יום שלישי, 2 במרץ 2010

The Corporation

הסרט מציג תמונה ברורה של התאגיד כיצור משפטי בעל ראייה חד-מימדית של העולם: מיקסום התועלת העצמית. עוד טרם הויכוח על מהות תועלת עצמית זו, אם מדובר ברווחי בעלי מניות בלבד או גם stakeholders אחרים, מדובר באגואיזם צרוף. בניגוד לאדם בשר ודם, שכרוכים בו יחדיו מוסר, אידיאולוגיה, קהילה, חינוך לערכים, ויכולת אמפתית מולדת - בתאגיד מדובר ביצור נעדר אמפתיה, נעדר יכולת לראות באחרים מטרות לכשעצמם ולא רק אמצעים בדרך למקסום תועלת עצמית של התאגיד.

ביקשתי לחשוב על השלכות של דיני התאגידים, מקומות בהם הדין מעגן תפישה זו או מסייג אותה, הגדרות משפטיות הגורמות לקבלת החלטות שטובה לתאגיד אך לא לסביבתו. ביקשתי גם לקרוא את Dodge v. Ford בקפידה ולהבין את מקור ההחלטה השיפוטית שם, מדוע נקטו בטקטיקה של הגדרה ברורה כל כך לתכלית החברה. וביקשתי גם למצוא פסיקה מחוזית העושה שימוש בהגדרת תכלית החברה, ולהבין לא רק את ההגדרה אלא גם ובעיקר את יישומה. אנו מתעניינים בתפקידו של הדין ותפקידה של ההלכה הפסוקה בהשפעה על המציאות. כך גם לגבי הסרט, השאלה המעניינת אותנו במסגרת קורס זה, היא כיצד משפיעות ההגדרות בדיני התאגידים על קבלת ההחלטות בפועל, כיצד שינוי הדין יכול להשפיע על קבלת החלטות, ומהן ההשפעות האגביות של הגדרות שנראות טוב על הנייר, אך לא תמיד חושבים על השלכותיהן בהמשך הדרך.

את התובנות העיקריות שלכם, ודוגמאות שמצאתם, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות לרשומה זו לקראת הדיון בכיתה.

9 תגובות:

ilil אמר/ה...

חיפשתי בפדאור וכבר מהרשימה הקצרה שראיתי הבנתי שאין הרבה כתיבה בנושא. מקריאה מהירה בפס"ד ראיתי שרוב ההתעסקות היתה באזכורים של אותו הספר של גושן עם התיחסויות שונות לגבי הענין שהתאים. פס"ד שהיה מענין היה תא 5847/94 עיריית חיפה נ' פרויקט 100 שם מדובר על כך שתכלית החברה יכולה להיות גם חברתית ולאו דווקא כלכלית נטו כמו שעד אותו הרגע היה מקובל לחשוב.
פס"ד שתפס את עיני , ואני מקווה שבאמת הבנתי את התהליך שהיה שם היה ה"פ 4428/05 כהן ואחר נ' נבצ"א חברה להתנחלות בע"מ- יש שם חלק שלם שכותרתו תכלית החברה, אבל כמעט ולא משפיע על ההחלטה בפס"ד.

מעניין שנושא כמו תכלית החברה מופנה תמיד לסעיף (מן הסתם) ולאותו המקור האקדמי וכמעט ואין התעסקות עם הפסיקה. כאילו שברור מאליו פרשנות הסעיף וכי התכלית היא כלכלית נטו. היו שאלות אם החברה היא בנוגע לבעלי מניות, או שמא מדובר על המנכ"ל והדירקטוריון. בפס"ד של עיריית חיפה נשאלה השאלה אם עשייה למען החברה הכללית של המדינה היא לא גם עזרה ועשייה חברתית.
אילאיל קומיי

אריאל הולנדר אמר/ה...

כמו אילאיל גם בחיפושים שאני ערכתי מצאתי מספר מצומצם של פסקי דין שבהם תמיד הפנו לאותו סעיף ובמקרה אחד לפרופ' אוטולנגי.
בפס"ד אמ-סיסטמס כאשר מדובר בחברה משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות, יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך. בית המשפט מציין שם כי הרמת המסך נועדה למנוע את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת.

גל משולם אמר/ה...

