יום שני, 12 בינואר 2009

תקשורת ופסיכולוגיה - סיכום הסמינר

שלום לכולם,
לאחר שדיברנו על הדברים בכיתה, כמה מילים להבהרת המשימה בכתיבת סמינר. ראשית, יש לזכור כי מדובר בסמינר עיוני (ולא מחקרי), ומתכונת פגישותינו והמשימות השבועיות שונה מהמקובל. לכן, גם כתיבת הסמינר תהיה שונה מעט, ואין בה להעיד על עבודות סמינר אחרות שתידרשו להגיש.
מטרת עבודת הסמינר לתרגל כתיבה מחקרית על נושא צר אחד שאתם בוחרים להעמיק בו, לסקור את הספרות האקדמית הקיימת בו, ולהוסיף מהתובנות שרכשתם בתהליך המחקר ואיסוף החומר. הדגש הוא על קריאה ביקורתית במובן הרחב, לא של התנגדות למה שאתם קוראים, אלא של מחשבה עצמאית. לכן הדגש אינו 'איפה אחרים טועים', אלא דווקא על 'מה נובע מהטיעון שלהם'. אתם מוזמנים גם להתווכח עם המקורות השונים, אך הקפידו להדגיש את מה אתם לומדים ממה שאתם קוראים, ולתת כבוד לאחר תוך כדי ניסיון לבנות על עבודתו.
ספציפית, בגלל שהקורס הזה הדגיש את העבודה האישית, כך גם הסמינר. מטרתו לתת לכם הזדמנות לצלול לספרות המחקרית שעל חלקה דיברנו, וחלקה ייגלה לכם רק לאחר שתבחרו נושא ותעמיקו בו. הבסיס להתחיל ממנו הוא בספר 'רגשות הרסניים', הסוקר כנס על מדעי התודעה ונותן הזדמנות להתרשם ממגוון צורות חשיבה על נושאים שחלקם העסיקו אותנו. הדגש שלכם צריך להיות כפול - ראשית, כיצד תובנות על האופן בו מתפקד המוח האנושי והרגשות המניעים אותנו בחיינו, ישימות לעולם המשפט. שנית, מה יכולים אתם ללמוד על עצמכם בתהליך הקריאה וההעמקה בספרות המחקרית על המאחד אותנו (וגם המפריד) כבני אדם.
לעניין היישום המשפטי, ראינו בקורס שיש מגוון גדול של יישומים - החל מהאופן ששופטים מקבלים החלטות, דרך האופן בו ניתן להעריך מהימנות של עדים, טכניקות לעירור הזכרון או דווקא ליצירת מתח אצל עדים באופן ששליטתם בנאמר תקטן, ועד להבנת הפסיכולוגיה האישית של עורך הדין - מה יכול לשמש לו כלי במאבק המשפטי ומה עלול לעמוד לו לרועץ.

הספר משמש בסיס כדי שתהיה נקודת התחלה משותפת, עם היכרות של כיווני מחקר עדכניים ומגוונים, והכרה באפשרות להסתכל על תופעות דומות בדרכים שונות בתכלית. הרשו לעצמכם להשתמש בו כנקודת התחלה, הפניה לשמות רלוונטיים כדי להתחיל במחקר העצמאי שלכם, אך ללכת ממנו והלאה - אל ספרות שאינה נזכרת בו, מאמרים המיישמים פסיכולוגיה למשפט, ויישומים שנראה לכם שניתן לחשוב עליהם בדרך אחרת. מי שקשה לו עם ספר זה דווקא, יכול גם להשתמש בספר 'להיתקל באושר' של גילברט (למרות שאני ממליץ על 'רגשות הרסניים' - ייתן פרספקטיבה שונה שבדרך כלל אנו לא נתקלים בה).

הפן השני, של הלמידה על עצמכם, הוא בעיני הפן היישומי של העבודה והקישור לנעשה במהלך פגישותינו. נוצרה לנו הזדמנות מיוחדת בעבודה האישית בקורס, שאני רוצה לראות את המשכה בעבודת המחקר שאתם עושים. הלמידה אינה רק לצורך העשרת הידע, אלא גם להיכרות עצמית מעמיקה יותר. היכרות עם מגוון ההטיות שיש לנו, הדרכים בהן אנו פועלים אוטומטית, ויכולתנו לקרוא אחרים ולהגיב אליהם תוך הקטנת ההפרעות הפנימיות, תעשיר את יכולתנו לתפקד בכל סביבה, כולל זו שעורכי דין נתקלים בה בבית המשפט או בייעוץ ללקוחות. אני רוצה לראות מיקוד בשאלה כיצד ידע זה יהפוך אתכם לעורכי דין טובים יותר, מה תוכלו לעשות אם תשכילו ליישם את התובנות התיאורטיות הלכה למעשה - ובקיצור, מה תתרמו לעולם שסביבכם דרך הידע והניסיון שאתם רוכשים.
במובן זה, עבודת הסמינר מהווה כר לדיון בייחודי שבכם על בסיס המשותף שנחקר על בני-אדם כמוכם. ניתן לשלב תובנות ויישומים אישיים במהלך העבודה, וחשוב להוסיף פרק סיכום של הדברים שלמדתם על עצמכם במהלך הסמינר (פגישותינו, שיעורי הבית המעשיים, ותהליך הכתיבה), וכיצד תמשיכו לעבוד על העמקת ויישום תובנות אלו.

