יום שישי, 26 בנובמבר 2010

שפת גוף פנימית

רובנו שמענו לפחות פעם אחת כיצד שילוב ידיים מעל החזה מעיד על סגירות, וכיצד נגיעה בצוואר או בפנים מעידה על חיבור לרגש. תורות 'שפת הגוף' מבוססות על אמת, אך עלולות לחטוא בניסיון לתת כללי פרשנות מוחלטים לנושא שרב בו היחסי על המוחלט. שפת הגוף ניתנת לפרשנויות שונות (ולעיתים סותרות), אם כך, כיצד ניתן לפרש נכונה את האופן בו אנו משתמשים בתנועות גופנו?
כאן ניתן להעשיר את עולמנו על ידי לימוד פנימי, היינו, לימוד מהניסיון האישי של כל אחד ואחד מאיתנו.לימוד פנימי של שפת הגוף נעשה על ידי העלאת המודעות שלנו לשפה בה 'מדבר' גופנו באופן בלתי-מודע, אוטומטי. המודעות לאופן בו אנו משתמשים בגופנו, מסייעת לנו להבין מתי אנו 'חושפים' בפני הסובבים אותנו את נקודות התורפה שלנו, את הלחץ בו אנו נמצאים, או את הפתעתנו לשמע עובדה בלתי צפויה, למשל בעת מתן עדות בבית המשפט. באמצעות תרגול נשימות והרגעת השרירים ניתן לשפר את היכולת לעצור את המהלך הרגיל של רגש המתחיל עמוק בפנים ועושה דרכו לביטוי חיצוני דרך הבעות הפנים, כיווץ שרירי הצוואר והעלאת הכתפיים.
בשלב מתקדם יותר, אנו לומדים גם ליצור תגובות גופניות באופן אסטרטגי, כלומר מתוך רצון מכוון ליצור רושם מסוים בקרב אחרים סביבנו, לדוגמא: כאשר רוצים לעודד את העד שמולנו להמשיך ולדבר, הישענות קלה קדימה, מבט ישיר בעיניו, ופה מעט פתוח, יוצרים רושם של פתיחות, הקשבה ועניין. היכולת להימנע מתגובות תוך כדי דיבורו גורמת לנו להיראות כאילו לא סיימנו לגמרי להקשיב, או שעדיין לא ירדנו לסוף דעתו – מה שגורם לעד להמשיך ולדבר כדי 'להסביר את עצמו'. התוצאה היא שהעד מדבר יותר משתכנן, בכך ניתנת לנו הזדמנות ללקט מידע נוסף או פשוט להרוויח זמן מחשבה.
התרגול כרוך ב'השקטת' הרעשים הפנימיים, המחשבות המטרידות וסערת הרגשות. היכולת ליצור שקט פנימי 'בעין הסערה' של הליך משפטי רווי מתחים, גורמת לנו להכיר טוב יותר את עצמנו, ומאפשרת לנו גם לשים לב לתגובות האחרים, ללמוד את שפת הגוף שלהם ובעצם לקרוא אותם טוב יותר. תהליך זה ארוך יותר מלימוד נוסחאות פשוט, אך התובנות הנרכשות בו עמוקות יותר, והשקט שזוכים בו – אלו מתנות משמעותיות גם מעבר לשימוש הטקטי שניתן לעשות בהן.
ב'תקשורת ופסיכולוגיה' ביקשתי לחקור את נושא שפת הגוף - למצוא מאמרים וספרים בנושא, להבדיל בין המוץ לתבן, לשים לב לאופן בו הנושאים נחקרים, וגם לאופן בו אוהבים לקפוץ למסקנות ולהמציא נוסחאות הנשמעות נכונות כללית, אך אינן בהכרח מבוססות באמת.
אני רוצה שתשלבו בין הלמידה האקדמית לבין למידה פנימית. השתמשו בשבוע הקרוב כדי ללמוד את הנושא מבפנים ומבחוץ, הביטו באחרים ו'קיראו' את שפת גופם, שימו לב לשלכם - ולאופן בו שפת הגוף משפיעה על האחר. נסו לגבש תובנות כלליות, אבל אל תשכחו שהרבה מהדברים מאוד תלויי-הקשר, מיושמים אחרת אצל אנשים שונים ובנסיבות שונות. גם מה שאתם קוראים ראוי לתרגול, בידקו עד כמה הדברים נכונים דרך התנסות אישית.
ואל תשכחו להמשיך עם 10 דקות השקט, וההקשבה הפעילה לאחרים המאפשרת (מחייבת?) מעשים מיטיבים. גם בנושא האחר המרגיז, קחו את המקרים הקרובים יותר ליומיום, אנשים המרגיזים אתכם או את הסובבים אתכם, ותרגלו קפיצה מהירה להגנה על ה'פושע', הסבר (לעצמכם ו/או לאחרים סביבכם) הטוב בו. שיתופים על ההתנסויות - בתגובות.

