תקשורת ופסיכולוגיה

שלום לכולם,
אחרי הדיון הסוער של היום, הזדמנות לשתף. אני רוצה שתכתבו על איך היה לכם, במה היה דומה למה שתכננתם ובמה שונה.
מה הקשה עליכם לשמור על הקו שרציתם, איפה סטיתם ממנו או הגבתם יותר מדי להפרעות או גירויים מבחוץ?
מה נתן לכם הזדמנות להוסיף או להעמיק יותר ממה שחשבתם שיהיה, מה העלה הצד השני שנתן לכם הזדמנות להגיב ולשפר מעבר לתכנון המקורי?
מה דעתכם על מי שכנע יותר? מה הייתם מתקנים אצלכם, ומה - לו הצד השני היה עושה אחרת - היה עובד עליכם יותר?

שימו לב גם לתגובות רגשיות ואיך השפיעו עליכם. איזה סוג של טיעונים, או אופן הצגתם, סגר אתכם? מה עיצבן במיוחד, עד כדי להתעסק בגירוי שזרק הצד השני ולא במה שבאמת יעזור לכם לשכנע יותר?
מי לדעתכם היה טוב באופן מיוחד? מה היה בו או בה שנראה לכם כראוי לציון?

ואיך יצאתם מהדיון? במה המשחק הפך אמיתי? מה הפתיע אתכם?

ודבר אחד אחרון - איך הדברים האלה מופיעים גם במקומות אחרים בחיים שלכם? מה חוזר על עצמו, או מה - אם תלמדו להגיב טוב יותר - יעזור לא רק במשחקי שכנוע אלא גם בדברים מהותיים יותר בחיים?

משפט וכלכלה

שלום לכולם,
השיעור אתמול היה עמוס במושגים ושמות חדשים, ובוודאי חלקכם יצאתם מעט מבולבלים.
אני מתנצל על כך, ואוכל להרגיעכם רק בהבטחה שהדברים יתבהרו עם הזמן והחזרות שנעשה. אני מבטיח שהמושגים יהפכו לכלי עבודה ברורים, ועד סוף הקורס (המאוד קצר!) תיאורמת Coase ונוסחת Hand יהיו כל כך ברורים ומובנים מאליהם, שלא תבינו למה בזבזנו עליהם זמן...

אנו סוקרים גישה לניתוח משפטי, ובכך גם צריכים לדעת את ההיסטוריה שלה, וגם את כלי העבודה שלה. הלימוד הוא משולב, וכפי שהסברתי בכיתה, נלך במעגלים כך שכל פעם נחזור למושגים שלמדנו, ונעמיק בהם עוד קצת. בתחילה פורשים את הדברים ומבינים את פשוטם, לאחר מכן מעמיקים ומיישמים, ובסוף הדברים ברורים לחלוטין.

מבחינת קריאה, זו קריטית בקורס ואי אפשר להצליח בלעדיה. הקורס מוגדר כמתוקשב בחלקו, כלומר לא כל החומר נלמד בכיתה, ותידרשו לדעת (כולל במבחן) חומר שקראתם לבד. מותר לשאול לגבי חומר הקריאה הזה בכיתה, אך זה רק כבונוס, ואל תסתמכו רק על השיעור.
לאלה שלא מצליחים להגיע לשיעור, זה הולך להיות הרבה יותר קשה. הרבה מהמושגים הופכים ברורים רק עם יישום והמחשה, ולהבין לבד רק מקריאה אפשרי, אך בעייתי.
רוב חומר הקריאה בנושא הוא באנגלית, מועטה הכתיבה בעברית, וזו בדרך כלל יישומית בנושא ספציפי, ולא נותנת את הבסיס הכללי עליו כולם מסתמכים. כדי להתמודד עם בעיה זו אפנה אתכם למאמרים שלי שכתבתי בעברית ויהיו קלים יותר לקריאה, ותוכלו לשאול אותי לגביהם (מה שיעשיר את הדיון ויאפשר העמקה).

לשיעור הבא אני רוצה שתקראו (מי שלא קרא) את "רטוריקה כלכלית" ואת פסקי הדין המוזכרים בו על עניין אתא נ. שוורץ. בנוסף, תמצאו בתיקיית חומרי לימוד של אתר התקשוב קובץ בשם Survey on Illegal Drugs, מאמר שהופיע ב- The Economist וסוקר את היחס החוקי לסמים אסורים לאור השלכותיו כלכליות (בין השאר). קיראו וחישבו על יישומים נוספים של אותה צורת חשיבה בתחומים אחרים, ובמה היא שונה מהמקובל. מדובר במאמר עיתונאי ולא אקדמי, מה שמקל על המשימה. בהמשך נראה כתיבה אקדמית הדנה בעקרונות הכלליים ונעסוק ביישומים רחבים יותר, ובהבנה מעמיקה יותר של יתרונות וחסרונות הגישה.

רשומה זו תשמש לנו ככלי תקשורת במהלך הקורס, אפשר להוסיף מהארותיכם בזמן הקריאה ולשתף בהן אחרים (מה שיעשיר את הדיון ויתרום לכולם), ואפשר לשאול שאלות או לענות לשאלות קודמיכם.
בכך אנו מיישמים נושא שדיברנו עליו בכיתה, של החצנות, אלא שהפעם ההחצנות הינן חיוביות...

שאלות לקראת מבחן

שלום לכולם,
רשומה זו נועדה לאפשר שאלות לקראת המבחן הקרב בתאגידים ובהגבלים עסקיים.
אתם מוזמנים להעלות שאלות בתגובות לרשומה, ולהגיב לשאלות של קודמיכם. לאחר שאראה השתתפות והתייחסות בינכם לבין עצמכם, אתייחס לתשובות גם אני. מדובר באפשרות לשיתוף פעולה והעשרה הדדית ביניכם, ולא רק לשאול אותי...
אני בטוח שאם יהיה שיתוף פעולה כאמור, תרוויחו יותר ותקבלו הזדמנות שאבדוק גם את תגובותיכם, ולא רק את שאלות חבריכם.
עדי

שלום לכולם,
צר לי על ביטול השיעור השבוע, במיוחד מכיוון שהוא נועד להיות השיעור האחרון בשל הכנס בו אהיה בשבוע הבא...
אקבע שיעור השלמה קרוב למועד המבחן, בקשו מנציגכם להעביר לי אילוצים בזמנים, כדי שאתאם מועד נוח ככל האפשר.