שיעורי הבית המעשיים נועדו ליצור מודעות ולאפשר תרגול של הגמישות הפנימית, היכולת להיות עבור האחר ולקלוט אותו, והיכרות עם המנגנונים המשפיעים עליכם לעיתים מבלי משים. אני מקווה שתמשיכו לתרגל את הדברים יום-יום ושעה-שעה, גם לאחר סיום הסמינר. בעיקר ביחס לפתיחות כלפי אחרים והבנת הגורמים להם לפעול כפי שהם פועלים, ולאחרים לשפוט אותם, לכולנו יש עוד הרבה עבודה, שכנראה לא תיגמר בקרוב. השתמשו גם בתהליך הכתיבה כדי להעמיק במשמעות דברים אלו, ולתת לעצמכם שיעורי בית בלתי פוסקים.
אתם מאוד מוזמנים לפנות אלי גם בהמשך כדי להתייעץ ביחס לכתיבה, ליישום, או כל דבר אחר. אשמח לעמוד לשירותכם.

10 תגובות:

רועי אמר/ה...

מה למדתי מהסמינריון?
ראשית, זאת הייתה הזדמנות פז לעצור ולחשוב. באופן כללי. החל מהמקצוע שאנו לומדים אותו, דרך אופן ההתנהלות שלנו ביומיום, היחס שלנו לזולת, השיפוטיות שלנו, האם אנו מתקשרים טוב עם האחר, מדוע לעיתים ישנן התנגשויות עם האחר (אולי אני לא בסדר, באופן שבו ניסיתי לתקשר איתו), האם אנו קשובים לאחר? סוג של חשבון נפש שלא מצאתי יותר מידי זמן לעשות אותו באופן פעיל בשנתיים וחצי האחרונות באוניברסיטה.
בסוף האקדמיה זה בועה – בועה מבורכת – הצעה בלתי חוזרת: שב, תלמד, תחשוב, תחכים, תעשיר את הידע שלך ואת העומק האינטלקטואלי... לא החיים האמיתיים ובדיעבד הקורס הזה איפשר לנו וחייב אותנו לעשות את מה שעלינו לעשות באמת באוניברסיטה. עם כל השביתות, מבחנים, שיעורי השלמה, עבודות – בשנתיים וחצי האחרונות יותר התעסקתי ב"ללמוד" "דברים שברומו של עולם" כמו חוק החוזים, משפט העבודה הקיבוצי, כללי ציטוט אחיד, חוק המכר-דירות, חוק הסכמים קיבוציים, פקודת הנזיקין ועוד. מעבודה בעונשין לעבודה בחוקתי צריך להילחם בשיניים על הזמן לקרוא ספר טוב או ללמוד שפה חדשה, או מגזין של נשיונל ג'יאוגרפיק – שזה מה שאני באמת רוצה לעשות.
והנה כפי שאמרתי, הסמינריון הזה "פתח לי את המחשבה" – גרם לי לחשוב (אפילו סתם תוך כדי נהיגה) על דברים שבמירוץ האינסופי ממטלה למטלה לא יצא לי לחשוב עליהם באוניברסיטה, למרות שבצבא השקעתי בהם הרבה מחשבה (איזה טיפוס אני? כיצד אני שופט אנשים) ונתן לי כלים חשובים (לחשוש פחות לפתוח בשיחה עם אדם זר\ שתיקה ככלי תקשורתי).
שנית, באופן עקרוני קשה לי לראות את עצמי כעו"ד, אני לא מרגיש שהנושא הזה בוער בי מבפנים ושזה מה שארצה לעשות כל בוקר כשאקום [אני מדמיין את זה כך: קמים בבוקר, לובשים את המכנסיים המחויטות, חולצה בתוך המכנסיים (אלוהים ישמור), חונקים את עצמך עם העניבה. עומדים בפקקים שעה, רק כדי להגיע למשרד, לכתוב כתבי טענות ולצעוק על אנשים אחרים בטלפון וחזרה הביתה בפקקים – עד מתי? יאללה שנצא כבר לפנסיה!]. אני עדיין מקווה שמשהו בתוכי ישתנה, כי זה מה שאני לומד ובאמת אני תקווה שלפתע אמצא בזה עניין וסיפוק.
כאן אני מגיע לדבר נוסף שהקורס הזה נתן לי: הנושא תקשורת ופסיכולוגיה בבית המשפט לפתע פתח לי פן חדש בעיסוק הזה שנראה לי מרתק ובעצם נותן לי איזושהי תקווה: "ליטיגציה" – סוף סוף נראה לי שזה יכול לעניין אותי!! עד לא מזמן ראיתי את זה כ-דבר הכי אפור בעולם, (חוץ מהעניבה של העו"ד בביהמ"ש שהיא שחורה, אה ושכחתי את הגלימה – מאוד בוגר ואופנתי, כשהתחפשתי לסופרמן בגן ציפי מאוד החמיאו לי על הגלימה... טוב שלא לובשים גם תחתונים אדומים מעל המכנסיים בבית המשפט).
ופתאום – באמת הסמינריון גרם לי לחשוב שיש בתחום הזה הרבה: אתגר, תיחכום, טקטיקה, כיצד להעביר מסר לשופט, כיצד לבלבל את העד, כיצד להלחיץ את הצד השני ולדחוק אותו לפינה או לגרום לו לעשות טעות... בקיצור שחמט.
הלוואי...
שלישית, בסה"כ ראיתי עצמי תמיד כאדם שיודע לתקשר, להתבטא ולהביע את עצמו ברמה גבוהה. אך עד היום שמתי דגש בעיקר אם לא רק על תקשורת מילולית. הקורס נתן לי כלים נוספים בתחום זה – אני רואה היום (באמת הרבה בזכות הקורס) את האפשרויות שלי כסל של כלים: כשלפעמים על מנת להביע את המסר או להשיג את התוצאה הראויה ניתן לשתוק (באופן מודע ומבחירה), ניתן להתווכח ולכעוס כדי להלחיץ את היריב כאשר מבפנים אני חש לגמרי רגוע (בכלל טוב להיות רגוע בויכוח כי חושבים בבהירות וזה מקנה יתרון), להשתמש במימיקה ובתנועות ידיים, לצעוק – שוב בכוונה ומבחירה עצמית ועוד.
רביעית, הסמינר - הזדמנות להקשיב, לאנשים משכילים, דעתנים, חריפים, שונים מאוד אחד מהשני וללמוד מהם – אנשים שלומדים איתי ובאים איתי כבר משנה א' לכיתה, אך בדרך כלל אנו רק יושבים אחד ליד השני ולומדים מהמרצים את החומר, והנה הזדמנות ללמוד האחד מן השני (בנוסף למרצה האחד, מאוד עשרים ומשהו חבר'ה).