9 תגובות:

אלעד אמר/ה...

בוקר ושבוע ( בתקוה ליותר טוב),
במהלך השבוע האחרון היינו עדים כולנו לאחד האסונות הכבדים שקרו במדינת ישראל ( בזמן כתיבת שורות אלו עדיין נאבקים הכבאים ומטוסי הכיבוי באש).
לאחר חיפושים רבים וקריאת מאמרים ומחקרים שונים בנושא שפת הגוף ניתן לומר שהנושא הינו עצום וקיימים בו חומרים רבים, המצביעים על מסקנות שונות.
בניתוח שניסיתי לעשות למחקרים שונים עולים מספר עקרונות המצביעים על אלמנטים שונים של שפת גוף המנסים לרמוז על תחושות פנים וניסיון להשפיע על אחרים בעזרת שפת הגוף.
בריחת רגשות מתבצעת בגופנו כאשר רגשותינו האמיתיים פורצים החוצה ומתבטאים בשפת גוף אמיתית.

לצורך הצגת העקרונות השונים אני רוצה להפנות אתכם לשתי תמונות שונות שנצרבו במוחי שהיינו עדים להן במהלך השבוע.
* חשוב להזכיר כי קיימים הבדלים קיצוניים בין הסיטואציות והאנשים, ולא ראוי לשפוט התנהגות זו, אלא רק לשים לב לשינויים בשפת הגוף.
הראשון תמונתה של סיגל דואק הקצינה מקורס הקצינים של השב"ס אשר ניצלה מהאוטובוס הבוער ומנסה להבין כמה אנשים היו באוטובוס.
המקרה השני מציג את התנהלותו של ראש הממשלה בעת התדריך שהוא נותן לשר לבטחון פנים המהווה המפקד בשטח בנוגע ליכולות והפעולות שכדאי לבצע בשטח בכדי "לנצח את האש".

הסתכלות ומבט- קיימת נטייה להסתכלות רבה לצדדים בשעת לחץ וחוסר יכולת להישיר מבט בשעת לחץ בעוד ששמירה על קשר עין טבעי אך לא מוגזם מעידה על שליטה במצב,בטחון וכן בחינה של המצב מסביב.

ידיים- דיבור עם הידיים המתאים לקצב הדיבור המשדר ביטחון עצמי ונינוחות לעומת ידיים שעפות לכל הכיוונים/ על הראש / על הפנים / אוחזות בחפץ מסוים המעידות על חוסר אונים, לחץ וניסיון ליצור סדר בחוסר סדר וללא הצלחה

דיבור- טון ברור ומהירות נכונה, דיבור עולה וירד על מנת להשאיר את האנשים מסביב קשובים וערניים, לעומת צעקות או דיבור חלש מאוד עם הפסקות רבות של רצף הדיבור.

צורת החזקת הגוף והיציבה- יציבה נוקשה שמשדרת קפדנות וחומרה לעומת עמידה בה הראש והגב מתקמרים קדימה בצורה המשדרת חוסר בטחון.

חיוך- למרות המצב הקשה, הלחץ מהסביבה, חיוך קטן יכול לגרום למצב להשתנות ולהשרות אווירה נינוחה ובטוחה יותר.