בינתיים כמה מילים על המבחן ועל הקורס. המבחן יהיה "קייס", קרי סיפור מקרה, ובו אשחיל ממגוון הבעיות שדיברנו עליהן במהלך הסמסטר. תצטרכו לזהות צמתים רלוונטיים, ולדון בבעיות. אצפה שתכירו היטב את החוק בחלקים הרלוונטיים, ואת חומרי הקריאה שנתתי במהלך הקורס. המבחן ייכתב בניסיון לאפשר שילוב תובנות שדיברנו עליהן בכיתה, וגם דברים שהופיעו בפרקים של חביב-סגל ושטרן שביקשתי לקרוא, גם אם לא דיברנו עליהם. אם תעברו היטב על מחברת הכיתה ותקראו בעיון את חומרי הקריאה, לא תהיה לכם בעיה עם המבחן. כמובן שצריך גם להבחין בין טובים למצוינים, ולכן יהיו דברים שקל יותר לזהות וגם כאלה שקצת פחות. שמות של פסקי דין מובילים, ככל שהזכרנו בכיתה או הופיעו בקריאה, חשוב לזכור – אך יותר מכך להבין את ההיגיון הפנימי, לחשוב על הדברים.

הקורס עצמו היה לי קצר. הספקנו מעט מאוד, ותחושתי היא שגם מה שנגענו בו, ניתן להעמיק עוד הרבה יותר. קחו בחשבון שתשעים דקות בשבוע הן מעט מאוד, ומדובר רק בהקדמה לנושא מאוד גדול ורחב. אתם מוזמנים לקרוא ולהעמיק עוד, כדי להכיר קצת יותר את עולם דיני החברות, ואשמח מאוד להמליץ ולכוון את מי שרוצה.

גם החלק החברתי עליו דיברנו בתחילת הקורס ראוי לעוד קצת מחשבה. התאגיד הוא מסגרת משפטית לארגון, ולאופן שאנו מארגנים פעילות מסחרית יש השפעה על אופן התנהלותה ועל תוצאותיה. כולנו פועלים במסגרת תאגידים ונמצאים באינטראקציה עם תאגידים אחרים, וחשוב לזכור לא לתת ל"תפקיד", לכובע שאנו חובשים באותו רגע באותו ארגון, להסתיר את הפנים שמתחת. בסופו של דבר אנו יחידים הבאים במגע עם יחידים אחרים, ולכולנו חובות אנושיות ומוסריות הקודמות לתפקידנו למקסם אינטרס מסוים ברגע מסוים. זה נכון למנהלים בחברה וזה נכון לעורכי דין בבית משפט. זה וגם זה פוגשים את השומר בחניון, את השכן במעלית, ואת שאר בני האדם בכל מקום.

בעודכם רצים קדימה בהשכלה שלכם וברכישת המקצוע שלכם, ודאו שאתם דורשים מעצמכם לא פחות במישור הפשוט יותר, היום-יומי. אם לא שמתם לב לאדם שלידכם, פיספסתם הזדמנות. גם לעשות טוב וגם ללמוד משהו אמיתי. הישמרו מאימוץ התפקיד יתר על המידה, ומחשיבה במסגרות. לכולנו משימה משותפת אחת – לתת קצת יותר טוב מאשר אנו מקבלים. כל אחד בדרכו, וכל אחד בתחומו – אך במעשים ולא בקלישאות. אם להזכיר את הסרט שראינו בתחילת הסמסטר – אם מצפים ממנכ"ל חברה שיחשוב ולו מעט מחוץ למסגרת האינטרס הישיר והפרטי שלו, מה זה אומר על הציפיות ממני ומכם? נוודא שאנו דורשים מעצמנו לפחות יותר ממה שאנו מצפים מאחרים, ונבחן את עצמנו לעיתים קרובות.

שיהיה לכם קיץ מצוין ולימודים מהנים, שהמבחנים יפריעו רק קצת, ושתחזרו בשנה הבאה מוכנים לצלול להעמקה שעוד לא הספקתם לחלום עליה השנה.

הצעת מחקר

שלום לכולם,
בקורס 'שיטות מחקר במשפטים' נתתי הצעת מחקר לדוגמא, לקרוא ולהבין את הערותיי עליה.
כאן, בתגובות, אשמח להערות, הרחבות, ושאלות לגבי ההערות להצעת המחקר, ובכלל.
ההשתתפות מבורכת, ומהווה חלק מהמשימות והציון בקורס. מותר גם להרחיב...

תאגידים

שלום לכולם,
ביקשו ממני לסדר את הקורס בכמה מילים, לתת תבנית שתסביר מה בעצם אנחנו עושים פה.
בגדול, הכותרת הגדולה בדיני החברות היא בעיית הנציג. חברה היא אוסף של בני אדם שלוקחים על עצמם תפקידים שונים ויוצרים שיתוף פעולה בתבנית של תאגיד.
במהלך כל הקורס, לומדים את הדרכים השונות שדיני החברות יצרו על-מנת לאפשר שיתוף פעולה פורה ככל האפשר, ולמנוע ניצול לרעה של כוח שמופקד בידי יחידים, בעיית הנציג. כשהיחידים הם המנהלים, מדברים על חובות אמון וחובות זהירות; כשהיחידים הם בעלי שליטה, לומדים על חובת ההגינות וקיפוח המיעוט; כשהיחידים הם בעלי מניות כנגד נושים, לומדים על שיעבודים ופירוקים.

הסרט איתו התחלנו את הסמסטר הנוכחי, מביא טענה של בעיית הנציג בה הפירמה המסחרית משתמשת לרעה בכוחה הכלכלי, ומחצינה עלויות על סביבתה. כמו בעיות הנציג הקודמות, גם כאן יש מי שמסורות בידיו מושכות מסוימת, והפחד הוא שהעגלון ייקח את הכרכרה לאן שהוא רוצה, במקום לאן שהנוסעים רוצים. או לפחות ימשוך יותר מדי ימינה ונגיע למקום כלשהו ביניהם.
הבעיה מועלית באמצעים חזותיים ורגשיים, אך הטענה הבסיסית היא שדיני החברות יוצרים הטיה, מאפשרים לתופעות אלו לגדול, ואינם מטפלים בבעיית הנציג. הנציג כאן הוא לפעמים הפירמה המסחרית, שמסורות בידיה מושכות לטיפול במה שמוגדר 'עיסקי', אך משפיעה גם על אחרים מחוצה לה, ולפעמים הנציג הוא אינטרס מסוים בתוך הפירמה, למשל של בעלי מניות, או בעלי מניות מסוג מסוים, על קהלים אחרים המטופלים דרך דיני החברות עצמם.
אנחנו דיברנו בשיעור על דרכים בהן הכלים המוכרים בדיני החברות מופעלים לכיוון מסוים, וחיברנו לדיון על תכלית החברה, שהכרתם מהסמסטר הקודם. במסגרת זו, ניסינו לראות איך הדיון התיאורטי לכאורה יוצר מציאות משמעותית מאוד. אם תכלית החברה היא למקסם רווחי בעלי מניות, אז כאשר רווחים אלו מתנגשים באינטרס אחר, המבנה שיצרו דיני החברות יטה את התוצאה לכיוון זה, על חשבון אינטרסים אחרים כפי שתוארו בסרט.
מצד שני, ראינו שלטיעון הבסיסי הזה, שיש בו הרבה קסם ואמת, יש גם כמה וכמה עידונים וסייגים. במובן זה, לי אין מטרה שתסכימו עם טיעון זה או אחר, אבל חשוב בעיני שתבינו את הפיתוח שלהם, איך מזהים את סייגיו של הטיעון ובודקים את גבולותיו.

