יום שישי, 4 ביולי 2008

אקרלוף - שוק הלימונים

מה מיוחד ב'שוק הלימונים' של אקרלוף? מה התנאים ההכרחיים כדי שהתופעה תתרחש? באילו מקרים במציאות אנו רואים דוגמאות ל'שוק לימונים' ואילו מוסדות חברתיים קיימים כדי לפתור חלק מהבעיות?
ספרו מה הבנתם מהמאמר, מה אהבתם ומה לא, אילו תובנות צמחו לכם.

14 תגובות:

Andrey אמר/ה...

עיקרו של המאמר של אקרלוף הוא השלכת פערי המידע הקיימים בין הקונים (היודעים פחות) למוכרים (היודעים יותר) על השוק עבור מוצר מסוים. יש כאן שתי טענות מרכזיות:
1. בהינתן פערי מידע משמעותיים לגבי איכות המוצר, לא יוכל להתקיים שוק עבור אותו מוצר, למעט המוצרים בעלי האיכות הנמוכה ביותר – זאת, מכיוון שהמחיר יירד כלפי המטה (הקונים יניחו איכות ממוצעת ויהיו נכונים לשלם רק את המחיר הממוצע, עקב כך המוכרים לא יציעו את האיכות הטובה, עקב כך הקונים יניחו כי האיכות הממוצעת גרועה אף יותר וחוזר חלילה עד שבשוק נותר רק המוצר מהאיכות הגרועה).
2. בהתבסס על הטענה הראשונה, כדאי למוכרים לחלוק את המידע המצוי ברשותם לגבי המוצר או לספק לקונה אמצעי אחר המבטיח איכות מסוימת. לצורך כך, ניתן להשתמש במיתוג ופרסום (השקעה במותג מהווה השקעה במוצר, המצביעה (לרוב) על רצון למכור לאורך זמן למספר רב של קונים ועל כן הקונה יכול להניח השקעה מסוימת באיכות המוצר) או בתעודות אחריות (המבטיחות שהקונה לא יישא במלוא הנזק באם המוצר יהיה מאיכות נחותה).
כתוצאה ממאמר זה, מעניין לבחון את נושא נותני השירותים למיניהם, אותם אנחנו מזמינים לבתינו על מנת לטפל בבעיות שונות, כגון חשמל או אינסטלציה. אין לנו שום דרך לדעת מראש מה יהיה איכות השירות שנקבל (אדיבות, זריזות וכו') או איכות המענה (הידע המקצועי של בעל המקצוע, איכות החלפים, האחריות וכו').
אנחנו יכולים לנסות לקבל איזשהו מושג לגבי האיכות – נשאל את חברינו, שכנינו או נסתכל באינטרנט האם יש המלצות. עם זאת, פעמים רבות לא נוכל לקבל אמירה ודאית.
כל שנותר לנו הוא להשוות מחירים – אנחנו יכולים להתקשר למספר נותני שירותים, לתאר את הבעיה ולבקש הצעה עוד בטרם יגיעו לביתנו (לאחר הגעתם, זה כבר אבוד...)
המחיר הוא המרכיב הקובע – אמנם ננסה להימנע ממחיר נמוך משמעותית מהשאר (כנראה שהוא יהיה אינדיקציה מסוימת לאיכות נמוכה), אך אם המחירים דומים – נלך על הנמוך.
לנישה זו נכנסה בזמנו התוכנית "יצאת צדיק", שמטרתה הייתה לספק לנו אינדיקציות משמעותיות נוספות לאיכות המענה ונראה שהתגובות לתוכנית היו מצוינות – מעבר לערך הבידורי (מה יותר כיף מלראות טכנאי מכונות כביסה שנתפס בשקר מול מצלמה...), היא סיפקה הפניות לבעלי מקצוע איכותיים וסייעה לצמצם את פערי המידע.
שבוע טוב לכולם,
אנדרי

Lital אמר/ה...

