יום רביעי, 23 במרץ 2011

שיטות מחקר

שלום לכולם,
לאחר ביקורה של ד"ר יפעת ביטון בשיעור אתמול, כמה נקודות למחשבה שעלו מתוך דבריה והדיון שהתעורר. חישבו על הדברים לא רק בהקשר הספציפי בו נאמרו, אלא ביחס לנושאים אחרים העולים במחקר המשפטי, ואף מחוצה לו. מחשבות, שאלות, תוספות, וכו' – בתגובות.
לב הדברים - אובייקטיביות/סובייקטיביות/אובייקטיביות חזקה: אנו פוגשים בפנים שונים של מונחים אלו. שימו לב להטיות איתן אנו באים לדיון, גם מתוך אידיאולוגיה אישית וגם מתוך נקודות מוצא שאנו לוקחים כמובן מאליו רק משום שהתרגלנו לחשוב דרך קטגוריות "מקובלות". תפקידנו לאתר הנחות סמויות שכאלו במאמרים שאנו קוראים – וגם בעבודות שאנו כותבים. כפי שעלה בדיון בעניין האובייקטיביות החזקה, ראוי לשים לב בעיקר לנטייה להשוות בין הגזמות (דוגמת M+ ו F- במאמר על הפמיניזם).
נזיקין – ד"ר ביטון דיברה על שימוש בדיני הנזיקין לשם מלחמה באפליה, אך שימו לב שמדובר בשימוש במשפט פרטי לשם השגת מטרות ציבוריות. מחד, מראה את ההטיה שלנו לקבל קטגוריות כמו פרטי/ציבורי כאילו הן מובנות מאליהן. מאידך, במה ערפול הקטגוריות יכול להזיק? במה השימוש הציבורי יכול לפגוע בהשגת המטרות שהתרגלנו לצפות שמשפט פרטי יסייע במימושן?
אידיאולוגיה באקדמיה – הרבה פנים לה: עידוד הפעולה (ולא רק מחקר מנותק ותיאורטי), החשש מהטיית הניתוח ו/או התוצאה, הכרה באידיאולוגיה של ניטרליות (או היעדר האפשרות למשפט נטול אידיאולוגיה), עידוד החינוך הערכי בפקולטה למשפטים. חישבו גם על השלכות עקיפות – דגש על אידיאולוגיה יוביל גם להשפעתה במינוי חוקרים (אך אולי כבר יש השפעה כזו?), לפגיעה באמינות הממצאים (ואולי זו כבר בספק?), לערפול תפקיד המשפט מול הפוליטיקה (יש הבדל?), להרחבת שיקול הדעת הפרטי בשיפוט ופגיעה במעמד בתי המשפט (מעבר לקיים היום?), ועוד.
שימו לב גם לתנועת המטוטלת הרעיונית ביחס לניטרליות ואובייקטיביות: מהסתמכות על הפרדת רשויות ומשפט מקצועני השומרים מפני הטיות אישיות והכנסת פוליטיקה למשפט, לירידת האמון באפשרות להפרדה כזו. מאמונה בקיומו של צדק טבעי ומשפט פוזיטיבי, לפוסט-מודרניזם המפקפק באפשרות לנקודת מבט אובייקטיבית או אחידה. אם הכול רק נקודות מבט סובייקטיביות, ולכל אחד "האמת שלו", מה אנו עושים בפקולטה למשפטים? אם הכול פוליטיקה, האם צריך משפט? נסו להביט מעבר לגישות הקיצוניות ולהימנע מהנטייה האנושית לבחור עמדה ולדבוק בה. מה ניתן ללמוד מכל גישה? איך ניתן ליישם תובנות משני הכיוונים מבלי לדחות אף אחת מהן?
וחישבו על מעמדן של קטגוריות במשפט: אנו רגילים בניתוח המפרק כל תחום לגורמיו ומתייחס לכל גורם באופן נפרד. מחד, מאפשר הפשטה והבנת הרעיונות הבסיסיים המנחים את החשיבה המשפטית, מאידך – אולי בעצם ההפרדה לקטגוריות אנו מאבדים אינפורמציה? כמו גוף האדם שלכל רכיב מטרתו ודרך תפקודו אך עדיין השלם גדול מסך חלקיו, מה הולך לאיבוד בניתוח המשפטי כאשר אנו מפרקים כל טענה לגורמיה?
מכיון שלב הניתוח המשפטי הוא בקטגוריות המופעלות בו, נסו לחשוב על הדברים בהקשר של טיעונים משדות אחרים. ביחס להצעת המחקר שלכם - על מה אתם מסתמכים כמובן מאליו? איך, אם מוותרים על דיוק הקטגוריות המוכרות, אפשר אולי לחשוב על חדשות, או ליישם תובנות השאובות מדוקטרינות הנראות לכאורה לא קשורות זו לזו - ומה ההתאמות הנדרשות אם עושים כן?