החיבור לפסק דין פורד היה על מנת להמחיש איך הדברים מופיעים בפועל. לא ההלכה המצוטטת בו, של חברה ככלי למיקסום רווחי בעלי מניותיה, אלא דווקא הסיפור. מה הבעיה שההלכה הזו באה לטפל בה באותו מקרה. הרי השופטים לא התכוונו לכתוב הלכה, אלא לפסוק במקרה שלפניהם. הסיסמא המילולית בה בחרו נועדה להיות הסבר להחלטה הנראית להם נכונה וראויה, ונסיבות אותו מקרה מראות איך מתנהג נציג שרואה בחברה את שלו. קיצוניות המקרה, כולל הקיצוניות המילולית של הנרי פורד עצמו, מביאה להגדרה מאוד קלה לשופטים הרואים בפירמה המסחרית כלי חברתי לתפקיד מסוים, ולכן גם הגדרתם פשוטה ומתאימה מאוד לאותו מקרה.
השאלה הבאה כמובן הוא מה נעשה עם ההגדרה, באילו מקרים נוספים היא מועלית כדי לפתור בעיות אחרות, ועד כמה מה שהתאים במקרה מסוים באמת מייצג חשיבה מעמיקה על הגדרת תכלית החברה וניסוח מדויק של כל המאפיינים החשובים.
מכיוון שלמדתם את ההגדרות שהתפתחו בספרות, פסיקה, וחקיקה לאורך הזמן לגבי תכלית החברה, הצעד הבא היה לבדוק יישומים. לכן ביקשתי את סקירת פסיקת המחוזי בעניין, שתראו מה השימוש בפועל בסעיף. את השימוש האמיתי בדוקטרינה, לא בהגדרה המילולית אלא בתפישה שהולידה אותה, רואים ביישום. כיצד שופטים הנתקלים בבעיה בה יש ניגוד אינטרסים אכן פוסקים.
חלק מזה רואים במקרים של פיקוח על דירקטורים, כמו מקרה Wrigley, אך בעיקר סוגיית קהלים אחרים עולה לקראת סיום חיי החברה ושאלת הרמת המסך, ונדבר על כך בהקשר של שיעבודים ופירוקים.

מקרה Pillsbury נועד למשוך את הדיון לכיוון של פרקטיקה, להבין איך זכויות דיוניות הן לפעמים לב העניין, וההגדרות העקרוניות הופכות לכלי כדי להחליט בפרוצדורות הקטנות ביותר. מכאן נמשיך לשני כיוונים: להיכרות מעמיקה יותר עם הפרוצדורה, מהם הכלים העומדים לרשותנו, ולהבנה מעמיקה יותר של גבולות הפירמה – מתי בעיות מסוימות מקבלות פתרון במסגרת התאגיד, ומתי משאירים זאת לחקיקה אזרחית כללית או לפיקוח השוק.
בניגוד לדיון המוכר בחובות התנהגותיות (אמון, זהירות, הגינות, תום לב) הכיוון אליו אנו הולכים הוא של פתרונות מבניים – כיצד המבנה הפרוצדוראלי של הפירמה יוצר קבלת החלטות, ומהם הכשלים המבניים אליהם יש לשים לב.
במסגרת זאת, אני רוצה שתעשו שני דברים: קיראו את המאמרים שנתתי לכם לפני החופש (לא, הסיכומים לא מספיקים, הרעיון הוא להעמיק ולחשוב עצמאית דרך הטיעון, לא ללמוד בעל-פה את הכותרת שלו), וחישבו על ההגדרה המוכרת של בעלי המניות כבעלי האינטרס השיורי, או הנושאים בסיכון השיורי.
כשנחזור ללימודים, ארצה לבחון את גבולות הטיעון, ומה בדיני החברות נשען עליו, מתי הוא משמש לפרשנות זכויות דיוניות מסוימות שמכריעות את הכף בסכסוכים בתוך הפירמה.

חג שמח. ותשתמשו היטב בהזדמנות לחופש וגם לחירות פנימית.

על מציאות מורכבת והסברים פשוטים

אנשים רוצים לתת הסבר לדברים. זה קרה בגלל. או להפך או בעקבות.
אנשים רוצים להבין. חושבים שלכל תוצאה יש סיבה.
אנשים שואלים, אם זה ככה, אם זה באמת היה ככה, אז למה נשארת?
אז למה לא אמרת?

אנשים נעצרים, רגע, הוא הכה אותך? רק אל תגידי שהוא הכה אותך! אנשים מסתקרנים, אולי יש פה סיפור סנסציוני. אנשים לא מבינים שיש יותר מדרך אחת להיות מוכה ושאף אהבה לא דומה לאחרת. כי שום אהבה לא תהיה דומה לזו שלך.

והרי זאת הסיבה שהיא לא אמרה. וזאת הסיבה שהיא נשארה. כי אנשים לא מבינים. לא יכולים להבין. אנשים רוצים חלוקה ברורה. טובים ורעים, ומה שנכון, ומה שלא. אנשים לא מבינים שגם אנשים טובים עושים מעשים רעים. לפעמים. מתוך הכוונות הכי טובות. לפעמים. מתוך הרגשות הכי נאצלים. לפעמים. כי לפעמים הכול משתבש.
(מתוך פעם בחיים, של מירי רוזובסקי. מומלץ בחום!)

