יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

תקשורת ופסיכולוגיה - שכנוע

שלום לכולם,
בשיעור האחרון התנסינו במטלת שכנוע, ו(בתקווה) למדנו מההתנסות.  ערן ואני הצקנו לכם, הפרענו, עצבנו, ובעיקר ניסינו לתת לכם התנסות ממנה תוכלו ללמוד.  בתגובות לרשומה זו אני רוצה שתשתפו בחוויה שלכם: איך היה, מה למדתם מהתהליך, מה ראיתם מהאופן שאחרים טענו (מבלי לכתוב את שמותיהם), במה אתם חזקים/חלשים, ואיפה הדברים האלו רלוונטיים לעורך דין הטוען בבית המשפט.
כפי שעלה מהדיון, עורך הדין מתנסה במגוון גדול של התנגדויות וקשיים, ויש לו צורך גדול לשכנע את השופט ולא רק להוכיח שטיעון מסוים צודק או מוטעה.  השכנוע הוא אמנות שיש לה גם בסיס מדעי, אך חלק גדול נובע מאישיות המשכנע ואישיות המשוכנע, כך שהתרגול וההתנסות חשובים לא פחות מהיכרות עם הספרות האקדמית בתחום והטקטיקות השונות בהן ניתן לעשות שימוש.  בסופו של דבר, עיקר העבודה או לא רק בהכנת הטיעון, או אפילו בהכנת הדרך בה תציגו את הטיעון, אלא בהקשבה פעילה ובחינת תגובות קהל-היעד שלכם.  רק בזמן אמת אפשר לראות איזה טיעון עובד ואיזה לא, מה מייצר שיתוף פעולה ומה מייצר התנגדות - ולאן כדאי לנווט.  אנו צריכים ללמד את עצמנו איך לנוע סביב ההתנגדויות ולהפוך את המקשיב/שופט לשותף לדרך, למי שרוצה להסכים איתנו או להתחשב בנו.
אנא רישמו מה עשיתם טוב ומה פחות, מה בלט לכם לגבי עצמכם (גם בהשוואה לאחרים שראיתם), ואיך הייתם עושים אחרת.  אתם מאוד מוזמנים גם לחשוב וליישם על סיטואציות מציאותיות שאתם נתקלים בהן, גם אם אין קשר ברור לעולם (או אולם) המשפט.  אחרי שאתם רושמית את התגובה שלכם, קראו את של האחרים וחזרו לקרוא את התגובות שהושארו אחריכם כדי שנוכל לדון בהן במשותף בכיתה.  מותר ורצוי להעלות שאלות, או נקודות בהן הייתם רוצים להעמיק, גם אם אין לכם עדיין תובנה ברורה בעניינן.
עדי

25 תגובות:

מאיר שמול אמר/ה...

ראשית, אתחיל בכמה תובנות מהשיעור: כדי לשכנע צריך לבוא עם טענות המבוססות על עובדות ( או מחקרים במקרה שלנו). היה הבדל גדול בין כל מי שבא מוכן עם עובדות מוצקות הנשענות על מחקרים, לבין מי שבא וניסה לשכנע את הקהל על סמך הרגשה ו/או ניסיון חיים זה או אחר. לפני כל דיון צריך לבוא מוכנים עם העובדות הרלוונטיות ולשלוט בהם, כדי שנדע כיצד להציג אותם בפני השופט. דבר נוסף ששמתי אליו לב, ושאישית, גם ניסיתי לעשות הוא הצמדות לטענה ממוקדת. מגוון של טענות לא בהכרח תמיד יהיה משכנע ולדעתי אף עשוי לבלבל ולשעמם את הקהל ו/או את השופט. חשוב להציג מספר טענות יחסית קטן (2-4) אך מבוססות, מאשר להציג 10 טענות, בדגש על איכות הטענות. כך גם חלוקת הקשב של השומעים לא מפוזרת על גבי מגוון רחב של טענות, והסיכוי שהם יזכרו אחת מהם (ועל ידי כך ישתכנעו) הוא גבוה יותר.
כמו כן, שמתי לב שמשתתפים אשר הציגו את טענותיהם בטון בוטח, עם תנועות גוף (לא מוגזמות) זכו ליותר תשומת לב. אלו פרמטרים שאין לזלזל בחשיבותם, שכן, דיון בבית משפט משול להצגה, וככל שעורך הדין מציג בצורה קליטה, ברורה ונעימה יותר, כך יקל על השופט להתרשם לטובה מטענותיו.
יש לציין, בניגוד לכל מה שאמרתי לעיל, שפעם נכחתי בבימ"ש לתביעות קטנות. עורך דין מן הצד האחד בא מרושל, לא היה ניכר שיש סדר בדבריו, ואף הגדיל לעשות כאשר החזיק עיתון (!) יחד עם תיק התביעה. מן הצד השני הגיע עו"ד אשר הציג את טענותיו בצורה מסודרת וברורה. להפתעתי, השופט קיבל את עמדת עורך הדין הראשון, מה שמוכיח שבסופו של עניין, חשיבות מכרעת נמצאת במהות הטיעון עצמו, ופחות בדרך הצגתו.

נועה שר אמר/ה...

מספר דגשים לאחר השיעור: כאשר אנו מציגים טיעון יש לשים לב לאינטונציה בה אנו משתמשים כאשר אנו מציגים את הטיעון: אילו מילים חשוב לנו להדגיש, איך להדגיש, מתי מתחיל טיעון \ דוגמא חדשה. כל אלה עוזרים להעביר את המסר בצורה טובה יותר, ומוודאים שקהל היעד מקשיב לטיעונים שלנו. אני מסכימה עם מאיר שגם לשפת גוף יש מקום מרכזי בהעברת הטיעון ואכן היה ניכר בכיתה שהסטודנטים שהשתמשו בשפת גוף זכו לתשומת לב גדולה יותר.
מעבר לאיסוף המידע ובניית הטיעון , אני חושבת שלעורך דין טוב צריכה להיות יכולת אילתור, שתאפשר לו להגיב בצורה הטובה ביותר כנגד התמודדויות שונות אליהן הוא נחשף במהלך המשפט. גם עורך הדין המבריק ביותר בעל כושר השכנוע הטוב ביותר אינו יכול לצפות את שלל התרחישים האפשריים בבית המשפט (כמו שאנו לא צפינו את התגובות שלכם בכיתה, או את זה שתגיבו..). אין ספק שכלים ונסיון תורמים ליכולת האלתור, אך גם לדעת מתי ואיך להשתמש בכל אחד מהכלים מהווה אתגר כשלעצמו.