IDO אמר/ה...

חז"ל אומרים שמקצת משבחו של אדם אומרים בפניו, ואת הרוב - שלא בפניו, אז עדי, אם זה קשה לך אתה מוזמן להסיט את המבט מהמסך ולדלג בערך כשתי פיסקאות קדימה.

יש קורסים מעניינים, יש קורסים משעממים, יש מרצים מעניינים ומרצים משעממים. המשקל הסגולי של אופי המרצה בקביעת ההנאה מהקורס, גבוהה לאין ערוך מנושא הקורס עצמו.

פרופ' יוסף ויילר (משפט האיחוד האירופי), פרופ' דיוויד חבקין (מיומנויות עריכת דין), פרופ' גדעון פרחמובסקי (דיני חוזים), ד"ר גיל סיגל (משפט רפואי), פרופ' גיל אפשטיין (מבוא לכלכלה-מיקרו), ד"ר עדי אייל (תקשורת ופסיכולוגיה). ממרום אמצע השנה השלישית ללימודי, אלה הם המרצים שעשו לי כיף לבוא לאוניברסיטה (אם מרצים אחרים קוראים - כמובן כמובן שגם אתם פשוט לא היה מקום :). עדי, אני מודה לך מאוד על המשקל הסגולי שהענקת לקורס, שכן עם מרצה אחר זה לא היה אותו דבר.

לגבי הקורס עצמו. פרופ' יוסף ויילר (אותו הזכרתי קודם) כתב מאמר אשר מופיע במחקרי משפט (לדעתי כרך כ"ה או כ"ח) וכותרתו: "על החינוך לבינוניות". המאמר מתאר את דרכי ההוראה הקלוקלות של הפקולטות למשפטים בארץ ועל העובדה שהתוצר הסופי שלהן הוא עורכי דין בינוניים, בלי התשוקה שקיימת למשפט.

סמינר מהסוג שאנחנו חווינו משקם את התדמית הזו. אני מרגיש שקיבלתי בקורס פן אחר להסתכלות על עולם המשפט, אך ככל שהפן אחר, כך הוא חשוב ומרכזי.