ניירות עמדה וניקוד עצמי

שלום לכולם,
ניסיתי בקורס בתורת המשחקים, וכעת בקורס בהגבלים עסקיים, לתת לתלמידים להעריך ניירות עמדה שכתבו חבריהם, ולעיתים של עצמם. הרעיון הכללי הוא ליצור מתווה של ניירות עמדה כהתכוננות לשיעור, העמקה ומחשבה בחומר הלימוד (שלא לדבר על עידוד לקריאת החומר), יחד עם ההזדמנות לקרוא משל אחרים, להתרשם משינויי סגנון ונקודות מבט, ולחזק את היכולת הביקורתית שלנו כלפי עצמנו, וגם כלפי זולתנו.
בינתיים הניסוי מצליח יפה. למרות חשש של כמה שלא יהיה תמריץ להשקיע או שכל אחד רק יחפש את הניקוד המקסימאלי לעצמו, מסתבר שכשבוטחים בנו, אנו בדרך כלל עומדים במשימה, והנקודות אינן חזות הכל. כמו בחיים, גם כאן יש אינטרסים סותרים והתנגשות בין אגואיזם רציונאלי פשוט לבין ערכים אחרים, וכמו בחיים, גם כאן בדרך כלל רוב האנשים אינם כה שטחיים או אינטרסנטים כפי שאולי נהוג לחשוב. יותר מכך, הצורך להתעמת עם ההחלטה כיצד לפעול גורם לנו להעמיק בשיקולים הערכיים, וללא קשר לתוצאה – כבר בכך יש תהליך לימודי חשוב.
בנייר הראשון מעט מעל שליש נתנו לעצמם ניקוד נמוך ולאחר ניקוד גבוה. בנייר השני, הניקוד היה של כל אחד לעצמו, בלי מידה של תחרותיות או של השוואה, והרוב הגדול נתנו לעצמם 3 (היו כמה שנתנו לעצמם 2, ומקרה יצירתי אחד שנתן לעצמו 2.5). נראה שניתן לראות כאן במקביל הערכה עצמית למאמץ, יחד עם הידיעה שויתור על נקודה לא מעביר אותה למישהו אחר, ולכן ניתן לראות בכך 'בזבוז'.
מה שהיה מעניין במיוחד, הוא הנימוקים שנכתבו. רבים התייחסו לנקודות שהעלו בנייר העמדה, והעובדה שחשבו על כך לפני שהסברתי בכיתה, וחלק ניצלו את ההזדמנות להסביר שוב מדוע נקודה זו אחרת שהעלו חשובות או מעניינות במיוחד. רבים עוד יותר התייחסו לקושי להעריך את עצמי ולהטיות שבוודאי כרוכות בדבר. מכיוון שממילא המהות חשובה בעיני מהציון, מצאה חן בעיני המודעות לתהליך שהופגנה בחלק מהנימוקים, שהראו שתהליך הביקורת מוסיף עוד שלב מחשבתי על תהליך הכתיבה.
שורה תחתונה, נראה שנוצרת השתתפות מאוד יפה ומחשבה מעמיקה, בדיוק מטרתן של עבודות במהלך הסמסטר. מעבר לכך, העבודות המוגשות מושקעות ומראות חשיבה יצירתית ואישית, מה שעוזר לצאת מהשבלונה של כיתה, ומאפשר יותר התרחבות לצדדים ומחשבה על יישומים מעבר לחומר הנלמד.
אני נזכר בציטוט של Matthew Rabin שקיבל פעם משוב מסטודנט בסוף קורס: "מכיוון שהגשת העבודות לא הייתה חובה, לא היה תמריץ לעשותם, וכתוצאה מכך לא תרגלתי מספיק ולא הצלחתי בבחינה".

מיצאו את התמריץ במשפט...

בתור מי שמלמד ניתוחים כלכליים רציונאליים ותחומי משפט המבוססים עליהם, חשוב להדגיש שהרציונאליות עשירה הרבה יותר מאשר רק מירוץ אחר הניקוד. יפה לראות שאכן כך, והשקעתכם (שבוודאי קשורה גם לחווית הלימוד ותוצאתה) ניכרת. מי יודע, אולי בסוף נראה שהלימודים הם כיף ואתגר ואפשר לוותר כליל על תמריץ הניקוד...

The Corporation

הסרט מציג תמונה ברורה של התאגיד כיצור משפטי בעל ראייה חד-מימדית של העולם: מיקסום התועלת העצמית. עוד טרם הויכוח על מהות תועלת עצמית זו, אם מדובר ברווחי בעלי מניות בלבד או גם stakeholders אחרים, מדובר באגואיזם צרוף. בניגוד לאדם בשר ודם, שכרוכים בו יחדיו מוסר, אידיאולוגיה, קהילה, חינוך לערכים, ויכולת אמפתית מולדת - בתאגיד מדובר ביצור נעדר אמפתיה, נעדר יכולת לראות באחרים מטרות לכשעצמם ולא רק אמצעים בדרך למקסום תועלת עצמית של התאגיד.

ביקשתי לחשוב על השלכות של דיני התאגידים, מקומות בהם הדין מעגן תפישה זו או מסייג אותה, הגדרות משפטיות הגורמות לקבלת החלטות שטובה לתאגיד אך לא לסביבתו. ביקשתי גם לקרוא את Dodge v. Ford בקפידה ולהבין את מקור ההחלטה השיפוטית שם, מדוע נקטו בטקטיקה של הגדרה ברורה כל כך לתכלית החברה. וביקשתי גם למצוא פסיקה מחוזית העושה שימוש בהגדרת תכלית החברה, ולהבין לא רק את ההגדרה אלא גם ובעיקר את יישומה. אנו מתעניינים בתפקידו של הדין ותפקידה של ההלכה הפסוקה בהשפעה על המציאות. כך גם לגבי הסרט, השאלה המעניינת אותנו במסגרת קורס זה, היא כיצד משפיעות ההגדרות בדיני התאגידים על קבלת ההחלטות בפועל, כיצד שינוי הדין יכול להשפיע על קבלת החלטות, ומהן ההשפעות האגביות של הגדרות שנראות טוב על הנייר, אך לא תמיד חושבים על השלכותיהן בהמשך הדרך.

את התובנות העיקריות שלכם, ודוגמאות שמצאתם, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות לרשומה זו לקראת הדיון בכיתה.

על השפעת הרגשות על המשבר

יש דיבורים על כך שאם הציבור מרגיש משבר כלכלי, הוא גם יוצר אותו, או לפחות מעמיק אותו. למה הכוונה, ועד כמה הדברים מבוססים? הדברים הומחשו על ידי כלכלן בריטי מפורסם בשם קיינס, שדימה את הבורסה לתחרות פופולרית באותם הימים – תחרות היופי שהתנהלה בעיתון. עיתונים נהגו לפרסם 50 תמונות של עלמות-חן, ולבקש מן הציבור לדרג אותן. הזוכים היו אלה שהדירוגים שלהם אכן תאמו למה שנתקבל, קרי לממוצע ההערכות של האנשים האחרים. במשחק כזה האסטרטגיה המנצחת היא לנסות ולקלוע לטעמם של אחרים, בעודנו יודעים שגם הם מנסים לקלוע לטעמם של כל השאר. התוצאה היא מירוץ בלתי-פוסק מסוג "אני חושב שהוא יחשוב שאני חושב", שממשיך עד אינסוף מבחינה תיאורטית. מבחינה מעשית, אין צורך להמשיך לאינסוף, וזו גם לא אסטרטגיה מוצלחת במיוחד – כל מה שצריך הוא לחשוב צעד אחד יותר מהאחרים. תובנה מהסוג של "אל תהיה צודק אלא תהיה חכם" רלוונטית גם כאן.

