוא לא היה מודע למשמעות המילים שלו (או שכך הוא אומר/חושב בדיעבד. התברר שהעבודה לא רלוונטית עבורו. החשש שלי כי דבריי יתפרשו כהתנשאות לא התממש - אולי כי דיברתי איתו בלי טיפת אגו, אלא ממקום של "אם לא הייתי חושב שהעצה שלי יכולה לעזור לך - לא הייתי מקיים את השיחה הזו".

סגנונות תקשורת: אני משפץ את המשרד שלי. מספר פועלים ערבים. אולי זו סטיגמה, אך כבר כמה פעמים אני נתקל בכך שלאחר תחילת העבודה - פתאום מנסים להעלות את המחיר. כך היה גם הפעם. בדרך כלל אני נכנע. הפעם התעקשתי. "איבחנתי" את הפועל כטיפוס אנושי / ספונטני ולכן הסברתי לו למה זה פוגע בי שאני צריך כל הזמן לדבר על כסף ועל האמון שנפגע. תשובתו היתה "אני לא מבין למה אתה מדבר עכשיו ממקום רגשי. בוא נדבר ביזנס". הסתבר לי שכנראה הוא מומחה גדול ממני לסגנונות תקשורת.

אגב, בהמשך למה שכתבתי בהתחלה - בעניין חיפוש עובד, הרי שסגנונות התקשורת משתלבים היטב באיתור האיש/ה שיהיה לי נוח לעבוד עימו/ה. זה יוצר מורכבות רבה: מצד אחד מחפש מישהו מסגנון אחר (נכנס לפרטים) - שישלים את מה שחסר אצלי, מצד שני אני אשתגע אם יהיה איש כזה כל הזמן בסביבה, בקיצור המציאות מורכבת.

שבוע טוב לכולם. אין ספק כי הסדנא הזו (חרף המטלות הרבות) היא אחד האירועים המעשירים בלו"ז.

ובאמת לסיום: סליחה שהארכתי...

yinon himi אמר/ה...

השבוע התמודדתי עם סיטואציה שגרמה לי לתרגל גם התנצלות וגם ניתוח סגנון תקשורת שונה משלי.
במהלך שיחת חולין עם מכרה שלי (שעשתה את האבחון שאנחנו עשינו ונמצאה "ספונטנית"), הגענו לשלב בו היא מביעה עמדה בנוגע לדרך בה אני קולט את דבריה.
"אתה איטי בלהבין מה אני אומרת, או מתכוונת, או מנסה להגיד, אבל באמת לא משנה.."
התגובה (השקולה) שלי הייתה: "את פשוט לא מסבירה טוב".
לי היה מאוד ברור כי הסיבה בגינה לא הבנתי את דבריה היא שאיננו משדרים על אותו הגל", היא ספונטנית, אני משימתי ולכן מעגל התקשורת נפגם באיזו שהיא נקודה, ככל הנראה כמעט בכל הנקודות..
היא לא הסבירה בדרך שברורה לי ואני פירשתי את דבריה על פי התבניות שאני מכיר.
היא המשיכה ואמרה: "אתה פשוט לא מסוגל לחשוב מחוץ לקווים הברורים שלך.."
הרגשתי שהשיחה עלולה לגרום למתח קל ולכן ניסיתי להסביר את דבריי בצורה קצת יותר מפורטת: "אנחנו פשוט לא חושבים באותה הצורה ולכן מסבירים בדרך שאנחנו מבינים, בלי לחשוב על הדרך בה המידע נקלט אצל הצד השני".
אני בטוח שחלקכם מנחשים כי הסבר זה לא עזר יותר מדי..
כיוון שאנו מנהלים שיחות יומיומיות, העדפתי להשאיר את ההתנצלות למועד אחר.
לאחר יום או יומיים, ציינתי בפניה כי לעתים אני נוטה להיתפס כחסר רגישות אך אין הדבר כך. אנשים לא תמיד מבינים מה שאני מנסה להגיד או לא תמיד מצליחים לפרש נכונה את ההתנהגות שלי (מפרשים דיבור תמציתי כניסיון להתחמק משיחה וכו') וזאת כיוון שהדרך בה אנשים מעבירים מסרים משתנה ותלויה בסגנונו השונה של כל אדם (ואף משתנה בסיטואציות מסוימות אצל אותו אדם.)
על פניו חזרתי על אותם דברים שכבר ציינתי בפניה אך הסיטואציה הייתה שונה, להסבר זה הוספתי התנצלות (מראש ובדיעבד) וציינתי כי אשמח אם היא תהיה יותר רגישה לשונות בנינו ותעיר את תשומת לבי כשמשהו נראה לה מוזר או פוגעני.
יש לציין כי היא כבר ניהלנו שיחה בנוגע לסגנונות התקשורת, נראה לי כי זו הסיבה שגרמה לה לקבל את ההסבר, בקלות.
ייתכן כי במצב אחר זה לא היה עובד והייתי נאלץ לספק הסבר ארוך יותר.

Unknown אמר/ה...

