יום שלישי, 22 ביולי 2008

רשתות

בשיעור האחרון התחלנו לדבר על רשתות, ועל 'אפקט הרשת'. בגדול, הרעיון פשוט - כל מוצר שהתועלת משימוש בו גדלה עם צמיחת מספר המשתמשים בו, הוא מוצר רשתי. למוצרים כאלה יש נטייה לצמיחה אקספוננציאלית, קרי מרגע שהחלו להיות נפוצים בציבור, הם שווים יותר, לכן יהיו נפוצים עוד יותר, וחוזר חלילה. שוק רשתי מאופיין במעין מונופול טבעי, שכן רשת אחת גדולה מניבה תועלת גדולה יותר מאשר שתי רשתות קטנות יותר. הדינמיקה הנוצרת היא של מאבק בין רשתות בתחילת הדרך, עד שאחת זוכה ליתרון משמעותי דיו, שאנשים מתחילים לעבור אליה מתוך הימור שהיא זו שתנצח. מרגע שהחלו לעבור אליה, הנצחון הוא נבואה המגשימה את עצמה, והרשתות האחרות נדחקות למעמד של שחקניות-נישה, כאלה שנלחמות על הפירורים שהמונופול הגדול משאיר.

כמובן שתמונה זו שטחית וראשונית. הרי אין הכרח שכולם אוהבים את אותו הדבר, ולכן לא ברור שמוצר רשתי אחד יסחוף אחריו את כל האוכלוסייה. זאת אפשר לתקן על ידי הגדרת 'השוק הרלוונטי' או 'פלח השוק' (לא לבלבל עם נתח שוק!). גם לא ברור שארצה להצטרף לרשת כל כך פופולרית, אולי דווקא אני מעדיף להיות במיעוט או אליטה שאינה מעורבת ב'עמך'. זאת ניתן גם להכניס למודל, על ידי הגדרת סף ממנו הרשת הופכת ל'צפופה מדי', או סוגי צרכנים שונים להם יש העדפות שונות לגבי גודל הרשת האופטימלית.
ניתן לחשוב לא רק על תוכנות מחשב או מכשירי תקשורת כגון טלפון או פקס. אופנה זו דוגמא לא רעה למאפיין האחרון. בתחילה הרבה מעצבים מציעים מרכולתם, לאט לאט חלק הופכים דומיננטיים יותר, נוצרת תנופה של 'צריך להיות לי כזה', רק כדי להגיע אחר כך לשלב של 'נמאס, לכולם יש'. במודל של הרשתות, כל זה נכנס בפרמטר אחד, של 'עוצמת אפקט הרשת', וזה יכול להיות פונקציה קמורה. עולה בתחילה ומתחיל להאט או אף לרדת עם הצמיחה.

בהגבלים עסקיים יש דיון נרחב ביותר ברשתות, בעיקר מכיון שבמסגרת משפט מיקרוסופט פיתחו את התיאוריה כדי להתווכח עם מעשי החברה לגיטימיים או אנטי-תחרותיים, ועד כמה צריך לחשוש לעתיד החדשנות.
אך מעבר לסוגיות של תחרות, חישבו על משמעות הנורמות החברתיות והמשפטיות לאורן אנו חיים. כלל מסוים הופך כופה יותר ככל שחלק גדול יותר מהאוכלוסיה שומר עליו. אז הרוב אינו מוכן לקבל את סטייתו של המיעוט, ומפעילים סנקציה כנגד המפירים את הנורמה.
דיון במבנה הבסיסי שעליו זורמת התקשורת לגבי הנורמה, יכול להיות מאיר עיניים לא פחות מאשר דיון בנורמה עצמה.