רבים משחקני הבורסה פועלים גם הם באופן דומה, כאשר הם מנסים לצפות מה הציבור יעשה ולמכור או לקנות רגע אחד קודם. מכיוון שיש רבים במשחק הזה, ומכיוון שמדובר בעצם בהימור על מה אחרים יחשבו, נוצרת תנודתיות התלויה במה אנשים חושבים שיקרה, ובעיקר במה הם חושבים שאחרים יחשבו. מכיוון שכך, אם מדברים על משבר, יוצרים ציפייה למשבר, ואז רבים ימהר להיפטר מניירות הערך שלהם והמחירים ירדו – מה שיחזק את הדיבורים על משבר ואת הלחץ למכור עוד. דינאמיקה זו קיימת בכל שוק המבוסס על ציפיות, והיא חזקה במיוחד כאשר ההשקעות הן לטווח קצר. כמובן, שחוץ ממנה יש גם עליות וירידות בייצור, תפוקה, ומדדים אובייקטיביים אחרים.

במשבר הנוכחי, שוק הנדל"ן האמריקאי קרס כאשר בבת-אחת איבדו רבים את האמון במכשירים פיננסיים שאמורים היו לאפשר השקעה עקיפה במקרקעין, תוך סיכון נמוך לכאורה, ממה שהיה בהם בפועל.
בהקשר של מוצרים רגילים – מכנסיים, חולצות, אוכל, וכל השאר – לכאורה אין רלוונטיות לציפיות, אך אין זה כך. אם אני חושש ממשבר ואיבוד חלק מחסכונותיי או הכנסתי, אצטמצם ואקנה קצת פחות. אם כמוני יעשו רבים, המכירות בחנויות יצטמצמו, מה שיוביל להקטנה בהכנסותיהן, צורך שלהן להצטמצם, ופיטורין או הקטנת תעסוקה. אלו שהכנסתם נפגעת, כמובן יצטמצמו עוד – וכמוהם אלו שחוששים שאולי הכנסתם תיפגע ורואים שיש בסיס לדאגה. בקיצור – אותה דינאמיקה של ציפיות היוצרות מציאות.

העובדה שכולנו חיים בתוך מערכת שחלק ממה שמניע אותה הוא ציפיותיהם של החברים בה, וכולנו מושפעים זה מזה, אינה חדשה. גם משברים כלכליים אינם תופעה חדשה, ויתכן שגם לא בהכרח רק תופעה שלילית. אולי נכון הוא להצטמצם קצת, אולי נכון לשמור יותר ליום סגריר, ואולי עדיף לזכור שבהיותנו ערבים זה לזה גם נעזור זה לזה בשעות מצוקה, בשעות משבר. המירוץ אחר הצמיחה, אחר הרווח, הוא חלק ממה שמניע את מעגל הייצור וגם את מעגל הספקולציות. כל מי מאיתנו ששמח על התחרות בשוק ההון וקיבל ריבית יותר גבוהה על השקעותיו, צריך לקבל כעת גם את צידה השני של המטבע. תזכורת טובה לכולנו שיש גם ימים יותר קשים, ויש את אלו שנפגעו יותר מאיתנו וזקוקים כעת לעזרה. תזכורת טובה גם לכך שאם רצים מהר מדי אחרי הרווח קצר-הטווח, נתקלים באבן ונופלים. ואם כבר כולנו תלויים זה בזה, ומשפיעים על השווקים ביחד, אולי עדיף לצעוד במתינות בכיוון הרצוי ולזכור שיש דברים משמעותיים יותר מאשר אם כבר קנינו את המוצר האלקטרוני האחרון, או הרווחנו בבורסה את כל מה שאפשר. יתכן שכך הצמיחה הכלכלית תהייה מתונה יותר, אך כחברה וקהילה - הרווח גדול הרבה יותר.

וזו רחוקה מלהיות הדוגמא היחידה בה מחשבות ותודעה יוצרות מציאות, או בה דאגה מסייעת למציאות להצדיקה בדיעבד...

תורת המשחקים

הבסיס של תורת המשחקים הוא בתיאור יחסים אסטרטגיים. איך מבנה האינטראקציה (קשר הגומלין?) בין הצדדים משפיע על התנהגותם, ועל התוצאה אליה יגיעו. כשאנו חוקרים את דילמת האסיר או מאבק המינים, אנחנו מבינים ששינוי קטן של רכיב אחד, עוצמת ההעדפה, משנה את התוצאה בצורה ממשית. השימוש בטבלאות ומספרים ממחיש זאת בצורה שקשה להתווכח איתה, אך דורש רידוד מסוים של האנלוגיה. אם רוצים לראות את ההבדל בשני אנשים ושתי אופציות, צריך טבלה קטנה. זה נחמד כדי להראות את מקרי הקיצון, אך רק בא להמחיש אמת רחבה יותר – שאפשר להבין את התנהגות בני האדם מעט יותר, אם נבין את כללי המשחק בהם הם פועלים.

הקטע המשחקי, הוא להראות דינאמיקה מסוימת המתקיימת בדוגמא המספרית, ולחשוב מה זה אומר. איך כלל מסוים גורם להתנהגות מסוימת, כמו בעיית המידע ליצירת תיאום במאבק המינים, או בעיית היעדר האכיפה בדילמת האסיר.

ברגע שהבנו איך הכלל גורם למשחק להיראות בצורה מסוימת, אנחנו יכולים לשים לב למקומות נוספים בחיינו שקורה דבר דומה. לאורך הקורס שיחקנו משחקים רבים. כשביקשתי מכם לעשות פגישה של שעה, בה מתווכחים על שעת סיום הפגישה, רובכם הסכמתם על חלוקת נקודות וזהו. במשחק ביניכם לביני לא הייתה לי יכולת אכיפה, ואם מטרת המשחק השגת הנקודות, הסכם זו דרך מאוד זולה עבורכם להשיג זאת. כמובן שבמודל הזה הייתה הנחה שהמטרה היא נקודות, וזמן מהווה עלות שעדיף למזער. אפשר גם לחשוב אחרת. אם הזמן לא ממש יקר, והמטרה היא ליהנות ולגלות דברים חדשים – יש כאן משחק מאוד מוזר ששווה לבדוק מה עומד מאחריו. יצירת ההתנסות מייצרת תועלת שאינה מושגת בהסכם. כך שמאבק על נקודות יכול להיות רווח, לא פחות מאשר קרב איגרוף ששני הצדדים שמחים עליו.