מיכל חדד אמר/ה...

לפי מיטב הבנתי, טיעון טוב מורכב ממשפט עובדתי המבוסס על מחקר או מקור אחר ולאחריו נימוקים המחזקים את המשפט העובדתי.לרוב די בטיעון בודד על מנת לשכנע ואין צורך בטיעונים רבים שלא מבוססים.(עדיף איכות על פני כמות). כמו כן, אין ספק שעל מנת לשכנע יש להשתמש בכלים נוספים כגון שפת גוף, טון דיבור דינאמי, תנועות, מבט ועוד.
ניכר שיש להתכונן באופן מעמיק לשם הצגת הטיעונים. הדבר כולל הכנה של מחקרים נגדיים לטיעונים שלנו וזאת בכדי להכיר את הצד השני לצורך מתן טיעוני נגד.
בנוסף, חשוב לדעת מול מי אנו עומדים ומיהו השופט אותו צריך לשכנע. ככל שנדע יותר כך נוכל להתאים את עצמנו ולדבר בשפתו שלו. (כדוגמת בית הלל)
חשוב לציין מקרים אמיתיים אליהם נחשפתי בעבודתי בבית המשפט בהם עורכי דין הגיעו לא מוכנים כלל לדיון: לא קראו את פרטי התיק וקיבלו נזיפה של השופט,התווכחות של עו"ד עם שופט על המשך ההליך על אף המלצות השופט וכן הצגת טיעונים ללא מטרה עד כדי גיחוך השופט. מקרים אלו מלמדים על חשיבות ההכנה מראש של עורך הדין לדיון שהרי הכנה זו מהווה בסיס לטיעונים מוצדקים ונכונים מבחינה מילולית. מכאן חולקת אני על שנאמר בשיעור שלמילים אין משמעות וכושר שכנוע שהרי למילים כוח חזק. עם זאת, יש לציין שלא די במילים על מנת לשכנע ובנוסף להתכוננותם של עו"ד לדיון יש להוסיף את טכניקות השכנוע.
לסיכום, בל נאמר שמילים חסרות משמעות אלא שיש לדעת איך להשתמש בהם. האיך הינו אומנות השכנוע.
שבת שלום.

קרן מרגלית אמר/ה...

התרגיל שערכנו ביום שני האחרון הציג בפני פרספקטיבות שונות לגבי אופן הצגת טיעונים באופן כללי בחיי היומיום וכן באופן פרטני יותר, היינו במסגרת המקצוע העתידי אליו נצטרף בעוד מספר שנים.
מבחינתי, החיזוק עצמי שלקחתי כמשימה לעבוד עליו הינו להתנתק מהפן ההרצאתי שהקניתי לעצמי במשך השנים האחרונות ויותר להתמקד באדם שעומד מולי, בין אם זה במחקר על קהל היעד שלי (בין אדם יחיד ובין רבים) היות ולעניות דעתי זהו המפתח הראשוני להצליח בשכנוע ובקבלת הטענה שלי. חשוב לציין בהקשר זה שיש לברור בין הטענות העיקריות לטפלות וכפי שהצגתם בפנינו "העיקר להתחיל בעיקר".
לאור זאת, הדבר המרכזי עליו אני מצרה הוא שלא ביררתי קודם לפני התרגיל מיהו קהל היעד שלי, ואף אם לא טרם התרגיל- במהלכו. זה דבר חשוב שאקח עמי להבא. כלומר תמיד לברר מבעוד מועד מול מי אני עומדת, מה העדפותיו וממה סולד, כך למשל אם היינו מבררים טרם תחילת התרגיל שהמראיינים דווקא מעדיפים העסקת אשה למשרדם- היה הרבה יותר קל להביא טיעונים שתומכים ומחזקים העדפה זו, במקום להוכיח למה כדאי לחשוב על אופציה זו כעדיפה.
דבר שראיתי בקרב מספר משתתפים הוא שכאשר "דחקו אותם לפינה" הם מעט התבלבלו ונטו לאבד את הריכוז מהטיעון המרכזי, לאחר שחשבתי על זה עם עצמי לאחר התרגיל הגעתי למסקנה שסביר להניח שרבים מאיתנו, גם אני, היינו נוהגים באותה הדרך ולכן הדבר העיקרי שלקחתי מההתבוננות מהצד הוא להישאר ממוקדי מטרה ולא להילחץ- להאמין בטיעון שלנו ובמטרותינו וכן לצפות את "האויב" על ידי הכנת עבודת מחקר מעמיקה טרם סיטואציות שכאלו. אני מסכימה עם חבריי שרשמו עד כה, לגבי שפת גוף, מימיקות וטון דיבור שכן לטעמי אף אם הטיעון מעט חלש- שפת גוף חזקה וטון דיבור משכנע עשויים לכפר על כך.

שבת שלום!

שיר עדני אמר/ה...