נניח שאנו רוצים, כחברה, להגדיל את מידת ההתחשבות שלנו אחד בשני. בסופו של דבר, חלק גדול מהמשפט נועד לפתור בעיות שלו היתה התחשבות כזו, הצדדים היו פותרים לבד. האם כתיבת נורמה משפטית מסייעת או מפריעה לתהליך כזה?
מצד אחד, הנורמה המשפטית מצהירה, מעגנת מה שנראה לרוב כ'ראוי' או מוסרי באופן שגם מי שאינו שומר על הנורמה מרצון, יעשה זאת מפחד הסנקציה.
מצד שני, הפיכת נורמה למשפטית הופכת את העניין בעיני רבים ל'ביני לבין המדינה'. אם לא תפשו אותי, אולי כדאי לעבור את העבירה. כשמגדירים בבירור זכות וחובה, אעשה מה שאני חייב, אבל אם מבקשים ממני יותר - אסרב.
חישבו על החקיקה למניעת עישון במקומות ציבוריים. ישירות - אוכף נורמה של אי-עישון. מעשנים, ובעיקר בעלי מקומות בילוי, יחששו מעונש, ולכן העישון יפחת. בעקיפין - הסובלים מעשן, שלא היה להם נעים להתלונן, או פחדו מעימות, כעת יכולים לגשת ולדרוש 'אתה מוכן לכבות את הסיגריה?!'. אלא שככל שהבקשה מקבלת חיזוק מהזכות, כך היא מאבדת כוחה מחוץ לגבולות הזכות - למשל במרחק המוגדר בחוק מהכניסה. אם לך זכות שלא אעשן בפנים, לי הזכות לעשן בחוץ.

עובד לא רע, אם ה'בפנים' וה'בחוץ' מוגדרים בצורה מושלמת לנסיבות מציאותיות, אך לא אם ה'בחוץ' הוא בדיוק ליד חלון הפונה פנימה, או במקום הזה אין לסובל מעשן לאן לברוח, ומה שהוא באמת זקוק לו הוא התחשבות, מוכנות של המעשן לצעוד עוד כמה צעדים לכיוון אחד, בעוד הראשון ישתדל להתרחק לכיוון השני.

אפקט הרשת כאן סמוי יותר מאשר בדוגמאות הראשונות. כאן, השאלה היא אם הרשת החברתית עליה מופצת הנורמה נגד עישון מביאה לכך שהנורמה 'משתלטת', קרי פועלת על כלל פרטי החברה באופן מספק, או שהרשת מפוצלת באופן שהלא מעשנים יפנימו את הנורמה (ישנאו עשן ויכעסו על מעשנים) בעוד המעשנים ידחו אותה ('למה הנעימות שלך כל כך יותר חשובה משלי?!'). הערכת הצורך בחוק, וההשפעות העתידיות שיהיו לחוק כזה, תלויה מאוד במבנה הרשת בה מדובר, והתיאוריה מאפשרת הפרדה בין מקרים שונים שהפרקטיקה יכולה להיעזר בהם לדיון הציבורי.

זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על רשתות חברתיות במובן האינטרנטי של המילה, והשליטה על מאפייני הרשת כדי להשפיע על החדשנות בה. אבל זה לפעם הבאה...

3 תגובות:

Unknown אמר/ה...

