דיני תאגידים - שיעור 2

שלום לכולם,
בשיעור היום התחלנו נושא ופרישתו הרחבה אולי בלבלה מעט, אז אנסה להבהיר: השאלה הכללית היא רלוונטיות של אידיאולוגיה בהתנהלות התאגיד, או המגבלות המוטלות על תאגיד בשל היותו "ציבורי" או "ישראלי". ההקשר הספציפי מתוכו התחלנו בלימוד הסוגיה הוא דוגמת חוזים בהם סעיף "חרם על מוצרי התנחלויות". קיים דיון פומבי ער בנושא, וקריאות להטיל סנקציות על חברות החותמות על חוזה הכולל סעיף מסוג זה. לאחרונה אף הוגשה הצעת חוק שתאפשר פירוק חברה במקרים אלו (נא למצוא ולהביא לדיון בשיעור הבא).

מכיוון שהשיעור היום היה כללי, וסקר נקודות רבות, טיפה סדר: ראשית, הנחנו כי קיימת בעיה הדורשת פתרון, שהבעיה היא של מדינת ישראל (ולא יחידים בה), ושעל מערכת המשפט לטפל בבעיה באמצעות דיני התאגידים. כולן הנחות שניתן להתווכח עליהן.

אחר-כך ראינו שדיני התאגידים פועלים באמצעות מנגנונים מתווכים, ובחנו מספר מנגנונים אפשריים שיטפלו בנושא. דיברנו על הקשיים שבשימוש בתכלית החברה או בחובות האמון של נושאי המשרה בה לבעיות של אידיאולוגיה, ושמענו על דבריו של Milton Friedman על חובתה של החברה למקסם רווחים כחובתה המוסרית היחידה. ראינו גם את דבריהם של Easterbrook and Fischel על כך שמתן סמכות לתאגיד לשקול שיקולים שאינם רווח, מאפשר בפועל חופש פעולה למנהליהן, שכן בניגוד למבחן הרווחיות, שיש לו מימד אובייקטיבי, שיקולים ערכיים יוצרים עמימות שמנהלים ינצלו להתחמקות מחובותיהם, או לפחות להקלת הפיקוח המופעל עליהם. הזכרתי גם במילה שהבעיה אינה רק רווחיות מול שאר השיקולים, אלא עצם העובדה שיש מבחן יחיד או מבחנים רבים היא רלוונטית. כאשר קיים פרמטר אחד שיש למקסם, קל יחסית למדוד אותו ולהתנהל על-פיו. כאשר יש מספר פרמטרים במקביל, כל ירידה באחד יכולה להיות מוסברת באחרות.

הדיון הרחב יחסית בפתיחת הסוגיה יחודד בהמשך כאשר נסגור את המעגלים שפתחנו ונבחן יישומים שונים, אז התנצלותי לאלה שצריכים פתרון מהיר לכל שאלה שעולה. מהיר ומיידי אני לא מבטיח, אבל אם נבין את השיקולים נראה איך הם מתחברים בהמשך. הדיון היום היה פתיחתו של פרק בן 3-4 שיעורים שיתרכזו בהיבטים שונים של משמעותו החברתית של התאגיד, ונדרשת מעט סבלנות.

לשיעור הבא אני מבקש לקרוא את מאמרו של Friedman ברשימת הקריאה, וכן למצוא ולנתח את הצעת החוק לעניין פירוק חברה שחתמה על סעיף "חרם התנחלויות" כאמור. בכיתה נחדד את הדברים. ניתן להעלות שאלות או להמשיך את הדיון בתגובות לבלוג.

סיכום ותודה

שלום לכולם,
עם סיום הסמינר בתקשורת ופסיכולוגיה, כמה דברי סיכום ותודה, וגם התייחסות למטרות הקורס ולאן הייתי רוצה שתתקדמו עם מה שעשינו.

במהלך סמסטר חקרנו את עצמנו ואת העולם סביבנו. העמקנו בדברים שידענו קודם, וגם גילינו כמה חדשים. השאלה החשובה, כמובן, היא מה עושים עם זה הלאה. איפה הדברים ממשיכים לחיות בנו ולהתפתח איתנו. בעיני יש לנו מחויבות כבני אדם וכחברים בקהילות בהן אנו חיים לתרום ממה שיש לנו, ולהזין את העולם סביבנו. זו גם דרך הישרדות מצוינת, למי שמסתכל דרך "מה יוצא לי מזה" – כשקבוצה חיה ב"תן כשאתה יכול", כל אחד יכול להישען לפעמים על אחרים, וביחד יש הרבה יותר כוח והנאה מאשר לבד. אפשר להתמקד במימד הפיזי, ואז זה טיעון מצוין לתרומות ומדינת רווחה, ואפשר להתמקד במימד האישי – ואז זו משימה פשוטה: היה אדם טוב. בהקשר הרגשי זה אומר לתת לאחרים את מה שאנו היינו רוצים לקבל, ובגלל שבני אדם שונים זה מזה, אפשר להתמקד במכנה המשותף של כבוד, הקשבה, ואמפתיה. כשיש את אלה, השאר כבר בא לבד.

משימות שנתתי לכם כללו עשיית מעשים טובים, אבל גם הקשבה, ויכוחים, זיהוי התנגדויות וגם כשלים של הצד השני, ושמירה על מודעות וערנות המאפשרים לנצל את אלה בזמן אמיתי. עשר הדקות של השקט, המדיטציה היומית של לשחרר הכול ולהקשיב לסביבה ולנשימות הבאות מתוכנו, מאפשרות אימון במנוחה פנימית – היכולת להניח למחשבות טורדניות לנוע הלאה והישארות פנוי עבור העכשיו. כמו חדר כושר, זה משהו שלא תמיד בא להתחיל אותו, אך עושה טוב ברגע שנכנסים פנימה. כתרגול, מדובר במעשה שנועד לחזק את השריר שיודע לשחרר. התגברות על הפרדוקס של מאמץ לקראת מנוחה, וגילוי שכמו בריצה, הקושי בא בגלים. Second wind קוראים לזה שם, שאחרי שכמעט חייבים להפסיק, פתאום בא עוד שטף של אנרגיה ויכולת. ואחרי הגל השני, גל שלישי, והמשך דרך מפותלת עליות וירידות.