ניתן לומר שאת סיגל תפסה המצלמה בפרץ רגשות לאחר שניצלה זה עתה ממוות וכמעט כל חניכיה נשרפו ממוות כך שתחושות חוסר הבטחון, הלחץ וחוסר אונים קיימות אצלה ברמה מירבית וכל האלמנטים המצביעים על תחושת זו משודרים לצופים לפי שפת הגוף שלה.

נתניהו להבדיל אלף אלפי הבדלות נמצא במצב שכל המדינה עוקבת אחריו, מודע לתקשורת שנמצאת סביבו וחייב למלא את תפקידו תחת לחץ על מנת לא לגרום למשבר אצל התושבים. כך שאמנם איננו יודעים בדיוק את רגשותיו בצורה אמיתית אך יכולתו "התיאטרלית" עוזרת לו לשמור על בטחון עצמי גבוה, קפדנות ונינוחות והוא אף מרשה לעצמו לזרוק חצי חיוך בכדי להראות כי המצב משתפר ויש מקום לאופטימיות.

שפת הגוף של השניים "מראה" את מצבם הנפשי ומשפיעה מאוד על הציבור מסביב הקולט את שפת הגוף ויודע כיצד להגיב ולפענח אותה בהתאם.

המשך שבוע טוב וחנוכה יותר שמח
אלעד

אלעד אמר/ה...

בוקר ושבוע ( בתקוה ליותר טוב),
במהלך השבוע האחרון היינו עדים כולנו לאחד האסונות הכבדים שקרו במדינת ישראל ( בזמן כתיבת שורות אלו עדיין נאבקים הכבאים ומטוסי הכיבוי באש).
לאחר חיפושים רבים וקריאת מאמרים ומחקרים שונים בנושא שפת הגוף ניתן לומר שהנושא הינו עצום וקיימים בו חומרים רבים, המצביעים על מסקנות שונות.
בניתוח שניסיתי לעשות למחקרים שונים עולים מספר עקרונות המצביעים על אלמנטים שונים של שפת גוף המנסים לרמוז על תחושות פנים וניסיון להשפיע על אחרים בעזרת שפת הגוף.
בריחת רגשות מתבצעת בגופנו כאשר רגשותינו האמיתיים פורצים החוצה ומתבטאים בשפת גוף אמיתית.

לצורך הצגת העקרונות השונים אני רוצה להפנות אתכם לשתי תמונות שונות שנצרבו במוחי שהיינו עדים להן במהלך השבוע.
* חשוב להזכיר כי קיימים הבדלים קיצוניים בין הסיטואציות והאנשים, ולא ראוי לשפוט התנהגות זו, אלא רק לשים לב לשינויים בשפת הגוף.
הראשון תמונתה של סיגל דואק הקצינה מקורס הקצינים של השב"ס אשר ניצלה מהאוטובוס הבוער ומנסה להבין כמה אנשים היו באוטובוס.
המקרה השני מציג את התנהלותו של ראש הממשלה בעת התדריך שהוא נותן לשר לבטחון פנים המהווה המפקד בשטח בנוגע ליכולות והפעולות שכדאי לבצע בשטח בכדי "לנצח את האש".

הסתכלות ומבט- קיימת נטייה להסתכלות רבה לצדדים בשעת לחץ וחוסר יכולת להישיר מבט בשעת לחץ בעוד ששמירה על קשר עין טבעי אך לא מוגזם מעידה על שליטה במצב,בטחון וכן בחינה של המצב מסביב.

ידיים- דיבור עם הידיים המתאים לקצב הדיבור המשדר ביטחון עצמי ונינוחות לעומת ידיים שעפות לכל הכיוונים/ על הראש / על הפנים / אוחזות בחפץ מסוים המעידות על חוסר אונים, לחץ וניסיון ליצור סדר בחוסר סדר וללא הצלחה

דיבור- טון ברור ומהירות נכונה, דיבור עולה וירד על מנת להשאיר את האנשים מסביב קשובים וערניים, לעומת צעקות או דיבור חלש מאוד עם הפסקות רבות של רצף הדיבור.