לאחר סיומו של הדיבייט, כתיבת הפידבקים וכן התבוננות עצמית הצלחתי לרכז לעצמי מספר כלים אשר אנקוט בהם להבא, ואציג אותם להלן:
בירור מקדים על זהות האדם שעומד מולנו – העדפותיו, שפתו, ידיעותיו. עצם ידע מקדים זה יכול להקנות לנו כמשכנעים יתרון בולט על הצד הנגדי, וכן לחסוך עבורנו זמן בהצגת נתונים, אשר כבר יודע והן התנגדויות שאנו עלולים להיתקל בהן מן הצד השני ומקשים עלינו להגיע לצד השני ולשכנעו.
מבחינת המילים – הגדרה מדויקת את אשר אנו מבקשים לשכנע. במידת האפשר יש להבהיר לצד השני כבר בהתחלה את מטרתנו (ייתכן ולא ניתן להציג את מטרתנו באופן גלוי כבר בהתחלה כדי לא לעורר אנטגוניזם). בנוסף, ישנה חשיבות גבוהה ביותר לסדר הטיעונים והתימוכין אותם אנו מציגים – עיקר מול טפל בשל חלון זמן קצר הנתון לרשותנו לשכנע הצד השני או בשל איבוד עניין של הצד השני. כמו כן, יש להיזהר לדעתי מלהשתמש במילים קיצוניות ומכריעות כמו: "אסור", "חייב", "לעולם לא" וכו'.
התמודדות נכונה מול התנגדות של הצד השני – דבר חשוב שלמדתי מהתבוננות באחרים היא היכולת לעקוף ו/או להסכים עם המתנגד שמולך בצורה מהירה, אך לא מזלזלת בצד השני, וחזרה והתמקדות מחדש בטיעונינו מבעוד מועד. לעניות דעתי, שליטה וניהול בשיח מקרין גם ביטחון עצמי והשראת סמכות שהצד השני אינו יכול להתעלם ממנה, ורצון להסכים עם המשכנע.
ביסוס הטענות – טענות המשכנע צריכות להיות מגובות במחקרים (אחוזים /נתונים), אך אין זאת מומלץ לאזכר את המחקרים עצמם באופן תדיר יתר על המידה, כיוון והדבר מעיק ולא תורם. בנוסף, אני מקבלת את ההערה שקיבלתי בכיתה בנוגע לניסוי, אשר לא הייתה ביכולתו להוסיף על המחקר אשר הובא ואף היה עלול לסתור את המחקר. עם זאת, עדיין אני חושבת שהמטרה מאחורי הבאת הניסוי - "לקרב" את המשוכנע לממצאים על מנת שיוכל להזדהות עימם (פנייה לאישי), יכולה לתרום משמעותית מאשר הבאת נתונים יבשים גרידא. בנוסף, יש להביא בחשבון את מידת יכולתו של המשוכנע לבצע קישורים והשלכות מתחום אחד למשנהו ו/או להשליך זאת על עצמו (דוגמא אדם נורמטיבי אשר צריך לחשוב לו היה בנעליו של עבריין, גבר אשר צריך לחשוב לו היה בנעליה של אישה).
שכנוע אינו רק במילים- עם הידיעה כי מילים אינן הדרך היחידה ו/או היעילה ביותר להגיע לתוצאה הרצויה –לשכנע את אשר רצינו, נוכחתי לגלות כי אני עצמי לא ניצלתי הכלים העומדים לרשותי, או לפחות לא כמו שרציתי. לדעתי דיבור והצגת הטיעונים בעל פה, ללא הקראה או אף החזקת דף לתזכורת, מאפשר למשוכנע להישאר עם המשכנע בשיחה אופן רציף. היינו, הצד השני אינו מרגיש נוח לאבד עם המשכנע קשר עין. כמו כן, ניצול המרחב אשר עומד לרשותנו ושימוש בידיים, הבעות פנים מסוימות ושימוש בהומור גם כן שומר על ערנות המשוכנע ועניין מצידו להמשיך להקשיב וכנגזרת מכך אף להשתכנע. טון דיבור גם הוא חשוב, שאינו יהיה מונטוני, אלא משתנה בהתאם לטיעון.

YK אמר/ה...

החלטתי ללכת בכיוון קצת שונה ולשתף בחוויה לאחר השיעור של יום שני:
כרקע קטנטן אציין שאני מייצג חברת תיירות בבית משפט לתביעות קטנות(מאיר,בבית משפט לתביעות קטנות אין עורכי דין בד"כ- אז אשמח לדעת מה המקרה שנתקלת בו על מנת ללמוד מתי באמת משתמשים בסעיף החוק ומאשרים ייצוג).
עד יום שני נהגתי לערוך מחקר מקדים וקצרצר לפני הדיונים, בין אם בשימוש בגוגל ובין בכך שהגעתי שעה וחצי לפני מועד הדיון שלי לבית המשפט על מנת ללמוד את השופט.
ביום חמישי האחרון נשלחה בקשה בתיק אותו אני מייצג שבנם של התובעים(עו"ד) יהיה בא כוחם(עקב בעיות רפואיות שלהם).
ברוח חקירות המודיעין של השיעור האחרון חקרתי לעומק על המייצג וגיליתי שהוא לא אחר מאשר שותף בכיר במשרד פישר חן. עסקתי זמן רב בחקירה והגעתי לדיון בעמדת כוח. ההפתעה שהייתה על פניו בעוד שפכתי בפני השופטת את קורות חייו, התחלפה מהר מאוד לעצבנית והוציאה אותו מריכוז("מי זה הילד הזה שמביך אותי"). הפגישה למטה כבר הייתה שופעת מחמאות ובסופה הצעת עבודה. שבוע טוב לכולם.

שני רחימי אמר/ה...

תובנות מהשיעור האחרון:
ראשית, אציין שהיה לי קושי להיות במעמד של הצגת טיעונים בפני קהל אך עם זאת, נוכחתי לדעת ש"השד הוא לא נורא".
כמו כן, שמתי לב כמה משמעות יש לזמן וכמה עבודה מכינה יש לעשות על מנת להצליח להעביר את המסרים החשובים במינימום זמן (וכמובן להעמיק בהם במידה ונותר זמן נוסף). יחד עם זאת, לאור ההתנסות, הבחנתי שגם לעבודת הכנה מרובה אין משמעות אם היא לא כוללת בתוכה דרכי התמודדות עם תרחישים אפשריים במהלך הדיון (טיעוני נגד, תגובות התנהגותיות שונות של הנוכחים וכו'). הופעתי לראות באיזה קלות אפשר להוציא אדם מריכוז, לבלבל אותו ולגרום לו לשכוח את המטרה לשמה הוא הגיע.
בנוסף, ניחנתי לדעת שהנתון של זהות "המשוכנע" שאליו לא ייחסתי חשיבות יש משמעות רבה ובאמצעות מאמץ קטן אפשר להגיע לדיון בעמדת יתרון.
חשוב לי להוסיף שהשוני בין הטקטיקה של הגברים והנשים בדיבייט בלט מאד - בעוד שהנשים ניסו להסביר מדוע יש להעסיק אשה, הגברים התמקדו בשאלה מדוע לא כדאי להעסיק אשה. לדעתי, שכנוע נכון יותר שיתקבל בצורה טובה יותר ע"י השומע הוא כזה שעונה על השאלה מדוע אתה טוב ולא מדוע אחרים אינם/פחות טובים.

חן מדר אמר/ה...

