יום חמישי, 28 במאי 2009

על שחיטתן של פרות קדושות

הדיון בשיעור 'שיטות מחקר' השבוע העלה את הנושא של פרות קדושות. כנראה קשור לעובדה שדיברנו על עבודת סמינריון בעניין לגליזציה של הזנות. השורה התחתונה היא פשוטה: פרות קדושות נועדות לשחיטה. רעיונות שנצמדים אליהם יותר מדי מתחילים להבאיש, כמו ניסיון לאחוז חזק מדי בכל יצור חי. במסגרת המחקר המשפטי, אנו עוסקים ברעיונות, רובם לגבי ה'נכון' וה-'לא נכון' של איך ראוי לנהל חברת בני אדם. כחברה, נראה שיש לנו צורך להאמין מאוד חזק שמה שאנחנו עושים הוא הנכון, וחשובה לנו השגת האמת. עד שהשגנו אותה. אז מתחיל לפעול היצר המעוניין לשמר אותה, ודרך האמונה בה - את צידקת מעשינו.

הכל מצוין, עד שיצר השימור מעוור אותנו לפגמים שברעיון, למקומות שכלל לא בטוח שהאמת בהם הושגה. לגיטימי וטוב לשאוף לאמת ולנסות להשתמש במה שלמדנו כדי לנהל את החברה יותר טוב. אך כשאנחנו מתאהבים ברעיונות של עצמנו, או באלו של אחרים שבחרנו לאמץ, קשה לנו יותר למצוא את המקומות שניתן עוד לשפר, שניתן לחשוב אחרת. אלו בדיוק המקומות שמחקר אמור לחשוף, להראות את האפשרות לקיומם.

'פרה קדושה' היא רעיון שאסור לפקפק בו. במיעוט המקרים, מצהירים על כך בגלוי. ברוב המקרים רק בדיעבד שמים לב שהתנגדנו לספק, או לזה שהטיל ספק ברעיון. במקרים רבים, פשוט לא חשבנו על כך שאנו מאמצים עמדה שאינה ממש הכרחית. ייתכן שהיא הנכונה, אך ייתכן גם שלא. ובכל מקרה, לא בהכרח אנו חייבים 'דעה' בעניין, עמדה של כן או לא.
חלקכם כותבים עבודות או סמינרים. כאשר אתם ניגשים לחקור רעיון, חפשו את הפרות הקדושות הכרוכות בו. מה נלקח כמובן מאליו על ידי האחרים העוסקים בו – ושאלו אם באמת חייבים להניח שזה כך. אין זה קשור לדעתכם בעניין, מותר להיות בעד או נגד, או כלום – אבל לכולנו מותר לבדוק. להעמיק ולשאול דווקא על הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, ולראות מה קורה אם מנסים הפוך.

דבר אחד חשוב מאוד לזכור: שחיטתן של פרות קדושות היא מלאכה מקודשת גם כן. לכל אחד קל לבוא ולהטיל רפש, לזלזל. המטרה היא העמדה של רעיון/עמדה/טיעון על במה, וניתוחה בעדינות ובכבוד. אם רעיון מקובל ברבים, סימן שהרבה אנשים נבונים וטובים ראו בו ערך. אולי יש מה לשפר או ללמוד, אך גם כשמוותרים על רעיון עושים זאת במכובדות. בפירגון לאלה שתומכים בו, ואולי אף נצמדים אליו, והבנה מה הוא משרת, כיצד ניתן להצדיק אותו, במה הוא טוב.
וחשוב לזכור שחלק מן האנשים נפגעים כשמפקפקים ברעיונות הטובים שלהם, בדעתם. גם להם לפרגן, ולקבל את זכותם להמשיך ולראות את העולם דרך המשקפיים שבחרו.
ומותר גם להחליף משקפיים.

2 comments:

Indee אמר/ה...

נדמה לי שסוגית הפרות הקדושות קשה הרבה יותר אצל חוקרים. המיני-מחקרים שאנחנו כותבים כסטודנטים יביאו לנו, עם או בלי פרות קדושות, במקרה הכי גרוע, ציון לא טוב. חוקרים, שזוהי פרנסתם, עלולים לקבל ביקורת קשה הרבה יותר, במיוחד כשהם עוסקים בנושאים רגישים. אני מניח שחוקר לא מקבל החלטות רק לגבי העניין או החידוש שיש במחקר, אלא גם צריך לבחון את התגובה הצפויה של עמיתיו. (עד כמה זה נכון? מה דעתך?)
לכן, כשאני לומד בקורס של פרופ' צבי זהר, למשל, אני לא רואה מולי רק מרצה מצוין, אלא גם חוקר אמיץ שלא חושש לשחוט פרות קדושות פה ושם, ביודעו שהוא עתיד "לקבל על הראש".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/143955

Dorit Karny אמר/ה...

נדמה לי שסוגיית ה"פרות הקדושות" משמעותית באותה מידה הן במחקר והן מחוצה לו. בסופו של יום, העשייה המחקרית אינה עשוייה מ"חומר" מטאפיזי אחר מכל תהליך מחשבתי ראוי לשמו שאנו מבצעים בחיי היומיום שלנו. ואם יטען הטוען כי בעשייה המחקרית אנו מאמצים סטנדרטים גבוהים יותר של בקורתיות ושל הטלת ספק, ניתן להשיב על כך כי הבקורת היא פונקציה של דיספוזיציה ולא של דיסציפלינה, לא משהו שמכבים ומדליקים לפי ההקשר.
אכן, "החוכמה הגדולה" היא להיות מסוגלים ללכת בין הטיפות - לבקר בלי לקטול, לחדש בלי לשפוך את התינוק עם המים. אין ספק שהטוטאליות היא במקרים רבים מסווה לעצלות מחשבתית. חשוב להבחין בכך שהקוראים הקולניים יותר לשחיטת פרות קדושות הם אלה שמגדלים להם בחשאי (או אפילו די בגלוי) פרות קדושות אלטרנטיביות בחצר האחורית.
ויחד עם זאת, הרעיון של סינתזה מנדטורית בין שמרנות ושינוי מעלה בי את הרושם הלא נעים של כשל לוגי המתיימר לאחוז את המרובה במחיר של היעדר אמירה. במקום להמשיג את העמדה הזו במונחים עקרוניים, הייתי מאמצת אמירה דרידיאנית טיפוסית, היינו שבחינה של סך אמירות בנושא מסוים תוך דירוגן וקביעת עמדה ביקורתית לגביהן יכולה להיות השלכה של הקורא/המחבר, ושערך התוצר המתקבל מן התהליך אינו דווקא בעדכון של גוף הידע, אלא ביצירת דרכים חדשות לבחינת הכרחיות ותוקף הקשרים שעליהם הוא מבוסס בכל גרסה. מן הסתם יש שיאמרו שאלה דקדוקי עניות, כי בשורה התחתונה מה שחשוב הוא עובדת העדכון של תמונת העולם שאנו מקבלים, אבל בעיניי הדגש הזה חשוב ומהותי, מכיוון שעבורי התפיסה שלפיה ניתן להכיר את העולם באמצעות יישום עקרונות מופשטים היא כשלעצמה פרה קדושה, ואילו התהליך האינטלקטואלי האינדיבידואלי הוא חתרני במובן שאינו ניתן לשחזור. או, אם לחזור על המטאפורה האהובה עליי, זה כמו אלתור ג'אז.