ג'ורג' אקרלוף, זכה בפרס נובל בכלכלה בשנת 2001 בזכות פרסום מאמרו בנושא "שוק הלימונים". במאמר שקראתי אקרלוף טוען שכאשר קיים חוסר או פער במידע, התוצאות הכלכליות ישתנו מהסיבה שצד אחד יודע יותר מן הצד השני.
השוק עליו מתבסס המאמר הינו שוק המכוניות המשומשות, שבו למוכר המכוניות המשומשות ידע רחב יותר מאשר לקונה, אשר אינו יודע כמעט דבר על המכונית המשומשת המוצעת למכירה. דבר זה משפיע על התוצאות הכלכליות.
קונים שאינם יכולים להבחין בין איכויות בעת הרכישה מוכנים לשלם מחיר המשקף שווי שימוש במוצר מאיכות ירודה יותר. אך במחיר זה בעלי האיכות הגבוהה לא ירצו למכור, כך שבסופו של דבר יתכווץ השוק למצב בו רק בעלי האיכות הנמוכה יציעו את מרכולתם למכירה, והקונים, המודעים לכך, משלמים מחיר נמוך בהתאם. כתוצאה מכך יכולים שווקים מסוימים לא להתקיים. תופעה זו הינה תוצאה של התנהגות רציונלית של פרטים בתנאי אי-ודאות.
לדעתי "שוק הלימונים" בא לידי ביטוי גם בשוק ההון, בו לקונה המניה יש מידע מוגבל באופן יחסי מאשר לבעלי החברה הנסחרת. כאשר לקונה יש חסר במידע לגבי המניה בה הוא רוצה להשקיע, הוא יתנהג בצורה סולידית יותר, לעומת מצב בו לקונה יהיה את המידע שיש לבעלי החברה. מכאן נוצר הצורך לשקיפות.

Anat אמר/ה...

מאמרו של אקרלוף עוסק במודל כלכלי שמראה כיצד אינפורמציה אסימטרית בין מוכרים לקונים על איכות מוצרים (כאשר קיימת שונות באיכות) יכולה להוביל לבריחת האיכויות הטובות מהשוק, למודל זה נותן אקרלוף את השם "שוק לימונים".

במאמר אקרלוף מתאר 2 סוגי מכוניות משומשות באיכות טובה ובאיכות גרועה – מכאן השם "לימון". כאשר אדם מעוניין לקנות רכב משומש, ומישהו מציע לו לרכוש את רכבו שרכש לפני חודשיים, אין הוא יודע בוודאות מהו מצבו. מכיוון שהקונה לא מסוגל לדעת אם מדובר במכונית טובה או "בלימון", בניחושו הקונה יתחשב רק באיכות הממוצעת ויהיה מוכן לשלם פחות, על אף שיתכן שהמכונית באיכות טובה יותר. דבר זה גורם לבעלי מכוניות משומשות לא לקבל את המחיר המתאים לאיכות רכבם, דבר שיגרום לפרישתם מן השוק. כך נוצר שוק של לימונים: רכבים פגומים.

לדעתי בשוק הצרכני קיים מצב בו היצרנים מציעים לנו מוצר או שירות במינימום האיכות האפשרית (שוק "לימונים"). אולם יש מוכרים שירצו למכור לנו משהו טוב יותר ולא יעשו זאת בגלל אותו "שוק לימונים" שדוחף לתחתית.
למשל: לשוק יחידות הנופש יש מוניטין כה שלילי שגם כשעוסק הגון רוצה להציע יחידת נופש ללקוחותיו זה קשה, והשאיפה היא למנוע זאת.
כמו כן, אוכל להביא דוגמא אישית: להוריי יש חנות למוצרי כלי בית באיכות טובה. ליד החנות יש מתחרה אשר מוכר מוצר דומה באיכות ירודה. הצרכנים מעדיפים לצרוך דווקא את המוצר הזול באיכות הירודה, דבר המביא להיעלמות של המוצר באיכות הגבוהה עקב אי הביקוש.
לדעתי ניתן להימנע ממצב זה באמצעות מכוני בדיקה, גופי בקרה ופיקוח, מוניטין, תווי-תקן וכו'.