שלום לכולם.
לאחר התרגיל שנעשה בשיעור האחרון הגעתי למספר תובנות לגבי שכנוע בכללי ובנוגע להתנהלות שלי אישית ואפרט להלן:
ראשית, אספר ואומר כי ההתחלה, לפני שהצגתי את דבריי, הייתה הקשה ביותר. הרגשתי מבולבלת מאוד מהסיטואציה כי באמת לא ידעתי למה לצפות. אז אגיד כבר כאן ועכשיו- רצוי ואף היה ראוי שאדע מהו הליך הדיבייט המתבקש, מכיוון שאף פעם לא עברתי הליך שכזה, וזוהי כנראה תובנה שאלמד לפעם הבאה. שנית, הרגע שבו בחרתי לעמוד ולהתמודד מול הקהל, היה הרגע בו שמעתי את הטענות שהרגיזו אותי הכי הרבה ובנוסף, אלו היו הטענות שאליהן היה לי טיעון נגד משכנע מאוד.
אך לצערי הרב מאוד מאוד, ברגע שעליתי לדבר, כל מה שעלה לי לראש היה להתקומם ולתקן את המעוות שהיו בדברי קודמי, אך הטעות הייתה כאשר לא עצרתי בנקודת זמן מספיקה על מנת לחדש דברים ולומר את הטיעון העיקרי והיחידי, החשוב ביותר, אותו תכננתי לומר. ועל כך צר לי מאוד. מכאן למדתי להבא, שאולי עדיף לחכות ולא להגיב באופן אימפולסיבי. להקדיש זמן למחשבה, ולתכנון טקטיקת השכנוע הבאה שלי לאחר שמיעת כל הטיעונים וכך לבוא ברוגע אל מרכז הבא- ולשאת ולתת כפי שרציתי. כלומר, אם הייתי מחכה עם הצגת הטיעונים שלי וחושבת כמה צעדים קדימה במקום להגיב על דברי קודמי, סביר להניח כי הייתי יותר בשליטה על המתרחש ומשיגה את אשר חפצתי להשיג.
שלישית, התכנון הראשוני שלי היה שכנוע המראיין על ידי שאלות אישיות אליו, האם יש לו אישה,ילדים והאם הוא חושב שאשתו איננה רצינית או שאלה אחרת הייתה- כיצד היה מרגיש אם אשתו לא הייתה מתקבלת לעבודה אך ורק בגלל ילדיו האהובים מכל שהם בחרו להביא ביחד. זוהי הטעות השנייה שלי שנגזרת מהראשונה- בכלל לא הגעתי לטיעון שרציתי אז הדרך שבה בחרתי ליישם את הטיעון וכך לשכנע- לא הייתה בכלל רלוונטית ולא נראתה לעין או נשמעה לאוזן. וזה היה לי חבל מאוד מאוד כי לאחר מכן המרצה התייחס ספציפית לנקודה הזו. לכן, הרגשתי פספוס.
דברים נוספים שלמדתי מהחוויה הם כי בכדי לשכנע אדם העומד מולך- חייבים לשדר גם סמכות וגם אמינות. סמכות ע"י שפת הגוף והשימוש באינטונציה מתאימה, ואמינות על ידי מבט למשתכנע. על ידי שאילת שאלות מנחות, התעניינות ברקע שלו, ועל ידי הצגת המציאות שלו, שכמובן תהיה הרבה הרבה יותר טובה, אם ישתכנע בעמדתנו.

איילת ליפשיץ אמר/ה...

27שבוע טוב לכולם, עליי להודות שהשיעור האחרון היה עבורי שיעור מעניין וחוויתי, אך יחד עם זאת, מעט מלחיץ. צורת הישיבה שלנו, בשני צידי הכיתה, הצגת הטענות באווירת "ראש בראש", תוך זמן מוגבל הכולל ביקורות וקטיעות, דרשה ממני ריכוז ודריכות מתמשכת. בעקבות השיעור הגעתי למספר תובנות: א. צריך לבוא מוכנים מבחינת ידע, ולהציג עובדות מוכחות, אין קיצורי דרך. ולא, להגיד שאני יודע את זה מניסיון חיי,זה לא משכנע...
ב. אופן העמידה ושפת הגוף כבר עושה חצי מהעבודה, גם טון הדיבור, ומרווחים בין המשפטים מוסיפים להעברת המסר.
ג. כמו שכבר אמרו קודמיי,זו לא הכמות, זו האיכות:לעיתים מוטב להתמקד בטיעון אחד באופן יסודי, מאשר לפזר המון רעיונות בזמן קצר באופן פחות משכנע.

אורָן יוסף אמר/ה...

להלן הביקורת העצמית והכללית שלי:
- ברמה הכללית, מרבית ההערות שרשמתי לעצמי במהלך הדיבייט עסקו בשליטה בנתונים ובהכנה של המשתתפים לשאלות והתקלות צפויות מצד המנחים ויתר המשתתפים. לי אישית לא יצא להיות "מותקל" בשאלות מסוג זה כיוון שפתחתי את דיבייט הבנים, ואינני יודע כיצד הייתי מתמודד בסיטואציה שכזו, אך ניכר שכדאי לכולנו לכלול בהכנה שלנו תשובות אפשריות לשאלות ולטיעוני נגד שעלולים לעלות במסגרת הצגת הטיעון שלנו.
- ברמה האישית, ובהמשך לביקורת של ד"ר אייל, התאכזבתי מעצמי על כך שלא שיננתי לעצמי את הנתונים בצורה מספקת טרם הדיבייט. הדבר הוביל אותי להיתלות בנתונים הכתובים שהבאתי עימי ולהיגרר לבעיה שאני מודע לה זה מכבר, והיא בעיית דיקציה ושטף דיבור. כמו-כן, מיד לאחר שסיימתי לדבר הבחנתי בכך ש"שפכתי" את הנתונים בצורה רדודה ולא התעמקתי בהם מספיק, כפי שעשו יתר המשתתפים.

אורָן יוסף אמר/ה...

להלן הביקורת העצמית והכללית שלי:
- ברמה הכללית, מרבית ההערות שרשמתי לעצמי במהלך הדיבייט עסקו בשליטה בנתונים ובהכנה של המשתתפים לשאלות והתקלות צפויות מצד המנחים ויתר המשתתפים. לי אישית לא יצא להיות "מותקל" בשאלות מסוג זה כיוון שפתחתי את דיבייט הבנים, ואינני יודע כיצד הייתי מתמודד בסיטואציה שכזו, אך ניכר שכדאי לכולנו לכלול בהכנה שלנו תשובות אפשריות לשאלות ולטיעוני נגד שעלולים לעלות במסגרת הצגת הטיעון שלנו.
- ברמה האישית, ובהמשך לביקורת של ד"ר אייל, התאכזבתי מעצמי על כך שלא שיננתי לעצמי את הנתונים בצורה מספקת טרם הדיבייט. הדבר הוביל אותי להיתלות בנתונים הכתובים שהבאתי עימי ולהיגרר לבעיה שאני מודע לה זה מכבר, והיא בעיית דיקציה ושטף דיבור. כמו-כן, מיד לאחר שסיימתי לדבר הבחנתי בכך ש"שפכתי ֿ את הנתונים בצורה רדודה ולא התעמקתי בהם מספיק, כפי שעשו יתר המשתתפים.