בצד האקדמי, הויכוחים שניהלנו נועדו לגרום לצלילה לתוך המקורות הרלוונטיים, העמקה בטיעונים ובאופן הצגתם, ומחשבה על מה נכון, וגם על מה משכנע. גם זה קשור בעיקר בהקשבה, ביכולת להשתלט על הנטייה לחשוב שאני יודע וצודק, והקשבה לטקסט וגם לזה שממול שאני מנסה לשכנע. התבוננות בתגובותיו כדי לראות על מה הוא חושב, כדי שאני אוכל למקד את טיעוני במקומות הנכונים. מאפשר מניפולציה, ומאפשר גם היות עם הצד השני, זרימה בקצב שלו.
מכם נהניתי מאוד. הרשיתם לעצמכם דרך, אתגרתם אתכם ואותי, ולימדתם אותי דברים חדשים. לכאורה עוד קורס, עוד סמינר, אבל גם שונה ואחר. אני מקווה שנהניתם גם, או יותר טוב, שהעמקתם ולמדתם לעצמכם כמה דברים.

לגבי העבודה, כפי אמרתי בכיתה חשוב לי שיהיה מרכיב אקדמי, ספרות מקצועית וחידוד שאלה ספציפית, ויהיה מרכיב אישי – חוקרים את עצמכם. אפשר לשלב על ידי בחירת נושא המעסיק אתכם אישית, הזדמנות לראות מה יש בספרות האקדמית שיכול ללמד אתכם על תכונה או מאפיין שלכם, ואפשר להפריד על ידי מחקר בנושא מרתק ותוספת של 2-3 עמודים על עצמכם, מה למדתם דרך התנסויות הקורס, ולאן אתם הולכים הלאה עם זה. אני מאמין בתרגול, אז חשוב שתגדירו לעצמכם שיעורי בית, משימות להעמקת התובנות או יישומן. אפשר להתכנס עם אחרים על החלק האקדמי וליצור יחד עבודה קולקטיבית על חקר האמת בבית המשפט: זוויות שונות של התמודדות עם השאלה "איך נקבעת האמת המשפטית ואיך מקרבים אותה לאמת העובדתית?". יש ספר חדש שהזמנתי לספריה "On Being Certain: Believing you are Right even when you're Not", אתם מוזמנים להשתמש בו כבסיס ולראות לאן מתפתח משם. זיכרו את הספר של גילברט שנותן כל כך הרבה קצות-חוט, הפניות למאמרים ודוגמאות.

ותיהנו!

שפת גוף פנימית

רובנו שמענו לפחות פעם אחת כיצד שילוב ידיים מעל החזה מעיד על סגירות, וכיצד נגיעה בצוואר או בפנים מעידה על חיבור לרגש. תורות 'שפת הגוף' מבוססות על אמת, אך עלולות לחטוא בניסיון לתת כללי פרשנות מוחלטים לנושא שרב בו היחסי על המוחלט. שפת הגוף ניתנת לפרשנויות שונות (ולעיתים סותרות), אם כך, כיצד ניתן לפרש נכונה את האופן בו אנו משתמשים בתנועות גופנו?

כאן ניתן להעשיר את עולמנו על ידי לימוד פנימי, היינו, לימוד מהניסיון האישי של כל אחד ואחד מאיתנו.לימוד פנימי של שפת הגוף נעשה על ידי העלאת המודעות שלנו לשפה בה 'מדבר' גופנו באופן בלתי-מודע, אוטומטי. המודעות לאופן בו אנו משתמשים בגופנו, מסייעת לנו להבין מתי אנו 'חושפים' בפני הסובבים אותנו את נקודות התורפה שלנו, את הלחץ בו אנו נמצאים, או את הפתעתנו לשמע עובדה בלתי צפויה, למשל בעת מתן עדות בבית המשפט. באמצעות תרגול נשימות והרגעת השרירים ניתן לשפר את היכולת לעצור את המהלך הרגיל של רגש המתחיל עמוק בפנים ועושה דרכו לביטוי חיצוני דרך הבעות הפנים, כיווץ שרירי הצוואר והעלאת הכתפיים.

בשלב מתקדם יותר, אנו לומדים גם ליצור תגובות גופניות באופן אסטרטגי, כלומר מתוך רצון מכוון ליצור רושם מסוים בקרב אחרים סביבנו, לדוגמא: כאשר רוצים לעודד את העד שמולנו להמשיך ולדבר, הישענות קלה קדימה, מבט ישיר בעיניו, ופה מעט פתוח, יוצרים רושם של פתיחות, הקשבה ועניין. היכולת להימנע מתגובות תוך כדי דיבורו גורמת לנו להיראות כאילו לא סיימנו לגמרי להקשיב, או שעדיין לא ירדנו לסוף דעתו – מה שגורם לעד להמשיך ולדבר כדי 'להסביר את עצמו'. התוצאה היא שהעד מדבר יותר משתכנן, בכך ניתנת לנו הזדמנות ללקט מידע נוסף או פשוט להרוויח זמן מחשבה.

התרגול כרוך ב'השקטת' הרעשים הפנימיים, המחשבות המטרידות וסערת הרגשות. היכולת ליצור שקט פנימי 'בעין הסערה' של הליך משפטי רווי מתחים, גורמת לנו להכיר טוב יותר את עצמנו, ומאפשרת לנו גם לשים לב לתגובות האחרים, ללמוד את שפת הגוף שלהם ובעצם לקרוא אותם טוב יותר. תהליך זה ארוך יותר מלימוד נוסחאות פשוט, אך התובנות הנרכשות בו עמוקות יותר, והשקט שזוכים בו – אלו מתנות משמעותיות גם מעבר לשימוש הטקטי שניתן לעשות בהן.

ב'תקשורת ופסיכולוגיה' ביקשתי לחקור את נושא שפת הגוף - למצוא מאמרים וספרים בנושא, להבדיל בין המוץ לתבן, לשים לב לאופן בו הנושאים נחקרים, וגם לאופן בו אוהבים לקפוץ למסקנות ולהמציא נוסחאות הנשמעות נכונות כללית, אך אינן בהכרח מבוססות באמת.

אני רוצה שתשלבו בין הלמידה האקדמית לבין למידה פנימית. השתמשו בשבוע הקרוב כדי ללמוד את הנושא מבפנים ומבחוץ, הביטו באחרים ו'קיראו' את שפת גופם, שימו לב לשלכם - ולאופן בו שפת הגוף משפיעה על האחר. נסו לגבש תובנות כלליות, אבל אל תשכחו שהרבה מהדברים מאוד תלויי-הקשר, מיושמים אחרת אצל אנשים שונים ובנסיבות שונות. גם מה שאתם קוראים ראוי לתרגול, בידקו עד כמה הדברים נכונים דרך התנסות אישית.