המשפט הוא משחק, הכללים קבועים, אך השחקנים כמעט תמיד משתנים, ולכן יש חשיבות עצומה בהתאמה ל"תנאי המגרש". שופט שוביניסט, עד קשה, עו"ד אשר מעריך את עצמו יותר ממה שהוא ועוד ועוד ועוד ועוד. הקורס נתן לי כלי (וכמובן שככל שאעמיק בחומר הקריאה ובנושא כך הכלי יתעצם) שבטוחני שישמש אותי בהמשך, בכל מצב.

אהבתי את "נוסחת העל" של עדי (כך קראתי לה בליבי) והיא שמותר להתנהג איך שרוצים, כל עוד הבחירה הייתה מודעת ורצונית.

זה לא שאסור להתעצבן, לצעוק, להילחץ, לוותר, להתעלם, לקלל. *הכל מותר*, רק שעדיף לעשות את הפעולות מבחירה, ולא בגלל שככה החליט לעשות הילד הרע שבי (כמו שכינה זאת בעבר יהודה אטלס).

נהניתי לשמוע את הסובבים אותי, עם כולכם הסכמתי או לא הסכמתי במהלך הקורס, ובמקומות שלא הסכמתי ניסיתי להעמיד בפניכם את התנגדותי - ברוב המקרים זכיתי לפיתרון הולם. תודה לכם.

נקודה נוספת, אישית.

קראתי את הפולדר שעדי חילק, כמעט כל התגובות שכתבתם עלי הכילו את המונח "בעל ביטחון עצמי", בוריאציות כאלה ואחרות. גם מי שיש לו ביטחון מתוך עצמו, זקוק לעיתים (ואף לעיתים קרובות) לקבל תחושת ביטחון מאחרים. נתתם לי אותה - תודה.

(די חברה לא לבכות עכשיו אני רואה שכולכם מנגבים את הלחלוחית בעין.. :)

shani אמר/ה...

כמה קשה לסכם קורס שלם וכה מיוחד בכמה מילים...
היה מדהים!
לא חשבתי שבאוניברסיטה יש דברים כאלה.
שנתיים למדנו את החוק, ומה אומרים על החוק, ואיזו ביקורת יש על החוק ומדוע יצרו את החוק......
וסוף סוף הרגשתי שיש קורס שנתן לי משהו לעצמי, ליחסים, לתקשורת ולחיים. כי לפני השאלה איך להיות עורך דין טוב יותר, חשוב לשאול איך להיות אדם טוב יותר. ותמיד אפשר להיות טוב יותר...
בקורס בהחלט למדתי את הכלים לכך.
השתדלתי לבלוע וליישם כל מילה שלך, עדי, וכל מילה של כל אחד מחברי הקורס, שכן כולם אמרו דברים מעניינים, חכמים, ובעלי עומק.
למדתי שיש לכל אחד מאיתנו כוח הרבה יותר גדול ממה שהוא חושב או מודע לו,
שאנחנו מסוגלים להפוך עולמות ולגרום לאנשים אושר באמצעות חיוך קטן,
שאנחנו מסוגלים באמצעות שתיקה או הסטת מבט לבטא יותר ממה שהיינו מצליחים לו היינו מדברים, ובנוסף למדתי על תורת הויכוחים- כיצד הם נגרמים, ואיך להתמודד איתם.
דור יכול להעיד שלקחתי את הדברים איתי מחוץ לקורס, גם בשיחות שלנו הייתי שומעת את עצמי אומרת: "אבל תזכור.. זה מה שלמדנו בקורס... או זה מה שעדי אייל התכוון...".

שמחתי להיות חלק מהקורס, וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. הרחק מכל שאר הסמינריונים שהיו עסוקים בכתיבת דוחות וביקורות, אנחנו היינו עסוקים בללמוד איך להיות בני אדם (וגם עורכי דין).

למרות שבאיזה שהוא מקום ידעתי שנקבל דף היום עם מה שכתבו עלינו, הייתי מופתעת מאוד- בגלל הארגון וההשקעה שאותי מאוד ריגשו. זו חוויה יוצאת דופן לקרוא מה אנשים חושבים עליי.
תמיד רציתי לדעת מה אנשים היו אומרים עליי מאחורי הגב, וזו הייתה הצצה מיוחדת ומעשירה מאוד.

עדי, תמיד אמרתי שהמרצה עושה את הקורס, ואתה בהחלט ענית להגדרה. היה כיף לראות שיש מרצים שיוצאים מהכללים, ומלמדים דרך החוויה וההתנסות, שהרי כך הדברים נטמעים הכי טוב. תודה על ההקשבה והסבלנות, על האפשרות להתבטא, על הלמידה המאתגרת וגם על שירי החנוכה!!

מאחלת לכולם חוויות בלתי נשכחות והרבה שמחה.
שני

Hilel אמר/ה...

