יום שני, 26 באפריל 2010

הצעת מחקר

שלום לכולם,
בקורס 'שיטות מחקר במשפטים' נתתי הצעת מחקר לדוגמא, לקרוא ולהבין את הערותיי עליה.
כאן, בתגובות, אשמח להערות, הרחבות, ושאלות לגבי ההערות להצעת המחקר, ובכלל.
ההשתתפות מבורכת, ומהווה חלק מהמשימות והציון בקורס. מותר גם להרחיב...

10 תגובות:

קרן-אור ב.א. אמר/ה...

חיפוש תוך חתירה למטרה?
אשמח אם תוכל להרחיב את הקושי שבנקודה של הצבת הנחה אישית(מעין תשובה) לשאלת המחקר ברישא לעבודה. הרי סביר להניח שלאחר המחקר שמיקודו בשאלה שהצבנו תהיה לנו השערה על "התשובה" בעת כתיבת העבודה ולשמה נכתוב את העבודה. (נסמן את המטרה לאחר המחקר ונחתור אליה בעת הולכת הקורא בפרקי העבודה).

הילה גפני אמר/ה...

הערה שחזרה על עצמה התייחסה להנחות (לא מבוססות) של הכותב בהן הוא משתמש כהנחות יסוד. קושי מרכזי שהערה זו מעוררת אצלי הוא קושי של "תיחום": כחלק מבניית טיעון או בירור של שאלת המחקר, מתי לגיטימי לכתוב "אני מניחה ש.." ומתי הכרחי לבסס את הדברים? מתי הסתמכות על עקרונות עליהם למדנו וקראנו כאבני יסוד (למשל, עיקרון החוקיות) היא לגיטימית, ומתי ההסתמכות הזו היא בעצם חזרה על ה"דעה הרווחת" המוטעית שתוביל למסקנה שהשיטור בניו יורק הוא שגרם לירידה בשיעור הפשיעה?

דוד לנקרי אמר/ה...

שאלה לגבי סיקור חומר רקע.
בד"כ נהוג בעבודות לסקור במעט את הדין המצוי. דו' לכך- בהקדמת הצעת המחקר הייתה התייחסות לתכליות דיני ההגבלים העסקיים.
הגבת לחוקר כי אין להתחייב בשלב מוקדם לתכליות הכלליות של דיני ההגבלים העסקיים.
הבעיה היא שבתור אלו שעושים עבודה בנושא שאנו לא מכירים [או לומדים להכיר תוך כדי תנועה] אם אנו רואים לדו' שיש תכליות כלליות [סתם דו'] ואנו רואים שהן מופיעות בכל ספרי היסוד בנושא מבחינתנו אלו התכליות ואין אנו רואים עצמנו כמניחים שאלו התכליות בשעה שאנו מאזכרים אותן.
אין לנו יכולת לדעת על כל שורה בעבודה אם זו היא תכלית שמקובלת על כולם או לא.
מעבר לכך אם נסייג כל משפט ב"הנחה ש..." העבודה תיראה מהוססת ולא מנוסחת היטב.
זה שוב מתנקז לשאלה מתי כן ניתן להניח ללא ציון מפורש ומתי לא.

אלעד סירקיס אמר/ה...

- הצעת המחקר הנ"ל נראית כמציבה רף גבוה, העולה לכדי עבודה סמי-סמינריונית. האם בהצעות המחקר שאנו נגיש במועד הבעל"ט נידרש לאותה תצורה והרחבה?

- בעבודה ישנה ביקורת רבה על זווית ההסתכלות של הכותב - האם נכון יהיה שאנו בעבודה נדבר באמצע, בהנחות של לא פה ולא שם. נראה כי שחור-ולבן היא דרך מחשבה לא ראויה בהצעת מחקר, האמנם?

- הביקורת בדבר נקודה עיקרית בעיני הקורא (הערה 13) בעוד שנקודה זו נראתה כאגבית בעיני הכותב - האם היא ראויה, במידה וכן אולי היה נכון שלא להעלות נקודה זו בשל קוצר היריעה.

- התחושה הכללית מהערות היא כי הדברים שמפריעים בעיקר לקורא הם ענייני ניסוח והתבטאויות נחרצות מצד הכותב. וע"כ נראה כי שכתוב העבודה בצורה מעורפלת עם הרבה סימני "?" תוריד בצורה משמעותית את הביקורת על העבודה.

- צד שהוא נכון בעיניי בביקורת היא העובדה שהכותב נוטה להביא תמיד צד אחד של המשוואה וע"כ תצורה זו מביאה לביקורת עליו, לקח שצריך ליישם בעבודת המחקר שלנו שבהבאת הנחה, עובדה, ניסוי וכו' יש להביא את הדעות, מסקנות בעד ונגד.

עידו אמר/ה...