שבוע טוב לכולם,
הפעם רציתי להתחיל דווקא בהסתכלות שלי על עצמי.
מאז ומתמיד היה לי קשה מאוד עם אנשים שקופצים ואומרים את דעתם או את תגובתם באופן מיידי בתגובה לדבריו של מישהו או במהלך הדברים. כמובן שחילקתי את המקרים לשניים- אלו שאומרים דברים שמציגים אותם כחדים ובעלי יכולת ניתוח מהירה, לבין אלו שלעיתים נשמע שהם צריכים לחשוב מעט לפני שהם מדברים.
לפני הקורס, תמיד חשבתי לעצמי שקפיצה כזו, שלא נשמעת חכמה או מתוחכמת במיוחד, גורמת לך להיראות לא רציני. לכן, התגובות שלי (לעיתים ביני לבין עצמי, לעיתים ביני לבין חברים ולעיתים ביני ובין אותו אדם) תמיד לוו בגילגולי עיניים ובהערכה לא נכונה על אותו אדם. אפשר להגיד שראו עלי שלא חיבבתי את אותו אדם.
היום, אני באמת יכול להגיד שאני מסתכל על העולם בצורה שונה. ישנם היבטים רבים של התנהגות שהיום אני מנתח בצורה שונה, אבל העניין שציינתי לעיל הדהד אצלי הכי חזק. היום אני מבין שלא מדובר בחוסר הבנה, או ב"חמור קופץ בראש", אלא פשוט התנהגות המתאימה לסוג של טיפוס פחות רשמי, שכך הוא פועל וכך הוא מבין יותר טוב את הדברים, ועצם ההערות עוזרות לו לקדם את עמדתו.

בעניין נוסף, כתבתי כמה פעמים על חברה שלי ואתמול היה מקרה נוסף. כאמור, היא טיפוס אנושי. קבענו להיפגש עם חברה משותפת שלנו, שהיא טיפוס ספונטני לכל מקרה ועניין, בחיפה. רצינו להימנע ממקום עמוס מדי או אפוף עשן, ולכן ניסינו לרמוז בצורה נעימה שאנחנו מעדיפים מקום שקט יותר. כמובן שהמסר לא התקבל בצורה מלאה, ולמרות שהיא הבטיחה שהמקום יהיה רגוע ונעים, חזרנו ספוגים בריח סיגריות.
במהלך השיחה המשותפת שלנו, חברה שלי ניסתה לנסח איך לפנות לאותה חברה משותפת כדי לנסות ולהגיע למכנה משותף. היא ביקשה ממני שאנסה להכתיב לה הודעה. הכתבתי לה הודעה שנשמעה לי הכי מפורטת שאפשר, אך היא חשבה שהודעה מסוג כזה דווקא תיפגע ב אותה חברה. מיד שאלתי אותה למה כל כך אכפת לה איך ההודעה תתקבל, שכן ניתן יהיה להסביר את עצמנו ובכל מקרה הרצון שלנו הוא מסוים. שניה אחרי שאמרתי את מה שאמרתי, עצרתי ונזכרתי שחברה שלי רוצה להשיג את כל מה שהיא רוצה, אבל בלי לפגוע באף אחד ושלא אכפת לה לוותר מעט כדי שכולם יהיו מרוצים. בעבר, דברים כאלה יכלו לגרום לריבים, שכן אני לא הבנתי למה כל כך חשוב לה שאחרים יוותרו מדי פעם, והיא לא הבינה את ההתעקשות שלי.
במקרה הזה מיד התנצלתי, ביקשתי סליחה שבתגובה שלי לא התחשבתי בצרכים שלה. מיותר לציין שהפעם השיחה לא התפתחה לויכוח.

דבר אחרון- באופן כללי, אני אדם שמתנצל ולוקח אחריות גם אם דבר כזה או אחר קורא לאו דווקא באשמתי. אני מודע לעובדה שהתנצלות יכולה להרגיע הרבה מאוד יצרים ורגשות שעולות ומתפתחות בשניות. במהלך הקורס גיליתי פן נוסף של התנצלות- היכולת לנסות ולמצוא שפה משותפת לאור ההבנה שחיכוחים וויכוחים נגרמים עקב חוסר היכולת שלנו למצוא שפה משותפת. במערכות יחסית רב פעמיות, בין אם קצרות או ארוכות טווח, ההתנצלות עושה רבות כדי לגרום לאדם אחר לראות שאתה מנסה להבין אותו ו"לדבר בשפתו" כדי לקדם את מערכת היחסים.

תודה רבה ולילה טוב

שירן לופו אמר/ה...