ואל תשכחו להמשיך עם 10 דקות השקט, וההקשבה הפעילה לאחרים המאפשרת (מחייבת?) מעשים מיטיבים. גם בנושא האחר המרגיז, קחו את המקרים הקרובים יותר ליומיום, אנשים המרגיזים אתכם או את הסובבים אתכם, ותרגלו קפיצה מהירה להגנה על ה'פושע', הסבר (לעצמכם ו/או לאחרים סביבכם) הטוב בו. שיתופים על ההתנסויות - בתגובות.

על טבעיותם של מעשים טובים

בשיעור האחרון בתקשורת ופסיכולוגיה נתתי שיעורי בית – לעשות מעשים טובים. המטרה הייתה העשייה, אך לא רק. חשובה גם תשומת הלב הנלווית לעשייה, ההתלבטות איפה אפשר, ומתי מתאים, והמודעות לכך שצריך לחפש מעשים טובים, לא רק לחכות שיבואו ויקפצו בפנינו.
לחלק היה קשה עם הרעיון ש"צריך" לעשות מעשים טובים. "איך אני יכול להרגיש טוב, אם זו משימה?" , "זה פוגע בעצם הרעיון, לעשות בשביל פרס, או בגלל שאמרו לי". ועדיין המשימה היא להמשיך למרות זאת. להתמודד עם המחשבות שאומרות "לא מתאים", עם הקושי לעשות דברים בדרך אחרת, לצאת מההרגל ו"להצטרך" לעשות אחרת.

כשאנו מכריחים את עצמנו ללכת גם איפה שלא נוח, אנו שמים לב למגבלותינו. לגבולות שבתוכם אני חיים. הדרך השגרתית שלנו הופכת נראית יותר כשבכוונה חוצים את הקווים, יוצאים מאיזור הנינוחות ומביטים פנימה.
והעובדה שצריך לעשות מעשים טובים לא פוגעת בטובם. בהכרחיותם. אחד התלמידים אמר "כל החיים חינכו אותי שצריך לעשות מעשים טובים, ועכשיו לעשות כי המרצה אמר, זה הולך בניגוד לכל הרעיון שעושים כי נכון וראוי, לא כי צריך".

וכאן בדיוק הדילמה. כי האמת היא שכל החיים אמרו לנו שצריך, אלא שההורים אמרו, או בית הכנסת אמר, או המצפון (שלנו? שהנחילו לנו?) אמר. וכשאנו עושים, כשאנו עוזרים למישהו אחר מסביב, או מרימים משהו מהרצפה של כולנו ושמים בפח – אנו גם עושים טוב לסביבה, גם לנו, וגם עושים מה שצריך – מה שחינכו אותנו שנכון. אפשר עד מחר להתמרד נגד הצורך או נגד הכפייה – אבל מעולם לא היינו בלעדיה. "לעשות כי חינכו אותי" לא מאוד שונה מ"לעשות כי אמרו לי", ובשניהם עולה השאלה "איפה אני בסיפור הזה?", איפה עשיית הטוב לכשעצמו אם ברקע יש הכרח או חינוך, או רעיון שמישהו אחר הכניס בי.

התרגול – לעשות כי המרצה אמר – מאפשר התנסות, התבוננות, ושימת לב למה קורה לנו, ומה קורה לאנשים סביבנו, כשאנו חורגים מעצמנו ורואים גם את האחר לידנו. שמים לב למצוקתו, ובאים לעזור רגע לפני שהוא חושב לבקש עזרה. ובעיקר – למקרה שלא היה מבקש. דווקא שם חשוב יותר.

לעשות כי צריך חושף את מה שמסתתר מתחת. שעשיית הטוב היא טבעית לנו. שברגע שאנו באמת חלק מהעולם סביב, מרגישים אותו ושמים לב למצוקותיו, הכי טבעי בעולם הוא ללכת לעזור כשאפשר. כי כולם מסתובבים בעולם שהם רואים דרך העיניים שלהם, עיוורים קצת למתרחש כשהם מרוכזים בעצמם, ולא שמים לב למצוקתו של אחר אם הם עסוקים במצוקה שלהם.
כשאנו עוזרים לאחרים, אנו פתוחים. פתוחים כי מקשיבים וקולטים את האחר במצוקתו, ופתוחים כי נותנים מעצמנו. כאשר המחיצות נמוכות יותר, כאשר ההפרדה בינינו לבין אלה שסביבנו פחות מוצקה וקשיחה, הרצון לעזור הוא מובן מאליו. סתם חלק משיפור העולם בו אנו חיים, שבו האני והאחר נפרדים, אבל לא ממש. לא לגמרי. ועם ההקשבה והפתיחות באה ההקשבה ונחשף הרצון הטוב, בלי מאמץ ובלי הכרח. וגם בלי התנגדות.

אז תמשיכו לתרגל. ולהכריח את עצמכם זו לא מלה גסה. רכשנו על עצמנו קליפות ומחיצות מספיק שלא נראה את הכל, וכדאי ואפשר לקלף קצת את הקליפות, לשייף את הקצוות ולרכך את המגע. ואם אנחנו מתחילים, מסתבר שאחרים נדבקים בכך גם הם. חיוך מביא חיוך זו לא סיסמא, זו מציאות וגם משימה מוסרית. וגם הדוקטור אמר, אז צריך לעשות, ולשתף בתוצאות...

כשאנו משתפים, מספרים מה היה ואיך היו ההתלבטויות, אנו נותנים לאחרים כוח להעז, מהווים דוגמא והשראה, ובעיקר חושפים את הרצון הטוב וגם המאבקים הפנימיים. ובכך אנו עוזרים לאחרים להתמודד עם שלהם, ועושים מעשה מיטיב נוסף, כזה שיעזור לאחרים לעשות עוד ואולי יסייע בעקיפין עוד יותר משהצלחנו לסייע במישרין.