רונית אמר/ה...

אנחנו גם יכולים לראות "שוק לימונים " גם בשוק הדלקים - היינו עדים בשנים האחרונות לתופעה של "חאפרים" ותחנות דלק ספורות שמהלו דלקים, הצרכנים התמימים לא יכלו להבחין בדלק רגיל או מהול- נפגעו וגם החברות הדלק אשר (לפחות על פי הצהרותיהם) סיפקו תוצר באיכות טובה נפגעו.

דוגמא נוספת שונה אפשר לראות בענפים מדעיים(בריחת מוחות) או בקיבוצים שם האוכלוסיה ה"חזקה" יכלה להסתדר מחוץ לקיבוץ והאוכלוסיה הבינונית - "הלימונים" נשארו.

עדי אייל אמר/ה...

יפה.
הדוגמא של 'יצאת צדיק' היא מצוינת. המנגנון שם הוא מוניטין, והתוכנית בעצם יוצרת הפצה ברבים של מוניטין שנבחן בהסתר. נשמע מצוין (אם הבנתי נכון את התוכנית, לא ראיתי).
כמנגנון מוניטין, הוא מאפשר לאלה שנחשפו, לגבות יותר כסף בפעם הבאה, בעצם הם אותתו על איכותם.
יש חסרונות? פתרון הולם לבעיית 'שוק הלימונים'?

ביחס לשוק ההון, למה הכוונה בצורך לשקיפות? האם אי פעם יהיה בידי הקונה מידע דומה לזה שבידי 'בעלי החברה' (אני מניח שהכוונה לבעלי שליטה, קשה לומר מי הם 'בעלי החברה').
בשוק הלימונים, למוכר תמיד היה יותר מידע מאשר לקונה, האם כך כאן? מה האנלוגיה המתאימה, מתוך העיסקאות לרכישת מניות?
מכירים את ההסדרים כאשר איש פנים בחברה רוצה לקנות או למכור?
יש טיעונים חזקים שרצוי לאפשר מסחר במידע פנים, רק להקפיד על פומביות, גם אם היא לאחר העיסקה (בה איש הפנים כבר הרוויח). איך זה מתקשר לנו לשוק הלימונים?
להגינות בעסקים?

מכוני בדיקה ודומיהם הם מנגנון אחר למוניטין - הפעם חלקו ישיר (קבלת 'אישור') וחלקו עקיף (מוניטין מכון הבדיקה).
יש צורך במעורבות של המדינה, או די בנורמות חברתיות? מה הקריטריון למעבר ביניהם?
איך מסתדרים עם התמריץ של מכון הבדיקה למשוך קליינטים, ועם התמריצים של אלה בעיסקה? מושלם או יש חסרונות?
למה זה לא עבד כראוי בשוק הדלקים? אין פיקוח?
אפשר לומר שחברות הדלק הגדולות הם מכשיר המוניטין, כלומר אלה שמפקחים על איכות הדלק כך שצרכן ירגיש בנוח.

עדיין, רוב המקרים שאני שמעתי עליהם, היו סניפים של אחת הגדולות. בטוח שיש גם אחרות, אבל אפשר לחשוב על סיבות שדווקא בקטנות תהיה פחות רמאות - בד"כ הם ממוקמים פחות טוב (כביש פנימי ולא כביש מהיר), והיינו חושבים שלקוחות מקומיים מהווים כלי פיקוח מספיק טוב - לא יחזרו.

למה בכל זאת זה קרה?

יפעת ומאיה אמר/ה...

בהקשר לשוק ההון והסדרת הפן החוקי של שימוש במידע פנים לשם ביצוע עסקאות –

מידע פנים הנו מידע על חברה שטרם פורסם ברבים וידוע רק לבעלי (ולפעמים לעובדי) החברה ואשר יש בכוחו להשפיע באופן משמעותי על נ"ע נסחר של החברה. בישראל שימוש במידע פנים של חברה הנסחרת בבורסה לנ"ע אינו חוקי ונחשב כעבירה פלילית (פרק ח'1 לחוק נ"ע, התשכ"ח-1968, תיקון משנת 1981).