לעניין פסקי הדין המחוזיים - בחיפושי אחר פסקי דין במחוזי, לא מצאתי, כמו אילאיל ואביעד, התייחסות ספציפית לנושא תכלית החברה, לא בעניין סמכות הדירקטורים (כמו בפס'ד פורד) ולא בעניין הרמת מסך. אמנם, אם בהתחלה חשבתי שהבעיה היא בחיפוש שלי, בהמשך, כשראיתי את התתייחסות המועטת, כלאחר יד, לנושא תכלית החברה בפסקי הדין, כמו בפס'ד נצב"א שהזכירה אילאיל, חשבתי שאולי הבעיה היא ביחס של בתי המשפט המחוזיים לנושא תכלית החברה, אולי הם בכוונה מתעלמים ממנו. סיבה אפשרית אחת יכולה להיות מן הסוג שהעלנו בכיתה - שמדובר בהלכה לא טובה, טובת בעלי המניות איננה תכלית ראויה (זאת בהנחה שפרשנות בתי המשפט המחוזיים, כפי שניראה בפס"ד נצב"א, לתכלית החברה לפי ס' 11, היא שמדובר בעיקר בטובת בעלי המניות, מבלי להרחיב על אפשרות ההתחשבות בגורמים נוספים. סיבה אפשרית נוספת - אולי פשוט מדובר בתכלית שאיננה בהכרח לא טובה, אלא שקשה ליישמה, כך למשל בתי המשפט המחוזיים לא רוצים להיכנס לשאלה אם הדירקטורים פעלו בהתאם לתכלית החברה כיוון שמדובר בנושא מאוד מניפולטיבי, שאין לו הרבה תוכן חוץ מעדות הדירקטורים עצמם. מה גם שלפי ידידיה שטרן, עידוד עצמאות המנכ"ל היא צעד חיובי, בתנאי שהוא ימלא את תפקידו נאמנה וידאג לרווחת החברה לפי מאזן אינטרסים של כלל הגורמים, ולא רק של בעלי המניות, כך שקבלת ביהמ"ש את עמדת מנהלי החברה כעניין של ברירת מחדל, מעודדת גישה זו.

גל משולם אמר/ה...

תובנות על פסק דין פורד -

א. מניסוח פסק הדין עולה - לא בטוח שמדובר בהלכה מחייבת, אלא שמדובר בציון הצהרתי לגבי תכלית החברה.

ב. במקום מסוים בפסק הדין נאמר שתכלית החברה איננה רק טובת בעלי המניות, אלא ניתן להתחשב גם באינטרסים של גורמים אחרים כל עוד זה מועיל להשיא את רווחי החברה.

כלומר, הבנתי מפסק הדין שיש למנהלים סמכות להתחשב בגורמים שאינם קשורים להשאת הרווח לבעלי המניות.

מסקנה - הבעיה של פורד לא הייתה בתכלית אלא בטיעון - אם פורד היה טוען שהוא מתכוון להוריד את מחירי המכוניות ולהעלות את המשכורות במטרה להשיא את רווחי החברה, אולי היה מנצח בפסק הדין.

לעומת זאת, פורד טען שמטרתו הייתה חברתית ולא למען החברה - לכן ברור שהוא היה צריך להפסיד.

למי שזוכר - ידידיה שטרן טען שפיו וליבו של פורד לא היו שווים.

זה בכלל לא בטוח - אם כבר פורד משקר, הוא היה יכול לומר שמטרתו היא להשיא את רווחי החברה ע'י הורדת מחירי מכוניות ויציאת מונפול (מטרה לגיטימית לפי פס"ד פורד) והוא גם מאמין שמשכורות גבוהות יותר לעובדים יביאו לייצור טוב יותר (עניין שהוא בסמכותו של המנכ" לפי הפס"ד), אז הוא היה מנצח בקלות.

כמו כן, אפשר להתייחס לפס"ד פורד לא כפס"ד המדבר על שיקול הדעת של המנכ"לים, אשר מוגבל לתכלית החברה, אלא יותר על חובת האמונים של בעלי מניות השליטה כלפי בעלי מניות המיעוט.

גל משולם אמר/ה...

לעניין פס'ד פילסבורי - החלטת ביהמ'ש מהווה לא רק קביעה נורמטיבית לגבי תנאי זכאות בעל מניות לחברה אלא גם קביעה ערכית. בבסיס התפיסה שבעל מניה זכאי למידע ניצבת ההנחה לפיה בעל המניה הוא הבעלים האמיתי של החברה, להבדיל מהבעלים המשפטי(לחברה אין בעלים מבחינה משפטית).
ביהמ'ש לא אמר שבעל מניה לא רשאי לדרוש מידע מתוך השקפה פוליטית, אלא שחייב להיות קשר בין המטרה הפוליטית (או החברתית)לבין צפי המשקיע לרווח והפסד.
יש בעייתיות בהגדרת המונח "מטרה ראויה", ביהמ'ש הסכים עם המשיב שמטרה ראויה קשורה לרווח מההשקעה ולא למטרות חברתיות ופוליטיות - הבעייתיות בהחלטה כזו היא הקיצוניות אליה היא עשויה להגיע - האם גם עיסוק מגונה ביותר מבחינה מוסרית לא מהווה מטרה ראויה לצורך קבלת מידע מהחברה אם בעל המניה לא מראה שהשחיתות המוסרית עשויה לגרום לו להפסד ההשקעה בחברה.
מצד שני, לא בטוח שביהמ'ש יכול לדון במטרות סובייקטיביות שמאפיינות מטרות חברתיות ופוליטיות ולכן ההחלטה מובנת, מה גם שהיא משקפת עמדה שחברה איננה ממשלה זוטא, דבר שעשוי לפגוע ברווחיותה, ואף איננה יעילה מבחינת השגת האג'נדה הפוליטית (עדיף שגוף אחד - הממשלה - ידאג למטרות הפוליטיות הרחבות).