נדמה שהמכשלה העיקרית של כותב הצעת המחקר(אליה את מכוון אותנו) היא ההנחות הפסקניות הרבות שהוא מניח בכל נושא. אולם לעיתים להנחות דווקא תפקיד מפרה וחשוב לפחות בתחילת כתיבת העבודה. הרבה פעמים אני מוצא שלפחות הגורם המניע אותי לחקור הוא דווקא לאשש הנחות קודמות שהיו לי על תחומים חדשים. במסגרת הדיון על הדרך הראויה לגשת להצעת מחקר, אולי כדאי לשאול כיצד אני מרכך את ההנחות שיש לי ולא כיצד אני מסרס אותן...

אלירן דוייב אמר/ה...

הערה מס' 28 כמו גם הנימה הכללית העולה מהערותיך מעלות ריח של חשש משימוש במכשיר התובענה יצוגית לרעה.
ממה נפשך?
הסיבות של בתי המשפט "לבלימת הריצה לתובענות ייצוגיות" יהיו אשר יהיו אינן לענייננו.
מכשיר התובענה ייצוגית מנוצל לרוב כנגד תאגידים גדולים.
בעולם שבו תאגידי ענק משתלטים על כל חלקה טובה (בהמשך לסרט corporation) ופעמים רבות מתעלמים מזכויות אדם בסיסיות נדמה לי כי זהו הכלי היחיד שבו האדם הקטן יכול להתמודד ואף לגבור על תאגיד הענק כמעשה דוד וגלית.נק' המוצא כפי שמוצגת במבוא לספר "פריקונומיקס" הינה שאנשים (יהיו מומחים ככל שיהיו) פועלים מתוך תמריצים ואף לעיתים קרובות פועלים תוך חוסר מומחיות בשל תמריצים אלו. והרי בתמריצים עסקינן, אם כך מהו התמריץ הטוב יותר מתביעה ייצוגית שעם אישורה (וזהו המסנן האמיתי לשרלטנים) תביא לכדי הוצאות גדולות של החברה ואף חמור מכך פגיעה במוניטין ובערך המנייה שלה. הבעת חשש מ:
1.עו"ד מקצוענים שימצאו את התובע המתאים-כן ירבו.
2.תובעים שאינם מעוניינים בצדק אלא בפרסום ובכסף-כן יירבו.
3.תאגידים מתחרים שמנצלים מעידה של המתחרה לטובתם האישית-כן ירבו.
לצערי אין בנמצא, אזרחים תמימים,שאינם עו"ד/ מייצגים תאגידים מתחרים/אוהבי כסף שאם וכאשר יפגעו מתאגיד ענק יקדישו מרצם וזמנם למען הצדק וזאת בשימוש במכשיר התביעה ייצוגית. אידאל זה כמעט ואינו קיים במדינת היהודים... ועד שיתגבש, אם בכלל מכשיר התובענה ייצוגית יכול לשמש כתמריץ (כמובן באישור ביהמ"ש) להתמודד עם ההחצנה השלילית שמייצר התאגיד. לסיכום,האוחז בכלי, מבחינתי, יכול להיות "כל אחד" וזאת
בהנחה כי מבצעו תפקידו נאמנה במיגור התופעה השלילית.

מיכל אמר/ה...

שאלה כללית שהתעוררה אצלי לאור השיעורים ולאור ההערות בהצעת המחקר שפורסמה ( הערות כגון "איך ידעת? עוד לא בוצע המחקר. "נראה כאילו המחקר כבר נעשה" וכיו"ב)היא עד כמה צריך להיות אובייקטיביים בהצעת המחקר? כלומר- האם הצעת המחקר צריכה לכלול רק טענות לבדיקה, שתבדקנה רק במחקר עצמו או שניתן להציג בהצעת המחקר בעיה כלשהי שקיימת וכבר להציע ראשי פרקים של דרכים שונות לפתרון הבעיה, דרכים שיפורטו בהרחבה במחקר?

מחד- ברור שבהצעת המחקר צריך להציג נתונים לבדיקה באופן אובייקטיבי, שכן עדיין לא בוצע המחקר ולא ניתן להסיק מסקנות. מאידך- קשה להיות מאוד תיאורטיים, במיוחד כשמטרתו העיקרית של המחקר היא לבקר תופעה מסוימת או להציע דרכים לפתרונה.

האם פתרון אפשרי הוא להציג את הדרכים ולציין בקצרה הן את הפן החיובי שלהן והן את הפן השלילי, ואז בעבודה עצמה להרחיב ביתר פירוט?

Or Raucher אמר/ה...

בעקבות הדיון בשיעור האחרון אודות נקודת ההסתכלות בפפלנג'י, רציתי לשתף אתכם בכתבה מאוד מעניינית בה נתקלתי בסוף השבוע.