מחשבה על הדברים כמשחק מעלה את השאלה "למה זה פעל כך?" ואפשרות להתבונן בכללי המשחק ובנסיבותיו. כאשר מסתכלים על סכסוך שכנים שואלים למה הגיעו לאן שהגיעו, מהו המשחק שבו הם פועלים. אם הם תקועים בדילמת אסיר בעייתית (קיראו למשל את הדוגמא של אריאל רובינשטיין על שקיות האשפה מניילון או חישבו על כך ששניהם רוצים להסתדר בעניין החנייה, אבל כל אחד מעדיף להיות זה שקרוב למדרכה), עולה שאלה לגבי איך אפשר לפתור להם את הבעיה או לשנות קצת את כללי המשחק על-מנת שלא תתעורר. לפעמים הפתרון הוא בדמות יצירת אכיפה, לפעמים באמצעות אספקת מידע או ברירת-מחדל. לפעמים מתנהל מירוץ לתחתית הנובע מחוסר יכולת לאמת את מצב המימכר, כמו אצל אקרלוף. חלק מתפקידם של בתי-המשפט הוא לוודא יכולת אכיפה בדיעבד, שתגרום לצדדים מראש לומר אמת. חלק הוא לשפר מיומנות אימות בדיעבד, כדי שבעיית הלימונים לא תתעורר גם מלכתחילה.

דרך כללית לתאר זאת, היא לראות את המחוקק כפותר בעיות תיאום של אזרחיו.
אם חושבים על מודל מסך הבערות של רולס, אפשר לדמיין את כולנו נמצאים טרם יצירת החוק וכיצד כולנו מסתכלים קדימה ורואים את מגוון המשחקים שנמצא את עצמנו בהם. מתי נהיה בדילמת אסיר (למשל באינטרס להפר חוזה, בהידחפות בתור לרמזור בכביש, וכו') – ואילו כללים היינו מסכימים להם כדי ליצור מצב טוב יותר לכולנו. אפשר לחשוב על משחק ה 180-300 (דילמת הנוסע) ששיחקנו, או הגירסה בכיתה שנתתי לכם לבחור מספר בין 1-10 לנקודות קולקטיביות, ומי שבחר נמוך קיבל בשניים יותר. מירוץ לתחתית שנוצר לא בגלל בעיית מידע, אלא בגלל שכדאי להיות רק בקצת יותר נמוך מהאחר שלידי – כמו מלחמת מחירים בעולם המסחרי.

כשהמחוקק מתפקד כפותר בעיות תיאום, הוא מתבונן במצב הדברים הקיים ושואל איך אפשר לשפר אותו בהתערבות מינימלית. לא בכפיית הפתרון הנכון, אלא יצירת מסגרת בה אנשים יגיעו לבד לפתרון הנכון.
למשל ביצירת עוולה של גרם הפרת חוזה שגורמת לכך שלא כדאי להיכנס בין שני צדדים שכבר הסכימו ביניהם. אז, המתערב החיצוני נמנע מראש מהצעות מפתות, ולא צריך לסמוך על חוש ההגינות של אחד הצדדים, או על אכיפה אפקטיבית של בתי המשפט. הפיכת הפעולה לא כדאית לצד ג' עשויה להיות קלה הרבה יותר מאשר הפיכתה ללא כדאית לצד לחוזה עצמו, למשל מכיוון שכך יש עוד מישהו שמפחד להיתבע, ומעדיף לא להכניס ראש בריא למיטה חולה.
כשמראש מונעים בעיה, אפשר לעשות זאת במחיר נמוך, כולל אותו חלק במחיר שמקורו ברגשות פגועים.

בקורס למדנו ותרגלנו מגוון גדול של משחקים ומכרזים. כל אחד הראה דרך להפעיל דינאמיקה מסוימת, וכל אחד גם מופיע במקומות שונים בחיים. תפקידכם כעת יהיה להרחיב מבט ולראות דוגמא משלכם למקום בו מופיע משחק מסוים, ואיך המחוקק או מערכת המשפט מעורבים בו. לפעמים המשחק נוצר על ידי דין, ולפעמים הדין מתערב במשחק שהיה קיים בלעדיו – על מנת לשפר את תוצאתו. על אלה אפשר לדבר בשיעור, וכדאי לשמור כמה הפתעות למבחן. שם, אתם במשחק מול חבריכם, שכן ככל שהדוגמא שלכם מקורית יותר ואחרים חשבו עליה פחות, כך ייטב ציונכם. דרך שלי לשחק איתכם משחק שבתקווה יניע אתכם לחשוב הרבה על הדברים ולעבור את התהליך – שחשוב לי הרבה יותר מאשר הציון הסופי שיניב.
במונחים של הפרדה אקוסטית, המטרה הושמה שם רק כדי להניע אתכם ללכת בדרך, ששם התועלת האמיתית...

שיחה עם זר

ביקשתי לדבר עם אדם זר. חלקכם לקחתם את זה לכיוון של יצירת שיחה עם מי שהכרתם מרחוק, אך לא שוחחתם – גם טוב. בשניהם יש היבט של הקשבה לאחר, יצירת מרחב לאחר בסיטואציה שאינה מובנת מאליו. בשניהם אנו עושים מקום לאחרים להתבטא, יוצרים את הפתיחה ומשאירים מקום בשביל השני למצוא את מה שמתאים לו בשיחה. היוזמה מבאה מאיתנו, אך היא לא מצליחה אלא אם כן השני רוצה להמשיך בשיחה, היא נותנת לו משהו. במובן הזה, המאמץ מצידנו הוא של "את פתח לו", להיות אלה שמוכנים להסתכן בכך שיראו אותנו כמוזרים, שידחו אותנו ואת ניסיוננו להתקרב. המוכנות לקחת את הסיכון מאפשרת למוזר להתרחש, לאחרים להיפתח כלפינו, ולנו להוביל למחוזות חדשים.

יש בכך קיום מצווה גדולה בעיני, ההקשבה לאחרים ופיתוח השיחה. זה יוצר קירבה בין מי שהיו רחוקים, ובכך מוסיף לפחות שני חיוכים. אנו לומדים עד כמה אנו דומים למי שנראו שונים, והם מקבלים פתאום זריקה של התעניינות וקירבה, שמשפרת את היום ומעלה את האופטימיות. אחר-כך שנינו מסתובבים בעולם של ארץ ישראל היפה...

האימון בהקשבה, בשתיקה, בהתבוננות פנימה, מאפשרים יצירת מרחב פנימי, מקום להכיר את הרעש הפנימי, על-מנת לשים אותו בצד לפעמים ולהשאיר מקום לאחר. ההקשבה המלאה היא יצירת מקום לאחר להיכנס אלינו פנימה, והתהליך מועיל לשני הצדדים.

כמובן שאנו לומדים מכך גם הרבה על סגנונות תקשורת, על הבדלים בין בני-אדם, ועל מוטיבים חוזרים שאפשר לזהות גם כשהם מוקפים בתפאורה שונה.