לפני מספר ימים יצא לי לנהל שיחת טלפון עם ידיד שבת הזוג שלו טסה לחו"ל למספר חודשים ומאחר והוא ידע שגם אני הייתי בסיטואציה דומה לפני מספר שנים הוא רצה לשתף אותי בחוויה שהוא עובר עכשיו. במהלך השיחה הוא ציין שלעיתים קרובות הוא שואל את חברתו "האם יש עוד משהו שהיא רוצה לשתף אותו?" והיא ציינה בפניו שזה מפריע לה. ניסיתי להסביר לו שהיא ככל הנראה מפרשת את דבריו כאילו הוא לא סומך עליה. בתגובה הוא ענה שכוונתו הייתה לגרום לה לשתף אותו במחשבות שלה מבחינת געגועים למשפחה וכד' ושהוא הסביר לה שזאת כוונתו. אני, מצידי, המשכתי לטעון שעדיף להימנע משאלות כאלה ושעדיף שישאל שאלות יותר ספציפיות ומכוונות מאשר שישאל "אם יש עוד משהו שהיא רוצה לשתף אותו בו". ניסיתי להסביר לו שגם אם הוא מתכוון לדבר מסוים, היא ככל הנראה מפרשת את דבריו בצורה שונה.
במהלך השיחה הייתי משוכנעת שמדובר בקצר בתקשורת בניהם מאחר והוא טיפוס נכנס לפרטים ואילו היא טיפוס ספונטני. מספר דקות לאחר מכן הבנתי שעל אף העובדה שהוא ואני טיפוסים מסוג "נכנס לפרטים" ייתכן שהקצר בתקשורת לא היה בינו לבינה (או לא רק בינו לבינה) אלא בינו לביני. אני מניחה שמאחר וסיווגתי אותו כאדם מסוג הטיפוס שלי, יצאתי מנקודת הנחה שאני קולטת בדיוק את המסר שהוא מנסה להעביר ובלי לשים לב ברמה מסוימת שפטתי אותו על סמך משפט אחד שהוא ציין, משפט שככל הנראה אני פירשתי בדרך שלי וגרוע מכך, על הדרך ייחסתי את הפירוש שלי לדרך שבה חברתו פירשה את המשפט. מיד כשנפל לי האסימון התנצלתי. כמו כן הוספתי שזו הדרך שאני הייתי מפרשת את דבריו ושאולי כדאי שהוא ישאל אותה ישירות כיצד היא פירשה אותם.
אני חושבת שאחת התובנות שאקח איתי מהשיחה הזו היא שעליי לשים לב שייתכנו קצרים בתקשורת גם בין אנשים בני אותו סגנון. בנוסף הבנתי שיש להיזהר כשמפרשים את הדרך שאחרים קלטו מידע שהועבר. העובדה שאני פירשתי משפט מסוים בדרך אחת לא אומרת שאדם אחר קלט ופירש את המסר בצורה שאני קלטתי ופירשתי. ייתכן מאוד שחברתו פירשה את המשפט בצורה שונה לגמרי ממני ואף ייתכן שהיא הבינה את המסר המדויק שהוא רצה להעביר, במיוחד לאור העובדה שבד"כ בקשר זוגי בני הזוג מסגלים לעצמם מעין שפה פנימית משלהם.

בנוגע למשימת ההתנצלות.. כמו טל, גם אני נוהגת להתנצל לעיתים קרובות ועל כל דבר קטן ואני מסכימה שזו דרך מעולה להניע אנשים ולהימנע מויכוחים מיותרים. השבוע יצא לי לנסוע ברכבת ומאחר ואני לא נוהגת לנסוע ברכבת רכשתי כרטיס הלוך מבלי לדעת שיש הנחה לסטודנטים ברכישת כרטיס הלוך-חזור. לאחר ששילמתי שאלתי האם יש הנחת סטודנט. הקופאית קצת התעצבנה שלא שאלתי לפני ששילמתי ואמרה שאגש לאחראי כדי שינפיק לי כרטיס חדש. התנצלתי על הבלבול ואמרתי שאגש אליו. היא הבחינה כי לא נותר זמן רב עד שהרכבת תגיע ושאם אגש לאחראי ככל הנראה אפספס את הרכבת. כשהסתובבתי ללכת היא קראה לי והחליפה את הכרטיס בעצמה. אני מניחה שהעובדה שלקחתי אחריות סייעה לי במקרה הזה.

ליאורה קרוניץ אמר/ה...

שבוע שעבר בעלי ואני טסנו לבקר את ההורים שלו שגרים בצרפת. בעלי נולד וגדל בצרפת ולכן הצרפתית שלו כמובן שוטפת, ואילו הצרפתית שלי פחות או יותר לא קיימת. ההורים של בעלי כמעט ושלא מדברים עברית או אנגלית, ולכן לצערי אני מתקשרת איתם בעיקר בקצת אנגלית, עברית ותנועות ידיים או שבעלי מתרגם. חוסר התקשורת הזו הביאה פעמים רבות לכך שאני אומרת או מבקשת דבר מה מחמתי ובמקום היא מבינה משהו אחר. באיזשהו שלב בתוך כל חוסר ההבנה הזה הרגשתי תסכול רב, וראיתי שחמתי גם הרגישה בזה. למרות התסכול כמעט וכל פעם שהיה איזשהו חוסר הבנה התנצלתי בפניה או שהייתי מנסה לגרום לה להרגיש שלמרות חוסר ההבנה הכל בסדר, כדי שהמקרה יסתיים בצורה חיובית. להפתעתי לקראת סוף החופשה, נראה לי כתוצאה מכל הפעמים שבהם ניסתי להביא "לסוף טוב", חמותי באה אלי וביקשה ממני סליחה על הבלבול הרב שנוצר במהלך החופשה. הופתעתי מאוד מכך בגלל שלרוב הבלבול והתסכול נוצר מכך שאני לא דוברת צרפתית ושאני הזרה במדינה. בכל זאת הרגשתי טוב מכיוון שכנראה שכל הפעמים שביקשתי סליחה כנראה הביאו לכך שזה היה חשוב גם לה להתנצל.