מעשים מיטיבים

שלום לכולם,
עשיית מעשים מיטיבים עבור אחרים (או הסביבה, או הציבור בכללותו) מיטיבה בכמה רמות שלכולן אני רוצה שתשימו לב (ותשתפו מחוויותיכם בתגובות):
1. מתן עזרה לאחר, קרי עשיית טוב
2. מתן דוגמא לאחרים הרואים את עשיית הטוב, קרי יצירת השראה עבורם להשתתף גם כן, או לעשות טוב בדרכם ובהזדמנויות הנקרות בדרכם. ניתן לראות בכך לגיטימציה לעשיית הטוב כאשר נדמה שכולם עסוקים בשלהם ועבור עצמם, וניתן לראות בכך חיזוק נורמה חברתית של עשיית טוב - בכל מקרה יש בעשייה שלכם השפעה על אחרים בסגנון "העבר את זה הלאה". בכך תרומתכם גדלה.
3. מתן הכרה לאחר הנעזר, שיש מי ששם לב אליו, יש מי שאיכפת לו, ובגדול - הוא לא לבד בחיים. ההכרה, האכפתיות, הקשר האנושי - אלה חשובים לכשעצמם מעבר למעשה עצמו. לעיתים קרובות דווקא חלק זה הוא מרכזי והשפעתו ניכרת ונזכרת לאורך זמן. ההתייחסות לאחר, דווקא בעת מצוקתו, נותנת לו להרגיש חלק מחברה, מקהילה, ומזכירה שיש טוב בעולם ואצל רובנו - לא צריך לחפור מאוד עמוק כדי להגיע אליו.
4. תזכורת לעצמכם. גם ברמה המוסרית/ערכית, שם לרוב מדובר על דברים שאנו חושבים על עצמנו, אבל יותר מכך - ברמת החוויה והתחושה. עשיית טוב גורמת לתחושה טובה, וההכרח לעשות זאת במסגרת שיעורי בית גורם לנו לשים לב כמה פיספסנו בזמן האחרון. מטרתי אינה רק שתעשו זאת בשבוע זה, אלא שתעמיקו בתוך עצמכם ותגלו מה עשיית הטוב עבור האחר עושה לכם מבפנים. איני מתכוון רק לתחושת סיפוק גאוותנית (שגם בה יש טוב), אלא עמוק יותר - היכרות עם החלק בכם שאינו כה מנותק מאחרים, מהסביבה. קישור למוסר לא כהחלטה או אוסף כללים מבחוץ, אלא כהשתקפות של אמת פנימית, טבעיות של מי שרואה את סביבתו וחווה את האחרים כחלק ממנו, או שותפים איתו כחלקים במשהו הגדול מכולנו.
במילים פשוטות - עשיית טוב נראית לי טבעית ומובנת מאליה, ודווקא אי-העשייה היא החריגה ונובעת ממחסומים שאנו מפתחים. על אלה ארצה שנדבר בשיעור.

ביקשתי גם שתיקחו 10 דקות של שקט מדי יום, זמן הקשבה ומנוחה. המטרה אינה לחשוב על דברים או לייצר זמן לתכנון רשימת המכולת. המטרה היא לתרגל את התודעה המהירה, הקופצת מדבר לדבר ומייצרת אינסוף רעיונות ורעשים פנימיים. זמן השקט יהפוך למנוחה ככל שהשקט חודר יותר פנימה. בתחילה כופים שקט חיצוני - היעדר תזוזה, היעדר דיבור, היעדר תגובה למתרחש סביב. לאחר מכן חודרים עמוק יותר, ומקטינים רעש, יורדים ממחשבות הבאות לבד, ומכבים את הסרטים שלא מפסיקים לרוץ במקרן הפנימי.
אל תילחצו אם יש הרבה רעש בשקט או יש לכם תחושת "כישלון". כפי שהסברתי בעניין השתיקה בחברה - המאמץ הוא העיקר. כמו חדר כושר, התרגול הוא החשוב - ללא נפילות אין לנו הזדמנות לקום, וכאן מתרגלים את היכולת לקום, לשבת, ולשלוט בעולמנו הפנימי.

את חוויותיכם והתרשמותכם אשמח לקרוא בתגובות. ואל תשכחו לחייך...

שתיקה והתנצלות

שלום לכולם,
אני מקווה שאתם עוסקים במרץ במשימות שקיבלתם, לשתוק הרבה ולהתנצל תכופות.

חשוב שתאתגרו את עצמכם ככל האפשר, ותיצרו מצבים השונים מהמצב הרגיל שלכם - ותנצלו את השקט כדי לראות מה קורה מסביב, להקשיב בצורה יותר מעמיקה למה אחרים מבטאים (ולא רק מה הם אומרים). שימו לב גם למתרחש פנימה, למה שעובר עליכם תוך כדי, לתגובות הפנימיות, לרעש ששומעים דווקא כששותקים, ומה קל ומה קשה לכם. השתיקה נותנת זמן להתבוננות ולהקשה, ואל תפספסו את ההזדמנות.

שימו לב גם לתגובות של מי שמסביב. כיצד הם מגיבים כשאתם תופשים פחות מ"זמן האוויר" של השיחה? מתי נפתח להם יותר מרחב להתבטא, ויורד הלחץ שלהם "להספיק" לפני שקוטעים אותם, ומתי דווקא השתיקה יוצרת לחץ, מצב בו הם מרגישים צורך למלא את הריק? מה השתיקה מאפשרת, ומה נולד מעצם ההתמודדות עם חוסר הנעימות שבמצב אחר, מוזר? מה התרגול שמקבל האגו, החלק בנו שעסוק בתדמיתו כלפי חוץ וכלפי פנים?

לגבי ההתנצלות, מה נוצר אצל אחרים כשאתם ממהרים להתנצל, לקחת על עצמכם אחריות למשהו שקרה? איך זה משפיע על האינטראקציה עם האחר, ואיך זה משפיע בפנים, על החלק שרוצה להיות צודק, להסביר, להעמיד את האחר דווקא על טעותו?
קחו עוד יומיים של תרגול לפני שאתם מגיבים, והימנעו ממכניות או מלאכותיות. מותר לשנות הרגלים (ולו לזמן קצר) מבלי להפוך לשונים לחלוטין. השתמשו בשיקול דעתכם כדי לעשות את המשימות נכון, ואל תיהפכו לאילמים או מוזרים יתר על המידה.

סגנונות תקשורת

שלום לכולם,

סגנונות התקשורת שדיברנו עליהן הן בעצם שפות שונות, דרכים שונות בהן אנו מביעים את רעיונותנו המשפיעות גם על האופן בו אנו מפרשים את הבעותיהם של אחרים. קיימת נטייה טבעית לראות את העולם דרך העיניים שלנו (אין לנו עיניים של מישהו אחר..), אך מכך גם לחשוב שאנו מבינים למה אחרים התכוונו, ולכפות עליהם בתודעתנו את השפה אליה הורגלנו. כשמישהו מאחר, השיפוט שלנו אותו קשור מאוד לאופן שאנו תופשים את עצמנו כשאנו מאחרים. כשמישהו מתפרץ לשיחה, אפשר לראותו כמפריע או מחייה את הדיון. כשמישהו מביע רגשות או נעלב, אפשר לראות בכך פתיחות רגשית או מניפולציה. וכשמישהו מעצבן - סביר שהעצבים קשורים לא רק אליו, אלא גם ובעיקר אלינו, לפרשנות שלנו אותו.
את הדפים שחילקתי ביקשתי לקרוא, ואני מדגיש - לקרוא כמה פעמים. בהעמקה, תוך מחשבה על מי אנו מכירים שמתאים לתיאור, במה כל תיאור מתאים לי ובמה שונה ממני מאוד.