רז קרני אמר/ה...

לפני שאציג את דעתי אומר תחילה, שבעברי השתתפתי בפעילויות דומות אם זה בצבא כהדרכתי ואם זה בעבודתי המשפטית (עובד בלשכת עורכי הדין) ובעבודתי הנוספת בהדרכה בביה"ס. לכןאני קצת מודע למס' דברים שעברי לא הייתי מודע אליהם כלל וכלל. אוסיף עוד, כי אני בן אדם שמאמין בעיקר שלומדים תוך כדי תנועה וקשה מאוד להשליך על המציאות או כפי שאריסטו אמר: "כל מה שצריך ללמוד לעשות, לומדים תוך כדי עבודה".
לדעתי, הפעילות שעברנו בכיתה משקפת ומשליכה בצורה שונה על ההכנות לקראת ההופעה בביהמ"ש וזאת מכיוון שבביהמ"ש ישנן מס' דברים אשר ידועים לנו (זהות הצדדים, עובדות יבשות, ביהמ"ש אשר בו יתקיימו הדיונים, צורת הישיבה בביהמ"ש וכדו'), ואילו בפעילות שעברנו רוב המידע היה עמום.
התובנות שלי על חבריי לקבוצה מתחלקות לשניים: פן אישיותי ופן מקצועי. בפן האישיותי, ראיתי מהר מאוד מי היה לחוץ ומפוחד לעומת מי שהיה בעל ביטחון עצמי ונראה יותר בטוח בעצמו. ראיתי זאת בעיקר ע"י ההתנהגות ע"י תנועות גוף כגון: עמידה במקום, התבוננות יתר על הדף כאשר הקריאו או שהסתכלו על חבריהם לקבוצה כאשר טענו טיעון שלא היו בקיאים בו, גמגום, הפסיקו ליישר מבט עם המראיין, הסכמה בצורה של כניעה עם השאלות שנשאלו או הטיעונים שהוצגו מנגד. ניתן לראות עוד, כי אנשים איבדו מהר מאוד את קו הטיעון שלהם והתקשו לחזור אליו (אמנם למראיינים יש חלק גדול בזה אך אני בספק גדול אם זה לא היה מתרחש גם ללא התערבותם). אני לא הספקתי להציג את הטיעון שלי אך אילו הייתי מציג זאת הייתי משתדל להסתובב יותר בכיתה ומשתמש בעזרים נוספים ואפילו מגיש את חלקם למראיין מס' דברים על מנת למקד את הקשב והריכוז עליי (עורכי דין מגישים לשופט לא מעט מסמכים תוך כדי הצגת טיעונם), מדבר בקול לא מונוטוני ועוד. בפן המקצועי, חבריי לקבוצה טענו מס' טיעונים (הסתמכו על מחקרים אמפיריים, כמותנים, רפואיים, פסיכולוגיים ועוד), ולא היה לנו קו אחיד וברור וגם כאשר התחלנו לייצר קו אחיד מהר מאוד המראיינים הוציאו אותנו מפוקוס. לי באופן אישי יהיה קשה מאוד להתמודד עם זמן הטיעון שלי כיוון שכאשר אני בונה טיעון אני מסתמך על הזמן שלרשותי ומחלק לפיו את אופן הצגת הטיעון לכן ארצה בעיקר לראות בפעילויות הבאות כיצד עליי לההשתפר כאשר הזמן דוחק בי מצד אחד ומהצד השני מתמודד עם טיעונים של אחרים ומאלתר בצורה טובה. בעיקר לגלות ולרכוש כלים חדשים לצורך התמודדות עם קשיי המקצוע.

רז קרני אמר/ה...

לפני שאציג את דעתי אומר תחילה, שבעברי השתתפתי בפעילויות דומות אם זה בצבא כהדרכתי ואם זה בעבודתי המשפטית (עובד בלשכת עורכי הדין) ובעבודתי הנוספת בהדרכה בביה"ס. לכןאני קצת מודע למס' דברים שעברי לא הייתי מודע אליהם כלל וכלל. אוסיף עוד, כי אני בן אדם שמאמין בעיקר שלומדים תוך כדי תנועה וקשה מאוד להשליך על המציאות או כפי שאריסטו אמר: "כל מה שצריך ללמוד לעשות, לומדים תוך כדי עבודה".
לדעתי, הפעילות שעברנו בכיתה משקפת ומשליכה בצורה שונה על ההכנות לקראת ההופעה בביהמ"ש וזאת מכיוון שבביהמ"ש ישנן מס' דברים אשר ידועים לנו (זהות הצדדים, עובדות יבשות, ביהמ"ש אשר בו יתקיימו הדיונים, צורת הישיבה בביהמ"ש וכדו'), ואילו בפעילות שעברנו רוב המידע היה עמום.
התובנות שלי על חבריי לקבוצה מתחלקות לשניים: פן אישיותי ופן מקצועי. בפן האישיותי, ראיתי מהר מאוד מי היה לחוץ ומפוחד לעומת מי שהיה בעל ביטחון עצמי ונראה יותר בטוח בעצמו. ראיתי זאת בעיקר ע"י ההתנהגות ע"י תנועות גוף כגון: עמידה במקום, התבוננות יתר על הדף כאשר הקריאו או שהסתכלו על חבריהם לקבוצה כאשר טענו טיעון שלא היו בקיאים בו, גמגום, הפסיקו ליישר מבט עם המראיין, הסכמה בצורה של כניעה עם השאלות שנשאלו או הטיעונים שהוצגו מנגד. ניתן לראות עוד, כי אנשים איבדו מהר מאוד את קו הטיעון שלהם והתקשו לחזור אליו (אמנם למראיינים יש חלק גדול בזה אך אני בספק גדול אם זה לא היה מתרחש גם ללא התערבותם). אני לא הספקתי להציג את הטיעון שלי אך אילו הייתי מציג זאת הייתי משתדל להסתובב יותר בכיתה ומשתמש בעזרים נוספים ואפילו מגיש את חלקם למראיין מס' דברים על מנת למקד את הקשב והריכוז עליי (עורכי דין מגישים לשופט לא מעט מסמכים תוך כדי הצגת טיעונם), מדבר בקול לא מונוטוני ועוד. בפן המקצועי, חבריי לקבוצה טענו מס' טיעונים (הסתמכו על מחקרים אמפיריים, כמותנים, רפואיים, פסיכולוגיים ועוד), ולא היה לנו קו אחיד וברור וגם כאשר התחלנו לייצר קו אחיד מהר מאוד המראיינים הוציאו אותנו מפוקוס. לי באופן אישי יהיה קשה מאוד להתמודד עם זמן הטיעון שלי כיוון שכאשר אני בונה טיעון אני מסתמך על הזמן שלרשותי ומחלק לפיו את אופן הצגת הטיעון לכן ארצה בעיקר לראות בפעילויות הבאות כיצד עליי לההשתפר כאשר הזמן דוחק בי מצד אחד ומהצד השני מתמודד עם טיעונים של אחרים ומאלתר בצורה טובה. בעיקר לגלות ולרכוש כלים חדשים לצורך התמודדות עם קשיי המקצוע.