בזמן שביקרנו בצרפת אני ובעלי נסענו מהעיר שבו משפחתו של בעלי גרים לעיר אחרת כדי להיפגש עם דניאל חבר של בעלי. קבענו שכאשר נגיע לעיר נתקשר ונאסוף אותו ונלך למסעדה לאכול ארוחת צהרים. דניאל באופיו הוא קודם כל יקי ובנוסף לכך הוא גם מאוד משימתי. אנחנו הגענו לאסוף את דניאל ב11, כאשר חשבנו שנגיע יותר באזור של 12. אני אישית לא אוהבת לאכול ארוחת צהריים כל כך מוקדם, ולכן שאלתי את דניאל האם הוא מוכן באופן ספונטני שקודם נלך לבית קפה ונאכל קרואסון צרפתי, ויותר מאוחר נלך לארוחת צהריים. אבל דניאל שהוא משימתי ולא היה לו זמן לבזבז, סירב להצעה, ולמרות שהפצרתי בו כמה פעמים, הוא דבק בשלו, והלכנו לאכול ארוחת צהריים. ממש היה לי קשה עם התגובה שלו, שמה שקבענו זה מה שנעשה. אני חשבתי שהיה יכול להיות יותר טוב בדרך אחרת, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע הצעה שונה משלו. בסוף אכלנו ארוחת צהרים ונהנו מאוד, אבל החוסר התגבשות מאוד הפריעה לי.

לילה טוב!

Unknown אמר/ה...

לפני כשבוע למדנו מספר חברים לבוחן שהתבצע ביום חמישי האחרון. כשאתה לומד עם מספר חברים לאורך זמן ארוך כמובן שנוצרים חילוקי דעות, אך בנוסף אתה לומד להכיר חברים בסיטואציות שלא תמיד יוצא לך להיתקל בהם. רוב ההתמקדות בלימוד הייתה בסעיפי חוק מרובים. באחד הסעיפים נתקלנו 4 חברים אל מול אחד בפרשנות של אותו סעיף. הויכוח עצמו לדעתי נערך בסביבות החצי שעה אם לא יותר. אותו חבר הוא אדם שנכנס לפרטים. לאורך הויכוח איתו חוויתי, בפעם הראשונה, את התגלמותם של הנכנסים לפרטים. החבר נשאר בעמדתו, גם אל מול ארבעה אחרים, והוא התעקש על דעתו שלו שיש לבדוק יותר לעומק את הסעיף וכי הפרשנות שלנו היא שטחית מעט ואינה מספיקה. בתור טיפוס אנושי אני מניח שאם הייתי במקומו הייתי מוותר מזמן וחושב על זה לבד אחר כך או פשוט מקשיב להם, זאת כנראה מתוך אי הנעימות של הויכוחים המיותרים. ההתעקשות הזאת, על הכניסה לתוך עומקו של הסעיף הרשימה אותי מאוד. זה דברים שמאוד קשה לתאר בכתב. באותם רגעים, כאשר אתה אחד נגד ארבעה, שהרוחות מתלהטות, רוב האנשים יוותרו.אך הוא לא ויתר, ואני מתאר לעצמי שזה עוד הציק גם לאחר סוף הויכוח. החוויה הזאת לימדה אותי כי לא משנה איזה סגנון תקשורת אתה, צריך ללמוד מידי פעם מהסגנונות האחרים, בכל דרך אפשרית. זה פותח לך חלון לעולמות אחרים, ולדעתי זה גם עוזר לך להתקרב ולהכיר אותם יותר לעומק, במיוחד אם מדובר בחברים קרובים.

התנצלות: בעבודתי כאחראי משמרת בבטחון בית המשפט בתל אביב יוצא לי רבות להיתקל באנשים לא מרוצים מסיבה כזאת או אחרת על פעילותם של המאבטחים. יוצא לי לעיתים להתנצל בפני אנשים על כל מיני דברים מסוימים. במקרים אלה העולם מתחלק לכמה סוגי אנשים. תחילה אלה שהתנצלותך תגרום להם לאמפתיה והבנה כלפייך. ההתנצלות מובנת בהרבה מובנים כניסיון השלמה, התקרבות, והגעה לעמק השווה. שנית, ישנם אנשים שההתנצלות שלך מציגה בפניהם סוג של חולשה שהם מנסים לנצל, זאת ע"י ניסיונות "התגרות" נוספים ובדיקת החוסן המנטלי שלך אל מול התקיפות שלהם. לבסוף, יש אנשים שמתיחסים בבוז לכל דברי התנצלות שלך, ופשוט ממשיכים הלאה ללא ניסיון ולו הקטן ביותר להבין את המצב ואיך שאתה רואה אותו. אני חייב לציין שהתקלויות אלה עם כל סוגי האנשים שיש במדינתנו, מבלבלת מאוד. כל מפגש אחר גורם לך להסתכל על משמעותן של המילים "סליחה" או "אני מתנצל" בצורה אחרת, בנוסף לעובדה של המחשבה מה תעשה בפעם הבאה. המסקנה הסופית שלי היא, אם באמת אפשר לקרוא לזה מסקנה, שאין לכך תשובה אמיתית. הדברים תלויים בכל כך הרבה גורמים, שחלקם לא תלויים בכך, ולכן כל אדם צריך ללכת עם "דרך ההתנצלות" האישית שלו, לטוב או לרע.