יש מי שלוקח את זה לכיוון המניפולטיבי, של שימוש בהיכרות על-מנת להשפיע יותר, לדחוף.
בעיסוק כעורכי דין יש פעמים שבדיוק מודעות כזו תאפשר לעצבן את העד, לנצל אנטגוניזם שיש לשופט כלפי עורך הדין השני, לעודד אותה, ועוד. פעמים רבות הרבה יותר היא תאפשר הקשבה למה שנאמר בין השורות, איפה האחר מתוח יותר ופחות, ומה מעסיק אותו. היא גם תאפשר קליטה של מי עומד מולי ואיפה הוא ממוקד, והתאמת המסר שלי לאופן בו הוא מקשיב לדברים. לדבר בשפה שלו.

האימון כאן הוא העיקר, והמשימות שאני נותן נועדו לבחון את הדברים ממגוון פרספקטיבות ומהתנסות אישית. אפשר לדבר על הכישורים שכדאי לפתח ולעבוד עליהם, ואפשר לשלוח אתכם לדבר עם אדם זר, שיכריח אתכם להשתמש באותם כישורים ולפתח אותם תוך כדי תנועה.
תהליך ההסתכלות תוך כדי, הדיווח על כך בבלוג, גם הוא חלק מאותו תהליך. הצורך לכתוב על כך מוליד הסתכלות בוחנת ומחשבה על הדברים. אחר כך הכתיבה יוצרת דינמיקה משלה, ונוצר תהליך שיתוף. ואז אחרים קוראים ומקבלים השראה לדברים שלהם. ושוב התהליך מועיל לכל הצדדים.
מישהו אחר עוד היה קורא לזה החצנות חיוביות...

אשמח מאוד לשמוע רשמים וחוויות, גם ביחס לשיחות שהצלחתם ליצור, וגם ביחס לתובנות שרכשתם לעצמכם תוך כדי - בתרגול מופנה חוץ (שיחות עם אחרים) כמו גם בתרגול המופנה כלפי פנים (שקט, הקשבה, התבוננות).

סגנונות תקשורת ומודעות

שלום לכולם,
העיסוק בסגנונות תקשורת מעלה את נושא המודעות לעצמנו, לאופן בו אנחנו פועלים. גם מסתכלים על עצמנו מעט מבחוץ, וגם מדמיינים קצת יותר איך מישהו אחר, השונה מאיתנו, רואה אותנו. אם אני נוטה לקצר ולתמצת, ואולי קצר מאוד בטלפונים, מישהו אחר עלול לפרש זאת כהתנשאות, שאני עסוק מדי בשבילו ואין לי סבלנות אליו.
המודעות לעצמנו מאפשרת גם מודעות לאדם שמולנו. פתאום רואים את הדברים קצת יותר גם מהצד שלו. אם אני מסוגל לראות את הצד שלי, לשים לב לעובדה שמדובר בצד ולא במציאות היחידה והמלאה, אוכל קצת יותר לקבל את העובדה שיש בעניין הזה צדדים, ושלי הוא לא היחיד. אז אני מתחיל להסתכל בפתיחות רבה יותר גם על צדדים נוספים. במישור האנושי-תקשורתי אני רואה יותר מהצד של אחרים, ובמישור המחשבתי-אקדמי אני רואה יותר צדדים שאף אחד לא אמר שהם קיימים, אבל ניסיון לדמיין אותם מביא לתובנות חדשות. המציאות נהיית עתירת-פרטים ופנים יותר משחשבתי.
המטרה כעת לחקור יותר את העומק שאנו מגלים. במובן זה, כל הבנה חדשה, כל לימוד חדש, רק מגביר את היכולת והרצון ללמוד עוד. תהליך הלמידה הוא תהליך התפתחות, וברגע שתופשים שוונג – לא רוצים להפסיק.

המשימתי/תכליתי/קצר ולעניין, למשל – רוצה את הדברים קצר וממוקד, כן או לא. בגלל הצורך שלו במיקוד, הוא עלול לפגוע באדם שנמצא ממול, שדווקא רוצה את הדברים עגול ורך. הטיפוסים הרכים יותר, השקטים יותר (נכנס לפרטים ואנושי למשל), יתכווצו ויספגו, ויעשו את מה שהקצר ולעניין רוצה – כי הוא מאוד דורש, נוקב.
המשימתי אז יראה עוד תוצאה שדיבור ממוקד מביא תוצאות, ומהר יותר מאשר לבלבל את המוח. הוא מתמקד בתוצאה הקצרת-טווח, מה שביקש או היה חשוב לו באותו רגע, ולפעמים שוכח לכלול גם את התוצאה ארוכת-הטווח בחישוב. בטווח הארוך, יש כאן בן אדם שנפגע. זוכרים את זה יותר.
הספונטני/מקדם, לעומת זאת, היה מגיב בהתפרצות, קוטע את השטויות במקום. או משחיל קטנה. שניהם היו מתקנים ועוברים הלאה. או מגיעים לריב כי אף אחד לא מוותר.

אם אנו ממקדים את המבט באיפה אנחנו בסיפור, אפשר לחשוב על עוד השפעות שנעות בחיינו. עוד מקומות בהם ההתנהגות שלנו היא לא רק שלנו, אלא נובעת ממקום מסוים, נקבעה בגלל מסורת או משפחה מסוימת. יש דברים שהם משותפים לנו ולאחרים, ואת אלה חוקרים הפסיכולוגים והסוציולוגים. למי שצריך להגיש סמינריון במשפטים, לא מזיק להשתמש בהזדמנות כדי ללמוד את עצמנו דרך הספרות, ולחשוב איפה זה רלוונטי למשפט. במה ההשפעה הזו גורמת להליך המשפטי להיות שונה ממה שנהוג לחשוב, או במה זה יגרום לי להיות עורך דין טוב יותר או רע יותר, שונה מעורך דין אחר.
אפשר גם להסתכל על מה החינוך המשפטי עושה למי שעובר דרכו. אילו השפעות נצברות בפקולטה למשפטים מבלי שנתנו עליהן את הדעת?

מעבר להעמקת הידע, שהספרות האקדמית עוזרת לה, יש את פן התרגול: איך אנחנו עובדים על יישום, מעמיקים לא רק את מודעותנו, אלא את יכולתנו המעשית לשנות גישה, להאט את הריצה למסקנות מהירות, להעמיד סימני שאלה, ובעיקר - להקשיב. לפעמים צריך החלטה מודעת כדי לעצור ולהקשיב, ולפעמים צריך תרגול מכוון, ומכני משהו, כדי להכריח את עצמי לנסות מה שקשה לי, להגדיל את טווח איזור הנינוחות שלי.

אשמח לשמוע קצת על איפה התרגול מוצא אתכם, איפה הלמידה הופכת מאינטלקטואלית למעשית.

סמינריונים

מקום לשאלות ודיון לגבי עבודות סמינריוניות במהלך כתיבה.
שאלות שיש לכם, הוסיפו בתגובות, ומותר גם להגיב אחד לשני - בהרבה דברים אתם יכולים לעזור אחד לשני.