הצידוק לאיסור הוא מתן הזדמנות שווה לשחקנים בשוק ההון להשתמש במידע הנגיש להם ולא ליצור עיוות כלכלי ע"י הצבת בעלי המידע הפנימי בנקודת כוח מתחילת המשחק. כלומר, טיעון ההגינות מכווץ את פערי המידע בין השחקנים ולפי אקרלוף – הדבר ימנע את הפיכת שוק ההון ל'שוק לימונים'.

טיעון נוסף הוא שמידע הפנים הוא קניינה של החברה ולכן מבחינה אתית/חוקית על עובדיה לא להשתמש בו על מנת ליצור רווח אישי ישיר.

מאידך, מידע פנים הוא מידע הרלוונטי (ביותר?) להערכת מצבה של החברה. כלומר, המחזיקים במידע זה, מחזיקים ביכולת טובה יותר להעריך את ה"מוצר" אותו הם קונים או מוכרים. אם נתיר את השימוש במידע, לאחר ביצוע העסקה ע"י הראשונים המחזיקים במידע הפנים, כלל השחקנים ייחשפו למידע ויוכלו גם הם להשתמש בו לשם הערכת הסחורה בה מושקע כספם. כלומר, פערי המידע יקטנו בקרב כלל המשתתפים אך בשני שלבים: ראשית, בעל המידע הפנימי ואח"כ כלל השוק. כלל השוק יידע יותר, ויוכל לבצע החלטות אופטימליות "יותר", כלומר יבצע החלטות יעילות יותר. כלל השוק גם יידע מידע זה מהר יותר, כי בעל מידע הפנים משתמש בו כאשר הוא עדיין מידע פנים ולא נחלת הכלל. כלומר, יעילות השוק תגבר מהר יותר, בקרב יותר שחקנים.


ניתן לראות זאת גם מהכיוון הנגדי: אותה עסקה ראשונה בין בעל המידע הפנימי לקונה/מוכר, בה בכל המידע הפנימי יודע יותר מן הצד השני עלולה ליצור שוק לימונים – כיון שכל עסקה בה מעורב גורם מן החברה תיחשב כמכונית משומשת – רמת החשדנות אליה תעלה ונכונות הצד השני לסגור עסקה/לשלם מחיר מסוים תרד.

על מנת ליצור שקיפות רבה יותר בשוק זה, קיימת רגולציה בצורת הרשות לנ"ע, אשר תפקידה להסדיר ולהבטיח כי מידע זורם באופן שוטף מן החברות לציבור בצורה תשקיפים ודיווחים תקופתיים. בשנים האחרונות ניכרה מגמה של צמצום דרישות אלו עבור חברות הפועלות בבורסה הישראלית כיון שהן נתפסו כחסמים לפעילות כלכלית חופשית ושוטפת.
מומחים לכלכלה ודיני נ"ע מותחים ביקורת על הקלות אלו שכן הדבר מחזיר מציף את בעיית פערי המידע, ומרחיק משקיעים קטנים ופשוטים תוך חיזוק משקיעים בעלי מידע פנים ובעלי "כיס עמוק".
(ראה http://www.tashkif.com/TMR20040208.htm )

yafit אמר/ה...

בנוגע לשוק ההון בארץ אני סבורה כי המצב כיום בבורסה אינו משקף את הטענה במאמר שוק הלימונים בנוגע לפערי המידע בין הקונה למוכר, שכן המידע על חברות ציבוריות הינו פומבי ומתפרסם לכלל הציבור (בעיתונות, בהודעות בורסה והודעות שהחברות עצמן מפרסמות). בנוגע למידע הפנים, כפי שציינו יפעת ומאיה, ישנם חוקים האוסרים שימוש במידע פנים, ואחת הדרכים לאכוף זאת הינה החתמת עובדי החברה על הסכם אשר חוסם את האפשרות להחזיק במניות החברה/במניות קשורות בגלל ניגוד העניינים.