רונן גינגולד אמר/ה...

סגנונות תקשורת
השבוע בת הזוג שלי סיפרה לי על שיחת טלפון שהייתה לה עם צלם החתונה שלנו, ממנו ביקשה שישלח אלינו תמונות נוספות מעבר לתמונות ששלח (שלח תמונות מעובדות וביקשנו גם את חומרי הגלם). ידענו מניסיון של חברים שהצלם לא שש לשלוח חומרי גלם מסיבותיו הוא, אך ידעתי שאם נתעקש נוכל לקבל. בכל מקרה, בת הזוג שלי מאופיינת בסגנונות תקשורת מגוונים, אך ניחנה במעט "משימתיות" – סגנון התקשורת שלי. בעוד היא מספרת לי בפרטים על שיחת הטלפון, כיצד נפתחה וכיצד התפתחה, מצאתי את עצמי מחכה בקוצר רוח ל"שורה תחתונה" שתגיע: הסכים או לא הסכים, שולח או לא שולח ?!!. תוך כדי שהיא מספרת לי על העניין, הבנתי שייתכן וייטב לי אם קודם כל אקבל את השורה התחתונה – ואח"כ בשמחה אתפנה לשמוע את כל הפרטים ה"חשובים" יותר או פחות... כלומר, איני אומר שאין זה מעניין אותי לשמוע את אשר בת זוגתי מספרת בפירוט, אך איני מצליח להתרכז עד אשר אני מקבל תשובה לשאלה שעומדת על הפרק. ייתכן וכלפי חוץ זה מראה על חוסר סובלנות או חוסר עניין בפרטים – אך בפועל אין זה וכך. אם בעבר נטיתי לשפוט אנשים ש"חופרים" עד שמגיעים לנקודה, כעת אני מבין שמדובר בסגנון תקשורת שונה שתופס את המציאות שקורית או שקרתה בצורה שונה, כאשר מבחינתם השורה התחתונה אינה תמיד העיקר.

התנצלות
אתייחס להתנצלות שהבעתי בשיחת טלפון עם נציג חברת "הוט". החברה ידועה באטימותה לבקשות הלקוח ולסרבול הנגרם מכך שלמעשה יש חלוקה למס' חברות בנות (הוט, הוטנט, הוט מובייל וכיו"ב) וכן ידועה ב"איכות" נציגיה, שלא אחת מדקלמים משפטים או מעבירים אחריות מאחד לשני. הייתי זקוק לשירות מסויים מאחד המוקדים, העבירו אותי למוקד שני, שם החזירו אותי למוקד הראשון, שבתורו התעקש שהמענה אמור להינתן ע"י המוקד השני. באופיי אני אדם שקול, וקשה להוציא אותי משלוותי. מכיוון שמניסיונות קודמים עם החברה ידעתי על דרך ההתנהלות הזו, ככזו בה יד ימין פעמים רבות לא יודעת ממעשיי יד שמאל, המשכתי להיות רגוע – אך הייתי צריך "לשחק" משחק של לקוח עצבני על מנת שדברים יזוזו. הרמתי קצת את הטונים, דרשתי מהנציג לעשות את שביקשתי ולדבר בעצמו עם המוקד השני גם אם זה מעבר להגדרת התפקיד הצרה שלו. כל זה תוך מודעות שאלה הם כללי המשחק - - לצערי - - . לבסוף כשהמצב בא על פתרונו והבעיה סודרה, דאגתי להתנצל על הרמת הקול, ואמרתי שאני מעריך את שירותו של הנציג וסיועו. מכיוון שבמשך שנים הייתי גם בצד השני, כנציג שירות בחברה אחרת, אני יודע כי משמעות ההתנצלות הזו היא לא קטנה, אציין שפעמים רבות ניתן לשמוע את התנצלות הלקוח גם מבלי שאמר בפועל את המילה "סליחה" או "טעיתי", אלא תוך כדי שינוי טון הדיבור, ניסיונות התלוצצות וכדומה. מכיוון שבתור לקוח איני יודע כיצד הצד השני, קרי הנציג, יפרש דיבורי פייסנות כאלה, הבעתי מפורשות את התנצלותי והערכתי כלפיו.