אם בשיעור מתחנו ביקורת על הכותב על כך שהוא מביט מחוץ לחברה ומבקר את ערכיה, במקרה זה מדובר על כותבת הבאה מתוך החברה עצמה, ולמעשה מציגה לנו נקודת מבט "מפוקחת" להגדרתה.

מדובר בגירסה "מודרנית" לדברים.

מאוד מומלץ:

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3402831,00.html

אורלי שיף ושיר שלום אמר/ה...

שלום,

שאלת המחקר שלנו הינה: האם יעיל מבחינה כלכלית להחיל בישראל את מודל האחריות המוחלטת בפגיעות רפואיות?

בשיעור האחרון נאמר נאמר כי ניתן לעשות דיון תוך איבחון של מקרה דומה אחר- אנלוגיה. כאשר עלינו להתייחס להבדלים, להסביר את השוני וקווי הדמיון בין המקרה שלנו למקרה הנבחן ולציין את הקרטריונים הנשענים על מאפיינים משותפים.

אכן כפי שהצגנו בפסקת דלעיל, נבחן את שיטת האחריות המוחלטת כפי שמיושמת בתאונות דרכים ונבדוק כיצד ניתן להשתמש בכך ביחס לתאונות רפואיות.

במהלך חיפוש אחר חומרים לעבודה, הגענו למאמר: יעל אזולאי-קורקין "אחריות ללא אשם בפגיעה הרפואית – על הדוקטרינה ויישומה הלכה למעשה במשפט הישראלי", בו נערך דיון בהבדלים המהותיים בין תאונות דרכים לתאונות רפואיות, המקשים על יישום זהה בנושא הפגיעות הרפואיות: תאונת דרכים הינה אירוע חד פעמי, כאשר הקשר הסיבתי בינה לפגיעה קל יחסית לקביעה. בניגוד לטיפול רפואי שהוא אירוע מתמשך ופועל בזיקה למצבו הקודם של המטופל ותוך תלות במצב זה. כמו כן, מציעה אזולאי-קורקין כפי שנראה בתת הפרק השלישי מודל של אחריות ללא אשם, שיפעל בזיקה למודל הקיים בישראל בתאונות דרכים, תוך מתן תשומת לב להבדלים המהותיים בין תאונות רפואיות לתאונות דרכים המפורטים לעיל.

מאמר זה בעצם מבצע כבר את האנלוגיה בין תאונות רפואיות למקרה דומה- פיצויי נפגעי תאונות דרכים ואף מציע מודל בהתבסס על כך.

שאלתנו היא, כיצד אנו יכולות להוסיף גוון משלנו, האם לזהות הבדל נוסף בין המקרים או לנסות לבקר את המודל המוצע ע"י אזולאי- קורקין הינו מספק?

עדי אייל אמר/ה...

נראה לי שעל הרוב התייחסתי במהלך השיעורים או בשיחות פרטיות, אבל רק לשם הסיכום והוודאות...
אין תשובה ברורה לגבי כמה עמוק צריך לחפור לפני שמניחים יסודות ואומרים "על זה נסמוך". מותר לעשות זאת בכל שלב, ובתנאי שעושים זאת במפורש, ומבינים שהטיעון שלנו רלוונטי רק ככל שהיסודות שלנו חזקים.
לכן חשוב כל כך להסתכל היטב ביסודות, לוודא שההנחות שלנו נעשות במודעות, וגם מתוך מוכנות להתמודד עם ספקות לגביהן בהזדמנות אחרת.
אין סוף לספקות, אין סוף לשאלות האפשריות. המודעות והיכולת לשאול כל פעם עוד, מביאים אותנו להיזהר בנחרצות ללא סממנים חיצוניים ומלאכותיים כמו תוספת "לכאורה", או "יש האומרים", או שאר סיסמאות.

זו הספקנות הפנימית והסקרנות שאני מנסה לעורר, לא ניסוח של עורכי דין.

מטרת מחקר היא לחקור. להעמיק ולגלות. מי שיש לו דעה והוא כותב כדי לבססה כותב טיעון, לא מחקר. אולי ימצא ביסוס טוב לדבריו, אך הוא מקלקל את הסיכויים שילמד הרבה חדש.
נראה לי קצת משעמם, ולמרות שלפעמים מועיל, לא מה שאני מכוון אליו בקורס זה.

הצעת המחקר שנתתי לכם לקרוא הפכה אחרי ההערות הקנטרניות שלי להצעה אחרת, המתמקדת בנושא התובענות הייצוגיות, ובודקת אותן לעומקן. גם יתרונותיהן, גם חסרונותיהן, ובעיקר - הבנת אופן פעולתן וגם החסמים הקיימים בפניהן.
תדאגו להיות קפדניים עם עצמכם ועם חבריכם, ותוכלו לנוע אל מעבר למוכר ולמובן מאליו. עשו זאת עם חיוך ופירגון, והעולם כולו יחייך...