דוגמא לטענתו של אקרלוף בנוגע לכך כי פערי המידע בין קונה למוכר בשוק מסויים יכולים להביא למצב שבו השוק כולו ייעלם, ניתן לראות בשוק אגרות החוב הלא סחירות. מדובר באגרות חוב פרטיות הנמכרות לרוב לגופים המוסדיים בארץ (קופ"ג, קרנות פנסיה וכו') ולמרות היותן לא סחירות קיימת אפשרות לבצע עסקאות של קניה ומכירה בשוק משני. למרות העידוד של הרגולטור לביצוע עסקאות בשוק זה, עדיין שוק זה אינו פעיל וכמעט ולא מבוצעות עסקאות כלל. אני סבורה כי הסיבה קשורה לפערי המידע - מכיוון והעסקאות פרטיות ואין מפורסמות בציבור (קשה מאוד להשיג את המידע לגבי ההנפקות של אגרות חוב אלו, ולרוב אין אפילו פרסום של מחיר ההנפקה) אזי קיים פער במידע בין הקונה והמוכר (המוכר מחזיק במסמכי האיגרת כגון תנאי האיגרת, שטר נאמנות של האג"ח, מחיר ההנפקה וכו'). הקונה חושש לבצע עסקה בשל חוסר מידע וכדי להשיג את המידע הקונה צריך להשקיע משאבים רבים, כך שההשקעה לרוב אינה בהכרח משתלמת. לדעתי הפער במידע גורם לכך כי נכון להיום יש מעט מאוד עסקאות בשוק זה, אם בכלל. ניתן לטפל בבעיה ולהגביר את העסקאות בשוק זה ע"י שינויים רגולטורים (כגון הכנסת עושי שוק שיגבירו את השקיפות).

Oren Majar אמר/ה...

בכל הקשור למסחר והדרך להימנע מחמיצות לימונית - שבעצם מחסלת את השוק בסופו של דבר - הרי המסחר האלקטרוני (אינטרנט) יצר מציאות מרתקת ששינתה את כללי המשחק במסחר: לצרכנים (הגולשים) ניתנת אפשרות לדירוג המוכרים על פני מספר רב של עסקאות, ובכך נוצר שוק לימונים הפוך – המוכרים הזוכים לדירוג גבוה מקבלים יותר עסקאות ויכולים לגבות מחיר גבוה יותר עבור המוצרים בזכות המוניטין שצברו. דוגמה יפה לכך היא כמובן אתר איביי שהעלה את נושא דירוג המוכרים לדרגת אומנות (אגב, סיסמתו היא People are basically good).
אבל המהפכה לא מסתיימת כאן – אלא ממשיכה גם לפערי המידע בנוגע למוצרים: בניגוד לעולם הקמעונאי המסורתי בו רוב המידע החשוב היה מצוי בידי היצרנים והמוכרים, הרי האינטרנט כיום מתבסס במידה רבה על תוכן גולשים (המכונה גם web 2.0) שכותבים על מוצרים ובוחנים אותם מכל הכיוונים. כאשר חברה מוציאה מוצר חדש לשוק, תוך זמן קצר מועלות לרשת ביקורות והערכות שלו, חלקן עבור פעולות שאפילו היצרן לא טרח לציין בחוברת ההפעלה והגיקים גילו או אפילו המציאו בעצמם. במקרים רבים הגולשים המנוסים נותנים לו ציון, ומעריכים אותו מול מוצרים מקבילים ונותנים המלצת קנה או אל תקנה. כך נעלמים פערי המידע בצורה מוצלבת – הן על הסוחר ועל המוצר עצמו.

הערה נוספת מעניינת במאמר היא שבמקרים בהם שוק לימוני מביא לחיסול הענף – המדינה נאלצת להתערב כדי להבטיח את טובת כל הצדדים.