Unknown אמר/ה...

התנצלות:
המקרה הראשון אירע עם בחורה עימה אני יוצא. היא לומדת איתי באוניברסיטה. היה מיועד להתקיים מבחן באוניברסיטה, לקראת המבחן היא וחברים שלה חילקו בניהם את חומר הקריאה וכל אחד סיכם חלק ממנו. היא הסתייגה מלהעביר אליי את החומר אותו סיכמו לאור צפיותיהם של שאר חבריה שלא להעביר לאנשים נוספים. התפתח מעין ויכוח בנושא בו אני מנסה להסביר לה ש"זה נהנה וזה לא חסר" במידה ואני אוכל להשתמש בסיכומים אלה (ואף הצעתי לסכם חלק מהחומר בעצמי). כמו כן שאלתי האם היא מוכנה לשאול את שאר חבריה האם הם מוכנים שהיא תעביר לי. ההתרשמות שלי במהלך הויכוח היה שהיא נפגעה מעצם העובדה שאני מעמיד אותה במצב זה של ניגוד עניינים, בזמן שאני ניסיתי להסביר פשוט את עמדתי ולא "ללחוץ אותה". אני יודע שהיא בסגנון של "יורד לפרטים" ולכן הסיטואציה של פנייה לחבריה לא נעים לה (התחמקות מעימות) וגם תחושתה הסובייקטיבית שחשתי ממנה הוא של פגיעה, הבנתי שהדרך הנכונה היא להתנצל על המצב שבו אני מעמיד אותה. לאחר שהצטערתי על המצב שהעמדתי אותה בו ועל כך שגרמתי לה לפגיעה. לאחר ההתנצלות היא הייתה יותר נכונה להקשיב לעמדתי וגם לפנות לחבריה על מנת לבקש לשלוח את הסיכומים.
מקרה נוסף היה לי עם חבר שחברה שלו נפרדה ממנו. אותו החבר שיתף אותי בהתלבטויות שהיו לו לגביי הרכוש המשותף של שניהם. חשוב לסיפור העובדה שהיא בגדה בו טרם הפרידה ואף "התרברבה" בכך במקום עבודתם המשותף (בשיחה עם עמית נוסף). גישתו לסכסוך הייתה מאוד מלחמתית והוא לא רצה להגיע עימה לפשרות ולהטיל את מלוא העול הכספי שנותר על כתפייה. כאשר הוא דיבר איתי אני נקטתי דווקא בצד שלה לאור העובדה שהיה בניהם קשר ארוך (כשנתיים וחצי) שברובו המוחלט היה טוב ולכן גרסתי כי חשוב שינסה לסיים את הקשר על הצד הטוב ביותר כדי לא "להכתים" את התקופה המשותפת שלהם. תגובתו הייתה כועסת והוא לא היה מוכן להקשיב ופסל על הסף. לאחר שהבנתי שחשוב היה לו בעיקר לקבל אמפתיה וקשב ולא "עצות" ממני (כפי שאני נוטה לקפוץ ולהציע) ביקשתי ממנו סליחה ואמרתי לו שאני מצטער שלא הייתי יותר קשוב ותומך אלא קפצתי לנקיטת עמדה. האפקטיביות של פעולה זאת הייתה חיובית, אותו החבר עדכן אותי שהוא הגיע איתה לעמק השווה, גילה אורך רוח לגבייה וזכר לה חסד. נראה כי העובדה שביקשתי סליחה הצליחה לחדור את הגנותיו וגרמה לו גם להקשיב ביתר קשב לשאר דבריי (אולי הסיבה שדרך זאת הייתה יעילה נשענת גם על העובדה שהוא נוטה לכיוון האנושי-ספונטני).
בקשת סליחה אחרונה שהוכיחה עצמה כיעילה הייתה בהקשר של עבודה: טיפלתי ברישום של בית משותף של בניין בפ"ת הרשום על שמה של סבתא שלי. לשם רישום הבית נדרש שיתוף הפעולה של כלל הדיירים בהיבט של שכירת מודד, טיפול בחובות הרובצים על הבניין לרשויות המס ונושאים נוספים. כאשר ניגשתי לשוחח עם הדיירים (ולמסור להם החלטת בימ"ש בנוגע למודד) נתקלתי בדייר אחד שהביע זעם רב על כל ההתנהלות עד כה בבניין ועל העו"ד מטעם ביהמ"ש שמטפלת בנושא ועל שאר הדיירים שלטענתו לא השלימו את העברת כלל הכספים הנדרשים ולכן נוצר העיכוב. הדייר לא היה מוכן להקשיב לי ולא נראה שהוא מעוניין להגיע לפתרון. על אף שלא היה לי חלק בתהליך קודם לכן, או אחריות על התנהלות העו"ד, פתחתי בהתנצלות על ההליך שהיה קודם לכן ואמרתי שאני מבין לליבו על הכעס. כמו כן אמרתי לו שאני בצד שלו ואני רוצה את טובתו. לאחר שאמרתי זאת ניכר היה שהיה שינוי בתחושתו ובגישתו וניתן היה לקבל את שיתוף הפעולה. כעת אותו דיירה מהווה "יד ימיני" בקשר עם הדיירים ועושה רבות כדי לקדם את הנושא.

ofir aviran אמר/ה...