היי עדי,
ניתוח הרעיון של מוצר רשת ,מרתק וחשוב.השיווק הויראלי, המעודד רכישת מוצרים אלה, מעצים את אפקט הרשת ביתר שאת.
הידיעה שאופנה היא דוגמה לנסיון ללכוד אותנו ב"רשת",לא תמנע מאיתנו להמשיך ולהיות קורבנות אופנה . אלה בדיוק רגעי האושר החולפים שלא נוותר עליהם.
אני מניחה שגם הרשויות ייטו להתערב פחות במקרים של "פונקציה קמורה" ,שכן על מנת להתערב, צריך לראות שהתופעה מתמשכת ולא רגעית וחולפת.
הדיון המעניין הוא באמת בשאלה האם נורמה משפטית מסייעת או מפריעה. הדילמה, כפי שהיא מוצגת על ידך , מזכירה את המחקר המעניין שנערך דווקא בישראל,על ידי החוקרים א.גניזי מהטכניון וא.רוסטיצ'יני מטילבורג,הולנד.במסגרת המחקר, נעשה נסוי להטיל קנס כספי על הורים המאחרים לקחת את ילדיהם מהגן,כדי למגר את תופעת האיחורים.כתוצאה מהטלת הקנס,עלה מספר המאחרים.ההסבר לכך הוא שההורים החליפו את הייסורים הרגשיים שלהם בקנס כספי ומצאו אותו חמור פחות.כלומר,כאשר מכניסים כסף למשוואה רגשית, הוא עלול לדרוס את הרגש החברתי הטבעי(חיבה ,עניין , אשמה או התחשבות)כך שהמחקר בהחלט מעגן את הצד השני שלך.
אני סבורה שזו המחשה טובה לגבולות המשפט. "משפט" אינו שם נרדף למוסר או צדק ומי שמסתובב בהיכלי המשפט רואה המחשה ברורה לכך.
אם נקביל לרגע את משפט המדינה לחוקי התורה,נווכח בהבדל.בתורה יש מצוות ספיציפיות וכלליות ,בין היתר, "קדושים תהיו" שמשמעה, קדש עצמך במותר לך ,היינו אל תדקדק בפרטי האיסור ותגיד על מעשה מסויים שהוא לא נכנס בדיוק בגדר האיסור , כשברור שהמעשה נוגד את רוח התורה ורוח האיסור.כאן באה המצווה הכללית של קדושים תהיו ואומרת לך במקרה כזה ,לא לעשות.אפשר להקביל זאת ל"תום לב" בשיטתנו המשפטית ,אבל אין עבירות של "תום לב".לכן נראה שבעיות אלו לא תמצאנה את פתרונן בתחום המשפט, אלא דווקא בתחום החינוך, ולא ניתן לחנך על ידי הצבת איסורים , אלא על ידי עידוד לערכים,לנורמות התנהגות, ודוגמא אישית.
חינוך המבוסס על התחשבות בזולת, אהבת האדם וערך האחדות,הידיעה שכולנו רשת חברתית אחת,עשוי לסייע בפתרון המקרים שאינם בגדר החוק.

יעל אדורם.

Unknown אמר/ה...

היי,
מהצגתך את מוצר הרשת עולה כאילו זוהי תופעה שלילית (או לפחות לא רצויה). לעניות דעתי ישנם מקרים רבים בהם תופעת הרשת היא הבחירה היעילה יותר.
בתורת המשחקים (ע"פ ספרם של דיקסיט וניילבאף)ישנו מודל שת אפקט העדר. מודל זה אומר שפעמים רבות כדאי לי לעשות את מה שכולם עושים גם במקרה שבחירה אחרת היא יותר יעילה עבורי (ואולי עבור החברה כולה) וזאת מהסיבה שלשינוי ישנן עלויות מעבר גבוהות. אפקט העדר חוסך עלויות מעבר ולכן לעיתים הוא יותר יעיל חברתית.
ישנם מקרים רבים בהם מוצר רשת השתלט על השוק וגרם לפיתוח כלכלי אדיר של אותו שוק. (ראה אפילו מקרה מיקרוסופט, ועכשיו תחשוב מנסה להסביר לאחד ההורים איך להתקין מדפסת ב LINUX של לפני עשר שנים. ונכון שאפל הם בחירה לא רעה אך הסתגרותם בתוך עצמה הוכחה כלא יעילה חברתית)
ישנם מקרים רבים בהם אין מוצר רשת וזה גורם עלויות נוספות לא קטנות. ניתן להסתכל לדוגמא על שיטות לשמירת מוזיקה דיגיטלית. קיימים עשרות (ואולי אף מאות) פורמטים שונים. רובנו לא נשמע על כולם ונשתמש במספר זעום מתוכם במהלך חיינו. עם זאת ע"מ ליצור ייחוד בכל מיני מוצרים הם מתהדרים בתמיכה בפורמטים הפחות מוכרים הללו. כל תמיכה בפורמט כזה עולה כסף (ולעיתים כסף רב) לחברות המייצרות את התוכנות (במקרה הטוב) או את המוצרים, כגון DVD ונגנים.
איני יודע אם נעשה ניתוח כלכלי של תמיכה או אי-תמיכה במוצרים אלו, אך כל פעם שאחד מאיתנו קונה מוצר כזה הוא משלם על התמיכה הזו. לחברות לא שווה להוריד את התמיכה מכיוון שהאחרים כן תומכים וכך הלאה...
במקרה זה מוצר רשת היה יעיל יותר חברתית.
יש לזכור שכאשר המחיר של שימוש במוצר רשת יחיד יעלה על התועלת שלו אזי השוק יחליף אותו לבד. גם אם זה לא יהיה בשיטה היעילה ביותר כלכלית.
שיטה אחת כזו יכולה להיות החוק (ומקרה איסור העישון הוא דוגמא מצוינת לכך) אך השוק החופשי יודע לעשות זאת גם בעצמו (למרות התנגדות החברות שלהן יש את מוצרי הרשת) כאשר המחיר הופך להיות יקר מדי (ראה מקרה OFFICE וכל המהפך שקורה לאט לאט, תוך תמיכה בקוד פתוח ודברים דומים)