דוד פטר אמר/ה...

הדבר המהותי ביותר שאותו לקחתי איתי מהשיעור הוא ההתמקדות במטרה.
במידה ומטרתינו לשכנע אזי עלינו לדהור אל עבר היעד ולא לתת להסחות הדעת להפריע לנו.
אם ננתח את המטרה במקרה זה, נבחין שהמטרה אינה "הכרעה לוגית" או לחלופין "הכנעתו הלוגית" של השופט, אלא שכנועו. פעמים רבות, אפילו אם אנו יודעים דבר מה, אין אנו משוכנעים בכך. לדוג' ייתכן ואני מודע היטב לכך שפעולה מסויימת לא אפקטיבית אך אני ממשיך בעשייתה מסיבות תרבותית, חברתיות, אמוניות, ערכיות וכדומה.
אם כן, עלינו להתמקד בשכנוע עצמו. המונח שכנוע הינו רחב ומקיף מאוד והוא יותר מנטאלי מרציונאלי. לכן אני רואה ערך רב במסקנות השיעור - שימוש ב"איך" לא פחות ואולי יותר מה"מה".
הזדהות של השופט עם אישיותיו ונימתו של הדובר חשובה לא פחות מהתוכן המילולי של דבריו.
אם אני יודע שהשופט לדוג' חיפאי ואני פותח משפט ב"אצלינו בחיפה אומרים ש..." תיתכן לכך השפעה לא פחותה מאשר לטיעון חד.

לגבי חברי - הבחנתי ביסודיות רבה בהכנת החומר. אני בטוח שבמידה וננסה את התרגיל שוב נבחין ביסודיות עם ה"איך" בצורה נהדרת.

מלכיאל חדד אמר/ה...

1. בשיעור הראשון דיברנו על הרושם הראשוני והשפעתו. לשניות הראשונות של השיחה חשיבות מכרעת שבד"כ יחרצו את גורל הדקות הבאות. לעיתים קרובות, המראיין/השופט יקבל את ההחלטה כבר בתחילת השיחה, אף שטרם הספיק לשמוע את שלל הטענות.
לכן חשוב להקפיד על נימוס- חלק מחברי שכחו להציג את עצמם והחלו לירות את הטענות שהכינו. אמנם נכון ש"העיקר להתחיל בעיקר", אבל נימוס בסיסי יוצר קירוב מסוים בין הצדדים. לפעמים הריצה לעיקר נובעת גם מחוסר ביטחון והתרגשות, לכן אפשר אפילו לומר בחיוך "שלום, ערב טוב, נעים מאוד" ואולי אף להעז עם "מה שלומך?" שישבור לגמרי את הקרח.
2. כדי ליצור סקרנות אצל השומע ולעורר אצלו תיאבון להמשיך ולהקשיב, כדאי להתחיל בהפתעה. משהו שהשומע לא ציפה לו. וזה אכן עבד אצל מי שעשה זאת- הומור, נתינת קרדיט לחברים שעזרו, במידה והטיעון מקורי ומפתיע- להציגו בשתי מילים בהתחלה, וכן הלאה.
3. לא להקריא- "פחד הבמה" דוחף לעיתים את העיניים לדף, במקום אל השומע. אני ידעתי את מה שהכנתי כמעט בע"פ, אבל בכל זאת הקראתי, וחבל.
4. אני חולק במידה מסוימת על דברי חברי לעיל בנוגע לשיתוף בנסיון אישי. סיפור מעניין מהחיים האישיים הרלוונטי לעניין מוריד את הנתונים היבשים אל קרקע המציאות, ויותר חשוב- יוצר קירוב בין הצדדים, שגורם למקשיב לרצות להסכים איתנו.

Shahar Harlevi אמר/ה...

בפעילות שעברנו בשיעור האחרון למדתי הרבה דברים "קטנים" שחשובים לטוען בבימ"ש בפרט ולאדם המנסה לשכנע בכלל. אם אני מסווג את אותן נק' חדשות שלמדתי, אני רואה שמרביתן עוסקות בצד המשוכנע ולא בצד המשכנע. לכן, הדבר העיקרי שאני לוקח מהפעילות היא להקדיש חלק ניכר (אם לא את רוב) ממאמצי השכנוע בללמוד ולהכיר את הצד השני, לפני הצגת הטענות ותוך כדי. אני יודע על עצמי, ואני מניח שזה נכון גם לגבי אחרים, שהרבה מהפעולות שאני עושה במהלך שכנוע, מערבות את הצד המשוכנע. עם זאת, ההבדל נמצא בפרטים הקטנים ככל שיורדים יותר עמוק בהיכרות הצד השני וככל שמבצעים התאמות באותו רגע לפי תגובותיו של המשוכנע, יהיה לי יותר קל להשפיע על המשוכנע ובעצם לשלוט בהלך מחשבתו.זה מה שעושה את ההבדל.

איתי חיבה אמר/ה...

השיעור היה ממש מאיר עיניים לגבי מה שקורה בכותלות בית המשפט. התובנה העיקרית שלי: כאשר לוקחים חומר ממקור כלשהו, יש לחקור עליו לעומק ולא רק לראות שיש שם תימוכין במשפט אחד למה שמחפשים. זה גם משרה ביטחון וזה ממשיך ב'העברה', וגם זה סוגר פינות לגבי אמיתות הדברים. קיבלתי הזדמנות להכניסג את הראש לנעליים של השופט- הוא בנאם בעצמו- האדם הסביר, כזה שמאבד ריכוז אחרי 40 שניות.