רחל אהרוני אמר/ה...

בהמשך לתגובתו של גל, התובנה המרכזית שלי מפסק הדין בענין פילסבורי היא שדיני החברות ובתוכם תכלית החברה נועדו לצורך מקסום רווחי החברה בלבד ואילו במידה וחברה מבצעת פעולות שהן לא מוסריות לדעת בעל מניות, או כמו שגל כינה זאת, "פעולה מגונה" הרי שהפתרון יהיו מושג דרך הדין הפלילי או דין אחר רלונטי ולאו דווקא דרך דיני החברות. מנגנוני הפיקוח הפליליים של המדינה הם בעלי התפקיד לאכוף את האחריות הפלילית על החברה ולא בעלי המניות, הגם שזה לא נאמר מפורשות בפסק הדין אך לטעמי זו מסקנה מתבקשת. ניתן לומר שבמצב בו בעל מניות סובר שיש בפעילות החברה ענין לא חוקי הרי שהוא יכול לפנות למנגנוני הפיקוח בכדי שאלו יבצעו את אשר צריך לבצע (מה שכן לא תמיד סביר שבעל מניות יעשה כן אלא אם הוא בעל אוריינטציה חברתית או פוליטית חזקה כי הרי יש בכך לפגוע ברווחיו שלו).

Hagar אמר/ה...

בהמשך לדיון בכיתה בנושא אחריות ירוקה של תאגידים: מצאתי בעיקר ביקורת.
המשגה:
Greenwash- התיירקות, היא טענה סביבתית חסרת בסיס או רלבנטיות, התרברבות ריקה מתוכן שמטרתה הקניית תדמית ירוקה. בצדק אנו קושרים בבוז את המושג עם תאגידים שנוקטים במהלכים ירוקים שוליים מטעמי יח"צ.
מצאתי מאמר בנושא: ירוק הוא השחור החדש - הנה הלינק -
http://www.investopedia.com/articles/07/green-new-black.asp

החומרים היו, בעיקרם, שליליים ומלגלגים על המגמה הירוקה ואינם רואים בו תוצר של מוסריות, אלא כלי להשאת רווחיה:
"...לחברות יש באופן מסורתי רדף צמיחה מעל לכל דבר אחר, ואת גודל ההצלחה שלהם יכולים גם להיות אחרת, אפקט פחות אופטימית: זיהום ופסולת. חברות שבעבר נחשבו מוצלח באופן חד משמעי על סמך הביצועים שלהם עומדים בפני ביקורת גוברת על אופן במרדף שלהם רווח של ההשפעות על איכות הסביבה.

כפי שהתברר, בוז הצרכן יכול להיות רע עבור רווחים, גם בעלי המניות עוזב לצפות הרבה יותר מן החברות שבהן הם משקיעים. התוצאה? מספר גדל והולך של חברות הם "הולכים ירוק". גלה מה מניע אותם לבצע את השינוי. "


כמו כן, מצאתי מאמר על חמשת החברות המובילות במגמה הירוקה:
1. וול מארט
2. הונדה מוטור
3. גנרל אלקטריק
4. קבוצת גולדמן סאקס
5. EI du Pont de Nemours & Company

לינק למאמר:
http://www.investopedia.com/articles/07/five-green-companies.asp

גל משולם אמר/ה...

לגבי תרומתן של חברות לקהילה, הבאתי נתונים ארצישראלים מאתר "מעלה" -
62 חברות שלכולן יחד מחזור עסקי של 127 מילארד ו-139 אלף עובדים בישראל, החברות תרמו סך של 10 מליארד שקל, זינוק של 54% לעומת שנת 2008, יש לזכור שנתונים אלו ניתנו על רקע המשבר הכלכלי

עדי אייל אמר/ה...

יפה מאוד.
נראה אם כן שהדיון הפסיקתי בתכלית החברה אינו מעמיק כמו הדיון האקדמי, ומבחינת השימוש בסעיף, לא בטוח שהוא סעיף מאוד חשוב בחוק החברות.
איפה בכל זאת לדיון הנערך בסוגיות התכלית אולי יש יישום בפרקטיקה? באילו סכסוכים חשוב להכריע בניגודי אינטרסים בין הקהלים השונים, ואיך *הרעיון* של תכלית החברה (בניגוד לכותרת)מיושם שם?