יום שלישי, 14 ביוני 2011

סיכום

סיימתי סמסטר קשה. הרבה עבודה, הרבה דברים במקביל, ובעיקר את התפקיד שלקחתי על עצמי לדחוף את העגלה בעלייה. מטרתי המלאה הייתה לגרום לתלמידי ללמוד. בכל דרך להעביר אותם משוכות של קריאה והתמודדות. למידה מה אחרים אמרו ואיך אנחנו יכולים לחשוב על זה, ואיך נתרום להבנת העניין.
לכן חשובות העבודות בחברות ובשיטות מחקר, כי הלמידה נעשית, לא נשמעת מפי אחרים. אז סליחתי על שהעבדתי אתכם בפרך, ואני מודה שבעניין זה אני פטרנליסט.
אבל שאלה חשובה עלתה בכיתה, אם באמת אקדמיה זה מקום שיכול לגעת, לשנות אנשים ולא רק לצבור ידע. ודעתי היא שמאוד כן. אקדמיה, כשהיא נעשית באמת ולא רק במובן של רישום למוסד מוכר, היא שאילת שאלות ואי-הסתפקות בתשובות שיש. לכן כשמתחילים ללמוד משפטים כל אחד חושב שילמד מה נכון ומה לא, מה חוקי ומה לא, ופתאום מגלים שהחיים הרבה יותר מורכבים. ורואים את הנפתולים של הדרכים להבין את השאלות ואת התשובות האפשריות.


וזה משנה אנשים. כשמגלים שיש הרבה גירסאות לאמת, והרבה דרכים להסתכל על כל שאלה, לומדים גם כבוד לאחרים. שיכול להיות שהוא חושב ככה, כי הוא מפרש בדרך מסוימת, ולומדים לחפש גם מה אמיתי במה שהוא אומר, להקשיב לו.
אידיאלית.

כמובן שבמציאות יש לנו אגו, ואנו מתקשים להודות בטעותנו, וחשוב לנו להיות צודקים. אבל אקדמיה זה לתת כבוד לדרכי ההוכחה שהם מעבר לדעה. להפריד בין דעה לבין טיעונים המבססים אותה. ולהיות מסוגלים ללכת לטיעונים – ואז בא הכבוד לאדם שממול, בגלל שמניחים את האפשרות שהוא מסוגל להבין, לענות, להשתכנע אם צריך. יש בסיס משותף ויש על מה לדון.

אקדמיה זה ללמוד שיש הרבה שאנחנו לא יודעים, ולתת הרבה כבוד לידיעה, שהיא הרבה מעבר לדעה. תורה לשמה. כשלומדים את המנגנונים בהם נברא העולם, חוקרים את הטבע, מבינים את המציאות. ואני חושב שאדם המעמיק עם עצמו בדרך זו, רואה דברים באור חדש, ושוב באור חדש, ושוב. המוכנות להניח את המחשבות הישנות, ולראות דברים אחרת, היא החשיבה, והיא החשובה. לא הדעה הנוכחית ולא תמונת העולם עצמה. המוכנות להחליף תמונות עולם. וזו היא תכונה ושריר. ככל שמתרגלים יותר העמקה, הופכים ליותר מכבדים את כל מה שאנחנו עוד לא יודעים, ולכן מקשיבים יותר. מחפשים מה עוד אני יכול להבין, ולא מה באתי להגיד.
אם מתרגלים להתעניין, מתעניינים יותר. אנו דוחפים את המחיצות המגבילות אותנו – העצלות, הפחד להתאמץ, אי-הידיעה איך בכלל לחקור נושא, לבדוק משהו לעומק. אני מאוד מקווה שמי שכבר עשה כל כך הרבה בשיטות מחקר, גם כשעולה נושא סתם המעניין אותו, יהיה לו קל לחפש חומר. פתאום יכול להיות מסקרן להשקיע כמה דקות בשיטוט קל כדי להבין על זה עוד. ולדעת שעדיין איני יודע מספיק.