צורת החזקת הגוף והיציבה- יציבה נוקשה שמשדרת קפדנות וחומרה לעומת עמידה בה הראש והגב מתקמרים קדימה בצורה המשדרת חוסר בטחון.

חיוך- למרות המצב הקשה, הלחץ מהסביבה, חיוך קטן יכול לגרום למצב להשתנות ולהשרות אווירה נינוחה ובטוחה יותר.

ניתן לומר שאת סיגל תפסה המצלמה בפרץ רגשות לאחר שניצלה זה עתה ממוות וכמעט כל חניכיה נשרפו ממוות כך שתחושות חוסר הבטחון, הלחץ וחוסר אונים קיימות אצלה ברמה מירבית וכל האלמנטים המצביעים על תחושת זו משודרים לצופים לפי שפת הגוף שלה.

נתניהו להבדיל אלף אלפי הבדלות נמצא במצב שכל המדינה עוקבת אחריו, מודע לתקשורת שנמצאת סביבו וחייב למלא את תפקידו תחת לחץ על מנת לא לגרום למשבר אצל התושבים. כך שאמנם איננו יודעים בדיוק את רגשותיו בצורה אמיתית אך יכולתו "התיאטרלית" עוזרת לו לשמור על בטחון עצמי גבוה, קפדנות ונינוחות והוא אף מרשה לעצמו לזרוק חצי חיוך בכדי להראות כי המצב משתפר ויש מקום לאופטימיות.

שפת הגוף של השניים "מראה" את מצבם הנפשי ומשפיעה מאוד על הציבור מסביב הקולט את שפת הגוף ויודע כיצד להגיב ולפענח אותה בהתאם.

המשך שבוע טוב וחנוכה יותר שמח
אלעד

קרן שמואלי אמר/ה...

שלום לכולם,

ראשית, אלעד- התגובה שלך ממש מעניינת. הניגודיות בין הקצינה לבין ראש הממשלה באמת כל כך גדולה והסיטואציה שחווינו במהלך השבוע האחרון היא באמת כל כך קיצונית, שאפשר באמת ללמוד ממנה המון. זה ממש מתאים לדברים שעדי כתב על שקט פנימי למרות הסערה שבפנים- אחת מהתכונות ההכרחיות למנהיג כנראה.
אני חייבת לציין שבעקבות קריאת המאמר של עדי על משפט טיפולי התחדד לי יותר החוט המקשר בין כל המשימות שעדי נתן לנו ואני יכולה סוף סוף להניח בצד את האגו שלא מאפשר לי לבצע בלי לדעת מה הרציונאל שעומד מאחורי הדברים(בניגוד גמור לבני ישראל במדבר, אני קודם צריכה לשמוע)- כנראה נקודה שעליי עוד לעבוד עליה (מתלבטת אם לשים פה סימן שאלה או קריאה....) בכל אופן, אני מניחה שלהודות בזה זה צעד, גם אם לא ברור באיזה כיוון.

כשהבנתי את מהות המשימה של עזרה לאחר, נזדמן לי- או בשל יד המקרה או כי באמת כיוונתי את עצמי לתשומת לב לכך, ההזדמנות לעשות זאת- מתוך קשב לאחר, רגישות לניואנסים וגם רצון כנה ואמיתי להקשיב ולנסות ככל יכולתי לעזור. אני מקווה שהצלחתי לעזור ויודעת שגם אם העזרה שלי לא הייתה מהותית, היה המון בעצם הניסיון ולכל הפחות קיבלתי פידבק חיובי על תשומת הלב לצורך שהיה בעזרה וזה מילא אותי סיפוק רב.

בנוסף, בזמן שיעורי פילאטיס יוצא לי לחשוב על השליטה בגוף- גם פנימית וגם חיצונית, או כזו שבאה לידי ביטוי גם בחיצוניות- השליטה בנשימות, ההחזקה היציבה של הגוף. יש משהו בפעילות הגופנית שמסייע להביא את עצמנו לרמה גבוהה יותר של שליטה אני חושבת.