מה שאני רוצה שתעשו, הוא שתסווגו חברים ומכרים שלכם לפי סגנון התקשורת המתאים להם. מיצאו לפחות 2-3 אנשים שאתם מכירים היטב בכל סגנון, ורשמו לעצמכם דוגמא או שתיים על כל אחד שתמחיש במה האדם המסוים מתאים לסגנון תקשורת מסוים.
זיכרו שאין טיפוס "מושלם" המתאים לקטגוריה בכל מאפייניה. כל אדם הוא שונה, ויהיו בו רכיבים של יותר מסגנון אחד. מצד שני, לכל אדם נטיות מסוימות, והוא מתאים יותר לסיווג אחד מאשר אחר. כשאתם בוחרים דוגמאות, תנו עדיפות למקרים הממחישים את הסגנון, גם אם לא כל דבר באותו אדם מתאים. על דקויות וחריגים נדבר יותר במהלך השיעור.

אני רוצה שתקדישו מחשבה לנושא וזמן בהקשבה לאנשים אחרים דרך אוזניים קשובות יותר לסגנון שלהם. שימו לב במה האנשים סביבכם מבטאים את עצמם באופן שונה מכם, מה בתקשורת שלהם עלול להיות מפורש בדרך אחרת ממה שהם אולי התכוונו, ובמה ניתן היה לשפר את התקשורת אם מקשיבים להם דרך המסנן של סגנון התקשורת ומפרשים אותם קרוב יותר למה שהם התכוונו - ולא איך שאנו חווים אותם. בבלוג אני רוצה שיתוף על מה קלטתם על עצמכם, מה קלטתם על אנשים הקרובים לכם, ולפחות שיחה אחת שהקשבתם לה וקלטתם אותה אחרת מרגע שיצאתם קצת מהפרשנות הסטנדרטים שלכם וחיפשתם מעבר לאוטומט את מה שהדובר באמת התכוון - ולא הרושם שהוא יצר. אפשר בשיחה שאתם הייתם צד פעיל בה, ואפשר בשיחה שקלטתם מהצד. הקשיבו לשיחות של אחרים (בלי לרגל) ושימרו על יותר שתיקה והקשבה, כדי לראות איפה נוצר קצר בתקשורת, הבנה לקויה של כוונה, ושתפו לגבי הקצר ומה למדתם ממנו.

תקשורת ופסיכולוגיה

שלום לכולם,
אחרי הדיון הסוער של היום, הזדמנות לשתף. אני רוצה שתכתבו על איך היה לכם, במה היה דומה למה שתכננתם ובמה שונה.
מה הקשה עליכם לשמור על הקו שרציתם, איפה סטיתם ממנו או הגבתם יותר מדי להפרעות או גירויים מבחוץ?
מה נתן לכם הזדמנות להוסיף או להעמיק יותר ממה שחשבתם שיהיה, מה העלה הצד השני שנתן לכם הזדמנות להגיב ולשפר מעבר לתכנון המקורי?
מה דעתכם על מי שכנע יותר? מה הייתם מתקנים אצלכם, ומה - לו הצד השני היה עושה אחרת - היה עובד עליכם יותר?

שימו לב גם לתגובות רגשיות ואיך השפיעו עליכם. איזה סוג של טיעונים, או אופן הצגתם, סגר אתכם? מה עיצבן במיוחד, עד כדי להתעסק בגירוי שזרק הצד השני ולא במה שבאמת יעזור לכם לשכנע יותר?
מי לדעתכם היה טוב באופן מיוחד? מה היה בו או בה שנראה לכם כראוי לציון?

ואיך יצאתם מהדיון? במה המשחק הפך אמיתי? מה הפתיע אתכם?

ודבר אחד אחרון - איך הדברים האלה מופיעים גם במקומות אחרים בחיים שלכם? מה חוזר על עצמו, או מה - אם תלמדו להגיב טוב יותר - יעזור לא רק במשחקי שכנוע אלא גם בדברים מהותיים יותר בחיים?

משפט וכלכלה

שלום לכולם,
השיעור אתמול היה עמוס במושגים ושמות חדשים, ובוודאי חלקכם יצאתם מעט מבולבלים.
אני מתנצל על כך, ואוכל להרגיעכם רק בהבטחה שהדברים יתבהרו עם הזמן והחזרות שנעשה. אני מבטיח שהמושגים יהפכו לכלי עבודה ברורים, ועד סוף הקורס (המאוד קצר!) תיאורמת Coase ונוסחת Hand יהיו כל כך ברורים ומובנים מאליהם, שלא תבינו למה בזבזנו עליהם זמן...

אנו סוקרים גישה לניתוח משפטי, ובכך גם צריכים לדעת את ההיסטוריה שלה, וגם את כלי העבודה שלה. הלימוד הוא משולב, וכפי שהסברתי בכיתה, נלך במעגלים כך שכל פעם נחזור למושגים שלמדנו, ונעמיק בהם עוד קצת. בתחילה פורשים את הדברים ומבינים את פשוטם, לאחר מכן מעמיקים ומיישמים, ובסוף הדברים ברורים לחלוטין.

מבחינת קריאה, זו קריטית בקורס ואי אפשר להצליח בלעדיה. הקורס מוגדר כמתוקשב בחלקו, כלומר לא כל החומר נלמד בכיתה, ותידרשו לדעת (כולל במבחן) חומר שקראתם לבד. מותר לשאול לגבי חומר הקריאה הזה בכיתה, אך זה רק כבונוס, ואל תסתמכו רק על השיעור.
לאלה שלא מצליחים להגיע לשיעור, זה הולך להיות הרבה יותר קשה. הרבה מהמושגים הופכים ברורים רק עם יישום והמחשה, ולהבין לבד רק מקריאה אפשרי, אך בעייתי.
רוב חומר הקריאה בנושא הוא באנגלית, מועטה הכתיבה בעברית, וזו בדרך כלל יישומית בנושא ספציפי, ולא נותנת את הבסיס הכללי עליו כולם מסתמכים. כדי להתמודד עם בעיה זו אפנה אתכם למאמרים שלי שכתבתי בעברית ויהיו קלים יותר לקריאה, ותוכלו לשאול אותי לגביהם (מה שיעשיר את הדיון ויאפשר העמקה).