המאמר גם עוסק בהשלכות המודל על תחומים נוספים מעניינים– למשל נושא ביטוח רפואי – מגיל מסויים לא מוצעות פוליסות למבוטחים שכן מי מביניהם שיהיה מוכן לשלם את המחיר המלא והגבוה מאוד לפוליסה, הוא מי שסבור שיחלה ברמה גבוהה של וודאות, ולכן תמיד מדובר בעסקה רעה לחברות הביטוח. במאמר מוזכרת תוכנית הבריאות האמריקאית מדיקר, שלמיטב ידיעתי לא השיגה את מטרתה והביטח הרפואי בארה"ב נופל משמעותית מזה הנהוג בקנדה, צרפת ואף ישראל. למעשה, בביטוח בריאות כמו בביטוח רכב, שווה לחברות לבטח רק את מי שבעצם לא צריך אותם – או לפחות לקבוע תעריף אטרקטיבי רק עבור מי שנוטה לא להזדקק לביטוח. התחושה שלי היא שבשווקים גדולים מאוד שבהם יש הכרח לצרוך את השירות (כמו ביטוח רפואי או ביטוח תאונות) עדיף אולי שהמדינה תגבה סכום קבוע מכל המבוטחים בלי להתחשב במאפיינים שלהם. כך על חשבון צמצום רווח חברות הביטוח תושג תועלת מצרפית גדולה יותר.

דוגמה נוספת ומעניינת במאמר היא נושא המיעוטים – או מדוע עדיף לבני המיעוטים המוכשרים שבתי הספר בשכונות המצוקה ידרגו דירוג אמת את הבוגרים, ולא "ירמו" ויעגלו כלפי מעלה את הציונים. כאשר הם עושים זאת הם פוגעים בסיכויים של בן מיעוטים מצטיין לקבל יחס ראוי להישגיו, שכן אמינות התעודה שבידו מוטלת בספק.

Amir Pinto אמר/ה...

המיוחד בשוק הלימונים:
לדעתי המיוחד בשוק הלימונים הוא שלרוב עסק כלכלי צריך להשתפר תמידית בכדי לשרוד ולתת ערך יותר ויותר גבוה ללקוחות ביחס לתמורה שהוא מקבל (למעט שווקים של קניה חד פעמית כגון שוק הדירות), בשוק הלימונים על מנת שעסק יעמוד בתחרות מול המתחרים שליו להוריד את איכות המוצרים בכדי ליישר קו עם המתחרים, תוך קריאת המאמר עלה בדעתי שבעל עסק שכזה צריך להשקיע בלחשוף את 'הבלוף' של המתחרים.

התנאים לקיומו של 'שוק לימונים' הם:
(1) הבדל בנגישות האינפורמציה אצל אחד מהצדדים
(2) אינטרס של המוכר למכור מוצר נחות במחיר של מוצר איכותי
(3) חוסר יכולת של מוכרים להוכיח רמת איכות של מוצר איכותי
(4) חוסר ברגולציה ובדיקות איכות
(5) חוסר באחראיות של המוכר כלפי המוצר או השירות שהוא מציע

דוגמאות:
שוק ספקיות האינטרנט
שוק מוצרי אלקטרוניקה בעיקר במזרח הרחוק
שוק טכנאי המחשבים
שוק הביטוחים
שוק הפנסיה

גופים חברתיים צרכניים:
חוברות המקצוענים - http://www.pro.co.il/
האינטרנט באופן כללי ככלי להשוואה ולחוות דעת.

בלה וליאורה אמר/ה...

אנו סבורות שדיון "לימוני" מעניין יכול להתקיים סביב שוק התרופות.
ראשית, בשלב פיתוח התרופה מבצע הגוף המסחרי (הנשען על מוניטין הצלחה) על פי רוב וכצעד ראשון - ניסויים בקבוצות אמת וקבוצות פלסבו.
חשוב להבהיר כי בשוק זה לניסויים עצמם חלק מהותי ומכריע ביצירת המוניטין.
לחולה בשלב זה לא תהיה האינפורציה שיש לגוף המפתח\המשווק אך הוא (החולה) בהחלט יוכל לאוספה לאורך ציר הזמן, זו אמנם תהא אינפורמציה סוביאקטיבית אך בה בעת מהותית ביותר.
שלב הניסויים הקליניים הוא דוגמא מובהקת בעלת הבטים נוספים ואף פילוסופיים מורכבים לשוק לימוני.
באשר להמשך התהליך המסחרי\שיווקי בשוק המדובר גם כאן אנו עדים לקשר מעגלי מעניין בין פערי אינפורמציה מהותיים לבין מוניטין ומחיר.