אז לעולם לא אדע מה השפעתי, אבל לפחות אני מקווה שתפקידי כמאמן הצליח. איני רואה את עצמי כמי שבא לתת לכם ידע, אלא יותר כמי שתפקידו לדחוף אתכם להשיג ידע. ואז השאר תלוי בכם. אז תודה על סמסטר מאתגר. עבדנו קשה, צוות הקורס. יעל שמה בכם את הנשמה. אוהבת אתכם וחרדה לכם כמו אמא אווזה. הרבה הרבה דיברנו ותיאמנו והתלבטנו ובכינו בשבילכם. אלעד, עומרי, נתן, ויוסי עבדו מאוד קשה כדי לתת לכם את מיטב הבנתם, צידה לשם השתפרות. והמבחן האמיתי של כולנו זה לא רק מה הפרי שייראה בטווח הקרוב, אלא גם השאלה האם ההשקעה הוכיחה את עצמה – ואני לפחות, מתעניין גם בהשפעה המוסרית ולא רק השכלית. כבוד לאחרים והקשבה לאחרים הולכים ביחד.
למי שבאמת רוצה לראות איפה ההשפעה המוסרית יכולה לבוא לידי ביטוי, מוזמן לקרוא את הדיונים בבלוג בנושא תקשורת ופסיכולוגיה. אנושיות מלאה באה לידי ביטוי בעיני בלתת את המירב בכל דבר – בין אם בלדחוף את עצמנו להוציא את המיטב מתוכנו, ובין אם לפרגן לאנשים מסביב ולראות בהם פלאי בריאה שכבוד לנו להיות במחיצתם ועונג הוא לתרום להם. אין הרבה הבדל בין בפנים לבחוץ.

תודה על סמסטר מלמד, על ההזדמנות והאתגר. דלתי פתוחה תמיד ולא חייבים להיות רשומים לקורס כדי לבוא ולהתייעץ, לשאול, או סתם לשוחח. נצלו את האקדמיה היטב וודאו שאתם מפיקים מעצמכם את המירב – וגם מעבירים אותו הלאה.
עדי

4 תגובות:

יובל יעקובי אמר/ה...

הקורס אימת אותנו (אותי לפחות) עם גישה שונה להוראה, ועם חומרים שבחלקם לפחות לא נגעתי ולא ציפיתי לגעת (אך שמחתי שזה קרה). עם זאת, לא הייתי אומר שזה שינה את נקודת המבט של עולמי... הוא כן העשיר אותה.
רציתי לומר משהו שלא יצא לי לומר ב"משוב על הקורס":
אם הקורס מכוון לדברים, כגון אלה אשר ציינת, אני חושב שצריך לעשות גישה קצת שונה:
בקורס/פרוייקט "הידברות בין דתיים לחילונים" נמצאים בקבוצות קטנות, כ20 איש, ומדברים בכיתה כאשר יושבים במעגל, כאשר הדיון הוא באמת פתוח. מעבר לזה שאני חושב שזו חוויה (מומלץ לכולם...) אני חושב שהשיטה יכולה מאוד להתאים לקורס. אני לא חושב שזה יעבוד בכיתה של 100 איש, אבל בקבוצות תרגול זה יכול להיות מעולה... זה ממש גורם לאנשים לדבר.
נכון, אדם שירצה לדבר על דברים כאלה בכל מאודו, יוכל לעשות זאת, אולי, בצורה פחותה לדעתי, גם בכיתה עם לימוד פרונטאלי מול המורה, אבל כאשר יושבים כמו קבוצה, וכולם רואים את כולם, אז זה פותח את כולם לשיחה קולחת...

אנונימי אמר/ה...