רציתי לתת פידבק לכל הסטודנטים שיצאו מהקופסא בכל הפתיחות המעניינות, אני חשבתי רק על לצאת מהקפוסה בטיעונים שלי ואת היצירתיות בהגשה השארתי ליכולות האימפרוביזציה שלי, שכמובן הייתי שמח לשפר.

משהו שצד אותי- תשובות מסויימות למספר 'התקלות' של המרצה- היו מספר תשובות שנשלפו מהבטן וגרמו לי בתור צופה מהצד לקבל תחושת אמון בטוענים. אני כשהותקלתי, ניסיתי למשוך זמן והגלגלים שלי בראש רצו בטירוף לחפש את השתובה שתישמע הכי טוב- ונפלתי על זה.

הכיוון של NLP מושך אותי- איך אני מזהה במבט את מה שעובר בראש של האדם שמולי, ובעיקר- מה אני עושה כדי להחזיר את תשומת הלב אליי. יותר להתמקד לא ב-איך אני מציג טיעונים באופן מושלם, אלא ב-איך אני יוצא ממצבים ומהתקלות בזמן אמת

אריאל שמחייב אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מוריה בלובשטיין אמר/ה...

התובנה המשמעותית ביותר שהדהדה במחשבתי בזמן שאחר השיעור הינו הצורך האמיתי בלימוד מעמיק של תורת הנאום. כל חיי זילזלתי בצורך ללימודים אלו,לא הבנתי את הסגידה שיש בציבור לרטוריקינים גדולים, האמנתי כי אדם שיש אמת בפיו יצליח לכבוש ולחדור לכל לב כדוגמת משה רבינו בזמנו.אני חייבת לציין כי לאחר התרגיל אמונתי התערערה. ראיתי שלמרות שהרגשתי שהטענות של כולם היו יפות ועמוקות בסופו של דבר הנואם המשכנע היה האדם בעל חיתוך הדיבור המדויק,הבטחון העצמי,העמידה הנכונה ועוד.
סימן שאלה גדול מרחף על עניין זה,מה גובר על מה הצורה או התוכן או במילים אחרות האתוס והפאתוס או הלוגוס?
לילה טוב

ציפי אגם אמר/ה...

מטלת השכנוע היוותה עבורי חוויה מעניינת ומסקרנת. אמנם לא עליתי ל"דוכן" אך גם מהפינה בה ישבתי חוויתי חוויה מעניינת.אם כי יש בי את תחושת ההחמצה וחרטה על כך שלא הבעתי טענות בפני ה"שופטים".
מהצפייה וההקשבה בדברים שנאמרו ,העניין ששמתי עליו מלכתחילה את הדגש הוסת לגמרי.לא תוכן הדברים הוא המכריע בהצגת טענות ולא בהכרח שטענה צודקת מוכחת ומבוססת היא זו שתשכנע. לקחתי לתשומת ליבי שישנם הרבה גורמים מסביב שיש לתת להם את ה"רגש" אקרא לזה כך ולא את ה"שכל"- במובן של תוכן הטענה מבוססת. היה מעניין לראות גם שמהצד כצד שמחווה דיעה על דברים שנאמרו והוצגו זה יחסית די פשוט ואילו לעמוד ולהציג את הדברים - זו מעין טבילת אש קטנה, ובכך הייתי מאד רוצה לאתגר את עצמי.
כאדם , בהתחלה אני אדם סגור ודרוש לי זמן להיפתח ולמצוא את המקום הנוח שבו אז אני מביאה את עצמי ממש לידי ביטוי ולא רק במובן המילולי. ועל זה הייתי שמחה לעבוד . פתיחות זו יתרון גדול וגם איתו צריך לדעת "לשחק". ושכנוע זה בעצם אומנות ומשחק , צריך לדעת לשחק נכון ולדעת כל דמות ודמות ופשוט למצוא את הנקודות הגמישות בצד השני ויחד איתן לזרום בהרמוניה כזו של משחק(במובן החיובי) יפה וחכם.

ציפי אגם אמר/ה...

מטלת השכנוע היוותה עבורי חוויה מעניינת ומסקרנת. אמנם לא עליתי ל"דוכן" אך גם מהפינה בה ישבתי חוויתי חוויה מעניינת.אם כי יש בי את תחושת ההחמצה וחרטה על כך שלא הבעתי טענות בפני ה"שופטים".
מהצפייה וההקשבה בדברים שנאמרו ,העניין ששמתי עליו מלכתחילה את הדגש הוסת לגמרי.לא תוכן הדברים הוא המכריע בהצגת טענות ולא בהכרח שטענה צודקת מוכחת ומבוססת היא זו שתשכנע. לקחתי לתשומת ליבי שישנם הרבה גורמים מסביב שיש לתת להם את ה"רגש" אקרא לזה כך ולא את ה"שכל"- במובן של תוכן הטענה מבוססת. היה מעניין לראות גם שמהצד כצד שמחווה דיעה על דברים שנאמרו והוצגו זה יחסית די פשוט ואילו לעמוד ולהציג את הדברים - זו מעין טבילת אש קטנה, ובכך הייתי מאד רוצה לאתגר את עצמי.
כאדם , בהתחלה אני אדם סגור ודרוש לי זמן להיפתח ולמצוא את המקום הנוח שבו אז אני מביאה את עצמי ממש לידי ביטוי ולא רק במובן המילולי. ועל זה הייתי שמחה לעבוד . פתיחות זו יתרון גדול וגם איתו צריך לדעת "לשחק". ושכנוע זה בעצם אומנות ומשחק , צריך לדעת לשחק נכון ולדעת כל דמות ודמות ופשוט למצוא את הנקודות הגמישות בצד השני ויחד איתן לזרום בהרמוניה כזו של משחק(במובן החיובי) יפה וחכם.

עמרי ארוך אמר/ה...

ראשית, לפני שאכתוב כאן את התובנות שלי, עלי להודות שלא לקחתי חלק פעיל בדיון. זה לא שהגעתי ללא מחקרים מתאימים או שאני ביישן באופן קיצוני, בד"כ דווקא אין לי בעיה לדבר מול קהל.
מרגע שקם האדם הראשון לפרוס את טיעוני הקבוצה שלנו חשתי חוסר נוחות מסוים, לאו דווקא מעצם האתגר אלא אל מול הדינמיקה הקבוצתית הפנימית. הרגשתי שבשלב מוקדם זה של היווצרות הקבוצה קצת קשה לי.