3 תגובות:

גדעון חורש אמר/ה...

אבל זו בדיוק הבעיה- איך אנחנו מגיעים למצב בו ישנה הסתכלות מכיוון אחר על הנושא הנחקר? הרי אם השאלות העולות במחקר, הטיעונים, דרך ההוכחה, המקורות שנבחרו (ואןלי אף שאלת המחקר עצמה...) הינם בעלי הטיות אישיות- הרי הדרך היחידה לגשת אל המאמר מזווית אחרת, ביקורתית יותר, היא לשנות את היחס שלנו אל הנושא מקצה לקצה. אבל הדבר לא אפשרי, שכן תמיד, גם כשאנחנו כותבים ביקורת, היא צריכה לבוא ממקום פנימי, אמיתי, על מנת שתהיה אפקטיבית ב-100%. האם ייתכן כי הפתרון היחיד לסוגייה, הוא לעשות כל עבודת מחקר בזוגות- 2 אנשים עם 2 כיווני מחשבה מנוגדים זה לזה בתכלית, הבאים לחקרו ביחד נושא משותף?

עדי אייל אמר/ה...

עצוב מאוד אם אנו צריכים להסתמך על מישהו מחוצה לנו כדי למצוא עוד נקודות מבט. מועיל, אבל רחוק מהכרחי.
הטיות אישיות כנראה תמיד תהיינה, אך תפקידנו לזהות אותן, ולנסות לשים עצמנו במקומם של אחרים השונים מאיתנו. חישבו על זה כך: מה היה X אומר על כך? (וככל שמכירים יותר X-ים עם נקודות מבט שונות, עדיף) מה היה אומר מישהו שמנסה לטעון שאני טועה? (ולנסות ולהצדיק אותו) איך אפשר לחשוב על הנושא אחרת?
גלילאו אמר "תנו מקום מחוץ לכדור הארץ, ואזיז את כולו. ארכימדס יישם. אנחנו צריכים להתאמץ, כי כדור הארץ שלנו נמצא בתוך הראש.
לכן חשוב כל כך להקשיב/לקרוא/להעמיק, נותן עוד ועוד נקודות ייחוס מעבר לאלו שמוכרות לנו כבר.
וכן, גם לשאול אחרים ולעבוד בזוגות/שלושות/קבוצות זה טוב...

yuval אמר/ה...

אני יודע שאני פוסט מודרניסט ולכן תהא הטטיה אישית חזקה בנאמר להלן, אבל אני כותב את זה מתוך אמונה חזקה (בשונה מאובייקטיביות חזקה :) ) בנאמר:
הכל דעות, הכל הטיות אישיות. אין בזה שום דבר רע. ואז שאלת (ד"ר עדי אייל): "אז למה אנו זקוקים למשפט? התשובה, לעניות דעתי, היא בדיוק בגלל שהכל דעות. כמו שבמשפט העברי הולכים בד"כ ע"פ דעת הרוב, כמו שבבימ"ש הולכים ע"פ דעת הרוב, כמו שבכנסת בוחרים חוק ע"פ דעת הרוב. זהו מנגנון הכרעה מתמטי. הדבר היחיד שאנו מאמינים באובייקטיביות שלו, וגם בה ניתן, אם רוצים, להטיל ספק. המשפט נמצא שם כדי שתהיה הכרעה. לא כי הוא צודק, לא כי הוא אובייקטיבי, אלא כי פשוט חייבים אותה.