עכשיו כשהנחתי את האגו בצד- אני ממש נהנית מהתרגול :)

חג שמח לכולם!
קרן שמואלי

קרן-אור בית אריה אמר/ה...

ab initio (מילה חדשה שלמדתי השבוע והחלטתי לנסות לשלב, שזה מהראשית) סחטיין לקרן-אור שמואלי על האגו בצד ועל הפילאטיס. הקישור הזה לספורט וויתור (נפשי) מאוד מדויק מבחינתי.
יש דברים שאנחנו יכולים ללמוד רק במצב של הרפיה, לפעמים הנוקשות, הן הפיזית והן הנפשית, מונעת מאיתנו לזרום/להכיל/להתחבר והרי רוב חיינו אנחנו באטראקציה מלאה עם העולם. הקושי מתחיל, בהתייחס לדבריו המצורפים של ד"ר אייל, כשאנחנו בדינאמיקה עם הספר/החוקים/הזכויות ולא מיישרים מבט ל"צד שכנגד". לא סתם "האומר שלי שלי, ושלך שלך - זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום" (סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק ה', משנה י'). ברגע שאנחנו משתמשים בשפה של זכויות אנחנו מציבים חומה נוקשה ומסתגרים בעמדותינו. הדיאלוג נפסק והעוינות גוברת. הויתור נותן לנו את הזכות (להיות אנשים גדולים באמת ולא קטנים עם צל גדול) להכיל/ללמוד ואולי אף לפתור את הקונפליקט בצורה המיטבית, גם לנו! השאלה שלי על עולם הויתורים, היא- היכן הגבול שבין "להיות חזקה בעמדותיי, בעלת ביטחון עצמי וכו' להתבצרות חסרת פשרות (והגיון)? זאת ממש שאלה שניתן לענות עליה רק בדיעבד... באופן כללי כשמחלקים את הקלפים ומקבלים חדשים מהקופה כל שחקן רוצה להיטיב את מצבו שלו, היכן ומתי מקיימת סיטואציה בה הצלחה של אחר היא הצלחתי שלי?
ההרפיה והריכוז לא הופכים אותנו לחלשים אלא ליציבים כעץ שתול (על פלגי מים), כמה פעמים אצטרך לומר זאת לעצמי מול המראה עד שאפנים ואיישם?
בהקשר של שפת גוף... הייתי רוצה "פוקר פייס" מכוון שאני אומרת מה שאני רוצה (בדר"כ, אם זה לא בלהט הרגע...) אך שפת הגוף מביכה אותי לעיתים כשהיא לא תואמת למילים שלי או כשהיא מגלה טפחיים כאני רק רוצה לחשוף טפח או בכלל לא. ידע הוא כוח וכוח מקנה שליטה?
איך אפשר להישאר חזקים ועם זאת לוותר?

נ.ב. מה בן-הדוד ארז עשה בשיעור?

ליאת רוזמן אמר/ה...

ראשית, אני חיבת לפתוח ולהגיד שבשבועות האחרונים היה לי קשה עם הקורס (ולא חלילה שהיתי מוכנה לוותר עליו!קושי הוא בדר"כ דבר חיובי ומלמד).
בשבועי-ים האחרונים אני ממש מתחילה להבין ולעכל מה אנחנו עושים.
ההרצאה שנתן ד"ר עדי באשר למשפט הטיפולי ולחינוך המשפטי (לחינוך בכלל בעיני, ונדמה לי שגם בעיני המרצה) האירה את עיני עוד יותר.

באשר להתבוננות בשפת הגוף של אחרים, הרי שכמו שכבר נכחנו בקורס ומחקרים אכן מראים זאת, לפעמים, למרות ששפת גוף מסוימת (כמבט ישיר בעינים או לאו) אמורה לסמל משהו ולבטא משהו, הרי שלפעמים זה לא באמת כך ואפשר לטעות בפרשנות שלנו. באמת שופטים ועו"ד לא בהכרח שונים מהציבור "הרגיל" (או לא במידה ניכרת לפחות, בין היתר, לפי המאמר "פסיכולוגי-ה ומשפט").