לשיעור הבא אני רוצה שתקראו (מי שלא קרא) את "רטוריקה כלכלית" ואת פסקי הדין המוזכרים בו על עניין אתא נ. שוורץ. בנוסף, תמצאו בתיקיית חומרי לימוד של אתר התקשוב קובץ בשם Survey on Illegal Drugs, מאמר שהופיע ב- The Economist וסוקר את היחס החוקי לסמים אסורים לאור השלכותיו כלכליות (בין השאר). קיראו וחישבו על יישומים נוספים של אותה צורת חשיבה בתחומים אחרים, ובמה היא שונה מהמקובל. מדובר במאמר עיתונאי ולא אקדמי, מה שמקל על המשימה. בהמשך נראה כתיבה אקדמית הדנה בעקרונות הכלליים ונעסוק ביישומים רחבים יותר, ובהבנה מעמיקה יותר של יתרונות וחסרונות הגישה.

רשומה זו תשמש לנו ככלי תקשורת במהלך הקורס, אפשר להוסיף מהארותיכם בזמן הקריאה ולשתף בהן אחרים (מה שיעשיר את הדיון ויתרום לכולם), ואפשר לשאול שאלות או לענות לשאלות קודמיכם.
בכך אנו מיישמים נושא שדיברנו עליו בכיתה, של החצנות, אלא שהפעם ההחצנות הינן חיוביות...

שאלות לקראת מבחן

שלום לכולם,
רשומה זו נועדה לאפשר שאלות לקראת המבחן הקרב בתאגידים ובהגבלים עסקיים.
אתם מוזמנים להעלות שאלות בתגובות לרשומה, ולהגיב לשאלות של קודמיכם. לאחר שאראה השתתפות והתייחסות בינכם לבין עצמכם, אתייחס לתשובות גם אני. מדובר באפשרות לשיתוף פעולה והעשרה הדדית ביניכם, ולא רק לשאול אותי...
אני בטוח שאם יהיה שיתוף פעולה כאמור, תרוויחו יותר ותקבלו הזדמנות שאבדוק גם את תגובותיכם, ולא רק את שאלות חבריכם.
עדי

שלום לכולם,
צר לי על ביטול השיעור השבוע, במיוחד מכיוון שהוא נועד להיות השיעור האחרון בשל הכנס בו אהיה בשבוע הבא...
אקבע שיעור השלמה קרוב למועד המבחן, בקשו מנציגכם להעביר לי אילוצים בזמנים, כדי שאתאם מועד נוח ככל האפשר.

בינתיים כמה מילים על המבחן ועל הקורס. המבחן יהיה "קייס", קרי סיפור מקרה, ובו אשחיל ממגוון הבעיות שדיברנו עליהן במהלך הסמסטר. תצטרכו לזהות צמתים רלוונטיים, ולדון בבעיות. אצפה שתכירו היטב את החוק בחלקים הרלוונטיים, ואת חומרי הקריאה שנתתי במהלך הקורס. המבחן ייכתב בניסיון לאפשר שילוב תובנות שדיברנו עליהן בכיתה, וגם דברים שהופיעו בפרקים של חביב-סגל ושטרן שביקשתי לקרוא, גם אם לא דיברנו עליהם. אם תעברו היטב על מחברת הכיתה ותקראו בעיון את חומרי הקריאה, לא תהיה לכם בעיה עם המבחן. כמובן שצריך גם להבחין בין טובים למצוינים, ולכן יהיו דברים שקל יותר לזהות וגם כאלה שקצת פחות. שמות של פסקי דין מובילים, ככל שהזכרנו בכיתה או הופיעו בקריאה, חשוב לזכור – אך יותר מכך להבין את ההיגיון הפנימי, לחשוב על הדברים.

הקורס עצמו היה לי קצר. הספקנו מעט מאוד, ותחושתי היא שגם מה שנגענו בו, ניתן להעמיק עוד הרבה יותר. קחו בחשבון שתשעים דקות בשבוע הן מעט מאוד, ומדובר רק בהקדמה לנושא מאוד גדול ורחב. אתם מוזמנים לקרוא ולהעמיק עוד, כדי להכיר קצת יותר את עולם דיני החברות, ואשמח מאוד להמליץ ולכוון את מי שרוצה.

גם החלק החברתי עליו דיברנו בתחילת הקורס ראוי לעוד קצת מחשבה. התאגיד הוא מסגרת משפטית לארגון, ולאופן שאנו מארגנים פעילות מסחרית יש השפעה על אופן התנהלותה ועל תוצאותיה. כולנו פועלים במסגרת תאגידים ונמצאים באינטראקציה עם תאגידים אחרים, וחשוב לזכור לא לתת ל"תפקיד", לכובע שאנו חובשים באותו רגע באותו ארגון, להסתיר את הפנים שמתחת. בסופו של דבר אנו יחידים הבאים במגע עם יחידים אחרים, ולכולנו חובות אנושיות ומוסריות הקודמות לתפקידנו למקסם אינטרס מסוים ברגע מסוים. זה נכון למנהלים בחברה וזה נכון לעורכי דין בבית משפט. זה וגם זה פוגשים את השומר בחניון, את השכן במעלית, ואת שאר בני האדם בכל מקום.

בעודכם רצים קדימה בהשכלה שלכם וברכישת המקצוע שלכם, ודאו שאתם דורשים מעצמכם לא פחות במישור הפשוט יותר, היום-יומי. אם לא שמתם לב לאדם שלידכם, פיספסתם הזדמנות. גם לעשות טוב וגם ללמוד משהו אמיתי. הישמרו מאימוץ התפקיד יתר על המידה, ומחשיבה במסגרות. לכולנו משימה משותפת אחת – לתת קצת יותר טוב מאשר אנו מקבלים. כל אחד בדרכו, וכל אחד בתחומו – אך במעשים ולא בקלישאות. אם להזכיר את הסרט שראינו בתחילת הסמסטר – אם מצפים ממנכ"ל חברה שיחשוב ולו מעט מחוץ למסגרת האינטרס הישיר והפרטי שלו, מה זה אומר על הציפיות ממני ומכם? נוודא שאנו דורשים מעצמנו לפחות יותר ממה שאנו מצפים מאחרים, ונבחן את עצמנו לעיתים קרובות.

שיהיה לכם קיץ מצוין ולימודים מהנים, שהמבחנים יפריעו רק קצת, ושתחזרו בשנה הבאה מוכנים לצלול להעמקה שעוד לא הספקתם לחלום עליה השנה.