אילון

עדי אייל אמר/ה...

שלום יעל,
'קדושים תהיו' זו דוגמא מצוינת לעירפול מושגי המשפט. מהווה כלל, אך ללא הגדרה חיצונית-מדידה של ההתנהגות הנדרשת, אלא הנחייה כללית הניתנת לפירוש ומזכירה את המטרה האמיתית. אם זה 'משפט' או לא, זו כבר שאלה אחרת, וניתן להתווכח כאן לאור תורת המשפט בה אנו עושים שימוש. יופי של דוגמא לשאלה במבחן - מה היו אומרים אוסטין, הארט, קלזן, וחבריהם על חוק כזה...

לגבי המחקר בגן הילדים. הדוגמא יפה, ולדעתי משכנעת בקיום התופעה הבסיסית. עדיין מעניין לקרוא ביקורת של אריאל רובינשטיין שהראה כשלים במתודיקה ואיסוף הנתונים...
רעיון יפה, תוצאה חשובה, אך כנראה מחקר בעייתי משהו. שווה להציץ באתר שלו לקרוא בפירוט. www.arielrubinstein.tau.ac.il

ובלי מילה על האופנה איני יכול. אלו באמת 'רגעים של אושר'? אם כן, שווה להינות מהם. שווה גם לשים לב מתי מצטרף אליהם לחץ, הצורך להתאים, 'להיות כמו', או למצוא חן. אלה קצת מיותרים בעיני, אך אולי נקיון מוחלט מהם כבר מממש את 'קדושים תהיו', וזה קצת קשה...

אילון,
אני רחוק מלומר (או לפחות להתכוון) שמוצרי רשת הם רעים מטבעם. אני רק מצביע על הדינמיקה השונה שלהם, ועל החסרונות הפוטנציאליים מהטיית השוק למונופול. המציאות מורכבת מכל מודל שלה, ובוודאי שיש מקרים בהם מוצרים מצליחים למרות קושי רשתי - וגם הפוך.

אתה מסביר נכון שעלויות המעבר הן חלק קריטי מהסיפור, ולכן לעיתים עדיף להיות ברשת המובילה מאשר במוצר הטוב. זו בדיוק הביקורת כלפי מוצרים רשתיים, שהרבה פעמים יתרון בתחילת הדרך מתורגם לשליטה בהמשך, למרות שמבחינת איכות יש מוצרים עדיפים.
החסרון של אפקט הרשת הוא שאיננו יכולים לסמוך על השוק שירומם את המוצר העדיף - בניגוד למודלים הקלאסיים ולרוב המקרים האחרים.
דווקא שוק התוכנה מראה כל כך הרבה יצירתיות וחדשנות, שהטענות שאפקט הרשת מונע מוצרים עדיפים בוודאי מבוססות, אך צריכות הרבה ביסוס לפני שאשתכנע שהדרך היא ברגולציה משפטית.
דוגמת תוכנות הקוד הפתוח מראות שרגולציה חברתית עובדת לפעמים לא פחות טוב.