שלום,
ראשית אני רוצה לפתוח בשיר של אריק אינשטיין שמאוד מתאים לסטיאוציה של בקשת הסליחה.
למה לי לקחת ללב -
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

למה לי לקחת ללב -
יש לי הרבה לאהוב מראש,
יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.

תן לצעוק, תן ללמוד,
תן לצחוק ותן לשמוע.
תן לחיות ותן לטעות
תן לעצמך לסלוח.
פשוט לאהוב.

זה מה שרציתי לכתוב -
לך עם זה לאט,
ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.

אני מאוד טוב בלקחת אחריות, לכאורה. כי לבקש סליחה מאוד קשה לי. לדעתי אני תמיד צודק. ככה שהסימנריון הזה עובד לי על נקודה שטעונה שיפור אצלי. אין אחד שלא ביקשתי ממנו סליחה בשבועיים האחרונים. בהתחלה הדבר היה מאוד קשה במיוחד שהצד השני לא מודה לי על כך שהתנצלתי אבל אחר כך הבנתי שהדבר יכול לשמש אותי , להביא את הצד השני להיות קרוב אליי ביותר מהירות ואוטנטיות. הדוגמא הכי טובה מתקשרת לדוגמא של משה על כך שאנשים לא ששים לתת סיכומים שהם טרחו עליהם. היה לי בדיוק אותו מקרה שביקשתי מידידה טובה שלי סיכום. אני מכיר אותה ,היא מאוד מוסרית. פעם אחת ביקשתי ממנה שתרשום אותי בשיעור (שלא הייתי פיזית נוכח בו)והיא סירבה. ידעתי שזו קבוצה גדולה שסיכמה ושהם לא רוצים שיעבירו את הסיכום. אז קודם כל ביקשתי ממנה סליחה כנה על כך שאני מבקש ממנה ומעמיד אותה במצב לא נעים , ואז אמרתי לה שתחליט אם היא רוצה או לא. הבקשת סליחה המקדימה הכריעה את הכף והיא אכן העבירה לי את הסיכומים.

אני יוצא עם מישהי זמן מה. היא מהטיפוס הנכנס לפרטים, לפניה הייתי בקשר של כמה שנים עם אותו טיפוס בדיוק, ככה שאני דיי מכיר את הניואנסים של הטיפוס הזה. יום ראשון האחרון הייתי קצת עסוק ויחסית לא דיברנו הרבה כאשר התקשרתי אליה בלילה להגיד לילה טוב הרגשתי באינטונציה של הקול שלה שמשהו לא בסדר כמובן ששאלתי וכמובן שהיא אמרה שזה כלום והכל בסדר. מכיוון שלא צריך לדעת סגנונות תקשורת בשביל לדעת שאם אישה אומרת שהכל בסדר כנרא שעדיף שתשנה גישה טמבל כי אם לא הכל יהיה בסדר בלעדייך, בעוונותיי אכן הייתי ממשיך הלאה כי הייתי אומר לעצמי "שהיא תהיה מוכנה לדבר או שזה יהיה משהו מאוד חשוב היא תדבר" אך בעקבות ההבנה שהטיפוס שמאופיין בסגנון הנכנס לפרטים הם בד"כ אנשים שיותר מופנמים ברגשות שלהם וחלק ניכר מהדברים שעל ליבם הם מתחבטים עם עצמם וכל העולם לפני שהם מדברים עם האדם שבגללו משהו לא בסדר- התעקשתי. הדבר השתלם כי זה נתן לנו פתח לשיחה כנה וחפירה של חצי שעה.תודה אייל.
אז למה לקחת ללב? יש לי דימיון שעוזר לשכוח! תבקשו סליחה תורידו את האגו, החיים יהיו יותר קלים..

לילה טוב

Unknown אמר/ה...

הפעם אתן דוגמה למערכת יחסים של שני אנשים משימתיים :)
באופן כללי בעלי ואני, כשני משימתיים, נוטים דווקא שלא לריב כמעט על שום דבר. הסיבה לכך היא שאנחנו מעדיפים להתרכז בטוב, ליהנות ולבלות ולא מוצאים טעם להתעסק בזוטות ואם משהו הוא לא באמת חשוב אנחנו פשוט עוברים עליו לסדר היום וממשיכים הלאה. סולחים מאוד בקלות. חריג לזה, הוא נסיעה כפעם בשנה של בעלי לבקר את אחיו שמתגורר בלונדון. אני מודה שיחסי לעניין שונה מלכל עניין אחר, מספיקה לי טעות קטנה מצדו כדי להחליט להיעלב ולהיפגע. בעלי ממש לא מבין למה, גישתו נשארת - אבל אם רק קצת הייתי לא בסדר ובכל השאר הכל כ"כ בסדר, אז למה עושים מזה סיפור, רק שינוי קטן בלו"ז, הרי זה לא חשוב ובקטנה. והאמת היא שאני מסכימה אתו וזה נכון. אבל בכ"ז נכנס פה אלמנט ההתנצלות - אם היה משכיל פשוט להתנצל על זה, כבר שוב לא היה אכפת לי ולא היה לי על מה לכעוס יותר. אני חושבת שניתן למצוא אצלי כבעלת אפיון משימתי מובהק למדי, וכך גם אצל אחרים אני מניחה, סיטואציות בהן צדדים אחרים של האישיות / הטיפוס לוקחים תפקיד מרכזי - למשל צד אנושי יותר הזקוק להזדהות לשם ההזדהות וללא כל מטרה נוספת. זיהוי מוקדם של הסיטואציות הללו יכול מאוד להועיל.
ואני, כמובן שאני מודעת לכך ויכולה להתגבר, אך נהנית לשחק את המשחק, נחמד לשחק את הנפגע מדי פעם :)