הצעת מחקר

שלום לכולם,
בקורס 'שיטות מחקר במשפטים' נתתי הצעת מחקר לדוגמא, לקרוא ולהבין את הערותיי עליה.
כאן, בתגובות, אשמח להערות, הרחבות, ושאלות לגבי ההערות להצעת המחקר, ובכלל.
ההשתתפות מבורכת, ומהווה חלק מהמשימות והציון בקורס. מותר גם להרחיב...

תאגידים

שלום לכולם,
ביקשו ממני לסדר את הקורס בכמה מילים, לתת תבנית שתסביר מה בעצם אנחנו עושים פה.
בגדול, הכותרת הגדולה בדיני החברות היא בעיית הנציג. חברה היא אוסף של בני אדם שלוקחים על עצמם תפקידים שונים ויוצרים שיתוף פעולה בתבנית של תאגיד.
במהלך כל הקורס, לומדים את הדרכים השונות שדיני החברות יצרו על-מנת לאפשר שיתוף פעולה פורה ככל האפשר, ולמנוע ניצול לרעה של כוח שמופקד בידי יחידים, בעיית הנציג. כשהיחידים הם המנהלים, מדברים על חובות אמון וחובות זהירות; כשהיחידים הם בעלי שליטה, לומדים על חובת ההגינות וקיפוח המיעוט; כשהיחידים הם בעלי מניות כנגד נושים, לומדים על שיעבודים ופירוקים.

הסרט איתו התחלנו את הסמסטר הנוכחי, מביא טענה של בעיית הנציג בה הפירמה המסחרית משתמשת לרעה בכוחה הכלכלי, ומחצינה עלויות על סביבתה. כמו בעיות הנציג הקודמות, גם כאן יש מי שמסורות בידיו מושכות מסוימת, והפחד הוא שהעגלון ייקח את הכרכרה לאן שהוא רוצה, במקום לאן שהנוסעים רוצים. או לפחות ימשוך יותר מדי ימינה ונגיע למקום כלשהו ביניהם.
הבעיה מועלית באמצעים חזותיים ורגשיים, אך הטענה הבסיסית היא שדיני החברות יוצרים הטיה, מאפשרים לתופעות אלו לגדול, ואינם מטפלים בבעיית הנציג. הנציג כאן הוא לפעמים הפירמה המסחרית, שמסורות בידיה מושכות לטיפול במה שמוגדר 'עיסקי', אך משפיעה גם על אחרים מחוצה לה, ולפעמים הנציג הוא אינטרס מסוים בתוך הפירמה, למשל של בעלי מניות, או בעלי מניות מסוג מסוים, על קהלים אחרים המטופלים דרך דיני החברות עצמם.
אנחנו דיברנו בשיעור על דרכים בהן הכלים המוכרים בדיני החברות מופעלים לכיוון מסוים, וחיברנו לדיון על תכלית החברה, שהכרתם מהסמסטר הקודם. במסגרת זו, ניסינו לראות איך הדיון התיאורטי לכאורה יוצר מציאות משמעותית מאוד. אם תכלית החברה היא למקסם רווחי בעלי מניות, אז כאשר רווחים אלו מתנגשים באינטרס אחר, המבנה שיצרו דיני החברות יטה את התוצאה לכיוון זה, על חשבון אינטרסים אחרים כפי שתוארו בסרט.
מצד שני, ראינו שלטיעון הבסיסי הזה, שיש בו הרבה קסם ואמת, יש גם כמה וכמה עידונים וסייגים. במובן זה, לי אין מטרה שתסכימו עם טיעון זה או אחר, אבל חשוב בעיני שתבינו את הפיתוח שלהם, איך מזהים את סייגיו של הטיעון ובודקים את גבולותיו.

החיבור לפסק דין פורד היה על מנת להמחיש איך הדברים מופיעים בפועל. לא ההלכה המצוטטת בו, של חברה ככלי למיקסום רווחי בעלי מניותיה, אלא דווקא הסיפור. מה הבעיה שההלכה הזו באה לטפל בה באותו מקרה. הרי השופטים לא התכוונו לכתוב הלכה, אלא לפסוק במקרה שלפניהם. הסיסמא המילולית בה בחרו נועדה להיות הסבר להחלטה הנראית להם נכונה וראויה, ונסיבות אותו מקרה מראות איך מתנהג נציג שרואה בחברה את שלו. קיצוניות המקרה, כולל הקיצוניות המילולית של הנרי פורד עצמו, מביאה להגדרה מאוד קלה לשופטים הרואים בפירמה המסחרית כלי חברתי לתפקיד מסוים, ולכן גם הגדרתם פשוטה ומתאימה מאוד לאותו מקרה.
השאלה הבאה כמובן הוא מה נעשה עם ההגדרה, באילו מקרים נוספים היא מועלית כדי לפתור בעיות אחרות, ועד כמה מה שהתאים במקרה מסוים באמת מייצג חשיבה מעמיקה על הגדרת תכלית החברה וניסוח מדויק של כל המאפיינים החשובים.
מכיוון שלמדתם את ההגדרות שהתפתחו בספרות, פסיקה, וחקיקה לאורך הזמן לגבי תכלית החברה, הצעד הבא היה לבדוק יישומים. לכן ביקשתי את סקירת פסיקת המחוזי בעניין, שתראו מה השימוש בפועל בסעיף. את השימוש האמיתי בדוקטרינה, לא בהגדרה המילולית אלא בתפישה שהולידה אותה, רואים ביישום. כיצד שופטים הנתקלים בבעיה בה יש ניגוד אינטרסים אכן פוסקים.
חלק מזה רואים במקרים של פיקוח על דירקטורים, כמו מקרה Wrigley, אך בעיקר סוגיית קהלים אחרים עולה לקראת סיום חיי החברה ושאלת הרמת המסך, ונדבר על כך בהקשר של שיעבודים ופירוקים.