דוגמאות מעניינות לדיון יהיו תרופות חדשות למחלות קשות אשר פערי האינפורמציה לגביהם באים לידי ביטוי סביב תופעות הלוואי, סטטיסטיקת ההצלחה והריפוי והשלכות עתידיות על המטופל.
המטופל עצמו מגיע ל"עסקה" כמעט עיוור לחלוטין ורוכש את הידע שלו עם השימוש והזמן החולף – תהליך ההתפכחות, הלמידה וצבירת האינפורמציה של שוק הצרכנים הוא ממשי וישיר ועל ציר הזמן משפיע באופן חד חד ערכי על המוניטין ובאופן עקיף על המחיר.

כאשר מרחיבים את היריעה ועוסקים בשוק התרופות הגנריות (המקובל מאוד בארה"ב) נוספים גורמים נוספים למשוואה והערך המוסף של המוניטין הנצבר יורד.

בשוק מורכב זה לגופי ביקורת יש משמעות מכרעת ובעלת משמעות כפולה כמובן.

עדי אייל אמר/ה...

יפה, הדיון מתעורר...

ראשית, נא לרדת ממינוחים כמו 'בעלי החברה'. אין דבר כזה, לפחות לפי דיני החברות. יש בעלי זכות כלפי החברה (ביניהם בעלי מניות), ויש בעלי שליטה - אלה מבעלי המניות המסוגלים לגרום לחברה בפועל לבחור בפעולה מסוימת.

לגבי המסחר במידע פנים, נכון ציינו (?) יפעת ומאיה, שמניעת המסחר מונעת ממידע לזלוג לשוק, ופוגעת ביעילות המסחר. התרת המסחר מאפשרת ניצול אנשי הפנים את המידע לו נחשפו, ועשיית רווח לא הוגן (על זה אפשר להתווכח). איזה אנחנו מעדיפים במתח בין שני אלה, זו שאלה אידיאולוגית וקשה לתת לה תשובה אחת נכונה.
מה שכן חשוב, הוא לא להתיימר רק למנוע את החסרונות מבלי לסבול מאיבוד היתרונות של כל שיטה...

גם להגיד 'מומחים לכלכלה וני"ע' מבקרים את ההקלות זה מעט דמגוגי. יש כאלה ויש כאלה - הכל שאלה של הרמה האופטימלית של ההגנות על המשקיע הקטן, ותשומת לב לכך שיש גם הגנה חזקה מדי.

יפית ציינה הסכם של עובדים לא להחזיק במניות החברה. מאוד לא יעיל וגם לא רווח. דווקא יש נטייה חזקה לתת לעובדים (ובעיקר מנהלים, שדווקא הם נחשפים למידע פנים) מניות של החברה, כדי ליצור האחדת אינטרסים ותמריץ לעזור לחברה להרוויח.
דוגמת אג"ח לא סחירות (שם רע) יכולה להיות תוצאה של 'שוק לימונים' או של סיבות אחרות. דוגמא מצויינת למחקר, עבודה סמינריונית שתבחן את ההסברים השונים לתופעה - אלו משכנעים יותר מאחרים.