הסתכלתי בשבוע האחרון על אנשים וחשבתי על זה שבעידן המודרני יש לנו שפת גוף "חדשה". למשל, אנשים משחקים בפלאפון כשהם חשים חוסר נוחות או שעמום.
כמובן שיש גם דברים שידועים לכלל כמבט חטוף או נקישת אצבעות המבטאות שעמום או עצבנות.
רכינה קדימה, כמו שאמר כמדומני אלעד, ביטאה באמת במרבית המקרים שראיתי הקשבה והבאת ענין, כמו גם נענוע בראש שהתפרש בעיני כ"אני מקשיב".
היה מענין!

אלעד היקר, כתבת דברים יפים. עם זאת, ביבי ידוע כ"מומחה תקשורתי ווירטואוז מדרגה ראשונה" ביחס ליכולת ולכושר הדיבור שלו בפני קהל. ולכן, שפת הגוף שלו, בידיעת היכולות שלו, שידרה אצלי לפחות תחושה של חוסר אונים וביטחון מצידו וניסיון ליפות את המציאות עד כמה שניתן (למרות שאי אפשר להגיד עליו דברים רעים, הוא תפקד כראוי).
לצופה מן הצד, זה שלא לומד שפת גוף ולא מבין יותר מידי בנושא, הדברים בוודאי יוצרים אצלו רושם רב כאשר הוא מסתכל על דובר כביבי.

קרן שמואלי, רק רציתי להגיד שאני ממש מסכימה עם העובדה שספורט (בכללותו) מביא אותנו ליציבות מסוימת ולשליטה גוברת על הפנימיות שמשפיעה על החיצוניות. נכחתי בכך פעמים רבות בחי-י.

נ.ב.
לקרן-אור בית אריה.
רק למרצה כמו שלנו מתאים לאתגר סטודנטים בצורה כזו עם בן הדוד ארז. רעיון גאוני בעיני, מענין ומרתיע בה בעת!

שאולי אמר/ה...

שלום לכולם,
בחיפושי אחר מידע על שפת הגוף נתקלתי במאמר מענין על דרווין בו מתואר על רעיון שהגה המקשר בין הבעות פנים הנובעות מאמוציה לצורך אבוציונולי (ויסלחו לי חברי הדתים:).

השבוע באימון שהעברתי, הדגמתי איך שומרים צמוד שחקן,(גילאי 10), ואחד הילדים שאל אותי בטבעיות ואם הוא אתיופי?
אני מניח שבאופן בלתי מודע אך אינסטקיטבי, שפת הגוף שלי גרמה לילד להבין שדבריו לכל הפחות לא היו במקום.הבעת פני שידרה תדהמה,ובן רגע הילד עמד באי נוחות וכבש פניו ברצפה, וכל זאת ללא תגובה מילולית מצדי.
דארווין אני מניח היה טוען ששפת גופי שידרה לילד תמרור אזהרה.

בחזרה למעשים טובים, אני לא ארחיב אך האישה שסייעתי לה אמרה לי שזה לא מקרי שמעשה זה קרה ביום השמיני לחנוכה,ברגע הראשון הנהנתי לתודה, והנחתי לזה, באוטובוס בתרגול המדיטציה דבריה עלו והציפו את מחשבותי,כנראה מכיון שלא ירדתי לעומק דעתה זה הטריד אותי.
יום טוב
שאולי

אנה אמר/ה...