ישנן לא מעט דרכים, לדבר על סיום, סיום של כל תהליך, יש כאלו שיעדיפו לדבר על מה שהם חוו, ויש כאלו שיעדיפו לדבר על שהם יקחו איתם לעתיד ויש כאלו שיעדפו לשתוק, כי כל מילה תקלקל את הרגע.

אני מסתכל לאחורי ורואה שלשה וחצי חודשים שחלפו ומנסה להבין את מה שחוויתי, זה לא היה הרבה , סה"כ שעה וחצי בשבוע, אבל שעה וחצי בשבוע שליוו אותי למשך כל השבוע, הייתי מוצא את עצמי דן ומספר על סוגיות שעלו במהלך השיעור עם כמה מידידיי הטובים (והחכמים יש לומר) שהקשר בינהם למשפטים הוא כרחוק שמים מארץ , והבנתי שדיברנו על דברים שהם חשובים לעו"ד כאדם ולאו דווקא לאדם כעו"ד.

עדי, אני חושב שמעבר להיותך מרצה בעל שיטת לימוד ייחודית שבאה מתוך אכפתיות כנות ושאיפה אמתית לתת ולהנחיל לתלמידך, נראה לי שאתה באמת מחפש שינוי, והשנה ואולי בזכות המסגרת המיוחדת והקרובה שהיתה לנו, ראיתי שחשוב לך, מעבר לפן הפרקטי, להוציא אנשים ערכיים שמודעים למעשיהם באופן מלא ופועלים מתוך מחשבה וחתירה אל הדבר הנכון.
אחד הדברים שאני תמיד חושש ממנו בדרך העולה אל עולם המשפט, היא איפה הגבול?? איפה הגבול בין עו"ד שפועל מתוך רצון לאמת צדק ויושר לבין חיה ברברית שעטה על כל טרף כמוצאת שלל רב, על מנת להגיע לרווחים אישיים תוך כדי דריסה עיוורת של כל סובבך (כן אני יודע זה תיאור קשה, אבל יצא לי להיתקל בדברים כאלו..) איפה אני בתור בן אדם צריך לעצור ולהגיד דיי?? אני חושב שהמסלול הפסיכולוגי- משפטי , שהטוויות לנו כולל בתוכו גם שביל של חשיבה אמתית על דברים , פעולה מתוך שיקול דעת אמיתי, גם כשאני כועס - לדעת שכעסתי כי עכשיו זו הפעולה הנכונה ולא בגלל שהלכתי כעוור בתוך אפלת עולם המניפולציה המשפטית.
על זאת ועוד אני מודה לך ומעריך מאד כאדם וכמובן שכמרצה.

כשקראתי היום את הקלסר, היה נחמד להתרשם ממה שאחרים חושבים ואיך רואים אותך, האדם הוא ייצור חברתי ולא מפליא שאנחנו סקרנים לדעת מה החברה שסביבנו אומרת עלינו , המפליא הוא שהמון פעמים, אחרים נוטים להתרשם מדברים שאתה לא מייחס להם כלל חשיבות , אני חושב שזה אכן יכול להראות עד כמה אנחנו יכולים להשפיע בכל פעולה שנעשה וכל מילה שנאמר.

לסיום אומר שתודה שנאמרת בכל רגע נעשית מזוייפת, אבל יש רגעים שהיא צריכה להאמר ואז יש בה משמעות מיוחדת. אז...

תודה לכולם!!

הדס אמר/ה...