לגופו של עניין, שמתי לב שבהרבה מקרים לא כל-כך משנה מה אתה אומר (!) משנה איך אתה אומר את זה, משנה כמה בטוח אתה בדברים שלך- בלי קשר להאם היותם מבוססים בעובדות/מחקרים. כמובן שמי שמגיע מוכן, אחרי שעשה "עבודה" בבית בהכרח ירגיש יותר נוח עם הטיעונים שהוא מציג כך שהם "יעברו" טוב יותר.
שמתי לב שעניין חשוב נוסף הוא דבקות במטרה. עליך לדעת מה היא בדיוק הנקודה אותה אתה רוצה להבהיר, איפה אתה מתחיל ואיפה אתה מסיים. תובנה זאת מגיעה יחד עם תובנה מעט סותרת,
חשוב להיות קשוב, לנהל מעין דיון עם "מקבל ההחלטות". עליך לקרוא מה מעניין אותו, האם הטיעון שלך "תופס" אם כן- מעולה, אם לא עליך לסטות מהנקודה שלך כי אז אתה סתם משעמם/מעצבן.

עמרי ארוך

יונתן יהוסף אמר/ה...

התובנה המרכזית ביותר עימה יצאתי מהמפגש האחרון, היא שאין נכון או לא נכון כשאנחנו באים לשכנע, ובעצם "הכל אנשים" כמובן שיש דברים שכדאי לעשות, ודברים אחרים שכדאי להימנע מהם, אבל אין מוחלטות, מי שיצליח לשכנע ולכבוש את האדם שמולו (בין אם זה שופט, שותף במשרד עו"ד, חבר ללימודים) זה אותו אחד שיצליח לקרוא את מושא השכנוע, להבין מה הוא מחפש, מה הדברים שמעניינים אותו, מה חשוב לו יותר ומה פחות, מה הקווים האדומים שלו
הדבר נכון גם תוך כדי שיחה, לא להתחיל בשצף קצף של מילים ודיבור ללא הפסקה, אלא מידי פעם לעשות הפסקות מתודיות, גם כדי לעשות סדר בראש ולדבר בצורה מסודרת, אך חשוב מכך, כדי להבחין איך מגיב מושא השכנוע, האם הוא מהנהן בראשו בהסכמה, האם הוא יוצר איתך קשר עין כראשו מוטה קדימה, או שמא הוא לא מתעניין בדבריך מטייל עם העיניים בחדר בשעמום, גופו לא מופנה אליך, אם דווקא התגובות הראשונות שתיארתי מאפיינות את אותו מושא שכנוע, לך על זה !! תמשיך עם דבריך באותו קו, ואפילו קח צעד אחד נוסף קדימה כדי לסגור עניין סופית
אם לעומת זאת התגובות השניות הן אלו אשר מושא השכנוע מראה, זה אומר שאתה קצת בבעיה, שווה אולי לשקול פנייה ישירה אליו וניסיון להדגיש את דבריך ולנסות להאיר בהם אספקטים שאולי הוא דווקא לא שם לב אליהם.

ענבר גוילי אמר/ה...

מטלת השכנוע בכיתה היתה עבורי התנסות מעניינת ושונה משום שרוב הפעמים שיצא לי לדבר בפורום כיתתי היו מתוך הכסא שלי בקורס ולא בצורה פרונטלית מול הסטודנטים האחרים/ המרצים. המטלה בשיעור הראתה לי כי שתי הדרכים הללו שונות עבורי מבחינת הבטחון והשלווה שבהם אני אומרת את הדברים ועלי לעבוד על כך שבכול סיטואציה אשמור על צורת דיבור דומה. דבר נוסף שקיבלתי מהמטלה היא החשיבות של התעלמות מגורמים חיצוניים ושמירה על קשר עין רציף עם הבן אדם אותו עליך לשכנע. הדרך שבה אתה מציג את הדברים לא פחות חשובה מהתוכן שלהם ולכן עליך להישאר מרוכז בדבריך לאורך כול הדרך על אף ניסיונות הערעור מהצד. שכנוע מבחינתי זה דבר סובייקטיבי משום שאדם אחד יכול להשתכנע מדבריך בעוד שהאחר לא ולכן עבודת מחקר מראש על המיועד לשכנוע תעניק נקודת פתיחה טובה יותר. בנוסף קיימת חשיבות רבה ל"קריאת" האדם שמולך תוך כדי תהליך השכנוע ועל כן יש לנסות ולפתח יכולת גמישות בדרך הצגת הדברים. גמישות זו תנסה לגעת בנקודות החשובות לאותו אדם והן אלה שיכולות בסופו של דבר להיות אלו שיטו את הכף לטובתך.

עילי נוימן אמר/ה...

קצת, מחשבות ותובנות מאחרי שיעור הדיבייט: הדבר החזק ביותר שנחרט אצלי בראש, זה שמילים לא עושות הכל, ואם הן לא באות בסדר הנכון באינטונציה הנכונה, ובהגשה הנכונה, לא עשיתי כלום. קיבלנו חשיפה ראשונית ביותר לעולם מרתק לדעתי, קצת משחק עם המחשבה, מרתק לדעתי.
בשיעור עצמו עלו מגוון אנשים בשיטות שונות להעביר את מה שרצו. לענ"ד, מי שגיבה את מה שאמר במחקרים זכה ליותר תשומת לב, וגם זכה לכך שייקחו את דבריו יותר ברצינות מאשר אחד שלא. למדתי שחשוב מאוד לשים לב אל מי אני מדבר, את מי אני בא לשכנע. אם פספסתי את זה, פספסתי הכל. לא משנה כמה אדם ידבר בביטחון, יקרין ביטחון, וידע על מה הוא מדבר, אם הוא לא פונה אל מי שצריך לפנות הוא איבד את הכל. צריך להיות קשוב ל"קהל" שלך, לחוש אותו ולזכות בתשומת לבו לכל הזמן.
משתי הקבוצות אהבתי יותר לראות אנשים שדיברו בשטף, זזו עם הגוף, ושידרו בטחון, זה שידר הצלחה. למדתי שישנן מגוון שיטות, שנוהגות גם בביהמ"ש, כיצד להסיט עו"ד מחוט מחשבתו, כיצד להסיט את הדיון אל מה שאני צריך, או להיפך. נהנתי להיפתח לעולם הזה שחדש לי, והלוואי ויצא לנו להעמיק בכך.