אני מסכימה כל כך עם האידיאל. אילו אנשים ידעו יותר הם גם יהיו בני אדם טובים יותר, כמובן רק אם ישכילו להפנים את מה שהם למדו. אני רוצה להודות לך על הרצון "לדחוף את העגלה" וההתמדה במה שחשבת שיביא לכך. מצד שני, אני לא בטוחה שדפוסים של בני אדם ניתנים לשינוי אם לא בערה בהם עוד לפני אותה "הכמיהה לידע"... אני אסתכן במכתבי נאצה ואומר שזה היה קורס מהנה למרות העומס.. לראשונה התאפשר לנו להיות יצירתיים במקצוע, שלפחות במהלך לימודיו, יצירתיות לא נדרשת בכלל והיא אפילו מאוד מכבידה. תודה רבה!!!

אנונימי אמר/ה...

קודם כל - אציין שניכרת השקעה מצידך, התייחסות ואיכפתיות (וגם מצד עו"ד אדורם). ללא ספק אתה נותן יחס אישי לסטודנטים שהוא נדיר יחסית בפקולטה שלנו, ומבורך. בד בבד, העומס של המטלות היה מוגזם. אני לא רוצה להישמע "בכיינית", אבל הקורס אינו נלמד בסמסטר חלול וריק ממטלות ו/או משימות אחרות. יש לנו מחויבויות אחרות, ואולי בגלל שהורגלנו לכך שהקורסים אינם תובעניים במהלך הסמטר, לקחנו על עצמנו מחויבויות אחרות כדי למלא את הזמן, השכל (ואת הכיס).נוסף על כך, המטלות עצמן היו מאוד "מקובעות". אדגים- מטלת הספריה: ציפיתי שנוכל ללכת לכל ספריה שהיא (חוץ ממשפטים), וגם אז הוגבלנו ב"יצירתיות" ונתבקשנו ללכת לספריות ספציפיות שקשורות קשר הדוק מדי למשפטים.
מה אם דווקא הייתי קוראת על מחקר במתמטיקה/פיסיקה?... או במוזיקולוגיה?
לגבי מטלת הכשל הלוגי לצערי היא לא הייתה ברורה במיוחד.
באיזשהו מקום, היצירתיות, היציאה מהקופסא, שדיברנו עליהם רבות בקורס, לא בוצעו הלכה למעשה במטלות ובקורס עצמו.
אסיים בנקודה לשימור - הפתיחות לסטודנטים, ההקשבה, היחס האישי, והדיונים.
בהצלחה בהמשך!

רותם חצרוני אמר/ה...

דוקטור אייל שלום,
בדברי הסיכום שלך הדגשת את חשיבות ההקשבה, מתן הכבוד לדעתו של האחר, היכולת להפריד בין טיעונים והבנת מורכבות החיים. כל אלו נשענים כמובן על חופש הביטוי, שערכו נמצא בירידה ניכרת בעת האחרונה בישראל.
תפיסת עולמי אינטרסנטית ביסודה. לשיטתי, אנשים מקשיבים לדברי אחרים, כדי שגם הם יקשיבו לדבריהם. עבור אנשים שאף פעם אין להם מה להגיד, אין משמעות אישית לפגיעה בחופש הביטוי. ויש יותר מדי כאלו. ככל שהאדם יעשה שימוש רב יותר בחייו ביכולותיו הרטוריות, כך יגברו הצורך שלו בהגנה על חופש הביטוי והאינטרס שלו להקשיב לדבריו של האחר.
לכן דוקטור, אם ברצונך ללמד את הסטודנטים להקשיב, עדיף שתלמד אותם דווקא לדבר. את השאר הם ילמדו כבר בעצמם. מערכת החינוך הישראלית ככלל, לא מעודדת פיתוח כישורים רטוריים בקרב תלמידיה וחבל שכך. אני כמובן מצטרף להמלצה לצמצום מספר הנוכחים בשיעור שהציע יובל. זה יעשה הבדל גדול. רק עידוד התלמיד/סטודנט לבטא את עצמו ולדבר בשיעורים, יגרום למתן כבוד לעמדת האחר ולהקשבה.