דבר ראשון, תודה. תודה על הקשבה, על אמפתיה, על אכפתיות, על רצון להעביר את המסר באופן ברור ולפתח אצל כל אחד מאיתנו את המחשבה העצמית שלו. תודה על ההשקעה, על הרשות לקרוא לך בשמך הפרטי מבלי לחוש אי נוחות, על ההזמנה לקפה אצלך בגינה(שאינה דבר טריוויאלי כלל) ועל הזכות לדעת קצת מה אחרים באמת חושבים עלייך.
דבר שני, לגבי הקורס: מאוד נהניתי. צברתי הרבה חוויות והרבה כיווני מחשבה עד שהגעתי למצב שאני חייבת לנסוע ולהתנתק מהכל לסופשבוע כי יש לי יותר מדי דברים לחשוב עליהם. אני חושבת שהדיונים בשיעורים היו מועילים, משתפים, אכפתיים, והכי חשוב מבחינתי- אמיתיים ולא מפוברקים. אני מאמינה שכולם באמת ניסו לבצע את כל המשימות.
דבר שלישי, באשר למשימות: חשבתי על דרך ייעול. אני יודעת שלחלק מהאנשים (וגם לי לעיתים) היה קשה לבצע את המשימות באופן מלא כי המשימה לא הייתה נראית לי מוסרית(כמו לעורר ויכוח סתם) או להסיט את המבט כשאני מתעצבנת(מה שלא ממש הצלחתי לעשות עם האנשים שהכי חשובים לי כי פחדתי לפגוע במערכת היחסים ארוכת הטווח שלנו- אמא, החבר...) לכן, אני מציעה שאולי בפעם הבאה תנסה לתת למשימות לצמוח מהסטודנטים, לפחות שיקבעו את הטון ואתה תפתח את הרעיון, מה בערך הם מוכנים לעשות, וכך יהיו יותר שלמים עם מעשיהם, ואני חושבת שהתוצאות שיניבו יהיו טובות יותר. אולי כדאי לשלב בין השניים, כלומר מדי פעם לתת משימה שאתה קובע ומדי פעם משימה שצומחת מהסטודנטים, כך שזו לא תהיה "משימה" אלא "חוויה".
באשר לכתיבה בבלוג, אמצעי מקורי יש לומר, אולי כדאי להבהיר לסטודנטים שכדאי להם לקרוא את מה שאחרים כתבו לפני שכותבים, ולפתח משהו משלהם בנפרד, או אולי בהתאם, למה שכתבו אחרים, ולא לכתוב בצורה מנותקת. ליצור מין מעגל של המשכיות, שכולם ידעו על מה אחרים דיברו, כך הדיון יותר יזרום ורוח הדברים תהיה יותר מובנת.
בנוסף, יכול להיות נחמד אם מדי פעם ניתן חוויה שחווית אתה, זו שאולי הולידה אצלך את הרעיון לתת לסטודנטים את המשימה בעניין, על מנת לראות גם את ההתמודדות שלך במשימות, שלעיתים אינן קלות מבחינה נפשית, אולם כמובן שאתה זה שתחליט כמה אתה מעוניין לחשוף את עצמך אל מול הסטודנטים.
אני חושבת שזהו. אם אחשוב על עוד דבר כמובן שאשלח לך.
ושוב, המון תודה, על מעין טיפול פסיכולוגי משותף בתקופה כה משמעותית בחיי.
הדס.

karin אמר/ה...

אתחיל במה שלא אני כתבתי, כי כך בהכרח ההתחלה תהיה משובחת יותר:)

"לכן שמע מוסר וקח כלי אמנותך בידך לתקן מידותיך.
הלא תראה, מי שיש לו הרבה מיני מטבעות, קטנות וגדולות, ואינו יודע ערכם ושווים, לא ידע מה לקנות בכל אחת, עד שידע ערך של כל מטבע.
וגם צריך לידע איזה מטבע פסל המלך וגזר עליה שלא להוציאה. אחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה, אז ידע ליקח בכל אחת צרכיו בערך שוה, ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה יזהר שלא יוציאה אלא בענין שלא יקנס. נמצא, שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה. אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יערוך, ויוציא מה שפסל המלך, אין ספק שיגיע זה להיזק גדול."
(אורחות צדיקים, הקדמה)

תודה על שהקנית לי את הסבלנות להוציא כל מטבע ולהעריך אותה. תודה שעזרת לי להבין איזו מטבע "פסל המלך"- איזו התנהגות אינה טובה לי, ומביאה להיזק גדול, ואיזה נוהל והליכות משפרים את חיי ואת האינטראקציה שלי עם הסביבה, ומביאים תועלת רבה.
תודה על שהכנסת אותי בחזרה אל תוך עצמי, ולו בכדי לצאת אחר כך שוב החוצה, ולגלות כמה טוב ניתן להפיק ממנו, באיזו קלות. יש עבודה, אמנם, אך היא אפשרית.
תודה על המודעות.
תודה על שנתת לי הזדמנות פז להכיר מקרוב את מטבעותיהם של האחרים. ללמוד אותן, להבין את שוויין.
צורת החשיבה עליך ועל העולם היא היא המקבעת את המציאות. הלא כבר אמר ר' נחמן מברסלב: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות." וגם בודהה לא אכזב: All that we are, is the result of what we have thought.

תודה לך על הכל. אני מלאת הערכה, באמת.

קארין.

liron אמר/ה...

כאשר אדם מתחיל ללמוד, כל נושא שהוא, הוא מגיע לשיעור הראשון מלא בציפיה ותקווה לכך שיקבל משהו מסוים בתמורה להקשבה. אחד מחפש מידע, אחר מחפש התנסות.
עתה, אגלה סוד קטן. כאשר הגעתי לשיעור הראשון באמת לא ידעתי למה לצפות. ומסתבר שהלכה למעשה, זו הייתה הדרך הטובה ביותר לגשת לתהליך הנהדר שעברתי. חוסר הידיעה הוביל להפתעה שהובילה לעשייה ולהפנמה של המידע. לא רק לשמוע , אלא גם להקשיב.
כפי שרבים ציינו לפניי, הלימודים האקדמיים בפקולטה למשפטים, מעניינים ומאתגרים ככל שיהיו, אינם מספקים לנו הסטודנטים את אותו ערך מוסף, אותה הפתעה שכל ילד מחפש כאשר הוא בא כדי להיות שותף בחווית למידה.
עדי,
לימדת אותי שאפשר גם אחרת. כל שיעור היה חוויה חדשה. כל מפגש דחף אותי לרצות ולנסות ליישם את הנאמר בכיתה, לחשוב על הנושאים השונים ובעיקר - ללמוד.
אז, תודה על חווית למידה מרתקת, ותודה על נקודות המבט המעניינות.