Unknown אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
sabdor אמר/ה...

שלום ד"ר אייל סליחה שאני נדחף אולי במקום הלא מתאים
(אם כי נראה לי שזה שייך גם למשפט, גם לכלכלה וגם להגיגים)
שמי דורון צברי, אני עורך דין שעוסק בליטיגציה מעל עשרים שנה, הייתי פעם סטודנט שלך בתואר שני בבר-אילן - לא זוכר באיזה מקצוע - אולי anti-trust הפעם הגעתי לבלוג שלך באמצעות חיפוש אינטרנטי -
אני מחפשפש (re-search) (סתם... לא לקחת ברצינות מדי) חומר על משחקים שהכללים שלהם משתנים לאורך ציר הזמן. אני חושב, שבסוג מסויים של משחקים, עם שחקנים קבועים מצד אחד ושחקנים מתחלפים מצד שני, וכללי משחק מקצועיים, טכניים, מורכבים ונתונים לפרשנות (הליכי הוצל"פ, בהם משחקים חייבים מתחלפים וזוכים קבועים, הם דוגמא ספציפית, אבל אני חושב שזה רחב בהרבה.), פרשנות כללי המשחק תנוע באופן קבוע (shift) לטובת השחקנים הקבועים, המנוסים - "החזקים" - כך שבלי ביקורת מודעת וערנית מצד האחראים על המשחק (הריבון) המשחק תמיד יגלוש "במדרון חלקלק" ויהפוך ליותר ויותר חד-צדדי ומוטה לטובת השחקנים הקבועים. הדינמיקה פשוטה: כל פעם השחקן הקבוע יפרש את הכלל קצת יותר לטובתו, הצד שכנגד יתקשה להתמודד, והמערכת תפסוק לטובת הצד החזק, ותבסס תקדים חדש, וחוזר חלילה.
מצד אחד, זה נראה לי אווידנטי ממש, שאינו טעון הוכחה כמעט, ומצד שני, אני לא מצליח למצוא קונטקסט אקדמי או מחקרי שמטפל בזה
השאלה התיאורטית עלתה לי בימים אלה תוך כדי כתיבת מכתב ליועמ"ש, שמבקש ממנו להתייצב בהליך לטובת לקוחות שלי, חייבי הוצל"פ שפונו מדירת המגורים שלהם, כאשר כונס הנכסים מטעם הבנק טוען שלפי פרשנות התקנות מגיע לו שכ"ט של 300,000 ש"ח, בקשתו אושרה ע"י ראש הוצל"פ, מצויה כעת בהליכי ביקורת ערעורית ופש"רית (מבין בני הזוג האשה בצו כינוס), המנהל המיוחד והכנ"ר תומכים בעמדתו - והכונס הולך לקחת לבני הזוג כהן (שם אמיתי) בני השבעים את הגרושים האחרונים שישארו עבורם לקורת גג לעת זקנה בגלל ניסוח קלוקל של תקנה, ופרקטיקה יישומית של התקנה שנוצרה בהוצל"פ בעשור האחרון - ללא כל מעורבות שיפוטית עד כה - שפסקה תמיד לפי הפרשנות הקיצונית לטובת הכונסים. אין ספק שיש בעיה בנוסח התקנה, אולם היא ניתנת בקלות לפרשנות אחרת, תכליתית, "נכונה" בהרבה, שתעניק לכונס שכר של 125,000 ש"ח "בלבד" (העניין כל כך "זועק" שאנשי ועדת חוק חוקה ומשפט שהיו מעורבים בניסוח התקנה ב-2002, כולל אופיר פינס והיועצות המשפטיות של הועדה, מסכימות אתי שנוסח התקנה בעייתי והפרשנות של הכונס יוצרת תוצאה מעוותת)
בכל מקרה, אני לא מניח שאסמכתא אקדמית זאת או אחרת תסייע לי מול היועץ המשפטי ובתי המשפט - אבל אני חייב לנסות גם את זה.
וחוץ מזה, המחשבה עצמה על משחקים מסוג כזה נראית לי מקורית, ורציתי לברר אם יש דברים בגו'
תודה מראש
דורון צברי
doron@sabarilaw.com 052-6249481