המסחר האלקטרוני מאפשר מנגנוני מוניטין. eBay הוא דוגמא לשימוש מושכל במוניטין, בדיוק כדי להתגבר על בעיית לימונים קשה (בעיקר כשמשלמים על מוצר לפני שרואים אותו). שימו לב שהערכות קונים ניתנות למניפולציה קלה הרבה יותר מאשר מוניטין של eBay, שכן בהערכות לא צריך רכישה בפועל, ואפשר 'לשתול' ידיעות חיוביות.
גם כאן המוניטין של אתרים, מגזינים, וכו' משמעותי - אם מישהו נתפש ברמאות בנושא זה, סביר שהסנקציה אצל ציבור הקונים (המיודעים) תהיה חריפה. מזכיר קצת חרם צרכנים על חברות סורחות (זוכרים את הכעס על תנובה בסיפור הסיליקון בחלב?).
ההצעה לגבי 'הורדת רווחי חברות הביטוח' של אורן, מעט אופטימית. באמת אפשר רק להוריד להן רווחים מבלי לפגוע במבוטחים?
כן, אבל רק אם המדינה לוקחת על עצמה את תפקיד המבטח, ואז יש בעיות מסוג אחר.

בשוק התרופות יש משמעות לדיני הנזיקין ולא רק לפיקוח מראש. חברה שיודעת שתיתבע על נזקים שייגרמו, מפנימה אותם, ובעצם בשונה משוק הלימונים, יודעת שקונה שקיבל 'לימון' יחזור עם צו בית משפט...

מה עם השלכות בשווקים שאינם כלכליים במובן הרגיל? מה קורה למשל בשוק הדייטים למי שמצהיר על עצמו כ'בעל חוש הומור, רגיש,...'?
רובכם שמתם דגש על גופי ביקורת, רגולציה, וכו' - אך אם לוקחים בחשבון את הכשלים בכל אלה, לא בטוח שכדאי להשתמש בהם. שימו לב, כמו בדיון התרופות, שלפעמים הפיקוח בדיעבד (ex post) יוצר השפעה מראש (ex ante) - ולעיתים די בכך.

yoni אמר/ה...

לד"ר עדי אייל שלום רב
לאחר מחשבות מרובות על נושא לסמינריון החלטתי (למרות שקראתי חומר רב בנושא "הטעיה") לנסות לבחור נושא קצת פחות מוכר מאשר שוק הסלולר ושוק כרטיסי האשראי והבנקים בארץ.
בעקבות מטלת הבית והמודלים השונים שהשתמשת בחלקים שונים שלהם במאמרך "המעגל חוזר" חשבתי לנסות לכתוב סמינריון בנושא המאבק הנצחי על שוק הבירות בארץ בין חברת טמפו לקוקה קולה.
בוודאי שגם בתחום זה ישנה אפשרות למספר סמינריונים רב ועל כן לאחר שקראתי חומר ועשיתי תחקיר קטן אשמח אם תוכל לכוון אותי על מנת שאוכל להתחיל לכתוב את עבודתי שבכלליות חשבתי על " חוזי המכר של יצרני ומשווקי הבירה – בענף הקמעונאי"

חשבתי להתמקד בקוקה קולה ובטמפו --------- בשיווק מוצרי הבירה בלבד ---------- ערוץ מכירה ספציפי(ערוץ התדמית _בארים פאבים ומועדוני לילה)---------- בחוזי המכר
בלבד.

עדי אייל אמר/ה...

שוק הבירה הוא מעניין (גם אם לא שייך בהכרח לרשומה זו...).
אני מציע שתגבש סקירה הסטורית/עובדתית שתתן רקע לדיון, ותוך כדי שים לב איזו פרקטיקה שיווקית, או סוג חוזה מסויים, בולט, בעייתי, או מסקרן. אז תוכל לדון בו או ברגולציה סביבו.
שאלה רלוונטית היא האם צריך רגולציה לתחום כזה, או שלא בכל דבר צריך התערבות ממשלתית. לפני שהולכים לתקן תחום מסוים, צריך לחשוב על ההוצאות (כספיות ואחרות) והצדקת השקעתן דווקא בתחום זה, כאשר אנו חיים במשאבים מוגבלים.
אולי נשתה בירה במקום, ונהיה מרוצים ממה שיש..?

cosher אמר/ה...

קורס שוק ההון - הדרך הטובה ביותר לרכוש ידע בנושא בורסה, השקעות, אגרות חוב ומניות