Dor אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
Dor אמר/ה...

המילה הראשונה שיוצאת לי מהפה ושיכולה לתאר את כל החוויה שעברתי בשלושה ומשהו חודשים האחרונים היא :וואו. מדהימה אותי כל בוקר מחדש העוצמה שבדברים שלמדנו (ואין אני אומר זאת סתם...): מחשיבות השתיקה וכיצד היא כלי שאם נטיב נוכל להשתמש בו לטובתנו, מעוצמתם של המעשים הקטנטנים אך אלו שיכולים אם רק ניתן להם צ'אנס לשנות דברים הרבה יותר גדולים מהם, את אמנות הויכוח ועד כמה חשוב להבין את הגרף שהיטבת לשרטט לנו על הלוח שאומר כ"כ המון על דברים שאף אחד מאיתנו (אני משער) לא באמת חשב עליהם בצורה מתודית ועמוקה שכזו לפני.
מבחינת השיעורים, כל שיעור היה חוויה יוצאת דופן, מעוררת השראה גם למרצים אחרים מבחינת הנפח שהותר לנו הסטודנטים להעשיר עצמנו בקבוצות דיון, מדבריהם של חברינו לכיתה שלעיתים שיחה דומה לא הייתה מתפתחת עם אותם האנשים וכן מהמשימות המגוונות שאותן ביצענו וסיעור המוחין לגביהן שבא לאחר מכן.
אין ספק, עדי, כפי שהיטיבו לתאר זאת חברי, שהמרצה הוא זה שעושה את הקורס. לגבי החוויה שעברתי אני אישית ואני משער גם חבריי לכיתה ארצה להודות לך! על ההקשבה האינסופית, על נקודות האור שפיזרת במהלך הדרך, על הראייה האחרת של הדברים, על האפשרות להסתכל על דברים מהצד ועוד ועוד.
את הקלסר שחילקת לנו בשיעור האחרון קראתי כמה פעמים, חשבתי על הדברים וכל פעם מחדש ריגש אותי לקרוא ולראות מה חבריי חושבים עלי. איך אני נראה מהצד וכו'. בהזדמנות זו רציתי להודות לכולכם! חלק מההארות שרשמתם לי בהחלט אימצתי ואני הולך לעבוד עליהן עם עצמי ומכיוון שאחת ההארות שקיבלתי בקלסר היא שאני קצת מאריך דברים, אז, הפעם אשתדל לקצר..

שוב תודה רבה על הכל, היה קורס/סמינריון מצוין, בין הקורסים הטובים שהעשירו, השאירו חותם שאיתו אקח איתי הלאה.
תודה,
דור

עדי אייל אמר/ה...

שלום לכולם,
תודה על כל המחמאות והשיתוף. ריגשתם אותי עד מאוד, ויותר מכל – הראיתם לי שמטרת הקורס הוגשמה.
חלקכם כותבים כאילו מדובר בסיום תהליך, ובמובן מסוים זה נכון - פגישותינו הרשמיות בקורס הסתיימו (למעט פגישה שנעשה בהמשך להצגת עבודתכם על הסמינריון). במובן אחר, מדובר בתהליך שהתחלנו אותו בפגישות, מימשנו את הדברים בתירגול האישי, ושיתפנו לגביהם בבלוג. אני מאוד מקווה שרק החלק הקולקטיבי, של הפגישות, הסתיים, ואילו החלק האישי – של התירגול וההעמקה האישית – ימשיך עוד ועוד.
כמו שרבים ציינו – העבודה האישית אינה תלויה רק בקורס, בשעה וחצי השבועיות שהיו לנו. הקורס משמש מקום למיקוד הדברים, להעמקה בהם, ולהקשבה לאחרים – אך העבודה האמיתית נעשית על-ידי כל אחד מאיתנו כאשר אנו לבד, ושם ההשפעה האמיתית. לעשות – ולא רק לדבר על.
התירגול המתמשך הוא שהופך את הרעיון לממשות, את הידיעה התיאורטית ליכולת אמיתית.
בעיני, הלימוד האקדמי מאפשר להעמיק במחשבה, להסתכל על הדברים מכיוונים חדשים, ולהיבנות מניסיונם וחוכמתם של אחרים. המחקר הפסיכולוגי האמפירי, הניסיון למדוד השפעות ולמצוא קווים משותפים בין בני אדם, מאפשר לבחון בביקורתיות את המחשבות האינטואיטיביות שלנו ולחדד את תובנותינו.
עדיין, אם הכוונה היא להביא ליישום את הדברים, הידע צריך לעבור הטמעה בתוכנו. רק על ידי בחינת הדברים באופן אישי נגלה את משמעותם בחיינו, ולזה נדרש תהליך הדומה לניסוי – יצירה מודעת של מצבים השונים מהרגיל, והסתכלות בהם מבלי להיות לכודים בדעה קדומה. שיעורי הבית המעשיים נועדו לעודד אתכם לתהליך זה של מודעות, להיכרות עם מגוון יכולותיכם והאפשרויות הגלומות בכם – הרבה מעבר למגבלות שאנו שמים עצמנו בתוכם, לנוח ולמוכר. תוך כדי, אנו מגלים שגם אחרים סביבנו לקויים כמונו, ומצליחים לסלוח להם, לקבל אותם, להבין בצורה מעמיקה יותר את האופן שהם פועלים – ואז שופטים אותם פחות.