הרבה דברים נאמרו כאן. יש לי רק להוסיף את החוויה האישית שלי מתחום הספורט- כשאני באה למשחק טניס כועסת- המשחק נדפק טוטאלית. ברגע שאני לא שולטת על התנועה שלי ועל הריכוז- הכל באאוט או ברשת. השליטה חשובה במיוחד במכת הפתיחה- שתלוייה מאוד משליטה על נשימה, על סיבוב הגוף, על זוויות הידיים ועל התנועה הנפרדת בכל שלב של המכה. אם חושבים שכשחובטים חזק ומתוך רצון להעצים את המכה היא תיכנס טוב יותר וחזק יותר- זו הטעות. ככל שיותר רגועים והגוף יותר משוחרר לפני המגע עם הכדור, כך זה מדהים כמה עוצמה יש במכה ואז עושים אייס.
במשחקים, הכנה נפשית ורוגע זה דבר שמבדיל בין שחקן במקום ראשון לבין שחקן במקום שני. ראו לדורמא את פדרר ונדאל- כל אחד מהם שחקנים מעולים מבחינה טכניקה וזריזות- אך מה שנותן להם ניצחון אחד על הששני (ועוד בתורות) זה רמת הריכוז שלהם וכמה רוחם נשברת כתוצאה מכישלון- ברגע ששחקן נשבר- הלך לו כל המשחק והוא לא ישפר את המשחק שלו באף גיים גם אם נותרו עוד שישה כאלה לפחות. קור הרוח גם עוזר לחשוב על המגרש- שזה אפילו יותר חשוב מטכניקה. זה מה שקובע ניצחון, במקום ריצה סזיפית מצד לצד. בנוסף, יש שחקנים שמוציאים את האחרים מריכוז ומקור הרוח ע"י תנועות גוף של התנשאות, ע"י ביגוד זועק, ע"י שבירת גיימים של היריב, ע"י פוקר פייס ואי התרגשות גם מהפסד- כאילו זה קטן עליהם. כל אלו שוברים שחקנים בצורה קריטית ומונעים מהם ניצחון ביותר מ90 אחוז מהמקרים.
אני חוויתי את כל זה על בשרי וכן ראיתי משחקים, ככה שהתנסיתי הרבה וזה עובד.

יוני אמר/ה...

דוגמא קטנה מהקשבה לאחרים:

עמדתי בתור לרופאת משפחה בקופת חולים. ישבו לידי כמה נשים מבוגרות. לאחת מהן הייתה עגלת שוק ליד המזגן, ליד החלון. הגיע בחור ונשען על המזגן בצד כזה שלא יחשוףך אותו לשמש שחדהר מבעד לחלון מעל המזגן. ואת העדלה הזיז קדימה ליד דלת הרופאה. אמרה לו בעלת העגלה: עכשיו זה יחסום את המעבר לדלת..(לדעתי זה לא חסם אבל נניח) אמר הוא בתגובה: אז מה את רוצה? שאעמוד בשמש? כך התלהט ויכוח קצר כשהוא מתרגז מזה שהעגלה יותר חשובה ממנו. לבסוף לקח את העגלה ושם אותה לצדו, מה שהיה יכול לעשות מההתחלה. וכך הויכוח נקטע באחת. הוא נשאר בצל והעגלה לא חסמה את הדרך... חשבתי לעצמי: היתה כאן ממש שיחת חרשים. הרי אם הוא לא היה מתרגז ולוקח אישית את הבקשה של האישה להזיז את העגלה לא היה מתלהט ויכוח והיה ניתן לפתור את זה בקלות. אחת הבעיות שלנו (גם שלי, מניסיון רב מאוד לצערי) היא שאנו נוטים לפרש אמירות שונות כמתייחסות אלינו אישית וכבאות לבקר אותנו אישית ולקנטר אותנו. מכאן התפרצות הכעס מתבקשת. כפי שכבר הזכרתי, אם היינו מצליחים ללמוד לקחת אויר רגע לפני ולחשוב מה בעצם נאמר או התבקש, נראה שהתמונה הייתה יכולה להיות לגמרי שונה...

לימוד שפת גוף אמר/ה...

יש לי שאלה שפת גוף יכולה לעזור גם בבתי משפט,עד כמה זה יכול להשפיע בעיניי השופט כשניגשים לבית משפט ,האם הוא שם לב לשפת הגוף שלי כשאני בבית המשפט.