דבר אחד כללי שכדאי לזכור - מטרתנו היא העמקה, בחירת נושא או סוג טיעון והבנתו עד הסוף. לגיטימי ורצוי בהתחלה לגשש בין נושאים שונים, להחליף ולהתמקד מחדש. הרשו לעצמכם את שלב השיטוט בין הספרים והמאמרים, הוא הכי כיף, וגם מעשיר. אחר כך מגיעים למיקוד צר יותר, ומעמיקים באחד הדברים המעניינים שנחשפנו אליהם.

ותנו לצורך שלכם בדעה לנוח קצת. לעבודה סמינריונית באים לא עם דעה שרוצים להוכיח, אלא עם שאלה שרוצים לבדוק. אם יש לכם כבר דעה, אתם סגורים מדי. חפשו מי חושב אחרת, איך אפשר לראות את הדברים מכיוון שונה, מה חסר בטיעון שלכם.
הדבר הכי מעניין הוא ויכוח טוב. כזה שלא מנסים להוכיח שהשני טועה, אלא לחפש מה עוד אני יכול ללמוד ממנו, ואיפה הוא עוזר לי לראות את מגבלותי.
בספירה האקדמית, זה אומר להיות מאוד ספקן לגבי הצהרות של אחרים על "מהי האמת" ו"מה צריך לעשות". אלה הצהרות טובות, אבל נקודת התחלה לשיחה, לא סיומה.
מומלץ גם לקרוא רשומות קודמות בבלוג בנושא 'עבודות סמינריוניות'. יכול לעזור.

ותיהנו...

שתיקה, הקשבה, וסגנונות

טוב, מסתבר שקשה לנו לשתוק. סימן שצריך להמשיך לתרגל...
שימו לב שכאשר שותקים יותר, מקשיבים יותר. אז גם אחרים מקבלים יותר מרחב, וגם אנחנו מקבלים יותר מידע, יותר הזדמנות ללמוד מן האחר ומן הסיטואציה, וגם לראות מה מסתדר לבד, בלי צורך בהתערבותנו.
כמובן, אז גם קשה יותר לאגו.
אם מסתדרים בלעדי, אם דברי החוכמה שלי אינם כה נחוצים - מה התפקיד שלי כאן? איפה חשיבותי וייחודי?
לכן, המשך תרגול השתיקה הוא גם תרגול למשמעת האגו - שתוק ותקשיב אנו אומרים לו. וגם אל תשתלט על הסיטואציה, אל תיקח את זמן האוויר לעצמך.

תרגול ההקשבה קצת אחר. עד עכשיו הדגשנו את ההקשבה לאחר, תשומת הלב לסימנים הקטנים שאצלו, למה אפשר ללמוד מלהתבונן.
10 הדקות שביקשתי לשבת כל יום בדממה הן מעט שונות. כשמשקיטים את הסביבה, שומעים את הרעשים בצורה בולטת יותר. לחלק זה הולך בקלות, יוצר רגיעה. לחלק דווקא הפוך - כל רעש בולט על רקע הדממה האישית. מה ששווה לשים לב אליו הוא שעובדת היות הרעש בולט אינה גוררת בהכרח שהוא גם יפריע. אנו קוראים לדבר 'רעש' או 'מיטרד' רק אם הוא טורד את מנוחתנו, אם הוא מפריע לנו להיות במקום בו ניסינו להיות.
כאשר מנסים להישאר בדממה וברגיעה, ושמים לב לרעשים טורדניים, אפשר לראות שבעצם נצמדנו לתפישה מאוד מסויימת של מהי דממה, וההיצמדות הזיקה ישירות לרגיעה.
במילים אחרות, כשמנסים להיות בשקט והרעש החיצוני מפריע, סימן שאנו מנסים לדחוק אותו, הוא אינו מתאים לתפישתנו של מה אמור להיות. סימן בעצם, שהשקט הפנימי שלנו מאוד רגיש ופגיע, והוא דורש הגנה מן החוץ.

לעניין זה אני רוצה צעד כפול: מחד, מיצאו מקום שקט כדי לאפשר לעצמכם לשקוע עמוק יותר בדממה ובהקשבה, ומאידך תנו לרעשים החיצוניים כבוד, אל תכעסו עליהם.
אם מטרתכם היחידה באותן 10 דקות היא להקשיב לרעשים, לזרום איתם ללא התנגדות, אין רעש רע, ואין רעש מפריע. הכל לגיטימי, ואנו רק כפקק על פני המים שאינו מתנגד לגלים כלל. שימו לב לא להישאר בהקשבה לדבר אחד בלבד (שיחה מסוימת של מישהו באוטובוס), אלא לשים לב לכמה במקביל. אם יש שיחה סביבכם, שימו לב למוזיקה של הדיבורים ולא למילים, לרעשי רקע לא פחות מאשר לבני אדם. קשה לפעמים, אבל שווה את התרגול.

בעצם מה שאנו עושים הוא לתרגל את התודעה, את תשומת הלב. אנו מפנים תשומת לב לדברים שאנו מגדירים, ולא רק למקום שהיא הולכת באופן עצמאי. תרגלו גם במקומות שקטים, כדי לשמוע את מה שקורה בפנים, כדי שדיבורים מבחוץ לא "ייקחו אתכם", אבל גם במקומות רועשים כדי להגיע למקום בו הפרעות חיצוניות הן כמו רעש גלי הים - רקע ולא מיטרד.

בעניין הסגנונות, תרגלו הקשבה לסגנונות של אחרים. שימו לב מתי אתם ואחרים סביבכם מפרשים אחרת את אותה תופעה, מגיבים אחרת לסיטואציה. נסו לקלוט את השפעת סגנון התקשורת שלכם וגם את של האחרים. סווגו את תגובתם, ונסו למצוא מקומות בהם סכסוכים עלולים להתגלע בשל פרשנות שונה של המתרחש, בשל המשקפיים השונות שחובשים בעלי סגנונות שונים.
בתגובות אני רוצה שיתופים שלכם לגבי שתיקה, הקשבה, וסגנונות. שימו לב למשפטי מפתח שאתם מזהים אצל אנשים, וגם איך אנשים מגיבים אם אתם משתמשים במשפט ה"נכון" או ה"לא נכון" לפי הסגנון שלהם. שימו לב שמדובר בשפות שונות, שבמקרה משתמשות באותן המילים, אך במשמעות שונה ובהטיות שונות. ושימו לב מתי יכולתם לשתוק מהווה גם כלי אסטרטגי, מה ההשפעות שניתן להשיג בדרכים שקטות ועקיפות.
ולפעם הבאה, הכינו את סימולציית השכנוע לפי הסגנון שלכם. ותקראו את Psychological Influence in Negotiation מתוך רשימת הקריאה. נדבר על הדברים ונשתמש בהם בפעם הבאה.

ואל תשכחו להינות...