אהבתי לקבל בחזרה, בתגובותיכם בבלוג ובמכתבים שנשלחו ישירות אלי, את פירות התהליכים שהייתה לי הזכות לעוררם, או להיות שותף בהם. אמר עידו את 'נוסחת העל' שלי (?) – להיות מודע לדברים, לעשותם מתוך בחירה ולא מתוך אוטומטיות. אני מקבל, כמעט במלואו. עדיין, יש דברים שראוי לא לעשות, צריך לחשוב גם על ההשפעה על אחרים ולא רק על נוחותנו, אך בהתחשב בזאת – אכן, כאשר אנו מסוגלים לבחור בפעולה, אנו עושים אותה טוב יותר, שמים לב להשלכותיה. אני מאמין שאז גם קל יותר לראות שתמיד יש אופציה פחות פוגענית. כשאנו מקשיבים באמת לזולתנו, מסתכלים בסימנים הקטנים המופיעים עוד טרם שהם אומרים משהו, אפשר להתאים תגובה היוצרת שיתוף ולא התנגדות. וכשצריך להילחם – עושים זאת היטב ובמהירות, להקטין את הנזק ככל האפשר. על-מנת להקשיב צריך להיות שקטים, להיות פנוי לאחרים ורגועים מבפנים, לא להיות מוטרדים כל כך בצרכים שלנו, אלא לשים לב לאלו של האחרים. אז גם את מטרותינו אפשר להשיג, בדרך כלל מבלי לפגוע באלו של האחרים סביבנו.
אמר הלל נכון – מטרתי בקורס הייתה נגיעה באנושיות, לא רק בתפקידנו כעורכי-דין לעתיד. אישית, איך אנו חיים נראה לי הרבה יותר חשוב מאשר הפן המקצועי, אך אין סתירה בין השניים. אדם טוב יהיה גם עורך דין טוב. יעשה מה שצריך להיעשות, עם פחות לחץ ופחות לוחמנות. לא יוסיף שמן למדורה, אלא יתמקד בהשגת המטרה העיקרית מבלי לשכוח שגם הצלחת הלקוח תלויה ביחסים ארוכי-טווח ויכולתו להמשיך גם אחרי פסק-דין שניתן לטובתו.

תודה על הפתיחות, על השיתוף, על האמון, על המוכנות להעז ולעשות שטויות שמטרתם לא תמיד מובנת בתחילה. תודה על לקיחת הדברים אל מעבר לכיתה, למקום בו חשוב להיות ערים ולהשפיע לטובה – כל אחד בעולמו-הוא. אני מציע להיות איתי בקשר במהלך כתיבת הסמינריון, ולבוא לדבר איתי (אישית או במייל) בשלב בחירת הנושא. לעניין זה, התחילו מוקדם, בחרו נושא שיש לכם בסיס מחקרי איתן להתחיל ממנו – וישמש לעבודה אישית. העבודה הכתובה היא אך דו"ח על המחקר שאתם עושים, תיאור המהלך המחקרי שאתם עוברים והתרגול האישי שקריאת הספרות האקדמית מאפשרת לכם. אומר זאת בבירור – שיעורי הבית המעשיים היו אך התחלה, ותפקידכם כעת להמשיך וליישמם, לבחור לכם תרגולים חדשים שיעזרו בבחינת גבולותיכם והרחבתם. הכיוון המחקרי שבעבודה ייתן תובנות וחידודים, אך ללא בחינת הדברים בהקשר האישי שלכם – יישארו הדברים בחזקת עיוני בלבד.
אשמח לעזור גם בהמשך, ואשמח מאוד להתפנות לכוס קפה או שיחה מדי פעם.