מקרה Pillsbury נועד למשוך את הדיון לכיוון של פרקטיקה, להבין איך זכויות דיוניות הן לפעמים לב העניין, וההגדרות העקרוניות הופכות לכלי כדי להחליט בפרוצדורות הקטנות ביותר. מכאן נמשיך לשני כיוונים: להיכרות מעמיקה יותר עם הפרוצדורה, מהם הכלים העומדים לרשותנו, ולהבנה מעמיקה יותר של גבולות הפירמה – מתי בעיות מסוימות מקבלות פתרון במסגרת התאגיד, ומתי משאירים זאת לחקיקה אזרחית כללית או לפיקוח השוק.
בניגוד לדיון המוכר בחובות התנהגותיות (אמון, זהירות, הגינות, תום לב) הכיוון אליו אנו הולכים הוא של פתרונות מבניים – כיצד המבנה הפרוצדוראלי של הפירמה יוצר קבלת החלטות, ומהם הכשלים המבניים אליהם יש לשים לב.
במסגרת זאת, אני רוצה שתעשו שני דברים: קיראו את המאמרים שנתתי לכם לפני החופש (לא, הסיכומים לא מספיקים, הרעיון הוא להעמיק ולחשוב עצמאית דרך הטיעון, לא ללמוד בעל-פה את הכותרת שלו), וחישבו על ההגדרה המוכרת של בעלי המניות כבעלי האינטרס השיורי, או הנושאים בסיכון השיורי.
כשנחזור ללימודים, ארצה לבחון את גבולות הטיעון, ומה בדיני החברות נשען עליו, מתי הוא משמש לפרשנות זכויות דיוניות מסוימות שמכריעות את הכף בסכסוכים בתוך הפירמה.

חג שמח. ותשתמשו היטב בהזדמנות לחופש וגם לחירות פנימית.

על מציאות מורכבת והסברים פשוטים

אנשים רוצים לתת הסבר לדברים. זה קרה בגלל. או להפך או בעקבות.
אנשים רוצים להבין. חושבים שלכל תוצאה יש סיבה.
אנשים שואלים, אם זה ככה, אם זה באמת היה ככה, אז למה נשארת?
אז למה לא אמרת?

אנשים נעצרים, רגע, הוא הכה אותך? רק אל תגידי שהוא הכה אותך! אנשים מסתקרנים, אולי יש פה סיפור סנסציוני. אנשים לא מבינים שיש יותר מדרך אחת להיות מוכה ושאף אהבה לא דומה לאחרת. כי שום אהבה לא תהיה דומה לזו שלך.

והרי זאת הסיבה שהיא לא אמרה. וזאת הסיבה שהיא נשארה. כי אנשים לא מבינים. לא יכולים להבין. אנשים רוצים חלוקה ברורה. טובים ורעים, ומה שנכון, ומה שלא. אנשים לא מבינים שגם אנשים טובים עושים מעשים רעים. לפעמים. מתוך הכוונות הכי טובות. לפעמים. מתוך הרגשות הכי נאצלים. לפעמים. כי לפעמים הכול משתבש.
(מתוך פעם בחיים, של מירי רוזובסקי. מומלץ בחום!)

ניירות עמדה וניקוד עצמי

שלום לכולם,
ניסיתי בקורס בתורת המשחקים, וכעת בקורס בהגבלים עסקיים, לתת לתלמידים להעריך ניירות עמדה שכתבו חבריהם, ולעיתים של עצמם. הרעיון הכללי הוא ליצור מתווה של ניירות עמדה כהתכוננות לשיעור, העמקה ומחשבה בחומר הלימוד (שלא לדבר על עידוד לקריאת החומר), יחד עם ההזדמנות לקרוא משל אחרים, להתרשם משינויי סגנון ונקודות מבט, ולחזק את היכולת הביקורתית שלנו כלפי עצמנו, וגם כלפי זולתנו.
בינתיים הניסוי מצליח יפה. למרות חשש של כמה שלא יהיה תמריץ להשקיע או שכל אחד רק יחפש את הניקוד המקסימאלי לעצמו, מסתבר שכשבוטחים בנו, אנו בדרך כלל עומדים במשימה, והנקודות אינן חזות הכל. כמו בחיים, גם כאן יש אינטרסים סותרים והתנגשות בין אגואיזם רציונאלי פשוט לבין ערכים אחרים, וכמו בחיים, גם כאן בדרך כלל רוב האנשים אינם כה שטחיים או אינטרסנטים כפי שאולי נהוג לחשוב. יותר מכך, הצורך להתעמת עם ההחלטה כיצד לפעול גורם לנו להעמיק בשיקולים הערכיים, וללא קשר לתוצאה – כבר בכך יש תהליך לימודי חשוב.
בנייר הראשון מעט מעל שליש נתנו לעצמם ניקוד נמוך ולאחר ניקוד גבוה. בנייר השני, הניקוד היה של כל אחד לעצמו, בלי מידה של תחרותיות או של השוואה, והרוב הגדול נתנו לעצמם 3 (היו כמה שנתנו לעצמם 2, ומקרה יצירתי אחד שנתן לעצמו 2.5). נראה שניתן לראות כאן במקביל הערכה עצמית למאמץ, יחד עם הידיעה שויתור על נקודה לא מעביר אותה למישהו אחר, ולכן ניתן לראות בכך 'בזבוז'.
מה שהיה מעניין במיוחד, הוא הנימוקים שנכתבו. רבים התייחסו לנקודות שהעלו בנייר העמדה, והעובדה שחשבו על כך לפני שהסברתי בכיתה, וחלק ניצלו את ההזדמנות להסביר שוב מדוע נקודה זו אחרת שהעלו חשובות או מעניינות במיוחד. רבים עוד יותר התייחסו לקושי להעריך את עצמי ולהטיות שבוודאי כרוכות בדבר. מכיוון שממילא המהות חשובה בעיני מהציון, מצאה חן בעיני המודעות לתהליך שהופגנה בחלק מהנימוקים, שהראו שתהליך הביקורת מוסיף עוד שלב מחשבתי על תהליך הכתיבה.
שורה תחתונה, נראה שנוצרת השתתפות מאוד יפה ומחשבה מעמיקה, בדיוק מטרתן של עבודות במהלך הסמסטר. מעבר לכך, העבודות המוגשות מושקעות ומראות חשיבה יצירתית ואישית, מה שעוזר לצאת מהשבלונה של כיתה, ומאפשר יותר התרחבות לצדדים ומחשבה על יישומים מעבר לחומר הנלמד.
אני נזכר בציטוט של Matthew Rabin שקיבל פעם משוב מסטודנט בסוף קורס: "מכיוון שהגשת העבודות לא הייתה חובה, לא היה תמריץ לעשותם, וכתוצאה מכך לא תרגלתי מספיק ולא הצלחתי בבחינה".

מיצאו את התמריץ במשפט...

בתור מי שמלמד ניתוחים כלכליים רציונאליים ותחומי משפט המבוססים עליהם, חשוב להדגיש שהרציונאליות עשירה הרבה יותר מאשר רק מירוץ אחר הניקוד. יפה לראות שאכן כך, והשקעתכם (שבוודאי קשורה גם לחווית הלימוד ותוצאתה) ניכרת. מי יודע, אולי בסוף נראה שהלימודים הם כיף ואתגר ואפשר לוותר כליל על תמריץ הניקוד...